Back
Yevamot
Daf 45aמַנּוּ – רַב יְהוּדָה, וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – אוֹתוֹ וָלָד אֵין לוֹ תַּקָּנָה.
who is he? He is Rav Yehuda, as the Gemara cited above. But didn’t Rav Yehuda himself say: With regard to one who is a half-slave half-freeman
RASHI
מנו רב יהודה כדאמר ואף רב יהודה מורה בה להיתירא:
והאמר רב יהודה גבי חציו עבד הבא על בת ישראל:
הולד אין לו תקנה בבת ישראל כלומר ממזר הוא:
כִּי אִיתְּמַר דְּרַב יְהוּדָה כְּגוֹן דְּקָדֵישׁ בַּת יִשְׂרָאֵל, דְּנִמְצָא צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵשֶׁת אִישׁ.
The Gemara resolves the difficulty: When this ruling of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave betrothed a Jewish woman.
RASHI
כי איתמר ההיא דאין לו תקנה:
כגון דקדיש מי שחציו עבד וחציו בן חורין את בת ישראל ואח"כ בא עליה דכיון דקדשה הויא מקודשת לצד חירות אבל לא לצד עבדות ונמצא צד עבד שבו משתמש בא"א ולפיכך הולד ממזר דכל הני דמכשרי בפנויה מכשרי אבל באשת איש אפילו בישראל הולד ממזר וכ"ש עובד כוכבים ועבד אבל היכא דבא עליה בלא קדושין כשר:
ה"ג דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש:
TOSAFOT
משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש והא דמשמע בפ"ק דקדושין (דף ז. ושם) דהתקדשי לחציי לא אמר כלום אי לאו משום דאי בעינן למינסב אחריתי נסיבנא קאמר היינו משום דשייר בקניינו כדאמר בהשולח (גיטין דף מג. ושם) והכא לא שייר:
וְהָאָמְרִי נְהַרְדְּעֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַעֲקֹב: לְדִבְרֵי הַפּוֹסֵל – פּוֹסֵל אֲפִילּוּ בִּפְנוּיָה, לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר – מַכְשִׁיר אֲפִילּוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ.
The Gemara raises an objection: But didn’t the Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Ya’akov: According to the statement of the one who renders the child of a gentile or slave and a Jewish woman unfit to marry into the congregation of Israel, he renders the child unfit even when the mother is an unmarried woman. And according to the statement of the one who renders the child fit, he renders the child fit even when the mother is a married woman.
RASHI
לדברי המכשיר בעבד הבא על בת ישראל מכשיר אפי' בא"א וטעמא מפרש ואזיל:
וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵאֵשֶׁת אָב – מַאן דְּפָסֵיל סָבַר: מָה אֵשֶׁת אָב דְּלָא תָּפְסֵי בָּהּ קִדּוּשִׁין [הַוָּלָד מַמְזֵר] – אַף כָּל דְּלָא תָּפְסֵי בָּהּ קִדּוּשִׁין הַוָּלָד מַמְזֵר.
And both of them derived their opinions only from the halakha of one’s father’s wife,
RASHI
אלא מאשת אב דממזרות לגבה כתיב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר (דברים כ״ג:א׳):
וּמַאן דְּמַכְשַׁר סָבַר: מָה אֵשֶׁת אָב, דִּלְדִידֵיהּ לָא תָּפְסֵי בָּהּ קִדּוּשִׁין לְאַחֲרִינֵי תָּפְסֵי בָּהּ קִדּוּשִׁין – לְאַפּוּקֵי גּוֹי וְעֶבֶד דְּלָא תָּפְסֵי בְּהוּ קִדּוּשִׁין כְּלָל.
And the one who renders the child fit holds that the derivation from the halakha of one’s father’s wife is more limited, and it is derived that the offspring is a mamzer only in a case just like one’s father’s wife, in that although his betrothal of her does not take effect, with someone else his betrothal of her does take effect. This is to the exclusion of a gentile and a slave, for whom betrothal of any Jewish woman does not take effect
TOSAFOT
מה אשת אב כו' וא"ת מה לאשת אב שכן כרת ומיתה ויש לומר דממזרות תלוי בתפיסת קדושין כדפרישית לעיל:
אֶלָּא, כִּי אִיתְּמַר דְּרַב יְהוּדָה – כְּגוֹן שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְנִמְצָא צַד חֵירוּת שֶׁבּוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵשֶׁת אִישׁ.
The Gemara offers a different resolution: Rather, when this statement of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave half-freeman engaged in intercourse with a married woman who was married to someone else, and it therefore emerges that although the woman’s union with the slave side of him will not render the offspring a mamzer , the free side of him is engaging in relations with a married woman to whom he is not married, and due to that side of him the offspring is a mamzer .
RASHI
כגון שבא על אשת איש ומשום הכי הולד אין לו תקנה בבת ישראל דנמצא צד חירות של עבד כשבא עליה משתמש באשת איש. ואע"ג דאי כולו עבד הולד כשר כדאמרן לדברי המכשיר מכשיר אפי' בא"א הכא ממזר משום צד חירות דהוי כשאר ישראל הבא על אשת איש דהולד ממזר:
אֲמַר רָבִינָא אֲמַר לִי רַב גַּזָּא: אִיקְלַע רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין לְאַתְרִין, וַהֲוָה עוּבְדָא בִּפְנוּיָה – וְאַכְשַׁר, בְּאֵשֶׁת אִישׁ – וּפְסִיל. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְדִידִי אֲמַר לִי רַב גַּזָּא: לָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין הֲוָה, אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי זְבִידָא הֲוָה, וְאַכְשַׁר בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה לְרָבִינָא: אִיקְלַע אֲמֵימַר לְאַתְרִין. וְאַכְשַׁר בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ.
Ravina said: Rav Gazza said to me that Rabbi Yosei bar Avin
RASHI
רב גזא גרסי':
הוה עובדא בעבד גמור:
בין באשת איש כדאמרן שאין עושה ממזר אלא מי שיש לו קדושין על אחרים:
וְהִלְכְתָא: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – הַוָּלָד כָּשֵׁר, בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ.
The Gemara concludes: And the halakha is that with regard to a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the lineage of the offspring is unflawed, whether she was an unmarried or a married woman.
רָבָא אַכְשְׁרֵיהּ לְרַב מָרִי בַּר רָחֵל וּמַנְיֵיהּ בְּפוּרְסֵי דְּבָבֶל. וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר מָר ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים אַל יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, הַאי כֵּיוָן דְּאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל – ״מִקֶּרֶב אַחֶיךָ״ קָרֵינַן בֵּיהּ.
The Gemara cites a related halakha : Rava ruled that Rav Mari bar Raḥel,
RASHI
רב מרי בר רחל מעובד כוכבים הבא על ישראלית הוה:
בפורסי דבבל גבאים ממונים על ישראל. ואע"ג דגר בעלמא אסור למנותו פרנס על ישראל דאמר מר כו' האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה:
TOSAFOT
רבא אכשריה לרב מרי בר רחל רבא גרסי' ולא רב דרב מרי בריה דאיסור גיורא הוה שהיה בימי רבא כדמוכח בפ' מי שמת (ב"ב קמט. ושם):
פורסי דבבל ממונה כדאמר בפ"ק דיומא (דף ט.) מאי פרהדרין פורסי:
כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה מכאן קשה לפי' הקונטרס דפירש באלו נאמרין (סוטה דף מא. ושם) גבי אגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה וקאמר בגמרא דבאותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס ופי' בקונטרס שקראוהו אחינו לפי שהיתה אמו מישראל ולפירושו אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע"ג דתניא בתוספתא (דסנהדרין פ"ד) דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאים לכהונה מ"מ תימה הוא לומר דמשום איסורא דרבנן נתחייבו כלייה ואומר רבינו שמואל דהורדוס לא נשא בת ישראל שעשה תשובה כדאמרינן בפ"ק דב"ב (דף ד.) ולכך נענשו ואע"פ שהיה עבד קראוהו אחינו לפי שהיה אחיהם במצות ואתי שפיר הא דאמר שמואל בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע:) כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא ושמואל גופיה אית ליה (לעיל עמוד א) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא ודאי לא נשא ישראלית וא"ת מ"מ אמאי עבדא הוא והלא מסתמא כשמלך הורדוס נתייאשו בעליו ושמואל אית ליה (לקמן יבמות דף מח.) המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור וי"ל דשמא היו מצפים שתהא גאותו מושפלת וא"ת דהכא משמע דגר שאין אמו מישראל אין כשר לדון ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו: ושם) תנן הכל כשרים לדון ופריך תנינא ומשני חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר משמע דגר אע"פ שאין אמו מישראל אלא שנתגייר בעצמו דכשר לדון דקרינן ליה בא מטיפה פסולה דקאמר התם אבל גר מטיפה פסולה לא וי"ל דהתם מיירי לדון גר חברו כדאמר בפ' מצות חליצה (לקמן יבמות דף קב. ושם) גר דן את חברו דבר תורה ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל וא"ת בפ' עשרה יוחסין (קדושין עו:) אמרינן מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים למימרא דלא מוקמינן פסולים ורמינהו הכל כשרים לדון כו' ואמר רב יהודה לאתויי ממזר ומאי קושיא דהתם היינו לדון את חברו וי"ל דממזר כיון דאביו ואמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה תדע דהא דרשינן עליך הוא דבעינן מקרב אחיך וחברו ממזר מיקרי שפיר עליך שבא מזרע ישראל ואי מיפסל ממזר לדון את ישראל מיפסל נמי לחברו ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו:) דקעביד צריכותא בין גר לממזר אע"פ שגר וממזר חלוקין דגר אינו דן אלא חברו מ"מ נקט צריכותא לפי שהמשנה שנויה סתם ואין חילוק זה מפורש בה:
עַבְדֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַמִי אַטְבְּלָהּ לְהַהִיא גּוֹיָה לְשֵׁם אִנְתְּתָא. אֲמַר רַב יוֹסֵף: יָכֵילְנָא לְאַכְשׁוּרֵי בָּהּ וּבִבְרַתָּהּ.
The Gemara considers the result of different intentions accompanying an immersion: Rabbi Ḥiyya bar Ami’s slave immersed a certain gentile woman for the sake of having intimate relations,
RASHI
אטבלה לשם אנתתא לשם טבילת נדה ולא לשם טבילת גירות:
יכילנא לאכשורי בה להיות גיורת גמורה ואע"פ שלא טבלה לשם גירות ואמר לקמן (יבמות דף מו:) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול דטבילת נדה סלקא לה לשם גירות דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה:
ובברתה ואע"ג דבת עבד הבא על בת ישראל היא דהא נתגיירה זו וכבת ישראל היא אפ"ה כשרה בתה:
TOSAFOT
אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשום אנתתא שהיה רוצה לייחדה לו והיה מטבילה כדרך כל בנות ישראל שטובלות משנתבעות לינשא וטועה היה דבעבד לא גזרו נשג"ז כדאמרינן בנדה (דף כ):
בָּהּ – כִּדְרַב אַסִי, דַּאֲמַר רַב אַסִי: מִי לֹא טָבְלָה לְנִדּוּתָהּ?
With regard to her, I can render her fit in accordance with the opinion of Rav Asi, as Rav Asi said concerning a woman whose status as a convert was unclear but who lived as a part of the Jewish people and acted like all other Jewish women: Didn’t she immerse
RASHI
בה כדרב אסי דאמר בשמעתין ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא שלא טבלה אמו לשם גירות ואמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה אלמא טבילת נדה סלקא לה לשם גירות:
ל"א לשם אנתתא לשם אישות וטבילת גירות הוה אלא שאינה טבילה דאמר בכיצד (לעיל יבמות דף כד:) אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש אינן גרים. יכילנא לאכשורי בה ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדותה. כך שמעתי וקשיא לי חדא דקבעינן הלכתא התם הלכה כולן גרים ואפי' למשנה ראשונה נמי אי קמייתא לא סלקא לה בתרא נמי לא סלקא לה דלאו לשם שמים נתגיירה ולשון ראשון עיקר ונראה בעיני:
בִּבְרַתָּהּ – גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר.
And with regard to her daughter, she is the daughter of a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, and the halakha is that the lineage of the offspring is unflawed.
הַהוּא דְּהָווּ קָרוּ לֵיהּ בַּר אֲרָמִיָיתָא. אֲמַר רַב אַסִי: מִי לֹא טָבְלָה לְנִדּוּתָהּ? הַהוּא דְּהָווּ קָרוּ לֵיהּ בַּר אַרְמָאָה, אֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִי לָא טָבַל לְקִרְיוֹ?
The Gemara details the circumstances of Rav Asi’s ruling: There was a certain man whom people would call: Son of the Aramean woman, as they cast aspersions on the validity of his mother’s conversion. With regard to that case, Rav Asi said: Didn’t she immerse for the sake of purifying herself from her menstruation? A similar incident is recounted: There was a certain man whom people would call: Son of an Aramean man,
RASHI
בר ארמייתא שלא טבלה אמו כשנתגיירה:
מי לא טבלה לנדותה ואותה טבילה עולה לה לטבילת גירות דדת יהודית היא וכן מי לא טבל לקריו:
TOSAFOT
מי לא טבלה לנדותה תימה דאמר לקמן (יבמות דף מו:) דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה ואפילו למאן דאמר בריש סנהדרין (דף ג.) דבר תורה חד נמי כשר מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת טבילה ואשה אינה ראויה לדון כדתנן (נדה דף מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ובהדיא איתא בירושלמי דיומא מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להן שידונו אי נמי על פי הדיבור שאני וי"ל האי דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה אף על גב דאמרינן לקמן (יבמות דף מז:) דשני ת"ח עומדים מבחוץ היינו לכתחלה דעדיף טפי ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי ומיהו קשיא דטבילת נדה בלילה ולקמן (יבמות דף מו:) אמר אין מטבילין גר בלילה אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצוה אתי שפיר והא דאין מטבילין היינו לכתחלה מדרבנן:
אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ עֶבֶד מִן הַגּוֹי, וְקָדַם וְטָבַל לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין – קָנָה עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין. מַאי טַעֲמָא?
Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: In the case of a Jew who purchased a slave from a gentile, and before he managed to immerse him for the sake of slavery the slave preempted him