Back
Yevamot
Daf 12bהִלְכְתָא, צָרַת אַיְלוֹנִית מוּתֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ הִכִּיר בָּהּ, וַאֲפִילּוּ צָרַת בִּתּוֹ אַיְלוֹנִית.
And the halakha is that the rival wife of an aylonit
RASHI
הלכתא צרת אילונית מותרת ואע"ג דהכיר בה אחיו וקיימא והויא אשתו לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה וכך מפורש בהלכות גדולות:
וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי שֶׁנִּמְצְאוּ? תְּנֵי שֶׁהָיוּ. כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַחַת צָרַת מְמָאֶנֶת וְאַחַת צָרַת אַיְלוֹנִית, וְאַחַת צָרַת מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ – כּוּלָּן מוּתָּרוֹת.
The Gemara asks: However, with regard to that which the mishna teaches: Were found to be, from which it was inferred that there is a difference between an aylonit whose condition was known by the husband beforehand and one who was recognized by him only later, how is this to be explained? The Gemara answers that one should emend this and teach simply: That were,
RASHI
צרת ממאנת ביבם:
מחזיר גרושתו משנישאת:
תָּנֵי רַב בֵּיבָי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים מְשַׁמְּשׁוֹת בְּמוֹךְ: קְטַנָּה, מְעוּבֶּרֶת, וּמֵנִיקָה. קְטַנָּה – שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְשֶׁמָּא תָּמוּת, מְעוּבֶּרֶת – שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה עוּבָּרָהּ סַנְדָּל, מֵנִיקָה – שֶׁמָּא תִּגְמוֹל בְּנָהּ וְיָמוּת.
§ Incidental to the case of refusal, the Gemara cites a related halakha . Rav Beivai taught a baraita before Rav Naḥman: Three women may engage in relations with a contraceptive resorbent,
RASHI
משמשות במוך מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו:
סנדל ולד שאין לו צורת פנים וקיימא לן במסכת נדה (דף כה:) אין סנדל שאין עמו ולד משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו:
שמא תגמול את בנה אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק. כמו ויגמל (בראשית כא) לשון הבדלה:
TOSAFOT
שלש נשים משמשות במוך פי' הקונטרס מותר לשמש במוך אבל שאר נשים אסור משום השחתת זרע אע"ג דלא מיפקדה אפריה ורביה וכן משמע בנדה (דף יג. ושם) דתנן בפ' כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תקצץ ומפרש בגמרא משום דנשים לאו בנות הרגשה נינהו משמע דאי הוו בנות הרגשה הוי אסור ומיהו מצינו לפרש דלאו בנות איסור הרגשה נינהו ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה משמש מידי דהוה אקטנה ואילונית דלא איתסרו בתשמיש משום דלאו בנות בנים נינהו והאשה שנותנת אח"כ מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדה אפריה ורביה ומשמשות במוך דקתני הכא היינו צריכות לשמש במוך:
שמא תעשה עוברה סנדל פירש בקונטרס דכשהיא מתעברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו והא דאמר בהמפלת (נדה דף כז.) דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת צ"ל דהיינו דוקא בן קיימא ור"ת מפרש דסנדל הוא כשהאשה מתעברת תאומים אם משמשת בלא מוך נכנס השכבת זרע בין שני הולדות ודוחק אותם ועושה את האחד סנדל וכן משמע בהמפלת (שם דף כה:) דבעיבור אחד הוי דקאמרינן ולמה הוזכר סנדל והלא אין סנדל שאין עמו ולד ומשני אי דאתיליד נקבה בהדיה ה"נ הב"ע דאתיליד זכר בהדיה מהו דתימא הואיל ואמר רבי יצחק אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ומדהאי זכר האי נמי זכר הוא קמ"ל אימור שניהם הזריעו בבת אחת ואם סנדל בשני עיבורים למה ה"ל למימר מדהאי זכר האי נמי זכר ולמה לי נמי למימר שניהם הזריעו בבת אחת:
וְאֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה – מִבַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, פָּחוֹת מִכָּאן וְיָתֵר עַל כֵּן מְשַׁמֶּשֶׁת כְּדַרְכָּהּ וְהוֹלֶכֶת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּדַרְכָּהּ וְהוֹלֶכֶת, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה׳״.
And the baraita continues: Who is considered a minor? It is a girl from the age of eleven years and one day until the age of twelve years and one day. If she was younger than this or older than this,
RASHI
ואיזו היא הראויה להתעבר ולמות:
מבת י"א שנה כו' פחות מי"א ודאי לא תתעבר ויותר מי"ב אם תתעבר לא תמות:
משמשות בלא מוך כדרכן והולכות:
מִדְּקָאָמַר שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְשֶׁמָּא תָּמוּת, מִכְּלָל דְּאִיכָּא קְטַנָּה דְּמִיעַבְּרָא וְלֹא מֵתָה, אִם כֵּן מָצִינוּ חֲמוֹתוֹ מְמָאֶנֶת,
The Gemara analyzes the baraita : From the fact that the baraita states: Lest she become pregnant and perhaps die, this indicates by inference that there is a minor who can become pregnant and will not die, although the conditions for this scenario of a minor giving birth and surviving are unclear. If so, that a minor might be impregnated and give birth, we find the case of one’s mother-in-law who refused her husband. Since it is possible for a woman to give birth to a daughter while still a minor, if a man betroths this daughter while still an infant, the mother might be a mother-in-law who performed refusal.
RASHI
ומדקאמר שמא תמות ולא קאמר ותמות דאז הוי משמע שאם תתעבר תמות ודאי:
מצינו חמותו ממאנת כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב שנתעברה ולא מתה וקדש אדם את בתה ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה:
וּתְנַן: אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִית אוֹ שֶׁמֵּיאֲנוּ! אֵימָא: שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתָמוּת.
And yet we learned in the mishna: You cannot say, i.e., the possibility does not exist, in the case of his mother-in-law, his mother-in-law’s mother, and his father-in-law’s mother, that they were found to be an aylonit or performed refusal, as refusal may be performed only by a minor, who cannot give birth. If so, there is apparently a contradiction between the mishna and the baraita . The Gemara answers: Do not say: Lest she become pregnant and perhaps die, which indicates that it is possible for her not to die from the impregnation. Rather, say: Lest she become pregnant and die. In other words, although it is uncertain whether she will be impregnated, if she does become pregnant she will certainly die, which means that there is no case in which a minor could give birth and live.
TOSAFOT
שמא תתעבר ותמות ולא בעי לשנויי דנקט שמא תמות משום דאינה ודאי מתה אלא כשילדה בקטנות אבל ילדה בגדלות אע"פ שנתעברה בקטנות פעמים חיה ולא משכחת חמותו ממאנת דאי ילדה בקטנות ודאי מתה ואי ילדה בגדלות שוב אינה יכולה למאן משום דברייתא דרב ביבי לא מיפלגא מידי בעיבור שנת י"ב בין ילדה בגדלות בין ילדה בקטנות ועוד לא מסתברא ליה שתגרום הלידה בקטנות מיתה אלא העיבור ועוד דמתרץ האמת כרבה בר ליואי דכל תוך הזמן היא מתה ועוברה מת:
דְּאָמַר רַבָּה בַּר לִיוָאי: גְּבוּל יֵשׁ לָהּ: קוֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת כָּל עִיקָּר, תּוֹךְ הַזְּמַן הַזֶּה הִיא מֵתָה וְעוּבָּרָהּ מֵת, לְאַחַר זְמַן הַזֶּה – הִיא חַיָּה וְעוּבָּרָהּ חַי.
As Rabba bar Livai said: There is a limit with regard to her pregnancy, i.e., that of a young girl. Before this time, the age of eleven, she cannot be impregnated at all.
RASHI
קודם הזמן הזה האמור למעלה קודם י"א:
אחר הזמן הזה אחר י"ב:
TOSAFOT
אחר הזמן הזה היא חיה ועוברה חי ואומר ר"י דאין לפרש אחר הזמן אחר שנת י"ב ויום א' אפילו בלא הבאת ב' שערות דא"כ מצינו חמותו ממאנת דעד רוב שנותיה יכולה למאן אם לא הביאה ב' שערות למ"ד אין חוששין שמא נשרו ואפילו למאי דפסקי' התם בפ' יוצא דופן (נדה דף מו.) דחוששין היכא דבעל אחר זמן דהויא ליה ספיקא דאורייתא משכחת חמותו ממאנת כגון שפירש כשבעל אחר זמן שאין בועל לשם קידושין דהשתא לא הויא ספיקא דאורייתא אלא כשהביאה ב' שערות איירי ולא חש לפרש משום דאורחא דמילתא הוא דאיכא שערות אחר זמן וכן נמצא בירושלמי דתלי טעמא דרבה בר ליואי בשערות ולא בשנים:
אִינִי? וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִית אוֹ שֶׁמֵּיאֲנוּ, שֶׁכְּבָר יָלְדוּ! אֶלָּא, לְעוֹלָם – שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְשֶׁמָּא תָּמוּת. וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ!
The Gemara raises a difficulty: Is that so? But didn’t Rabba bar Shmuel teach: You cannot say in the case of his mother-in-law, and his mother-in-law’s mother, and his father-in-law’s mother that they were found to be an aylonit or performed refusal, as they already gave birth. This indicates that a minor can give birth, as otherwise he should have stated: As they are already mature. Rather, actually, the original version of the baraita is correct: Lest she become pregnant and perhaps die. But this is difficult
RASHI
שכבר ילדו ומדתלי טעמא בולד מכלל דקטנה היא דאי לאו קטנה היא ליתני שכבר גדלו:
TOSAFOT
שכבר ילדו ומדקאמר שכבר ילדו משמע דבלא הביאה ב' שערות דאי איכא שערות כי לא ילדה נמי נפקא מתורת קטנות ואילונית ע"י שערות וא"כ איכא קטנה דמיעברא ולא מתה וא"ת מאי ס"ד דמקשה תקשה ברייתא דרבה בר שמואל גופיה דכיון דבלא הביאה ב' שערות איירי כי ילדה מאי הוי מ"מ תמאן ואר"י דסבר המקשה דאע"ג דבקטנה איירי לית בה מיאון מדרבנן לפי שנראית גדולה וסבורים העולם שהביאה ב' שערות ולא פריך אלא לרבה בר ליואי דוקא דאמר דליכא קטנה דמיעברא ולא מתה אבל לברייתא דרב ביבי לא קשיא מידי דאע"ג דקתני שמא תמות דמשמע דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה מ"מ לא מצינו חמותו ממאנת שהלידה מונעתה מלמאן אע"פ שהיא קטנה כדפרישית אבל אין לפרש דלמקשה ניחא ליה ברייתא גופא דמסיק אדעתיה שפיר דלידה הרי הוא כסימנים ולכך אינה יכולה למאן ולא פריך אלא לרבה בר ליואי ומשני דבנים הרי הן כסימנים משעת העיבור כמו שאפרש דא"כ הל"ל בהדיא עיבור בנים הרי הם כסימנים כיון דמעיקרא נמי אסיק אדעתיה דלידה הרי היא כסימנים:
אָמַר רַב סָפְרָא: בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּסִימָנִים. וְאִית דְּאָמְרִי: בָּנִים עֲדִיפֵי מִסִּימָנִים. לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ? דַּאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: עַד שֶׁיִּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר, בְּבָנִים מוֹדֶה.
Rav Safra said: Children are equivalent to signs
RASHI
הרי הן כסימנים הלכך אין לך יולדת ממאנת אפי' היא קטנה:
ואפי' לר"י דאמר במסכת נדה אף משהביאה שתי שערות ממאנת עד שירבה השחור שיהיו שם שערות הרבה:
TOSAFOT
הרי הם כסימנים פי' משעת העיבור ושפיר תני רב ביבי שמא תמות דבשנת י"ב פעמים חיה אפי' לרבה בר ליואי ואז היתה גדולה משעת ההריון ואע"פ דקי"ל בנדה דתוך הזמן כלפני הזמן ולא הויא גדולה בהביאה שערות בשנת י"ב מ"מ עיבור בנים בני קיימא תוך הזמן כסימנים אחר הזמן והא דקאמר רבה בר ליואי תוך הזמן היא מתה ועוברה מת לא קאי אשנת י"ב דאז פעמים חיה כשהיא גדולה בשעת ההריון כדפרישית אלא ה"פ דמלתא קודם הזמן פי' קודם שנה שלפני גדלות תוך הזמן היינו תוך שנה שלפני גדלות אחר זמן היינו אחר שגדלה כדפי' ר"י בתחלת הסוגיא:
דאפי' לר' יהודה דאמר כו' משום דבעי לאוקמי מתני' כר"י דלא מצינו חמותו ממאנת קאמר הכי וא"ת אמאי קאמר דעדיפי מסימנים אפי' לא הוו משעת עיבור אלא כסימנים לא מצינו חמותו ממאנת לר' יהודה דמשעת עיבור עד הלידה יש זמן מרובה יותר ממה שיש מהבאת שערות עד שירבה השחור ומיהו למ"ד התם דרבוי שחור היינו עד שיקיפו השערות משפה אל שפה אפשר שריבוי השחור מאחר יותר מזמן עיבור עד שעת לידה אבל למ"ד שערות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור קשיא ונראה דאם הביאה שערות ונשרו יכולה למאן אפילו שהה כדי ריבוי שחור דאין הזמן גורם אלא ריבוי שחור ממש בעינן שתהא נראית גדולה לכל ע"י כך וא"ת אכתי בלא בנים עדיפי מסימנים מיתוקמא מתני' שפיר כר"י דהא מודה רבי יהודה כשבעל אחר גדלות דאינה יכולה למאן כדאמר בפ' בא סימן (נדה דף נב.) וזאת החמותו שנבעלה בגדלות כשנתעברה דבנים הרי הם כסימנים משעת ההריון תריץ דאי לאו דבנים עדיפי מסימנים משכחת חמותו ממאנת כגון שעיברה באמבטי או שבעל בפירוש שלא לשם קידושין: