Back
Ta'anit
Daf 27bוְחִלְּקוּם וְהֶעֱמִידוּם עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. בְּלָלוּם וּנְתָנוּם בְּקַלְפֵי. בָּא יְדַעְיָה וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו – שֵׁשׁ. בָּא חָרִים וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו – שֵׁשׁ. וְכֵן פַּשְׁחוּר, וְכֵן אִימֵּר.
and divided them and established them as twenty-four watches. They achieved this by writing the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixing them up, and putting them in a receptacle [ kalfei ]
RASHI
וחלקום לכ"ד וכתבו כנוי של כל אחד ואחד בחלק:
בללום ונתנום בקלפי כתבו על כ"ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד':
בא ידעיה משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו וחלק ה' חתיכות קלף דהוו להו שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן זו אחר זו:
וְכֵן הִתְנוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁאֲפִילּוּ יְהוֹיָרִיב רֹאשׁ מִשְׁמֶרֶת עוֹלֶה, לֹא יִדָּחֶה יְדַעְיָה מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יְדַעְיָה עִיקָּר וִיהוֹיָרִיב טָפֵל לוֹ.
And likewise the prophets among them stipulated that even if the descendants of Jehoiarib,
RASHI
וכך התנו שאפי' יהויריב שהיה במקדש ראשון ראשון למשמרות עולה מן הגולה:
לא ידחה ידעיה הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב אלא כל משמרות הנעשות מידעיה קודמות לעבודה ליהויריב ויהויריב בא ועובד אחריהן במקום משמר אחר וששה דידעיה עושין אותן ה' שלא להרבות במשמרות:
״וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין בְּעָרֵיהֶן וְקוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית״. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אַסִי: אִלְמָלֵא מַעֲמָדוֹת, לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹאמַר: ה׳ אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?״
§ The mishna taught: And the Israelites of that priestly watch assembled in their towns and read the act of Creation. The Gemara asks: From where is this matter, that they must read this specific portion, derived? Rabbi Ya’akov bar Aḥa said that Rav Asi said: Were it not for the non-priestly watches and the Temple service, heaven and earth would not continue to exist,
RASHI
א"ר אסי לפי שאלמלא מעמדות עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין כו':
אָמַר אַבְרָהָם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שֶׁמָּא יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין לְפָנֶיךָ, אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפַּלָּגָה? אֲמַר לֵיהּ: לָאו. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הוֹדִיעֵנִי, בַּמָּה אִירָשֶׁנָּה? אֲמַר לֵיהּ: ״קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת,״ וגו׳.
The Gemara explains this verse. Abraham said: Master of the Universe, perhaps the Jews will sin before You. Will You treat them as You did the generation of the flood and the generation of the dispersion, and destroy them? God said to him: No. Abraham said before God: Master of the Universe, tell me, with what shall I inherit it? How can my descendants ensure that You will maintain the world? God said to Abraham: “Take for Me a three-year-old heifer, and a three-year-old goat, and a three-year-old ram, and a turtledove, and a young pigeon” (Genesis 15:9). God was alluding to the offerings, in whose merit the Jewish people, and through them the entire world, will be spared divine punishment.
RASHI
א"ר אסי לפי שאלמלא מעמדות עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין כו':
כאנשי דור המבול שמאחר שהן כלין אין העולם מתקיים והואיל שעל עיסקי קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי מעמד בעריהן במעשה בראשית:
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תֵּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ: כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קָרְבָּנוֹת. בִּזְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן לְפָנַי, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ הִקְרִיבוּם לְפָנַי, וַאֲנִי מוֹחֵל לָהֶם עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם.
Abraham said before God: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing, but when the Temple is not standing, what will become of them? God said to him: I have already enacted for them the order of offerings. When they read them before Me, I will ascribe them credit as though they had sacrificed them before Me and I will pardon them for all their transgressions. Since the offerings ensure the continued existence of the Jewish people and the rest of the world, the act of Creation is read in their honor.
RASHI
כבר תקנתי להם כו' כל זמן שקורין בהן כו' מהיכא יליף לה להאי גמגום:
תָּנוּ רַבָּנַן: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְפַּלְּלִין עַל קָרְבַּן אֲחֵיהֶם שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד מִתְכַּנְּסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיוֹשְׁבִין אַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת: בַּשֵּׁנִי בְּשַׁבָּת, בַּשְּׁלִישִׁי, בָּרְבִיעִי, וּבַחֲמִישִׁי. בַּשֵּׁנִי, עַל יוֹרְדֵי הַיָּם. בַּשְּׁלִישִׁי, עַל הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת.
§ The Sages taught: The members of the priestly watch would pray
RASHI
ת"ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהן תמידים שבכל יום:
אנשי משמר אותן כ"ד שהיו בעריהן:
בשני על יורדי הים דכתיב בשני (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים וצריך להזכיר ולרצות על הדבר:
בשלישי על הולכי מדברות דכתיב ותראה היבשה תהי ראויה יבשה להולכיה שלא יזוקו מפני חיות רעות:
בָּרְבִיעִי, עַל אַסְכָּרָא שֶׁלֹּא תִּיפּוֹל עַל הַתִּינוֹקוֹת. בַּחֲמִישִׁי, עַל עוּבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת. עוּבָּרוֹת, שֶׁלֹּא יַפִּילוּ. מֵינִיקוֹת, שֶׁיֵּנִיקוּ אֶת בְּנֵיהֶם. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת, קַל וָחוֹמֶר בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ.
On Wednesday they would fast over croup,
RASHI
ברביעי על האסכרא שבו נתלו המאורות וכתיב ביה (שם) יהי מאורות מארת כתיב:
ועל עוברות כו' דכתיב ביה (שם) ישרצו המים שרץ נפש חיה:
בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַאי טַעֲמָא לָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי הַנּוֹצְרִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי לִיצִירָה.
The Gemara asks: What is the reason that they would not fast on Sunday? Rabbi Yoḥanan said: Due to the Christians,
RASHI
מפני הנוצרים שעושים אותו יום טוב שלהם:
שלישי ליצירה דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִפְּנֵי נְשָׁמָה יְתֵירָה. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵירָה נִיתְּנָה בּוֹ בְּאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁבַת וַיִנָּפַשׁ״ – כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת, וַי, אָבְדָה נֶפֶשׁ.
Reish Lakish said: They would not fast on Sunday due to the added soul,
RASHI
נשמה יתירה שנוטלין אותה ממנו והוי חלש:
נשמה יתירה שמרחיבים דעתו לאכילה ושתיה:
כיון ששבת שנח ושמר את השבת:
ווי אבדה נפש וינפש דורש בנוטריקון ווי נפש:
״בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: ‘בְּרֵאשִׁית׳, וְ׳יְהִי רָקִיעַ׳״. תָּנָא: ״בְּרֵאשִׁית״ בִּשְׁנַיִם. ״יְהִי רָקִיעַ״ בְּאֶחָד. בִּשְׁלָמָא ״יְהִי רָקִיעַ״ בְּאֶחָד, תְּלָתָא פְּסוּקֵי הָווּ. אֶלָּא ״בְּרֵאשִׁית״ בִּשְׁנַיִם מַאי טַעֲמָא? חֲמִישָּׁה פְּסוּקֵי הָוְיָין, וְתַנְיָא: הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אַל יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים!
The mishna taught that on Sunday they would read the portions starting with: “In the beginning” (Genesis 1:1–5) and “Let there be a firmament” (Genesis 1:6–8). It is taught in a baraita : The section: “In the beginning” is read by two people, while “Let there be a firmament” is read by one. The Gemara asks: Granted, the passage “Let there be a firmament” is read by one individual, as it is three verses long, and one who is called to the Torah reads at least three verses. However, what is the reason that the section “In the beginning” is read by two individuals? It is five verses long, and it is taught in a mishna ( Megilla 22a): One who reads from the Torah may not read fewer than three
RASHI
בראשית בשנים כהן ולוי קורין ביום תענית בראשית:
תלתא פסוקי הווי וסגיא בהו לחד גברא:
רַב אָמַר: דּוֹלֵג. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פּוֹסֵק. וְרַב, דְּאָמַר דּוֹלֵג, מַאי טַעֲמָא לָא אֲמַר: פּוֹסֵק? קָסָבַר: כָּל פְּסוּקָא דְּלָא פְּסָקֵיהּ מֹשֶׁה, אֲנַן לָא פָּסְקִינַן לֵיהּ.
The Gemara cites two answers. Rav said: The first reader reads the first three verses, and the second reader repeats
RASHI
רב אמר דולג הראשון קורא שלשה פסוקים והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו הרי שלשה ומשום אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליכא משום דלא אפשר:
פוסק מפסיק הפסוק לשנים ראשון קורא שני פסוקים וחצי ולוי משלים חצי אותו הפסוק שקרא הכהן עם שנים הנותרים:
TOSAFOT
רב אמר דולג פי' הראשון קורא מראש הפרשה ג' פסוקים והשני שאין לו כי אם שני פסוקים מדלג פסוק אחד וקורא ממה שקרא הראשון וכן נמי בראשי חדשים מדלגין והקשה ה"ר יהודה בר נתן ואמאי מדלגין אמאי אינו קורא למעלה בפרשה דהא בשבת בחוש"מ קורא הוא מראה אתה אומר אלי (שמות ל״ג:י״ב) אע"פ שעיקר הפרשה אינה מתחלת כי אם מפסל לך (שם לד) וי"ל דמ"ה הוא קורא ראה בפרשה של מעלה לפי שכל אותה הפרשה משתעי בחד עניינא אבל פרשה דר"ח לעיל מינה לא משתעי כלל מחד עניינא ולכך אינו קורא בפרשה של מעלה אלא דולג ומזה ראיה למנהגנו אהא דלא קרינן בכל שבת ושבת פרשה של שבת כמו שאנו עושין בי"ט שאנו קורין פרשיות לפי המאורע לפי שאין בפרשה של שבת שלשה פסוקים דאין לומר שנדלג לעיל דלא הוי מחד עניינא:
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פּוֹסֵק. וּמִי פָּסְקִינַן? וְהָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא קָרָא: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל, וְלֹא הִתִּיר לִי לִפְסוֹק אֶלָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, הוֹאִיל וּלְהִתְלַמֵּד עֲשׂוּיִן. וּשְׁמוּאֵל: הָתָם טַעֲמָא מַאי מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר. הָכָא נַמִי לָא אֶפְשָׁר.
And Shmuel said that one splits the middle verse into two. The Gemara asks: And may one split a single verse? But didn’t Rabbi Ḥanina Kara,
RASHI
ר' חנינא קרא שהיה בעל מקרא ויודעה בגירסא ובקי בטעמיה:
צער גדול הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו:
הכי נמי לא אפשר גבי ס"ת ובדילוג אי אפשר משום הנכנסין והיוצאין אם שני דולג ומתחיל בפסוק שסיים בו הראשון בני אדם הנכנסין שלא שמעו קריאת הראשון סבורין לומר שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים ונפיק מיניה חורבא וכשהראשון קורא ג' פסוקים ואינו משייר אלא שנים איכא גזרת יוצאין דסברי האי שני דסגיא ליה בשני פסוקים:
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פּוֹסֵק. מַאי טַעֲמָא לָא אֲמַר: דּוֹלֵג? גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין, וּגְזֵרָה מִשּׁוּם הַיוֹצְאִין.
The Gemara questions this last conclusion. And Shmuel said that one splits the middle verse into two. What is the reason that he did not say that he repeats one of the verses, in accordance with the opinion of Rav? The Gemara explains: It is a rabbinic decree due to those who enter the synagogue in the middle of the reading, and a decree due to those who leave in the middle. If someone entered or exited in the middle of the reading and heard three full verses, he might think that one of the readers had read fewer than three full verses, which might lead him to conclude that it is permitted to read fewer than three verses.
TOSAFOT
גזרה משום הנכנסין והיוצאין פי' שהנכנסין שלא ראו הראשונים שקרא ג' פסוקים ויראו השני שקורא פסוק אחד מלמעלה יאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים והיוצאין כשהראשון קורא שלשה פסוקים ואינו משייר אלא שני פסוקים איכא גזירת יוצאין דסברי האי שני סגיא ליה בשני פסוקים:
מֵיתִיבִי: פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם, וְשֶׁל חֲמִשָּׁה בְּיָחִיד. וְאִם הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה, הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ, וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשָׁה, לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִין.
The Gemara raises an objection from a baraita : A chapter consisting of six verses may be read by two individuals, and a chapter of five verses must be read by one. And if the first individual reads three verses from the five-verse chapter, the second one reads the last two verses of that chapter and one more from another chapter. And some say that three verses are read from the next chapter, as one may not begin to read a chapter for fewer than three verses.
RASHI
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים אשאר ימות השנה קאי:
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים אשאר ימות השנה קאי:
ויש אומרים שלשה מפרשה אחריתי:
לְמַאן דְּאָמַר דּוֹלֵג לִידְלוֹג וּלְמַאן דְּאָמַר פּוֹסֵק לִיפְסוֹק? שָׁאנֵי הָתָם
The Gemara explains the objection: According to the one who said that they repeat the middle verse, let the second reader repeat a verse here as well. And according to the one who said that they split a verse, here too, let them split it.
RASHI
הכי גרסינן למאן דאמר דולג לידלוג למ"ד פוסק ליפסוק כלומר פרשה של חמשה פסוקין אמאי קורא שני שלשה פסוקין בפרשה אחרת לידלוג או ליפסוק: