Back
Yevamot
Daf 62aבְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים! כִּי תַּנְיָא הַהִיא – לְהַשְׁלִים.
Grandchildren are considered like children.
RASHI
בני בנים הרי הן כבנים קס"ד שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן וקשיא לרב הונא:
כי תניא ההיא להשלים כגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת פטור הזקן שהרי השלים זה את חובתו אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים קיים פריה ורביה:
מֵיתִיבֵי: בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים, מֵת אֶחָד מֵהֶם, אוֹ שֶׁנִּמְצָא סָרִיס, לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא! תְּיוּבְתָּא.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from another baraita : Grandchildren are considered like children. If one of a man’s children died or was discovered to be a eunuch,
״בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים״. סָבַר אַבַּיֵי לְמֵימַר: בְּרָא לִבְרָא וּבְרַתָּא לִבְרַתָּא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּרָא לִבְרַתָּא, אֲבָל בְּרַתָּא לִבְרָא – לָא. אָמַר לֵיהּ רָבָא: ״לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״ בָּעֲיָא, וְהָא אִיכָּא.
§ It was taught in the baraita that grandchildren are considered like children. Abaye thought to say
TOSAFOT
וכל שכן ברא לברתא אע"ג דאמרינן לעיל אין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפריה ורביה פשיטא דקאי שפיר הבן במקום הבת:
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת תְּרֵי מֵחַד לָא. וְלָא?! וְהָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב שֵׁשֶׁת: נְסֵיב אִיתְּתָא וְאוֹלֵיד בְּנֵי! וַאֲמַר לְהוּ: בְּנֵי בְּרַתִּי בָּנַי נִינְהוּ.
The Gemara comments: In any event, everyone agrees that if one has two grandchildren from one child, no, he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, even if he has both a grandson and a granddaughter. The Gemara asks: And has he not? Didn’t the Rabbis say to Rav Sheshet:
RASHI
דכולי עלמא בין לאביי בין לרבא:
תרי מחד והשני מת בלא בנים לא קיים הזקן פריה ורביה:
הָתָם דַּחוּיֵי קָמַדְחֵי לְהוּ, דְּרַב שֵׁשֶׁת אִיעֲקַר מִפִּירְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא.
The Gemara answers: There, Rav Sheshet was merely putting them off. The real reason he did not want to get remarried was because Rav Sheshet became impotent from Rav Huna’s
RASHI
איעקר מפרקיה דרב הונא שהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים כדתניא בבכורות (דף מד:):
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָארִי: מְנָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב ״הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי״ אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְהַצֹּאן צֹאנִי״ הָכִי נַמִי? אֶלָּא – דְּקָנֵית מִינַּאי, הָכָא נַמִי – דְּקָנֵית מִינַּאי!
Rabba said to Rava bar Mari: From where is this matter that the Sages stated derived, that grandchildren are considered like children? If we say it is derived from the fact that it is written in Laban’s speech to Jacob: “The daughters are my daughters and the children are my children” (Genesis 31:43), which indicates that Jacob’s children were also considered to be the children of their grandfather Laban, if that is so, does the continuation of Laban’s statement: “And the flocks are my flocks” (Genesis 31:43), indicate that so too, Jacob’s flocks were considered as belonging to Laban? Rather, Laban was saying that you, Jacob, acquired them from me. Here too, with regard to the children, Laban was saying: You acquired them from me, i.e., it is only due to me that you have children.
RASHI
מנא הא מילתא כו' אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן:
אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִּלְעָד...וַתֵּלֵד לוֹ אֶת שְׂגוּב״, וּכְתִיב: ״מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחוֹקְקִים״ וּכְתִיב ״יְהוּדָה מְחוֹקְקִי״.
Rather, the proof is from here: “And afterward Hezron went in to the daughter of Machir, the father of Gilead…and she bore him Segub” (I Chronicles 2:21), and it is written: “Out of Machir came down governors” (Judges 5:14), and it is written: “Judah is my governor” (Psalms 60:9). Consequently, the governors, who were from the tribe of Judah, were also called the sons of Machir, who was from the tribe of Manasseh. This must be because they were the children of Machir’s daughter and Hezron, indicating that grandchildren are considered like children.
RASHI
מני מכיר ירדו מחוקקים ולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו דהא כתיב קרא אחרינא יהודה מחוקקי ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר אלמא בני בתו כבניו:
מַתְנִיתִין דְּלָאו כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ – יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ, הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ – יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשַׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים״.
§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: If a man married a woman in his youth, and she passed away, he should marry another woman in his old age. If he had children in his youth, he should have more children in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which shall prosper, whether this or that, or whether they both alike shall be good” (Ecclesiastes 11:6). This verse indicates that a man should continue having children even after he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
RASHI
מתניתין דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע:
לערב לעת זקנתו:
אי זה יכשר איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ – יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ, הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ – יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ״ וגו׳. אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְּרָס, וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה.
Rabbi Akiva says that the verse should be understood as follows: If one studied Torah in his youth
RASHI
מגבת עד אנטיפרס [בין העיירות הללו היו כולם]:
וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה.
And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time. Although Rabbi Akiva’s earlier students did not survive, his later disciples were able to transmit the Torah to future generations.
RASHI
שמם שנשתכחה תורה:
תָּנָא: כּוּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת. אֲמַר רַב חָמָא בַּר אַבָּא וְאִיתֵימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין: כּוּלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה. מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן: אַסְכְּרָה.
With regard to the twelve thousand pairs of Rabbi Akiva’s students, the Gemara adds: It is taught that all of them died in the period from Passover until Shavuot . Rav Ḥama bar Abba said, and some say it was Rabbi Ḥiyya bar Avin: They all died a bad death. The Gemara inquires: What is it that is called a bad death? Rav Naḥman said: Diphtheria.
אָמַר רַב מַתָּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
Rav Mattana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one must attempt to have more children even if he has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי חֲנִילָאי: כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה. בְּלֹא שִׂמְחָה – דִּכְתִיב ״וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ״, בְּלֹא בְּרָכָה – דִּכְתִיב ״לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ״, בְּלֹא טוֹבָה – דִּכְתִיב ״לֹא טוֹב הֶיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ״.
§ Apropos the discussion with regard to the mitzva to have children, the Gemara cites statements about marriage in general. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Ḥanilai said: Any man who does not have a wife is left without joy, without blessing,
RASHI
ביתך אשה:
בְּמַעַרְבָא אָמְרִי: בְּלֹא תּוֹרָה, בְּלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תּוֹרָה – דִּכְתִיב ״הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי״, בְּלֹא חוֹמָה – דִּכְתִיב ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״.
In the West, Eretz Yisrael, they say: One who lives without a wife is left without Torah, and without a wall of protection. He is without Torah, as it is written: “Is it that I have no help in me, and that sound wisdom is driven from me?” (Job 6:13), indicating that one who does not have a wife lacks sound wisdom, i.e., Torah. He is without a wall, as it is written: “A woman shall go round a man” (Jeremiah 31:21), similar to a protective wall.
RASHI
האם אין עזרתי בי אשתי דכתיב (בראשית ב׳:י״ח) עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח:
רָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר: בְּלֹא שָׁלוֹם, דִּכְתִיב ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶּחֱטָא״.
Rava bar Ulla said: One who does not have a wife is left without peace, as it is written: “And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation and shall miss nothing” (Job 5:24). This indicates that a man has peace only when he has a tent, i.e., a wife.
RASHI
וידעת כי שלום אהלך בזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא יְרֵאַת שָׁמַיִם, וְאֵינוֹ פּוֹקְדָהּ – נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ״ וגו׳. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: חַיָּיב אָדָם לִפְקוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ״ וגו׳.
On the same verse, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever knows that his wife fears Heaven
RASHI
ואין פוקדה בתשמיש בעת עונתה:
כי שלום אהלך שלימה ביראת שמים:
בשעה שיוצא לדרך משום שמתאוה לו באותה שעה יותר:
TOSAFOT
חייב אדם לפקוד את אשתו אומר ר"ת דפקידה זו אינו תשמיש אלא כשהוא רוצה לצאת בדרך אם הוא רחוק ממנה לא יצא לדרך אא"כ ישוב אליה ויפקדנה או בתשמיש או בשאר דברים וידבר על לבה ופריך מהתם נפקא ליה מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה כשיוצא לדרך ומסתמא כיון שמתאוה לו יש לו לפוקדה דהמכבד אשתו עליו הכתוב אומר אז תקרא וגו' ומשני אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה ה"ג בכל הספרים ישנים והכי פי' דחד קרא אתא דאפילו באשתו נדה יש לו לפוקדה וכמה עונה אע"פ שאסור לשמש מ"מ שמחה ותענוג הוא לה הואיל ורוצה לצאת בדרך והכי אמרי' בריש הדר (עירובין סג: ושם) הישן בקילעא שאיש ואשתו ישנים שם עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף התם ואפילו אשתו נדה ומה שהגיהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי שרוצין לפרש דפקידה היינו תשמיש ובשבועות (דף יח: ושם) מוכיח דסמוך לוסתה מדאורייתא מוהזרתם את בני ישראל וגו' ועוד דמוקי לה ביוצא לדבר הרשות וא"כ אפילו למאן דאמר (נדה דף טו.) ווסתות דרבנן אם כן סמוך לווסתה נמי דרבנן מכל מקום למה יהא מותר ביוצא לדבר הרשות:
הָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ״ מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעֲלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ! אָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ.
The Gemara asks: Is this last statement derived from here?
RASHI
תשוקתך תאותך:
ה"ג לא נצרכה אלא סמוך לווסתה [אע"ג] דאמור רבנן (שבועות דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו' ואפ"ה כשיוצא לדרך יפקדנה:
וְכַמָּה? אֲמַר רָבָא: עוֹנָה. וְהָנֵי מִילֵּי – לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה – מִיטְרִידִי.
The Gemara asks: And how much before the expected onset of menstrual bleeding is considered near the time of her set pattern? Rava said: An interval of time,
RASHI
עונה אם רגילה לראות ביום אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה:
תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִירְקָן – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ״. הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵינָיו, וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו, וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ,
§ The Sages taught: One who loves his wife as he loves himself,
RASHI
וה"מ דחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא משום דטריד במצוה אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה:
יותר מגופו דזילותא דאיתתא קשה מדגברא:
והנושא בת אחותו גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו:
TOSAFOT
סמוך לפירקן אבניו נמי קאי כדאמרי' בהנשרפין (סנהד' דף עו: ושם) ואע"ג דקטן לא תקינו ליה רבנן נשואין כדאמרינן לקמן בפרק אלמנה (יבמות דף סח.) מ"מ להכי תקינו ליה נשואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות:
והנושא את בת אחותו פירש רשב"ם דה"ה בת אחיו אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה ור"ת אומר דדוקא נקט בת אחותו לפי שהיא בת מזלו כדאמרי' רוב בנים דומין לאחי האם: