Back
Yevamot
Daf 69aעִיבְּרָה – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, נֶחְתַּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ – תֹּאכַל. הָיָה כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, עִיבְּרָה – לֹא תֹּאכַל, יָלְדָה – תֹּאכַל. נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב.
If he impregnated her, she may not partake of teruma ,
RASHI
עיברה לא תאכל כדילפינן לעיל (יבמות דף סז:) עובר פוסל דכתיב כנעוריה פרט למעוברת:
נחתך העובר במעיה תאכל מיד וה"ה נמי אם ילדתו ומת:
עיברה לא תאכל שהעובר אינו מאכיל את אמו ישראלית עד שיצא לאויר העולם כדכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו יאכלו ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל:
גדול משל אב שהבועל לא יכול להאכילה מפני שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קנינו הוא ובנו מאכילה:
הַעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע. כֵּיצַד? בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן, וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֶּן – הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
A slave disqualifies
RASHI
העבד פוסל משום ביאה אם בא על כהנת פסלה מן התרומה כדאמרינן בגמרא לעיל (יבמות דף סח:):
ואין פוסל משום זרע אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד ומת בעלה ישראל ונשאר זה לא אמרינן הרי זרע יש לה מישראל ולא תשוב לתרומת אביה דעבד ודאי לאו זרע הוא. ומפרש ואזיל היכי משכחת לה שיהא בן ישראל כשר עבד:
ונכבש על השפחה נדחק ונדבק עליה לשון מכבש פריש"א בלע"ז ולשון גנאי הוא:
הרי זה עבד שולד שפחה כמוה דכתיב האשה וילדיה (שמות כא):
היתה אם אביו בת כהן לישראל תאכל בתרומה אם מת אביו והוא קיים אע"ג דולד ולד בעלמא פסיל כדאמרן (לקמן יבמות דף ע.) זרע זרעה מנין כו' האי לא פסיל דהא לאו בתר אבוה אזיל ולאו זרעו הוא. בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו זרע הוא:
מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד? בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִישֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְגוֹי וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן – הֲרֵי זֶה מַמְזֵר. הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
A mamzer disqualifies a woman from partaking of teruma , and he also enables a woman to partake of teruma .
TOSAFOT
ונשאת לעבד תימה דלא קתני ונכבשה עם העבד כדקתני ונכבש עם השפחה דנישואין לא שייכי בה:
כֹּהֵן גָּדוֹל, פְּעָמִים שֶׁהוּא פּוֹסֵל, כֵּיצַד? בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִיסֵּת לְכֹהֵן וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֶּן – הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ, וּפוֹסֵל אֵם אִמּוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת: לֹא כִּבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה.
Even with regard to a High Priest, sometimes he disqualifies
RASHI
כ"ג פעמים שהוא פוסל את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו אפילו לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא הוה הדרה אם אמו לתרומה דבי נשא לאחר מיתת בתה כדאמר ביש מותרות (לקמן יבמות ד' פז.) מת בנה מישראל תאכל בתרומה:
וזאת האשה אומרת לא כבני כ"ג כלומר לא ירבו כמותו:
גמ׳ תָּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים וָמֵתוּ – נְשׁוֹתֵיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם.
We already learned that the marriage of an imbecile is invalid, as the Sages taught in a baraita : With regard to an imbecile and a minor boy who married women and died, their wives are exempt from ḥalitza and from levirate marriage.
RASHI
גמ' נשותיהן פטורות אלמא אין קנין לשוטה:
כֵּיצַד? הָיָה יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. עִיבְּרָה – לֹא תֹּאכַל. כֵּיוָן דְּעִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל – לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא עִיבְּרָה! מִי לָא תְּנַן: מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא מְעוּבָּרוֹת הֵן!
§ It is stated in the mishna: How so? If an Israelite engaged in extramarital intercourse with the daughter of a priest, she may partake of teruma . If he impregnated her, she may not partake of teruma . The Gemara asks: Since if he impregnated her she may not partake, let us be concerned in any case of intercourse between an Israelite and the daughter of a priest lest he impregnated her,
RASHI
כיון דאי פשיטא לן דעיברה אמרינן לה לא תאכל אמאי קתני מתניתין ישראל הבא על בת כהן באונס ופיתוי תאכל ליחוש שמא עיברה:
מי לא תנן בפ' ד' אחין גבי נשים שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה מפרישין אותן מבעליהן ג' חדשים שמא מעוברת הן והולדות ממזרין ובעינן הבחנה בין ולד כשר לולד פסול אלמא לחדא ביאה חיישינן:
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לְיוּחֲסִין חָשְׁשׁוּ, לִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ. וְלִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ? וְהָתַנְיָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם לְמִיתָתִי״ – אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד!
The Gemara answers that Rabba, son of Rav Huna, said: About lineage the Sages were concerned, and they therefore decreed a three-month separation of the husbands and wives, to prevent the possibility of a child being of uncertain lineage. However, about the prohibition against a non-priest eating teruma they were not concerned.
RASHI
ליוחסין חששו מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק:
הרי זה גיטיך כהן לבת ישראל:
אסורה לאכול בתרומה מיד דכל שעתא אמרינן השתא מיית אלמא אסרי לה מספק:
אֶלָּא אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: בְּנִישּׂוּאִין – חָשְׁשׁוּ, בִּזְנוּת – לֹא חָשְׁשׁוּ.
Rather, Rabba, son of Rav Huna, said: About impregnation through an act of marriage they were concerned, but about impregnation through licentious intercourse they were not concerned,
RASHI
אלא אמר רבה לא תימא לתרומה לא חששו דודאי חיישינן לספיקא אלא תריץ לפירכא דלעיל הכי:
בנישואין כגון שנתחלפו בכניסתן לחופה חששו לשמא נתעברו דהא לא הפכו:
אבל בזנות לא חששו כדקיימא לן אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר הלכך ליכא ספק:
TOSAFOT
בזנות לא חששו כדפי' בקונטרס דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ושוטה נמי אע"פ שנשאת לו מתהפכת ואין רוצה להתעבר ממנו לפי שיראה שלא תוכל לסובלו כדאמרינן בפרק חרש (לקמן יבמות דף קיב: ושם) דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת:
וּבְנִישּׂוּאִין מִי חָשְׁשׁוּ? וְהָתַנְיָא: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וָמֵת – טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב!
The Gemara asks: And about marriage were they concerned? Isn’t it taught in a baraita : In the case of the daughter of a priest who married an Israelite and her husband died on that same day, she immerses to purify herself, as she is ritually impure due to their intercourse, and she may partake of teruma that same evening? Evidently, the Sages were not concerned that she became pregnant from the initial act of intercourse, even that of marriage.
RASHI
ומת בעלה בו ביום:
טובלת משום ביאה דכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא ט״ו:י״ח):
אֲמַר רַב חִסְדָּא: טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת עַד אַרְבָּעִים, דְּאִי לָא מִיעַבְּרָא – הָא לָא מִיעַבְּרָא, וְאִי מִיעַבְּרָא – עַד אַרְבָּעִים מַיָּא בְּעָלְמָא הִיא.
Rav Ḥisda said: She immerses and partakes of teruma only until forty days after her husband’s death, when there is still no reason for concern, as if she is not pregnant then she is not pregnant. And if she is pregnant, until forty days
RASHI
יצירת הולד ארבעים יום:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: הוּכַּר עוּבָּרָהּ בְּמֵעֶיהָ – תְּהֵא מְקוּלְקֶלֶת לְמַפְרֵעַ! מַאי מְקוּלְקֶלֶת: עַד אַרְבָּעִים.
Abaye said to him: If so, say the latter clause of the baraita : Once her fetus in her womb is noticeable, she is ruined retroactively.
RASHI
תהא מקולקלת למפרע לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש דאשתכח דזרה הויא ואכלה תרומה בשוגג ואי כדקאמרת מאי מקולקלת הא ודאי כל מ' לאו זרה הויא:
עד מ' אם אכלה לאחר מ' תהא מקולקלת למפרע עד יום ארבעים. ומדמתרץ רב חסדא אוכלת עד ארבעים שמע מינה מת בעלה דקתני בברייתא הוי דמת בו ביום שנשאה דאי שהה אצלה זמן מרובה לאלתר אסורה דלמא מעוברת היא דהרי כבר ארבעים יום:
אִיתְּמַר, הַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו. רַב אָמַר: הַוָּלָד מַמְזֵר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי. אֲמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְתֵיהּ דְּרַב – דְּדַיְימָא מֵעָלְמָא, אֲבָל לָא דַּיְימָא מֵעָלְמָא – בַּתְרָא דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ.
It was stated: With regard to a man who engaged in intercourse with his betrothed in his father-in-law’s house,
RASHI
הולד ממזר אע"פ ששניהם מודים שבא עליה חיישינן הואיל ופרוצה היא אחר נמי בא עליה ואיעברה מיניה:
שתוקי ספק ממזר דהא מספקא לן אי מארוס הוא וכשר אי מאיניש אחרינא הוא הלכך ממזר ספק הוא:
מסתברא מילתיה דרב דמשוי ליה ממזר ודאי:
דדיימא מעלמא שחשודה מאחרים דליכא לאכשורי כשאר בני דומה שהם כשרים דהתם כיון דנשואה היא רוב בעילות הלך אחר הבעל אבל הכא לאו אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה:
TOSAFOT
רב אמר הולד ממזר כו' בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עה.) מפרש פלוגתייהו בג' גווני:
אֲמַר רָבָא: מְנָא אָמִינָא לָהּ – דְּקָתָנֵי: יָלְדָה תֹּאכַל. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דְּדַיְימָא מֵעָלְמָא – יָלְדָה אַמַּאי תֹּאכַל? אֶלָּא לָאו – מִינֵּיהּ דַּיְימָא וְלָא דַּיְימָא מֵעָלְמָא.
Rava said: From where do I say that? What is the source for my assertion? The source is the mishna, which teaches that if a priest engaged in extramarital intercourse with an Israelite woman and she gave birth, she may partake of teruma due to her child, who is a priest. What are the circumstances? If we say that she is rumored to have engaged in intercourse with others, even if she gave birth, why may she partake of teruma ? Shouldn’t there be concern that the child’s father is not the priest? Rather, is it not a case where she is rumored to have engaged in intercourse with him and is not rumored to have engaged in intercourse with others?
RASHI
דקתני במתני' ילדה אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן תאכל בתרומה משום בנה דמחזקינן ליה בכהן:
היכי דמי אי דדיימא נמי מעלמא אמאי תאכל אלא לאו דדיימא מיניה לחודיה וקשדינן ליה אבתריה ואע"ג דלדידיה אסירא ככולי עלמא דגזרו על יחוד של פנויה וכל שכן ארוסה דלגבי ארוס היתר ולעלמא באיסורא ודאי היכא דדיימא מיניה לחודיה אמרינן בתריה שדינן ליה לולד:
וּמָה הָתָם, דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי אִיסּוּרָא – בַּתְרָא דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ, הָכָא, דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי הֶיתֵּירָא – לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!
And if there, in the case of the mishna, where for her to engage in intercourse with this priest is a prohibition, and to engage in intercourse with that non-priest, with whom she is not rumored to have engaged in intercourse, is a prohibition of the same degree, nevertheless, we cast the child after the priest, then here, where for her to engage in intercourse with that man who is not her betrothed is a Torah prohibition, and to engage in intercourse with this man, her betrothed, is permitted by Torah law, is it not all the more so that her betrothed should be considered the father? Therefore, Rav’s statement stands to reason only if the woman is rumored to have engaged in intercourse with others as well.
אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: כָּל הֵיכָא דְּדַיְימָא מִינֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּלָא דַּיְימָא מֵעָלְמָא – אֲמַר רַב הַוָּלָד מַמְזֵר, מַאי טַעֲמָא? דְּאָמְרִינַן: מִדְּאַפְקְרָא נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי אָרוּס – אַפְקְרָא נַפְשָׁהּ לְעָלְמָא. וּמַתְנִיתִין – שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין.
Abaye said to him in rejection of his proof: Actually, I could say to you that anywhere that she is rumored to have engaged in intercourse with him, her betrothed, even if she is not rumored to have engaged in intercourse with others, Rav said that the offspring is a mamzer . What is the reason? It is that we say that since she exposed herself to her betrothed,
TOSAFOT
אמר ליה אביי לעולם אימא לך אע"ג דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר ולהאי לישנא הא דקאמר בפ"ק דכתובות (דף יג:) ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד האמר רב יהודה כו' לאביי דאית ליה הכא דלרב הולד ממזר אע"ג דלא דיימא מעלמא לא סגי התם בטעמא קמא בלא ועוד:
אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּבָא עָלֶיהָ – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבַתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְהָכִי אִיתְּמַר: אֲרוּסָה שֶׁעִיבְּרָה, רַב אָמַר: הַוָּלָד מַמְזֵר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי. אֲמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב – דְּלָא דַּיְימָא מִינֵּיהּ וְדַיְימָא מֵעָלְמָא,
Some say that when the betrothed admits that he engaged in intercourse with her, everyone agrees that we cast the child after him. Rather, their dispute was stated as follows: In the case of a betrothed woman who became pregnant,
RASHI
בבא עליה כולי עלמא לא פליגי היכא דמודה שבא עליה:
הולד ממזר ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה ומאיניש אחרינא הוי:
TOSAFOT
איכא דאמרי בבא עליה כ"ע לא פליגי כו' פירוש היכא דלא דיימא מעלמא מודה אביי דאין הולד ממזר אלא הכי איתמר כו' ופליגי אביי ורבא בדיימא מיניה ודיימא מעלמא: