Back
Yevamot
Daf 30aקִנְיָן גָּמוּר, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלָא כְּבֵית שַׁמַּאי.
as a full-fledged acquisition. According to that opinion, the unrelated woman does not even require ḥalitza , since she is considered to be a rival wife of a forbidden relative. This mishna teaches us that the halakha is not in accordance with the opinion of Beit Shammai.
RASHI
קנין גמור ואפי' חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה קמ"ל חולצת:
וּלְרַב נַחְמָן קַשְׁיָא דְּרַב אַשִׁי! וְכִי תֵּימָא: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ מֵת וְאַחַר כָּךְ גֵּירֵשׁ צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת, אֶלָּא ״זוֹ הִיא״ לְמַעוּטֵי מַאי – לְמַעוּטֵי כָּנַס וְאַחַר כָּךְ גֵּירֵשׁ,
The Gemara raises a question from the opposite perspective: And according to Rav Naḥman, who deduced from the earlier mishna that the levirate bond is not substantial, the deduction of Rav Ashi that the levirate bond is substantial is difficult. And if you would try to resolve this in a similar manner and say: With regard to the ruling in the present mishna, which states that the sister’s rival wife, i.e., the unrelated woman, is permitted, the same is true even if Levi had died and then afterward the brother married to the other sister divorced his wife, there is a difficulty. If that is the case, then what does the phrase this is, cited at the end of the mishna, come to exclude?
RASHI
ה"ה דאפי' מת נשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנסה מותרת לשלישי כשימות זה ולא אמרי' צרת אחות אשתו של זה בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין:
כנס הנכרית ואח"כ גירש את אשתו ומת דאסורה נכרית משום צרת אחות אשה ואע"ג דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו:
הָנִיחָא אִי סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יִרְמְיָה, דְּאָמַר: תַּבְרָא, מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ,
The Gemara states: This works out well if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yirmeya, who said with regard to a seeming contradiction between this mishna and an earlier mishna (13a): The mishnayot are disjointed; he who taught this mishna did not teach that mishna. The earlier mishna established the principle that if a man was married to two women, one of whom was a forbidden relative, and he divorced the forbidden relative before he died, then the rival wife is no longer prohibited to the brothers.
RASHI
הניחא אי סבר לה רב נחמן כר' ירמיה דאמר בפ"ק כי רמינן הא מתני' דזו היא דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות ואע"ג דכנס ולבסוף גירש ואמר רבי ירמיה תברא כו':
וְהַאי תַּנָּא סָבַר מִיתָה מַפֶּלֶת, וְהַאי תַּנָּא סָבַר נִישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִים.
This dispute is based upon the following: This tanna from the earlier mishna holds that death determines her status when she happens before the brothers, i.e., the crucial moment for determining whether the prohibition relating to rival wives applies is the moment at which the brother dies. In other words, whether the yevama is permitted to the yavam is determined by the status of the yevama at that given moment. Therefore, in the case where he had married a forbidden relative and later divorced her, the rival wife would be permitted. And this tanna of our present mishna holds that the original marriage determines her status when she happens before the brothers. If, at the time the woman was married to the deceased brother she was forbidden as a close relative, and her rival wife was likewise forbidden as the rival wife of a forbidden relative, then even though the status of the relative had changed at the time of the death of the brother, both she and her rival wife remain forbidden.
״זוֹ הִיא״ לְמַעוּטֵי כָּנַס וּלְבַסּוֹף גֵּירֵשׁ. אֶלָּא אִי סָבַר לָהּ כְּרָבָא, דְּאָמַר לְעוֹלָם חַד תַּנָּא הוּא, וְ״זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ״ קָתָנֵי – ״זוֹ הִיא״ לְמַעוּטֵי מַאי? עַל כָּרְחֲךָ כְּרַבִּי יִרְמְיָה סְבִירָא לֵיהּ.
According to this opinion, it is indeed possible to state that the phrase this is comes to exclude the case where he married one woman and ultimately divorced the other. According to this mishna, in that case, the rival wives would be prohibited. However, if he holds in accordance with the opinion of Rava, who said: Actually, understand this to be the opinion of a single tanna , and he teaches the mishna employing the style: This, and it is unnecessary to say that, a difficulty remains. According to Rava, both mishnayot maintain the position that in the case where the yavam married one woman and ultimately divorced the other, the rival wife would be permitted. If that is the case, what does the phrase this is come to exclude? In what case would the rival wife be prohibited to the yavam ? The Gemara responds: Perforce Rav Naḥman holds in accordance with the opinion of Rabbi Yirmeya with regard to his interpretation of the mishnayot .
RASHI
אלא אי סבר לה כרבא דזו ואין צריך לומר זו קתני אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפי' לתנא דהכא וזו היא לאו למעוטי אתא:
זו היא למעוטי מאי אי למעוטי מת אחיו ואח"כ גירש אשתו וכנס יבמתה השתא כנס ואח"כ גירש שריא גירש ואח"כ כנס מיבעיא ואי למעוטי מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו ומת דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן ובהא מודי רבא הא לר"נ ליכא למימר הכי דהא אין זיקה סבירא ליה והלכך על כרחך כרבי ירמיה סבירא ליה ולמעוטי כנס ואח"כ גירש דאמר נישואין מפילין והאי שעתא צרת ערוה הויא:
וּלְרָבָא, הָנִיחָא אִי סָבַר לָהּ כְּרַב אַשִׁי – ״זוֹ הִיא״ לְמַעוּטֵי מֵת בְּלֹא גֵּירֵשׁ, אֶלָּא אִי סָבַר לָהּ כְּרַב נַחְמָן: ״זוֹ הִיא״ לְמַעוּטֵי מַאי? עַל כָּרְחֲךָ כְּרַב אַשִׁי סְבִירָא לֵיהּ.
The Gemara raises a question from a different perspective: And according to Rava, who maintains that in both cases the rival wife is permitted, this works out well if he holds in accordance with the opinion of Rav Ashi that the levirate bond is substantial. In that case the phrase this is comes to exclude the case where he died without divorcing his wife. In this case the rival wife is forbidden because the entire time she was the rival wife of a forbidden relative by levirate bond. If, however, he holds in accordance with the opinion of Rav Naḥman in this matter, what does the phrase this is come to exclude? The Gemara answers: Perforce Rava holds in accordance with the opinion of Rav Ashi. Accordingly, with regard to this halakha there is a connection between the various opinions as to how to interpret the mishnayot and the dispute.
RASHI
ולרבא דאמר מיתה מפלת וכנס ואח"כ גירש שריא:
הניחא אי סבר[לה] כרב אשי דיש זיקה:
זו היא למעוטי מת בלא גירש ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר הא מת ואח"כ גירש אסורה דהא רבא מיתה מפלת סבירא ליה וכיון דגירש שריא אלא הכי דייק טעמא דגירש דבשעת מיתה לאו צרות הוו זו היא דנכרית מותרת אבל מת שני זה אחר ראשון ולא גירש את אשתו ואפי' לא כנס את הנכרית אסורה דהואי צרת אחות אשה בזיקה ואפילו בשעת מיתה דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני. וא"ת הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני הויא אשת ב' מתים דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא לא היא דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות:
אלא אי סבר לה כרב נחמן דאין זיקה והא שריא זו היא למעוטי מאי הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש וההיא פשיטא דהא בהדיא תנינא לה ולא אתא זו היא למעוטה:
מתני׳ וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ בָּהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵּרוּשִׁין בְּסָפֵק – הֲרֵי אֵלּוּ הַצָּרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. כֵּיצַד סָפֵק קִדּוּשִׁין? זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין, סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ – זֶהוּ סָפֵק קִדּוּשִׁין.
And if any of these fifteen women who are prohibited as forbidden relatives had undergone a betrothal or divorce whose status is uncertain
RASHI
מתני' וכולן ט"ו עריות:
שהיו בהן לאחיו המת:
קידושי ספק או גירושי ספק הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה ולגבי קידושין דלמא לא מיקדשה:
הרי אלו הצרות חולצות ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא:
ולא מתייבמות דלמא צרת ערוה היא:
ספק קרוב לו שהיו ח' אמות מצומצמות ביניהן בר"ה וד' אמות קונות שם וזרקו ספק בד' אמות הקרוב לה ספק בד' אמות הקרוב לו:
סָפֵק גֵּרוּשִׁין – כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד – זֶהוּ סָפֵק גֵּרוּשִׁין.
Uncertainty with regard to divorce occurs when, for instance, he wrote a bill of divorce in his handwriting
RASHI
כתב בכתב ידו דקי"ל (ב"ב דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא כתב ידו בלא עדים מילתא היא:
יש עליו עדים ואין בו זמן כתוב או יש בו זמן ואין בו אלא עד א' ואינו כתב ידו של בעל זהו ספק גירושין דאמרינן במס' גיטין (דף פו.) ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ואלו הן כתב בכתב ידו כו'. וה"נ חולצת צרתה כיון דגיטא הוא דאם ניסת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא דקרי להו פסול לכתחלה הלכך אי שרית ליה אמרי אינשי צרת ערוה מתייבמת. ובגמרא בעי אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו':
TOSAFOT
כתב בכתב ידו מפרש ר"י בר' מאיר אפי' אין כאן אלא חתימת ידו והא דתנן (ב"ב דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו כו' היינו חתימת ידו וכן מוכח בפרק שני דכתובות (דף כא. ושם) דאמר אביי לא ליחוי איניש חתימת ידיה אלא אחספא או ארישא דמגילתא דלמא משכח איניש דלא מעלי ותנן הוציא כתב ידו כו' אר"י דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים פסול משום זמן דיכול להקדים זמן כמו שירצה וא"ת [מאחר שדעתו לגרשה למה חיישינן לקנוניא ועוד] אם הוא חשוד להקדים זמן ולעשות עם האשה קנוניא על הלקוחות בפירות שמכר מזמן הכתוב עד עכשיו א"כ אנן לא נסמוך על הזמן הכתוב ואמאי פסול וי"ל דאע"פ שבא לגרשה חיישינן לקנוניא כדחיישינן בסוף פרק שנים אוחזין (ב"מ דף יט: ושם) גבי שובר ולא סמכינן אזמן הכתוב בו ופעמים תפסיד האשה שלא כדין בשלא הקדים הזמן ואנו חושדין אותו שביום הנתינה כתב והקדים הזמן ומפסדת האשה שלא כדין פירות שמשעת הזמן עד הנתינה אבל כשנפסלנו לא תפסיד שלא כדין דבדין הוא שלא תטרוף דהא דאין לבעל פירות משעת כתיבה וחתימה היינו דווקא בגט כשר:
יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וכו' הנך ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כדתנן בפ' בתרא דגיטין (דף פו. ושם) ולמאן דמפרש התם דכתב ידו ועד אחד שנינו איצטריך רישא כתב ידו ואין עליו עדים לאשמועינן דאפילו הכי הולד כשר וסיפא דאין בו אלא עד אחד אצטריך לאשמועינן דאפ"ה לא תנשא לכתחלה וא"ת ולמ"ד דכתב סופר ועד שנינו ניחוש שמא הסופר כתבו להתלמד וזרקו לאשפה והחתימה עליו האשה עד אחד וי"ל שהסופרים חוששים שיבא לידי מכשול ונזהרים בכך ומ"מ לא חשיב סופר ועד כשני עדים לגרש בו לכתחלה:
גמ׳ וְאִילּוּ בְּגֵרוּשִׁין סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ – לָא קָתָנֵי,
The Gemara remarks: But yet when discussing divorce, it does not teach the case where it is uncertain if the bill of divorce is closer to him, and uncertain if it is closer to her. It would have been appropriate to describe this case, as it parallels the case involving the object of betrothal. He could have tossed it in such a way that it was not clear to whom the bill was closer.
RASHI
גמ' ואילו בגירושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו לא קתני דהתם אפי' חליצה נמי לא בעיא צרתה מ"ט:
מַאי טַעֲמָא? אֲמַר רַבָּה: אִשָּׁה זוֹ בְּחֶזְקַת הֶיתֵּר לַשּׁוּק עוֹמֶדֶת, וּמִסָּפֵק אַתָּה בָּא לְאוֹסְרָהּ – אַל תַּאַסְרֶנָּה מִסָּפֵק.
The Gemara asks: What is the reason the mishna did not present this situation as well? Rabba said: When this type of uncertainty exists, the performance of ḥalitza is not mandatory, as this woman, the rival wife, has the presumptive status of being permitted to marry a man from the general public.
RASHI
אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה היא:
ומספק אתה בא לאוסרה שמא נתגרשה הערוה:
אל תאסרנה מספק אבל בהנך ג' גיטין לאו מספק אסרינן לה דהא גיטא הוא אלא שאין מן המובחר:
TOSAFOT
אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הויא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הויא בחזקת היתר לשוק ועוד לר"י דוקא בגירש ולבסוף כנס איירי וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקה שלא נתגרשה וא"ת דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי ובפ"ק דחולין (דף ט. ושם) אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתיליד אחר שחיטה הויא בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב נקבו אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור ואר"י דהתם חיישי' לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכחא מילתא לאיסורא טפי מדלהיתרא וכן ההיא דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה כדאמר בריש אלו טרפות (חולין דף מג. ושם) וארי שנכנס לבין השוורים ופסק התם אמימר הלכתא דחוששין לספק דרוסה אע"ג דאמרינן התם איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי מ"מ מסתברא טעמא לאיסורא טפי מלהתירא תדע דהא בספק כלבא ספק שונרא אמרינן התם (דף נג:) אימור כלבא אפי' לשמואל דחייש לספק דרוסה:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אִי הָכִי בְּקִדּוּשִׁין נַמִי, נֵימָא: אִשָּׁה זוֹ בְּחֶזְקַת הֶיתֵּר לַיָּבָם עוֹמֶדֶת, וּמִסָּפֵק אַתָּה בָּא לְאוֹסְרָהּ – אַל תַּאַסְרֶנָּה מִסָּפֵק!
Abaye said to him: If that is so, let us say in the case of betrothal as well that this woman, the rival wife, has the presumptive status of being permitted to the yavam
RASHI
בקידושין נמי אמאי אסרינן לה לייבומי לימא אשה זו קודם שקידש בעלה את בת אחיו בחזקת היתר ליבום עומדת כשימות ומספק אתה בא כו':
- הָתָם לְחוּמְרָא.
The Gemara explains: There, with regard to betrothal, the halakha follows the stringent ruling, because the rival wife is certainly his wife and requires levirate marriage. As there is uncertainty with regard to the betrothal with the forbidden relative, the ruling is stringent; she may not enter into levirate marriage and must only perform ḥalitza .
RASHI
לחומרא שנויא הוא:
הַאי – חוּמְרָא דְּאָתֵי לִידֵי קוּלָא הוּא; זִימְנִין דְּאָזֵיל הוּא וּמְקַדֵּשׁ לָהּ לַאֲחוֹתָהּ קִדּוּשֵׁי וַדַּאי,
The Gemara objects: Yet this is a stringency that might bring about a leniency
RASHI
ופרכינן הא חומרא דאתי לידי קולא הוא דאזיל האי מקדש בספק וקמקדש לאחותה של זו שקדש בספק קידושין ודאי:
קידושי ודאי בחיי בעלה:
וְאִי נַמִי זִימְנִין דְּאָתָא אַחֵר וּמְקַדֵּשׁ לָהּ לְדִידָהּ קִדּוּשֵׁי וַדַּאי, וְכֵיוָן דְּאָסַר לָהּ מָר לַצָּרָה לְיַיבּוּמֵי, אָמְרִי: דְּקַמָּא – קִדּוּשִׁין וּדְבַתְרָא – לָאו קִדּוּשִׁין.
Alternatively, sometimes another man might come and betroth the forbidden relative herself with a betrothal whose status is certain, and since the Master rendered it prohibited for the rival wife to enter into levirate marriage, people would say that the betrothal of the first man, i.e., the deceased brother, was a fully effective betrothal, and that the betrothal of the latter man was not a valid betrothal. If she was married to the first man, then she is forbidden to the second as the man’s wife, and betrothal cannot take effect with her. However, since the status of her betrothal to the first man was uncertain, then she is also considered possibly betrothed to the second man and would require a divorce from him as well. As a result, one can find a situation that would lead people to think that a man’s wife is in fact permitted.
RASHI
אי נמי אתי איניש אחרינא ומקדש לה להך מקודשת בקידושי ספק:
וכיון דקאסר מר לצרתה לייבומי לאביה של זו משום צרת הבת:
אמרי אינשי קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין:
ודבתרא לאו קידושין שאשת איש קידש ואינה צריכה הימנו גט. ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא ופגע בערוה: