Back
Ta'anit
Daf 14bגָּזַר תְּלַת עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת, וְלָא אִיעֲנִי. סָבַר לְמִיגְזַר טְפֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמִי: הֲרֵי אָמְרוּ: אֵין מַטְרִיחִין אֶת הַצִּבּוּר יוֹתֵר מִדַּאי.
Rabbi Yehuda Nesia decreed thirteen fasts, but he was not answered. He considered decreeing more fasts until they would be answered. Rabbi Ami said to him that they said: One does not trouble the community excessively, and therefore you should not impose more than thirteen fasts.
RASHI
גזר תליסר תעניתא כדאמרינן במתניתין (דף טו:) שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביד להו ולא לגשמים:
TOSAFOT
רבי יהודה נשיאה גזר תליסר תעניות על שאר פורעניות ומיהו קאמר ליה רבי אמי דאין מטריחין דהכי נמי משמע דהוה אשאר מיני פורעניות מדמייתי עלה הא דקאמר רבי יוחנן ל"ש אלא לגשמים אבל לשאר מינים וכו':
אֲמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: רַבִּי אַמִי דַּעֲבַד, לְגַרְמֵיהּ הוּא דַּעֲבַד. אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִגְשָׁמִים, אֲבָל לִשְׁאָר מִינֵי פוּרְעָנוּיּוֹת מִתְעַנִּין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיֵּעָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: כְּשֶׁאָמְרוּ שָׁלֹשׁ וּכְשֶׁאָמְרוּ שֶׁבַע, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לִגְשָׁמִים. אֲבָל לִשְׁאָר מִינֵי פוּרְעָנוּיּוֹת, מִתְעַנִּין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיֵּעָנוּ.
Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: When Rabbi Ami acted and issued this ruling, he did so on his own authority,
RASHI
לגרמיה לעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה רוצה להתענות:
לא שנו דאין גוזרים יותר משלש עשרה:
כשאמרו להתענות שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות:
לֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי אַמִי? אָמַר לָךְ רַבִּי אַמִי: תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין גּוֹזְרִין יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר, לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין אֶת הַצִּבּוּר יוֹתֵר מִדַּאי. דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה.
The Gemara suggests: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ami. The Gemara answers: Rabbi Ami could have said to you that this is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : One does not decree more than thirteen fasts on the community,
RASHI
לא מן השם הוא זה שאין זה טעם שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות שמקצתן היו בכסליו כדקתני מתניתין ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר מיני פורעניות דכל שעתא הוי זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן ורבי דאמר אין מטריחין סתמא אכולהו קאמר ואנא דאמרי כרבי:
TOSAFOT
שיצאה זמנה של רביעה דזמן רביעה דיורה הוי במרחשון ויצא מרחשון:
שָׁלְחוּ לֵיהּ בְּנֵי נִינְוֵה לְרַבִּי: כְּגוֹן אֲנַן, דַּאֲפִילּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז בָּעֵינַן מִטְרָא, הֵיכִי נַעֲבֵיד? כִּיחִידִים דָּמֵינַן אוֹ כְּרַבִּים דָּמֵינַן? כִּיחִידִים דָּמֵינַן, וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה? אוֹ כְּרַבִּים דָּמֵינַן, וּבְבִרְכַּת הַשָּׁנִים? שְׁלַח לְהוּ: כִּיחִידִים דָּמֵיתוּ, וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
The Gemara relates a story on a similar topic: The inhabitants of Nineveh
RASHI
ובשומע תפלה אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לצבור כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרינן במסכת ע"ז (דף ח.) ובברכות (דף לא.) אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי:
TOSAFOT
תני חדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענין באחרונות ולא בראשונות ותני אידך לא מתענין לא בראשונות ולא באחרונות נקוט מציעתא בידך פירש הקונטרס השלש תעניות אמצעיות בידך דבאותן תעניות עוברות ומיניקות מתענות וה"ק מתענות בראשונות פי' בראשונו' ר"ל אמצעיות דהם ראשונות לאחרונו' שהיו חמורות אבל לא באחרונות דנפישי ולא מצו עבדי להו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות האי אחרונו' היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות שהם אחרונות מן הראשונות בתחלה גוזרין שלש תעניות וכן בשניה שלש אבל אין מתענות בראשונות שהם קלות והא דקתני לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בשלש הראשונות הראשונות ממש ולא בשבע האחרונות האחרונות ממש אלא דווקא באמצעיות:
שלח להו כיחידים דמיתו פירוש ובשומע תפלה תאמרו תפלת תענית והא דיחיד אומר ותן טל ומטר בברכת השנים אע"ג שמתפלל בעצמו הואיל וזמן צבור הוא אבל בני נינוה הוו יחידים אפי' בתקופת תמוז צריכין למטרא:
מֵיתִיבִי: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן עַל אַדְמָתָן. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה, הַכֹּל לְפִי הַשָּׁנִים, הַכֹּל לְפִי הַמְּקוֹמוֹת, הַכֹּל לְפִי הַזְּמַן. אֲמַר לֵיהּ: מַתְנִיתָא רָמֵית עֲלֵיהּ דְּרַבִּי? רַבִּי תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג.
The Gemara raises an objection from a baraita : Rabbi Yehuda said: When do the halakhot concerning the times during which the prayer for rain is recited apply? When the years, i.e., the climate, are as they ought to be
RASHI
אימתי הוא סדר תעניות:
בזמן שהשנים כתיקנן שהיא קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה:
וישראל שרוין על אדמתן שמנהג ארץ ישראל בכך:
הכל לפי השנים אם צריכה אותה שנה למטר כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה:
לפי המקומות כגון נינוה דאפי' בתקופת תמוז בעו מטרא. לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין גשמים:
TOSAFOT
הכל לפי השנים אם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים:
מַאי הָוֵי עֲלָהּ? רַב נַחְמָן אָמַר: בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְהִלְכְתָא: בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? Rav Naḥman said: One prays for rain in the blessing of the years, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Sheshet said: One prays in the blessing: Who listens to prayer, as stated by Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara concludes: And the halakha is that if rain is required when it is not the rainy season in Eretz Yisrael, one prays for rain in the blessing: Who listens to prayer.
״בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁיכָה, וּבַחֲמִישִׁי כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת״. אִיבָּעֲיָא לְהוּ: הֵיכִי קָתָנֵי? בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁיכָה, וּבַחֲמִישִׁי כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת? אוֹ דִּילְמָא, בַּשֵּׁנִי מַטִּין, וּבַחֲמִישִׁי פּוֹתְחִין כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ?
§ The mishna taught: On Monday they open the stores a little at nightfall, and on Thursday they are permitted to open the stores all day, in deference to Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: How is this taught, i.e., what is the meaning of this ruling? Does it mean that on Monday the storeowners open their doors a little at nightfall, and on Thursday they likewise open their doors just a little, but do so all day, in deference to Shabbat? Or perhaps, the mishna means that on Monday they open their doors a little, but all day, and on Thursday they open their doors wide the entire day?
RASHI
בשני מטין עם חשיכה ולא נועלין ולא פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוה ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:
מטין שלא יראו בני אדם ויצטערו אלא לעת ערב פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוא ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:
או דילמא פותחין כל היום והכי משמע מתניתין בשני מטין ובה' היה פתוח כדרכו כל היום לגמרי מפני כבוד השבת:
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: בַּשֵּׁנִי מַטִּין עַד הָעֶרֶב, וּבַחֲמִישִׁי פּוֹתְחִין כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים, פּוֹתֵחַ אֶחָד וְנוֹעֵל אֶחָד. הָיָה לוֹ אִצְטַבָּא כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ, פּוֹתֵחַ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma, as it is taught in a baraita : On Monday they open their doors a little until the evening, and on Thursday they open them the entire day, in deference to Shabbat. If one’s shop had two entrances, he opens one and locks one, thereby demonstrating that his store is not open in the normal manner. If he had a platform opposite his entrance
RASHI
איצטבא כסא דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך:
פותח כדרכו אפי' בשני:
״עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה״. תָּנָא: בְּבִנְיָן בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה. נְטִיעָה נְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה. אֵי זֶהוּ בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה? זֶה הַבּוֹנֶה בֵּית חֲתָנוּת לִבְנוֹ. אֵי זוֹ הִיא נְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה? זֶה הַנּוֹטֵעַ אַבְּוַורְנָקִי שֶׁל מְלָכִים.
§ The mishna taught: If these fasts have passed and they have not been answered, they decrease their engagement in business negotiations
RASHI
ה"ג תנא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה בנין דקתני מתניתין לא בנין הצריך לו אלא בנין הצריך לשמחה דבדבר שמחה ממעטינן:
בית חתנות לעשות חופתו:
אבוורנקי של מלכים שכך היו נוהגין כשנולד בן למלך היו נוטעין אילן לשמו ויום שממליכין אותו עושין לו כסא ממנו לישנא אחרינא אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו ודומה לו בעירובין (דף כה:) ההוא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה:
של מלכים דרך מלכים נוטעין אותו לצל הוא נוטעו כמו כן לצל היא והיא נטיעה של שמחה:
וּבִשְׁאֵילַת שָׁלוֹם. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲבֵרִים אֵין שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶן. עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁשּׁוֹאֲלִין מַחֲזִירִין לָהֶם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ. וְהֵן מִתְעַטְּפִין וְיוֹשְׁבִין כַּאֲבֵלִים וְכִמְנוּדִּין, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם, עַד שֶׁיְּרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם.
§ And the mishna further taught that they decrease greetings between one another. The Sages taught: Ḥaverim , members of a group dedicated to the precise observance of mitzvot, do not extend greetings between each other at all. Amei ha’aretz , common, uneducated people, who extend greetings to ḥaverim , do so while unaware that this is inappropriate. The ḥaverim answer them in an undertone and in a solemn manner. And ḥaverim wrap themselves and sit as mourners and as ostracized ones, like people who have been rebuked by God, until they are shown mercy from Heaven.
RASHI
ששאל בשלום תלמיד חכם מחזיר לו משום איבה ובשפה רפה:
אבל ומנודה חייבין בעטיפה דכתיב ועל שפם יעטה במועד קטן (דף טו.)
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִיפּוֹל עַל פָּנָיו אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנֶה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ, לָמָּה זֶה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ״?
Rabbi Elazar said: An important person is permitted to fall on his face and humiliate himself in front of the community only if
RASHI
רשאי ליפול על פניו לבזות עצמו בפני הצבור שאם לא יענה יחרפוהו כך שמעתי אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע שאמר לו הקב"ה קום לך למה זה אתה נופל על פניך:
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לַחֲגוֹר שַׂק אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנֶה כִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי, כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וְהוּא עֹבֵר עַל הַחַמָּה, וַיַּרְא הָעָם, וְהִנֵּה, הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ״ וגו׳.
And Rabbi Elazar said: An important person is permitted to gird himself in sackcloth as a sign of mourning and to pray for mercy only if he is certain that he will be answered like Jehoram, son of Ahab, as it is stated: “And it came to pass, when the king heard the words of the woman, that he rent his clothes, now he was passing by upon the wall, and the people looked, and, behold, he had sackcloth within upon his flesh” (II Kings 6:30). Although he was wicked, Jehoram was later answered and the suffering of the Jews was alleviated.
RASHI
אלא אם כן נענה שיודעין הן שנענה כיהורם יהורם רשע היה אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה דכתיב (מלכים ב ז׳:ט״ז) ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל:
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הַכֹּל בִּקְרִיעָה וְלֹא הַכֹּל בִּנְפִילָה. מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן בִּנְפִילָה; יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב בִּקְרִיעָה. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּנְפִילָה, דִּכְתִיב: ״וַיִּפּוֹל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם״. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב בִּקְרִיעָה, דִּכְתִיב: ״וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה…קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם״.
And Rabbi Elazar further said: Not all are worthy to petition God by rending
RASHI
לא הכל נענין (בתפלה) ולא הכל נענין בקריעה דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה ומקרא בעלמא קא דריש:
מַתְקִיף לָהּ רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אִי הֲוָה כְּתִיב, יְהוֹשֻׁעַ, כִּדְקָאָמְרַתְּ. הָשְׁתָּא דִּכְתִיב, ״וִיהוֹשֻׁעַ״, הָא וְהָא עָבֵיד.
Rabbi Zeira strongly objects to this interpretation, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani who objected: Had the verse written only: Joshua and Caleb, the meaning would be as you said, that Moses and Aaron fell upon their faces whereas Joshua and Caleb only rent their garments. However, now that it is written: “And Joshua,” it is possible that the connecting word “and” indicates that Moses and Aaron merely fell upon their faces, while Joshua and Caleb did both this and that, i.e., they rent their clothing in addition to falling upon their faces.
RASHI
ויהושע בן נון כתיב בתריה דההוא דויפל וי"ו מוסיף על ענין ראשון:
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הַכֹּל בְּקִימָה, וְלֹא הַכֹּל בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה. מְלָכִים בְּקִימָה, וְשָׂרִים בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה. מְלָכִים בְּקִימָה, דִּכְתִיב: ״כֹּה אָמַר ה׳, גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל, קְדוֹשׁוֹ,
And Rabbi Elazar further said: Not all dignitaries will worship God in the messianic age by rising, and not all will do so by bowing. Rather, kings will serve God by rising, and ministers by bowing. The Gemara elaborates: Kings by rising, as it is written: “Thus says the Lord, the Redeemer of Israel, his Holy One,
RASHI
ולא הכל בקימה לקראת ישראל לעתיד לבא מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו: