Back
Yevamot
Daf 101bשֶׁנֶּאֱמַר ״כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ״. וְאִידָךְ, הַהוּא ״לְעֵינֵי״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא לְכִדְרָבָא הוּא דְּאָתָא, דַּאֲמַר רָבָא: צְרִיכִי דַּיָּינֵי לְמֶיחֱזֵי רוֹקָא דְּקָא נָפֵיק מִפּוּמָא דִּיבָמָה, דִּכְתִיב ״לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים…וְיָרְקָה״.
This is as it is stated: “You are entirely beautiful,
RASHI
כך ב"ד מנוקים מכל מום יליף מהאי קרא כולך יפה רעיתי דאיירי בסנהדרין:
TOSAFOT
ב"ד מנוקים מכל מום בסנהדרין (דף לו: ושם) ובפ' בא סימן (נדה מט: ושם) דקאמר חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר אמתני' דאין הכל כשרים לדון דיני נפשות לא מצי למימר לאתויי בעלי מומין דבפסול יוחסין איירי כדקתני סיפא אין כשרים אלא כהנים לוים וישראלים המשיאים לכהונה:
וְאִידָךְ נַמִי, מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרָבָא! אִין הָכִי נַמִי וְאֶלָּא הֶדְיוֹטוֹת מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא מִ״בְּיִשְׂרָאֵל״ – יִשְׂרָאֵל כָּל דְּהוּ.
The Gemara asks: If so, the other Sage, Rabbi Yehuda, should also require “before the eyes” to teach Rava’s statement. The Gemara answers: Yes, this is so, as Rabbi Yehuda understands “before the eyes” as requiring the judges to see the spittle. But then from where does he derive the eligibility of laymen? He derives it from the phrase: “In Israel,” in the verse “And his name shall be called in Israel” (Deuteronomy 25:10), which indicates that any Israelite, even one who is not an expert judge, may preside over ḥalitza .
TOSAFOT
יפה רעיתי ומום אין בך אבל מוהתיצבו שם עמך בדומין לך לא דרשינן אלא לענין פסול יוחסין דהתם ליכא עבודה שיהא סברא לפסול בעלי מומין:
וְאִידָךְ, הַאי ״יִשְׂרָאֵל״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: ״בְּיִשְׂרָאֵל״ – בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא בְּבֵית דִּין שֶׁל גֵּרִים.
The Gemara asks: And with regard to the other Sage, the first tanna , what does he do with this phrase: “In Israel”? The Gemara answers: He requires it for that which was taught by Rav Shmuel bar Yehuda: “In Israel” means in a court of Israelites from birth, and not in a court of converts.
RASHI
בישראל להקים לאחיו שם בישראל:
וְאִידָךְ? ״בְּיִשְׂרָאֵל״ אַחֲרִינָא כְּתִיב. וְאִידָךְ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פַּעַם אַחַת הָיִינוּ יוֹשְׁבִין לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן וּבָאָה יְבָמָה לַחֲלוֹץ, וְאָמַר לָנוּ: עֲנוּ כּוּלְּכֶם ״חֲלוּץ הַנָּעַל״.
The Gemara asks: And with regard to the other Sage, Rabbi Yehuda, from where does he derive this halakha ? The Gemara answers: “In Israel” is written another time as well (Deuteronomy 25:7, 10), and that is the source of this principle. And the other, the first tanna , what does he do with this additional “In Israel”? The Gemara explains: He requires it for that which is taught in a baraita , that Rabbi Yehuda said: Once we were sitting in study before Rabbi Tarfon, and a yevama came to perform ḥalitza , and he said to us: After the ḥalitza is completed, you should all respond: “He who had his shoe removed.”
וְאִידָךְ? מִ״וְּנִקְרָא״ נָפְקָא.
The Gemara asks: And the other, Rabbi Yehuda, from where did he derive this halakha ? The Gemara answers: He derives it from the phrase “Shall be called,” that those who attend the ḥalitza must respond aloud.
אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וְקָרְאוּ״ – שְׁנַיִם: ״וְדִבְּרוּ״ – שְׁנַיִם, הָכִי נַמִי לְרַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי כָּאן תִּשְׁעָה, לְרַבָּנַן הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה!
The Gemara returns to the dispute concerning the number of judges: However, if that is so, that the plural term “Elders” indicates the need for additional judges, there are other plural terms written in the verse that should also indicate the need for additional judges. As the verse states: “And they shall call”; this is referring to two people.
TOSAFOT
מונקרא שמו נפקא מבישראל דריש דסמכיה אצל ונקרא שמו דמונקרא שמו לחודיה לא הוה משמע לענות כולם אלא דוקא אדיינין ולא אכל העומדים שם וקשה לר"י דהכא דרשינן תרי בישראל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ובפ"ק דקדושין (דף יד.) דרשינן דכיון שחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל ואמר ר"י דהתם דרשינן מדסמכיה לבישראל בית חלוץ הנעל והוה מצי למכתב ובישראל יקראו שמו בית חלוץ הנעל אי לאו אתא אלא לדרשא דהכא ומדסמכיה ישראל אצל חלוץ הנעל דרשינן נמי כיון שחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל:
הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְקָרְאוּ לוֹ״ – וְלֹא שְׁלוּחָם: ״וְדִבְּרוּ אֵלָיו״ – מְלַמֵּד שֶׁמַּשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ: שֶׁאִם הָיָה הוּא יֶלֶד וְהִיא זְקֵנָה, הוּא זָקֵן וְהִיא יַלְדָּה, אוֹמְרִים לוֹ: מַה לְּךָ אֵצֶל יַלְדָּה, מַה לְּךָ אֵצֶל זְקֵנָה? כַּלֵּךְ אֵצֶל שֶׁכְּמוֹתְךָ וְאַל תַּכְנִיס קְטָטָה לְתוֹךְ בֵּיתְךָ.
The Gemara answers: That verse is necessary for him to derive the halakha that is taught in a baraita : “They shall call him” means the judges themselves and not their agents.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה, חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה, הוֹאִיל וְסָתַם לָן תַּנָּא כְּוָותֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אִי הָכִי מֵיאוּן נַמִי, דִּתְנַן: הַמֵּיאוּן וְהַחֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה,
Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is that ḥalitza takes place before three men, since the tanna taught us this opinion as an unattributed mishna in the beginning of the chapter, in accordance with this opinion, indicating that this is the halakha . After he heard him say this, Rava said to Rav Naḥman: If that is so, then declarations of refusal, written on behalf of a girl who as a minor was married to a man by her brother or mother after the death of her father, and is given the right to refuse the marriage upon reaching majority, also should be performed before three men. As we learned in a mishna (25b): Declarations of refusal and ḥalitza are performed before three judges.
TOSAFOT
וקראו לו ולא שלוחן ותימה אדילפינן בפ"ב דקידושין (דף מא.) מקראי דשלוחו של אדם כמותו אדרבה נילף מהכא דאין שלוחו כמותו וי"ל דיש כמה כתובים הבאים כאחד דגבי עגלה ערופה נמי דרשינן ויצאו הן ולא שלוחן ובמנחות בפ' שתי מדות (מנחות דף צג: ושם) דרשינן וסמך ידו ולא שלוחו ובנדרים (דף עב:) ממעט שליח מהפרת נדרים לרבי יאשיה וא"ת ל"ל קראי בקידושין נילף מהנך קראי דמדאיצטריך לאשמועינן מכלל דבעלמא הוי כמותו וי"ל דאי לאו קראי דהתם הוה דרשינן כל הני קראי לדרשה אחריתי ה"ר אלחנן:
וְכִי תֵּימָא הָכִי נַמִי – וְהָתַנְיָא: מֵיאוּן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בֵּית דִּין מוּמְחִין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁצָּרִיךְ שְׁלֹשָׁה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי מַכְשִׁירִין בִּשְׁנַיִם. וְאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוּמִי אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג!
And if you would say that indeed three men are required, but isn’t it taught in a baraita : With regard to refusal, Beit Shammai say that a declaration of refusal may be performed only by a court of experts, and Beit Hillel say: It may be performed in a court of experts, or not in a court of experts. Both concede that whether the judges are experts or not, three men are required. On the other hand, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, validate declarations of refusal even before two men.
RASHI
וסתם לן תנא כוותיה במתני':
החליצה והמיאונין בשלשה וסתמא היא בפ"ק דסנהדרין:
TOSAFOT
הואיל וסתם לן תנא כוותיה אבל משום דיחיד ורבים הלכה כרבים אין לפסוק כוותיה דמסתבר טעמא דיחיד:
אי הכי אפילו מיאון נמי וא"ת מאי פריך וכי בשביל כך נפסוק ככל סתמי המשניות וי"ל דחליצה ומיאון דמו להדדי שתצא ע"י מעשה שלהם ומיתנו נמי בהדי הדדי:
הָתָם חַד סְתָמָא, וְהָכָא תְּרֵי סְתָמֵי. הָתָם נַמִי תְּרֵי סְתָמֵי נִינְהוּ! דִּתְנַן: מֵיאֲנָה אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו – יִשָּׂאֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּבֵית דִּין!
The Gemara answers: There, with respect to declarations of refusal, there is only one unattributed mishna ( Sanhedrin 2a) that states that refusals are performed before three judges, and here, there are two unattributed mishnayot that state that ḥalitza is performed before three judges, both here and also in that same mishna in tractate Sanhedrin . The Gemara challenges the previous claim: There too, with regard to refusals, there are two unattributed mishnayot , as we learned in a mishna (25b): If she made a declaration of refusal or performed ḥalitza before a judge,
RASHI
בבית דין סנהדרין:
אֶלָּא: הָתָם תְּרֵי סְתָמֵי, הָכָא תְּלָתָא סְתָמֵי.
The Gemara concedes: Rather, there, with regard to refusals, there are only two unattributed statements found in the mishna, and here, with regard to ḥalitza , there are three unattributed statements found in the mishna. That convinces us to rule in accordance with those three sources requiring three for ḥalitza .
RASHI
חליצה תרי סתמי נינהו הך מתני' דידן והך דסנהדרין:
דתנן בפ' כיצד מי שאסר את האשה בנדר הרי זה לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה וליכא משום הסר ממך עקשות פה:
מפני שהוא ב"ד כלומר לא יחיד היה שם דנימא בשבילו נתכוין שהרי ב"ד היה שם ואין ב"ד פחות משלשה:
מִכְּדִי, הָא סְתָמָא וְהָא סְתָמָא, מַה לִּי חַד סְתָם, מַה לִּי תְּרֵי סְתָם, מַה לִּי תְּלָתָא? אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הוֹאִיל וּסְתָם בִּמְקוֹם מַחֲלוֹקֶת,
The Gemara asks: Since this is supported by an unattributed mishna and that is supported by an unattributed mishna, what difference does it make to me if there is one unattributed mishna? What difference does it make to me if there are two unattributed mishnayot ?
דִּתְנַן: סְמִיכַת זְקֵנִים וְעֶגְלָה עֲרוּפָה בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּחֲמִשָּׁה. הַחֲלִיצָה וְהַמֵּיאוּנִין בִּשְׁלֹשָׁה, וְלָא קָפָלֵיג רַבִּי יְהוּדָה, שְׁמַע מִינָּהּ הֲדַר בֵּיהּ רַבִּי יְהוּדָה, שְׁמַע מִינָּהּ.
As we learned in a mishna ( Sanhedrin 2a): Ordination of Elders
RASHI
הואיל וסתמא במקום מחלוקת היא שנחלק שם רבי יהודה בדבר אחר ובדבר זה לא נחלק ש"מ הדר ביה אבל מיאון לאו סתמא במקום מחלוקת היא דהנך תנאי רבי יוסי ברבי יהודה ור"א ברבי יוסי לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי דנימא מדלא איפלוג בהא ש"מ הדרי בהו:
אֲמַר רָבָא: צְרִיכִי דַּיָּינֵי לְמִיקְבַּע דּוּכְתָּא, דִּכְתִיב ״וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים״. רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָבְדֵי עוּבְדָא בַּחֲמִשָּׁה. כְּמַאן, כְּרַבִּי יְהוּדָה?! וְהָא הֲדַר בֵּיהּ! לְפַרְסוּמֵי מִילְּתָא.
§ The Gemara begins a discussion concerning the halakhic details of ḥalitza . Rava said: The judges need to establish a location
TOSAFOT
ש"מ הדר ביה ר' יהודה ש"מ פסק ר"ת דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני וסגי באחד ויכול לראות הרוק מפי היבמה:
רַב אַשִׁי אִיקְלַע לְבֵי רַב כָּהֲנָא, אֲמַר לֵיהּ: סָלֵיק מָר לְגַבָּן לְמַלּוּיֵי בֵּי חֲמִשָּׁה. אֲמַר רַב כָּהֲנָא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וַאֲמַר לִי: תָּא סַק לְזִירְזָא דְּקָנֵי לְאִיצְטָרוּפֵי בֵּי חֲמִשָּׁה. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לִי חֲמִשָּׁה? אֲמַר לְהוּ: כִּי הֵיכִי דְּלִיפַּרְסֵם מִילְּתָא.
It is told further: Rav Ashi once happened to come to Rav Kahana’s house. Rav Kahana said to Rav Ashi: Will the master come up with us to complete the quorum of five men in order to perform ḥalitza ? Rav Kahana said further: When I stood before Rav Yehuda, he said to me: Go up to the bundle [ zirza ]
RASHI
למקבע דוכתא לשם כך:
השערה מקום מזומן לכך משמע:
לפרסומי מילתא דחלוצה היא ולא לינסבא לכהן א"נ דליתו אינשי וליקפצו עלה:
רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אֲמַר לֵיהּ: סַק תָּא לְזִירְזָא דְּקָנֵי לְאִצְטָרוּפֵי בֵּי חֲמִשָּׁה, לְפַרְסוּמֵי מִילְּתָא. אֲמַר לֵיהּ: תָּנֵינָא ״בְּיִשְׂרָאֵל״ – בְּבֵית דִּין יִשְׂרָאֵל, וְלֹא בְּבֵית דִּין שֶׁל גֵּרִים, וַאֲנָא גֵּר אֲנָא.
It is told: Rav Shmuel bar Yehuda
RASHI
לזירזא דקני חבילה של קנים והלכו לישב שם לשם חליצה זו:
אֲמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה מַפֵּיקְנָא מָמוֹנָא אַפּוּמֵּיהּ. מַפֵּיקְנָא סָלְקָא דַּעֲתָךְ?! וְהָא ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״ אָמַר רַחֲמָנָא! אֶלָּא: מָרַעֲנָא שְׁטָרָא אַפּוּמֵּיהּ.
Rav Yehuda said to him: I would exact payment based on the word of someone such as Rav Shmuel bar Yehuda, as he has shown that he is upright and honest by revealing this unknown fact about himself. The Gemara questions: Does it enter your mind that one can actually exact payment based on the word of one man, no matter how honest he seems to be? Doesn’t the Merciful One state in the Torah: “By the mouth of two witnesses or by the mouth of three witnesses, shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), indicating that one can exact payment based only on the evidence of at least two witnesses? Rather, the Gemara explains that Rav Yehuda’s intention was to say: I would declare a bill of indebtedness invalid based on his word,
RASHI
תנינא גרסינן. יש ברייתא בידי וקתני בה בישראל בית דין של ישראל כו' והכי אמר לעיל דרב שמואל בר יהודה קתני לה:
ואנא גר אנא הוא ואביו נתגיירו הלכך פסילנא לחליצה:
TOSAFOT
ואנא גר אנא וא"ת לפר"ת דרב שמואל בר יהודה דהכא היה בן רב יהודה הינדוואה דאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) דגר שאין לו יורשין הוה ונתגייר הוא ואביו למה היה לו להביא ברייתא דפסיל גר לחליצה לדיני ממונות נמי מיפסל לדון לישראל כיון דאין אמו מישראל ויש לומר דאיצטריך לפסול אפילו לחליצת גרים א"נ כשר הוא לדיני ממונות לדון בלא כפייה דלא שייכא שימה ודבר של שררה דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז) אלא בכפייה:
אָמַר רָבָא:
Parenthetical to mentioning the status of a convert with regard to a court of ḥalitza , the Gemara relates: Rava said:
RASHI
מרענא שטרא אפומיה דאי אומר ידענא ביה דפריע לא מיזדקיקנא למיגבא ביה:
TOSAFOT
מרענא שטרא אפומיה פירש בקונטרס בכתובות בפרק הכותב (כתובות דף פה. ושם) דלא מקרע קרענא ליה ולא מיגבא גבינא ביה ואין נראה דאם כן ה"ל למימר בהדיא ההוא לישנא כדאמר באלו נערות (שם דף לו:) גבי היוצאת משום שם רע ורבינו תם מפרש וכן ר"ח בשבועות (דף מב. ד"ה אתרע) דהיינו שלא יוכל בעל השטר לגבות בלא שבועה אפומיה אפילו הוא קרוב ללוה או למלוה דבאינו קרוב אפילו שאר אדם מחייב נמי שבועה כדתנן (כתובות דף פז.) עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה והא דא"ל רבא לרב פפא בהכותב (שם דף פה.) שהעיד על השטר שהוא פרוע איכא אינש אחרינא בהדי מר צ"ל שרב פפא היה קרובו של תובע או של נתבע ובכתובות פר"ח מרענא שטרא אפומיה אפילו כתוב נאמנות בשטר נשבע וגובה ונראה לר"י שרוצה לומר שכתב לו לוה למלוה בתוך השטר דמהימן ליה בלא שבועה כל אימת דאמר לא פרענא אפילו פרעו בעד אחד ופוגם ונפרע שלא בפניו דהוה צריך שבועה אי לא דכתב ליה הכי וכה"ג מיירי הכא: