Back
Yevamot
Daf 115bוְחָזִינְהוּ לְאַלְתַּר, וְקָאָמְרִי סִימָנִין, דְּלָאו עֲלַיְיהוּ סָמְכִינַן – אֶלָּא אַסִּימָנִים.
and we saw them immediately
RASHI
מים שאין להם סוף מפרש בפ' בתרא (לקמן יבמות קכא.) כל שעומד ואין רואה מארבע רוחותיו:
אשתו אסורה ואע"פ שיש עדים כשרים שטבע שמא צף מתחת המים ויצא:
TOSAFOT
וחזינהו לאלתר פי' לאלתר שהעלום מן המים אבל אם שהו במים הרבה אין לחוש דמיא מצמת צמתי כי ליתא למכה כדאמר בפ' בתרא (לקמן יבמות קכא.) אבל כששוהה אחר העלאה מיתפח תפח:
וקאמרי סימנים אבל על ידי טביעת עין אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו אבל מה שפי' בקונט' דמים משנים צורת הפנים אין נראה דהא אמרי' לקמן בפרק בתרא (שם) דמיא מצמת צמתי היכא דליכא מכה ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים דהוו דאורייתא כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז: ושם) אי נמי מהני ע"פ טביעות עינא. ר"י:
וקאמרי סימנים פי' רבינו חננאל ש"מ דאשה ועד אחד בספינה שטבעה ואמרו מת לא מהני וכל שכן עובד כוכבים אפי' מסיח לפי תומו ותימה היאך משיאין נשי בני אדם שטבעו על ידי טביעת עין בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם דאכלום כוורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה בפ' בתרא (לקמן יבמות קכ.) וכן מפרש רבינו תם לקמן גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים שכשנשחתה צורת פניו מיירי כמו שמפרש במשנה אבל אם צורת פניו שלימה שריא אפי' אחר כמה ימים:
הַהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שׁוּמְשְׁמֵי גַּבֵּי חַבְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי שׁוּמְשְׁמֵי! אֲמַר לֵיהּ: שְׁקִילְתִּינְהוּ. וְהָא כֵּן וְכֵן הָוְיָין, וּבְחָבִיתָא רַמְיָין! אָמַר לֵיהּ: דִּידָךְ – שְׁקַלְתִּינְהוּ, וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ.
§ The Gemara relates: There was a certain man who deposited sesame plants with his friend. Sometime later he said to him: Give me the sesame plants. The friend said to him: You already took them. The owner replied: But they were of such-and-such an amount, and placed in a barrel; go and check that barrel and you will see that I am right. The bailee said to him: You took your sesame plants, and these in the barrel at my house are other ones.
RASHI
וקאמרי סימנים דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים נינהו לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כל כך:
TOSAFOT
וכן הויין ובחביתא רמיין אר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים ולכך היה נוטל בסימן מובהק דאי ליכא עדים מה מועיל הסימן יכול לומר לקוחין הן בידי וכן הא דאמר פרק איזהו נשך (ב"מ דף ע. ושם) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינא איניש דאית ליה דהבא פריכא כו' ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא דלמא אפקדינהו גביה ויהיב סימנא ושקיל להו ומיהו קשה דאמר בהכותב (כתובות דף פה: ושם) גבי כסא דכספא דאפקידו בי חסא שכיב חסא ולא פקיד כו' עד ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל לביתיה אבל רגיל דעייל לביתיה אימר איניש אחרינא אפקיד ומיחזא חזא ומשמע דאיירי שלא הפקיד זה בעדים ואפ"ה קאמר חדא דידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ומה מועיל הסימן כיון שלא הפקיד אצלו בעדים וי"ל ששני הטעמים מצריך דלא אמיד וקא יהיב סימנא ואם תאמר אם כן בספ"ק דכתובות (דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר רב יוסף חדא דהא קא מודי ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואמר ליה אביי ובהא כי לא מודי מי מכשר רבן גמליאל ומאי קושיא דלמא רב יוסף מצריך שני הטעמים וי"ל דאי טעמא דהא קא מודי לא מהני לחודיה לא מהני נמי מאי דהלכה כרבן גמליאל כיון דלא מכשר רבן גמליאל אלא ברוב כשרים אצלה והכא כולן פסולין לבד מארוס ולהכי פריך כי לא מודי פירוש כי לא מהני טעמא דמודי לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג כו':
סָבַר רַב חִסְדָּא לְמֵימַר: הַיְינוּ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְלָא אָמְרִינַן הָנָךְ אָזְלוּ לְעָלְמָא וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ.
The case came before the Sages for a ruling. Rav Ḥisda thought to say: This situation is the same as the situation involving the two Torah scholars who drowned, when they used distinguishing marks to identify them. And we do not say in that case: Those men went elsewhere in the world, and these men who floated up are different people. Here too one may rely upon the distinguishing marks of the sesame plants given by the owner, and there is no reason to think that these sesame plants are different ones.
RASHI
שקלתינהו כבר החזרתים לך:
אמר ליה מפקיד:
והא כן וכן הויין כך וכך סאין היו:
ובחביתא רמיין ועדיין הן אצלך בחבית צא ובדוק בה תמצא כחשבוני:
אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו ושלי הם:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִי דָּמֵי? הָתָם קָאָמְרִי סִימָנִים, הָכָא – שׁוּמְשְׁמֵי מַאי סִימָנָא אִית לְהוּ? וּדְקָאָמַר כֵּן וְכֵן הָוְיָין – אֵימַר חוּשְׁבְּנָא אִיתְרְמִי.
Rava said to Rav Ḥisda: Is it comparable? There they said distinguishing marks that identified the victims. Here, in the case of sesame plants, what distinguishing marks might they have, by which they could be identified? And as for that which he said: They were of such-and-such an amount, one can say it happened by chance that this second time it was the same amount,
RASHI
היינו שני ת"ח דתניא לעיל והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים ותרצינן דאמרי סימני ולא אמרינן אחריני נינהו וסימנים הכי איתרמו:
TOSAFOT
אתרמויי אתרמי ליה הכא משמע דמנין ומדה לא הוי סימן והא דאמר באלו מציאות (ב"מ דף כג:) מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן התם מיירי בענין שאין דרך בני אדם להצניע אבל הכא דרך בני אדם להצניע במדה זו:
אָמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב אַשִׁי: וּמִי חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּינָּן? וְהָתְנַן: מָצָא כְּלִי וְכָתוּב עָלָיו קוֹ״ף – קָרְבָּן, מֵ״ם – מַעֲשֵׂר, דָּלֶ״ת – דִּמּוּעַ, טֵי״ת – טֶבֶל, תָּי״ו – תְּרוּמָה. שֶׁבִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה הָיוּ כּוֹתְבִין תָּי״ו תַּחַת תְּרוּמָה.
With regard to the same issue, Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: And are we concerned that perhaps the one guarding the plants moved them from their place? But didn’t we learn in a mishna ( Ma’aser Sheni 4:11): If one found a vessel on which the letter kuf was written,
RASHI
חושבנא איכא למימר דמתרמי:
TOSAFOT
ומי חיישינן שמא פינן תימה מאי קשיא היא מהאי דהא בממונא יש לחוש לעולם שמא פינן ולא נפיק ממונא מחזקתיה וי"ל דנראה לו לדמות כיון דרגילות לפנותם ואפי' הכי לא חיישינן שמא פינן לענין ממונא נמי מפקינן ליה מחזקה כיון דלא חיישינן אע"ג דרגילות הוא:
אָמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּינָּן? אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מָצָא חָבִית וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה – הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אֶשְׁתָּקַד הֲוָה מָלֵא תְּרוּמָה, וּפִינָּה.
In response to this claim, Ravina said to Rav Ashi: And aren’t we concerned that perhaps someone moved the teruma from their place? Say the latter clause of that same mishna Rabbi Yosei says: Even if one found a barrel on which the full word teruma was written, these contents are non-sacred. As I say: Last year it was full of teruma , and someone removed the contents and replaced them with non-sacred produce. This proves that the possibility that someone moved the original contents is taken into consideration.
RASHI
ומי חיישינן שמא פינן היכא דסימנא קמא איתא קמן:
קרבן הקדש:
דימוע חולין ותרומה שנתערבו ואין נאכל אלא לכהן:
הסכנה שגזרו שלא לקיים מצות אלמא לא אמרינן שמא פינו אותה תבואה שנתן בה בכתיבת אות זה ואלו אחרים:
אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּינָּן, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי; מָר סָבַר: אִם אִיתָא דְּפִינָּהוּ – מִיכְפַּר הֲוָה כָּפַר, וְאִידָךְ: אֵימַר אִישְׁתַּלּוּיֵי אִישְׁתְּלֵי, אִי נַמִי: לְפָנַחְיָא שְׁבַקֵיהּ.
Rather, say as follows: Everyone agrees that we are concerned that perhaps someone moved
RASHI
הרי אלו חולין דאזלינן בתר רובא:
TOSAFOT
אימור אישתלויי אישתלי פי' רבינו חננאל בירושלמי דמעשר שני בפרק ב' רבי יונה ורבי יוסי הוו שותפי בגרבי דחמרא כד דמך רבי יונה אמר רבי מני בריה דרבי יונה לרבי יוסי כל גרבי דכתיב ביה רבי יונה דידיה הוא א"ל אשתקד הוה דידיה והשתא דידי:
יִצְחָק רֵישׁ גָּלוּתָא בַּר אַחְתֵּיהּ דְּרַב בֵּיבָי הֲוָה קָאָזֵיל מִקּוֹרְטְבָא לְאַסְפַּמְיָא וּשְׁכִיב. שָׁלְחוּ מֵהָתָם: יִצְחָק רֵישׁ גָּלוּתָא בַּר אַחְתֵּיהּ דְּרַב בֵּיבָי הֲוָה קָאָזֵיל מִקּוֹרְטְבָא לְאַסְפַּמְיָא וּשְׁכִיב. מִי חָיְישִׁינַן לִתְרֵי יִצְחָק, אוֹ לָא? אַבַּיֵי אֲמַר: חָיְישִׁינַן, רָבָא אֲמַר: לָא חָיְישִׁינַן.
§ The Gemara relates a story that deals with the permission of a woman to remarry. Yitzḥak the Exilarch,
RASHI
מיכפר הוה כפר ליה מקנח וגורר היה את האות:
לפנחיא שבקה להצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גיררה כדי שיבדלו בני אדם מהן:
פנחיא לשון שימור כאדם שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלוהו הימנו ודומה לו בהגוזל עצים (ב"ק דף קג.) הלוקח שדה בשם ריש גלותא כו' ופנחיא בעלמא קבעינן:
TOSAFOT
יצחק ריש גלותא בר אחתיה כו' איירי דלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירתא דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו התנן בפ"ק דבבא מציעא (דף כ. ושם) דכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ואי שכיחי שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא מחגרא חייש רבא דלמא בגמלא פרחא אזיל כיון שהוחזקו שהיה שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי:
אֲמַר אַבַּיֵי: מְנָא אָמִינָא לָהּ – דְּהַהוּא גִּיטָּא דְּאִשְׁתַּכַּח בִּנְהַרְדְּעָא, וּכְתִיב: בְּצַד קְלוֹנְיָא מָתָא, אֲנָא אַנְדְּרוֹלִינַאי נְהַרְדְּעָא פְּטָרִית וּתְרָכֵית יַת פְּלוֹנִית אִנְתְּתִי. וּשְׁלָחָהּ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה, וְשָׁלַח לֵיהּ: תִּיבָּדֵק נְהַרְדְּעָא כּוּלָּהּ.
Abaye said: From where do I say my reasoning
RASHI
מי חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת:
רבא אמר לא חיישינן הואיל ולא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה כדאמר לקמן (יבמות דף קטז.):
וְרָבָא אֲמַר: אִם אִיתָא – יִבָּדֵק כָּל הָעוֹלָם מִיבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל הוּא דְּשָׁלַח הָכִי.
And Rava said: This story provides no proof. If it is so, that there were grounds to suspect that someone else of the same name wrote the bill of divorce, Rabbi Yehuda Nesia should have said: The entire world must be examined, in case there is someone else with the same name somewhere. Since he did not say this, evidently there was no legitimate reason for this suspicion at all. Why, then, did Rabbi Yehuda Nesia send instructions to examine all of Neharde’a? Rather, Rava added, it was due to respect for the father of Shmuel that he sent this message. He did not want to write explicitly that Shmuel’s father had inquired unnecessarily, and therefore he wrote his reply in a manner which indicated his partial agreement with the concern.
RASHI
ההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא כו' האשה עומדת ותובעתו לפנינו:
בצד קלוניא שם עיר:
תיבדק כל נהרדעא אם יש שם אנדרולינאי אחר חוץ מבעל אשה זו:
אֲמַר רָבָא: מְנָא אָמִינָא לָהּ – דְּהָנְהוּ תְּרֵי שְׁטָרֵי דְּנָפְקִי בִּמְחוֹזָא, וּכְתִיב בְּהוּ: חֲבַי בַּר נַנַאי וְנַנַאי בַּר חֲבַי, וְאַגְבֵּי בְּהוּ רָבָא בַּר אֲבוּהּ זוּזֵי. וְהָא חֲבַי בַּר נַנַאי וְנַנַאי בַּר חֲבַי בִּמְחוֹזָא שְׁכִיחִי טוּבָא. וְאַבַּיֵי,
Rava said: From where do I say my reasoning that we are not concerned about two people with identical names? As there were two promissory notes produced in Meḥoza, and these names of the creditors were written on them: Ḥavai bar Nanai and Nanai bar Ḥavai, and Rava bar Avuh collected dinars for them with these promissory notes, without concerning himself with the possibility that they might be referring to other people. And the names Ḥavai bar Nanai and Nanai bar Ḥavai
RASHI
ואם איתא דחיישינן יבדק כל העולם מיבעי ליה שמא אנדרולינאי אחר היה בנהרדעא והלך לו:
משום כבודו שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאין צריך:
TOSAFOT
אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי כו' וא"ת ואמאי לא מייתי רבא מרבה רביה דאמר בפ"ק דב"מ (דף יח: ושם) ובפרק כל הגט (גיטין דף כז.) גבי גיטא דאשתכח בבי דינא דרב הונא ואמר דיחזיר משום דלא הוחזקו אפי' בשיירות מצויות וי"ל דאין הכי נמי אלא דניחא ליה לאיתויי ראיה מאמוראי קמאי:
והא חבי בר ננאי כו' וא"ת היכי פשיט רבא איסורא מממונא דהכי פרכי' על רבה בפ"ק דב"מ (דף כ: ושם) גבי גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא ועוד הא בהוחזקו תרי יצחק מודה רבא כדפי' לעיל והכא בהוחזקו שני חבי בר ננאי וי"ל דמדמה רבא ממונא היכא דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו: