Back
Yevamot
Daf 94bלוֹ וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה – מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה.
to him,
RASHI
ומותר בקרובות השניה לישא בתה דקי"ל (לקמן יבמות דף צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה:
אָמְרוּ לוֹ ״מֵתָה אִשְׁתּוֹ״, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ ״קַיֶּימֶת הָיְתָה וּמֵתָה״ – הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵין מַמְזֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְכָל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.
If they said to him that his wife is dead, and he married her sister,
RASHI
ר' יוסי בגמ' מפרש לה:
גמ׳ וְאַף עַל גַּב דְּאָזֵיל אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, דְּאַהֲנֵי הָנֵי נִשּׂוּאִים דְּקָמִיתַּסְּרָא אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ, אֲפִילּוּ הָכִי – אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא, אִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא,
With regard to the case of a man who married his wife’s sister after he was informed that his wife was dead, the Gemara comments: And even if his wife and his brother-in-law both went
RASHI
גמ' וגיסו בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת בעליך ועמד ונשאה ואח"כ באו אשתו וגיסו:
TOSAFOT
ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים אין לפרש דמשמע ליה מתני' באזיל אשתו וגיסו משום דאחות אשתו פנויה לא היה צ"ל דמותרת לחזור לו דהא איצטריך דלא נימא דשכיבת אחותה אוסרת' מק"ו דא"א כדקאמר לקמן אלא משמע ליה דאיירי בנשואה מדקאמר עלה רבי יוסי כל שפוסל ע"י אחרים כו' משמע דת"ק איירי בפוסל על ידי אחרים ומיירי באמרו לו שני עדים שמתה אשתו ועד אחד על גיסו אבל בעד אחד על מיתת אשתו אין יכול לישא אחותה א"נ בדאיכא תרי על גיסו נמי וכמ"ד לעיל (יבמות דף צא.) דרבנן פליגי ארבי שמעון בניסת שלא ברשות וקניס אפילו בב' עדים ולקמן נמי בשמעתין דפריך ותאסר בשכיבתה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים על כרחך פריך אליבא דמאן דקניס בב' עדים דמיתת אשתו לא מיתוקמא אלא בב' עדים:
אשת גיסו אסורה דקנסינן ככולהו קנסא דמתניתין אבל גט לא בעיא דלא שייך כאן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון דאשתו קיימת לא שייך בה קדושין וידעי דעל ידי שמועת טעות נשאת לו ומש"ה אשתו שריא והא דקתני מתני' אם מתה ראשונה מותר בשניה ההיא לאו באזיל אשתו וגיסו איירי דכיון דאסירא אגיסו לדידיה נמי תאסר אלא בפנויה מיירי:
וְלָא אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ תֵּיאָסֵר אִשְׁתּוֹ עָלָיו. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא הָוְיָא לָהּ אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ.
It might have been thought that his own marriage, which caused this to be an act of forbidden sexual relations, would also be adversely affected. But the Gemara adds that we do not say: Since his brother-in-law’s wife is forbidden to his brother-in-law, his wife is likewise forbidden to him. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The reason is that if the mishna follows the opinion of Rabbi Akiva, his wife is now considered, with regard to him, the sister of his divorcée.
RASHI
לימא מתני' דקתני מותרת לחזור לו:
דלא כר"ע דאי ר"ע כיון דבעיא הך גיטא מיניה הויא ליה אשתו אחות גרושתו:
TOSAFOT
לימא מתני' דלא כר"ע משום דמשמע ליה דאזיל אשתו וגיסו קאמר מתני' דלא כר"ע אבל אי הוה מיירי בפנויה בההיא פשיטא דלא בעיא אחות אשתו גט אפי' לר"ע כיון דלא שייך בה קנסא כדאמר לקמן דלא קנסינן כיון דבמזיד אין שכיבת אחותה אוסרתה:
דְּתַנְיָא: כָּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ גֵּט, חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּשֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין. וְרַבִּי עֲקִיבָא מוֹסִיף אַף אֵשֶׁת אָח וַאֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵיוָן דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בָּעֲיָא גֵּט, מִמֵּילָא אִיתַּסְּרָא עֲלֵיהּ, דְּהָוְיָא לָהּ אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ!
As it is taught in a baraita : None of those with whom relations are forbidden by Torah law require a bill of divorce from him, even if he married them in a proper manner, apart from a married woman who married by mistake by permission of the court. And Rabbi Akiva adds: Also a brother’s wife
RASHI
חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד ומשום גזרה שמא יאמרו גירש זה כו' כדאמרינן לעיל בפירקין (יבמות דף פח:):
ר"ע מוסיף והשתא ס"ד אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו בעיא גט וכן באחות אשה. וטעמא לא ידעינן דהכא ליכא למימר גירשה זה ונשאה זה שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה וכן לגבי אחות אשה מאחר שבאת אשתו גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין ואפ"ה קניס לה ר"ע אגיטא:
TOSAFOT
רבי עקיבא מוסיף אף אשת אח כו' אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למינקט דלא שכיח דנסבי להו ע"י שמועת טעות דאסירי לאחר מיתה:
וְלָאו אִיתְּמַר עֲלָהּ: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אֲמַר רַב: הַאי אֵשֶׁת אָח – הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו, וְעָמַד וְנָשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ, דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: הַךְ קַמָּא תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּקִידּוּשִׁין, וְהַאי שַׁפִּיר נָסֵיב.
The Gemara refutes this claim: And wasn’t it stated with regard to this case that Rav Giddel said that Rav Ḥiyya bar Yosef said that Rav said: In the case of this brother’s wife, mentioned by Rabbi Akiva, what are the circumstances? For example, if his brother betrothed a woman and then went overseas, and the man who was here heard that his brother was dead, and he arose and married his brother’s wife as a yevama
TOSAFOT
ולאו איתמר עלה כו' הך שינויא לא מיתוקמא אלא כר' אמי לקמן (יבמות צה:) דלר' יצחק נפחא לא מיתוקמא ת"ק כר"ע דלדידיה רבי יוסי הוא דקאי כר' עקיבא דמפליג בין ארוסתו וגיסו לאשתו וגיסו אבל ת"ק לא שני ליה:
וְהַאי אֲחוֹת אִשָּׁה נַמִי, הֵיכִי דָּמֵי – כְּגוֹן שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת אִשָּׁה וְהָלְכָה לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה, עָמַד וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: הַךְ קַמַּיְיתָא, תְּנַאי הֲוָה לֵיהּ בְּקִדּוּשֶׁיהָ, וְהָא שַׁפִּיר נָסֵיב. אֶלָּא נִשּׂוּאִין מִי אִיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּנִשּׂוּאִין?
And in this case of a wife’s sister as well, what are the circumstances? For example, if he betrothed a woman and she went overseas, and he heard she died and arose and married her sister.
RASHI
אבל נשואין כי מתני' דאשתו הראשונה היתה נשואה לו מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין הא כ"ע ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום:
TOSAFOT
אלא נשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין ואפילו למ"ד (כתובות דף עד.) המקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מ"מ לא שכיחא מילתא שיתבטלו הנשואין מחמת התנאי משום דאיכא חיבת ביאה ושלא יהא בעילתו בעילת זנות תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה יש תנאי בנשואין לקמן בפרק בית שמאי (יבמות דף קז: ושם):
אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְרַב כָּהֲנָא: אִי רַבִּי עֲקִיבָא לִיתְנֵי נַמִי חֲמוֹתוֹ! דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה לָאו בִּשְׂרֵפָה.
Rav Ashi said to Rav Kahana: If it is the opinion of Rabbi Akiva, let him also teach the case of his mother-in-law, as she is another forbidden woman who nevertheless requires a bill of divorce, as we have heard him, Rabbi Akiva, say: One who has relations with his mother-in-law after his wife’s death is not liable to being executed by burning, because the prohibition lapses upon his wife’s death.
RASHI
אי ר"ע אי מתני' ר"ע היא דקמהפכת לאוקומי נמי כר"ע ליתני חמותו אמרו לו מתה אשתך ונשא אמה דלר"ע חמותו לאחר מיתת אשתו שריא:
TOSAFOT
אי ר"ע ניתני נמי חמותו אברייתא לא קשה ליה אמאי לא מוסיף נמי רבי עקיבא חמותו דאיכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי אף חמותו נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת באשת אח ואחות אשה אבל במתני' הוה ליה למינקט חמותו דהוי חידוש טפי מאחות אשה:
דְּתַנְיָא: ״בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן״ – אוֹתוֹ וְאֶת אַחַת מֵהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹתוֹ וְאֶת שְׁתֵּיהֶן.
As it is taught in a baraita : The Torah states, with regard to one who takes a woman and her daughter: “They shall be burned in fire, he and they [ et’hen ]” (Leviticus 20:14). Now this cannot literally mean that both women are burned, as the first woman he took did not sin at all. The Sages therefore explained that the word et’hen means he and one of them [ mehen ].
RASHI
ואת אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ואמרה רחמנא אחרונה שנשא באיסור תשרף:
אותו ואת שתיהן כדקבעינן התם בסנהדרין מאי בינייהו הא ודאי אשתו גמורה לא אמר ר"ע דבשרפה שהרי עניה זו מה חטאה הרי בהיתר נשאת לו ואמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו דר"ע סבר תרתי כתיבי חמותו ואם חמותו נפקי מהאי קרא דבשרפה דהכי אמר קרא איש כי יקח את אשה ואמה ושתיהן לאיסור כגון שנשא חמותו ואם חמותו באש ישרפו ור' ישמעאל סבר חדא כתיב חמותו לחודה שמעינן מינה דהאי כי יקח את אשה היינו אשתו הראשונה הנשאת בהיתר ואת אמה זו חמותו ואמר רחמנא ישרפו אותו ואת אחת מהן ואם חמותו דבשרפה מג"ש נפקא לן באלו הן הנשרפין (סנהדרין עה:) ורבא אמר חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו דלר' ישמעאל בשרפה דה"ק אותו ואת אחת מהן אפי' אין שתיהן קיימות כגון שמתה אשתו ונשא את אמה תשרף ור"ע סבר אותו ואת שתיהן בזמן ששתיהן קיימות אשתו וחמותו ישרפו אותו ומסתמא כדינו כן דין חמותו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומתני' דלא קתני חמותו הניחא לאביי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו לר"ע נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא ולר' ישמעאל לא נפקא ליה מהכא ולא איירי ר' ישמעאל ור"ע בחמותו לאחר מיתה כלל שפיר אלא לרבא ליתנייה. ומשנינן נהי דמיעטה קרא לחמותו אחר מיתה משרפה כו':
בִּשְׁלָמָא לְאַבַּיֵי דַּאֲמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: חֲדָא כְּתִיב, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: תַּרְתֵּי כְּתִיב – שַׁפִּיר.
Granted, this makes sense according to the explanation of this dispute suggested by Abaye, who said that the interpretation of the meaning of the verse is the difference between them.
אֶלָּא לְרָבָא דַּאֲמַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, לִיתְנֵי נַמִי חֲמוֹתוֹ!
However, there is a difficulty according to the explanation of Rava, who said that the practical difference between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva’s opinion concerns one’s mother-in-law after his wife’s death.
אֲמַר לֵיהּ: נְהִי דְּמִיעֲטָהּ קְרָא מִשְּׂרֵפָה, מֵאִיסּוּרָא מִי מִיעֲטָהּ קְרָא?
Rav Kahana said to Rav Ashi: Granted that the verse excluded her from the punishment of burning, did the verse also exclude her from a prohibition?
TOSAFOT
מאיסורא מי מיעטה רחמנא כלומר מלאו וכרת לא מיעטה אלא משרפה:
וְתֵאָסֵר בִּשְׁכִיבָה דַּאֲחוֹתָהּ, מִידֵי דַּהֲוָה אַאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם? לָא דָּמֵי, אִשְׁתּוֹ דִּבְמֵזִיד אֲסִירָא מִדְּאוֹרַיְיתָא, בְּשׁוֹגֵג גָּזְרוּ בָּהּ רַבָּנַן,
§ The Gemara asks another question, from a different perspective: And let his wife be forbidden by his sexual relations with her sister,
RASHI
ותאסר אשתו הראשונה עליו בשכיבתה דאחותה:
מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון ואע"פ שהיא שוגגת ואמאי קתני מתני' מותרת לחזור לו:
ומשנינן לא דמי אשה שהלך כו':
דבמזיד מיתסרא מדאורייתא דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה דמשמע איסורא הלכך בשוגג כגון ע"פ ב"ד גזרו בה רבנן: