Back
Sukkah
Daf 40bמַרְבֶּה אֲנִי אֶת הַכְּבוּסָה – שֶׁשָּׁוָה בְּכָל אָדָם, וּמוֹצִיא אֶת הַמְּלוּגְמָא – שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה לְכָל אָדָם.
Rabbi Yosei could respond: I include laundering, which applies equally to every person, as everyone needs clean clothes, and I exclude a remedy, which does not apply equally to every person; it is only for the ill.
RASHI
מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם שהכל צריכין לה כמו אכילה ששוה בכל אדם:
מלוגמא שאינה שוה בכל אדם שאין הכל חולין:
מַאן תָּנָא לְהָא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״לְאָכְלָה״ וְלֹא לִמְלוּגְמָא, ״לְאָכְלָה״ וְלֹא לְזִילּוּף, ״לְאָכְלָה״ וְלֹא לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה אַפִּיקְטוֹיזִין. כְּמַאן – כְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּאִי רַבָּנַן – הָא אִיכָּא נַמִי מִשְׁרָה וּכְבוּסָה.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita with regard to Sabbatical-Year produce: For food, and not for a remedy; for food, and not for sprinkling wine in one’s house to provide a pleasant fragrance; for food, and not to make it an emetic [ apiktoizin ]
RASHI
ולא לזלף יין שמזלפין בבית לריח טוב:
אפיקטויזין להקיא והוא בנוטריקון אפיק טפי זין מזון האוכל יותר מדאי מוציא ומקיא:
כמאן כר' יוסי דלא ממעט אלא הנאה שאינה שוה בכל והנך נמי אינם אלא לצורך חולי ואסטניס והיינו תנאי דלעיל דלרבנן לא נהגא שביעית אלא בדבר שהנאתו וביעורו שוה דדרשינן ליה נמי הכי והיתה שבת הארץ נוהגת בדבר שהוא לכם דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ולא בעצים ורבי יוסי דריש הכי והיתה שבת הארץ נוהגת כולו שהנאתו שוה בכל אדם ואפילו עצים להסקה:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקָּח. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל.
§ Rabbi Elazar said: Sabbatical-Year produce is deconsecrated only by means of purchase;
RASHI
אין שביעית מתחללת לתפוס דמיה בקדושתה אלא דרך מקח שמוכרה זה לחבירו אבל לא ע"י חילול לומר הרי פירות הללו מחוללין על מעות האלו כדרך שפודין הקדשות:
TOSAFOT
אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח והא דתניא לעיל (סוכה דף לט.) ואם מכר יאמר מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בבית קנסא בעלמא כדפרישית לעיל:
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר – דִּכְתִיב: ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת״ וגו׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״ – דֶּרֶךְ מִקָּח, וְלֹא דֶּרֶךְ חִילּוּל. וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמֵיהּ – דִּכְתִיב: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ״ מַה קֹּדֶשׁ – בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל, אַף שְׁבִיעִית – בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל.
What is the rationale for the opinion of Rabbi Elazar? It is as it is written: “In this year of Jubilee you shall return every man unto his possession” (Leviticus 25:13), and juxtaposed to it it is written: “And if you sell an item to your neighbor” (Leviticus 25:14); this indicates that in the Jubilee Year, during which the halakhot of the Sabbatical Year are in effect, one deconsecrates the produce by means of purchase and not by means of redemption. The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what is the rationale for his opinion? It is as it is written: “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you” (Leviticus 25:12); this indicates that just as one redeems consecrated items both by means of purchase and by means of redemption, so too, Sabbatical-Year produce can be redeemed both by means of purchase and by means of redemption.
RASHI
בשנת היובל שביעית ויובל חדא היא:
וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר ודרשינן סמוכין למימרא דלא שייך בפירות לתפוס קדושת הדמים אלא ע"י ממכר:
קודש מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ז) ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו הרי חילול ואם לא יגאל ונמכר בערכך (שם) הרי מקח:
וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי ״כִּי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית וכו׳, אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית – לַסּוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו וְאֶת כֵּלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחוּזָּתוֹ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ״ וגו׳.
The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what does he do with this juxtaposition of the Jubilee Year to the verse: “If you sell an item”? The Gemara answers: He needs it to derive a halakha in accordance with that statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Ḥanina says: Come and see how severe even the hint of violation of the prohibition of the Sabbatical Year
RASHI
ורבי יוחנן הך דרשה דסמוכין דסמיך וכי תמכרו ליובל מאי דריש ביה:
דרבי יוסי בר חנינא במסכת ערכין (דף ל:) ארוכה היא מאד וכאן לא נכתבה כולה בספרים כמה קשה אבקה של שביעית מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרוי אבק וכן אבק רבית וכן אבק לשון הרע שאינו לשון הרע גמור אלא צד לשון הרע כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת:
אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסחורה דהיינו אבק שביעית דעיקר איסור שביעית לא תזרע לא תזמור וזהו איסור קל שבה:
לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו מחמת עניות:
שנאמר בשנת היובל הזאת וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר ודרשינן סמוכין שבשביל עונשה של שביעית תבא לידי כך:
TOSAFOT
אבקה של שביעית עיקר איסור בעבודת קרקע כגון חרישה וזריעה אבל משא ומתן אינו אלא עשה בעלמא דלאכלה ולא לסחורה ועונש זה מפרש בפרק קמא דקדושין (דף כ.) לסוף מוכר את מטלטליו ואת ביתו ואת עצמו בעון משא ומתן בא לו מדה כנגד מדה:
וְרַבִּי אֶלְעָזָר, הַאי קְרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ״ מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו – אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ.
The Gemara asks: And Rabbi Elazar, what does he do with this verse from which Rabbi Yo ḥ anan derived his opinion? The Gemara answers: He needs it to derive in accordance with that which is taught in a baraita : “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you” (Leviticus 25:12); just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed.
RASHI
קודש תופס את דמיו פדיה כתיב ביה שזה יוצא וזה נכנס תחתיו יוצא הקדש לחולין ונכנסין הדמים תחתיו דהיינו ופדה והיינו נמכר דכל מכירה יוצאה מכחו של זה ובא לזה והדמים נכנסין לרשות המוכר:
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְתַנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם״, מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְאָסוּר – אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וַאֲסוּרָה.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.
אִי מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס דָּמָיו וְיוֹצֵא לְחוּלִּין, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וְיוֹצֵאת לְחוּלִּין – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּהְיֶה״ – בַּהֲוָיָיתָהּ תְּהֵא.
Or perhaps extend the analogy and derive that just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed, and the consecrated item assumes non-sacred status, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed, and the Sabbatical-Year produce assumes non-sacred status. Therefore, the verse states: “It shall be consecrated unto you,” meaning: It shall be as it is. Although the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on the money, the produce remains consecrated as well.
RASHI
בהוייתה תהא בקדושתה:
הָא כֵּיצַד? לָקַח בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר – אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְבַּעֲרִין בַּשְּׁבִיעִית, לָקַח בַּבָּשָׂר דָּגִים – יָצָא בָּשָׂר וְנִכְנְסוּ דָּגִים, לָקַח בַּדָּגִים יַיִן – יָצְאוּ דָּגִים וְנִכְנַס יַיִן, לָקַח בַּיַּיִן שֶׁמֶן – יָצָא יַיִן וְנִכְנַס שֶׁמֶן.
The Gemara explains: How so? If one purchased meat with Sabbatical-Year produce, both this, the produce, and that, the meat, must be removed during the Sabbatical Year. The meat may be eaten only as long as the produce in exchange for which it was purchased may be eaten, i.e., as long as produce of that kind remains in the field. However, if he purchased fish in exchange for the meat, the meat emerges from its consecrated status, and the fish assumes consecrated status. If he then purchased wine in exchange for the fish, the fish emerges from its consecrated status, and the wine assumes consecrated status. If he purchased oil in exchange for the wine, the wine emerges from its consecrated status, and the oil assumes consecrated status.
RASHI
מתבערין בשביעית בתוך זמן הביעור:
יצא בשר שהדמים יוצאין לחולין ע"י פדיה בדמים של קודש דלא כתיב תהיה אלא בפירות עצמן:
הָא כֵּיצַד? אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִכְנַס בַּשְּׁבִיעִית, וּפְרִי עַצְמוֹ אָסוּר. מִדְּקָתָנֵי ״לָקַח״ ״לָקַח״ אַלְמָא: דֶּרֶךְ מִקָּח – אִין, דֶּרֶךְ חִילּוּל – לָא.
How so? The last item purchased assumes the consecrated status of produce of the Sabbatical Year,
RASHI
ופרי עצמו פרי הראשון אסור לנהוג בעצמו חול אלא קדושת שביעית עליו:
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלְּלִין עַל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁחוּטִין – מִתְחַלְּלִין, עַל חַיִּין – אֵין מִתְחַלְּלִין, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים.
The Gemara continues: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. Both Sabbatical-Year produce and second-tithe
RASHI
מתחללין משמע דרך חילול בפדיה ולא במקח וממכר:
שמא יגדל מהם ישהם אצלו לגדל וולדות ונמצא משהה מעשרותיו והתורה אמרה (דברים י״ד:כ״ב-כ״ג) שנה שנה ואכלת ואם שהה ראשונה ושניה חייב בשלישית לבער כל מעשרותיו בסוף שנה שלישית מן הבית ולהתוודות וגבי שביעית נהנה מהן להתעשר והתורה אמרה ולא לסחורה אלא להפקיר ולבער בשביעית עד שלא תכלה לחיה מן השדה הוא זמן ביעור לפירות ולדמיהן:
TOSAFOT
על חיין אין מתחללין במעשר שני חוץ לירושלים איירי דבירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים כדמוכח פרק קמא דמעשר שני ועוד מדדייק בסמוך דאי לא תימא הכי מעשר מעשר ממש והא כתיב וצרת הכסף בידך כלומר היאך מתחלל על בהמה חיה ועוף אלא מאי מעשר דמי מעשר משמע בהדיא דאיירי חוץ לירושלים מדמייתי עלה קרא דוצרת הכסף ואפי' לכתחלה שרי ר"מ לחלל כדקתני בהדיא בתוספתא דשביעית אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין אותו על חיה ועוף ועל בהמה בעלת מום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא אמרו אלא שחוטין ומחללין לכתחלה משמע והא דנקט הכא מתחללין דמשמע דיעבד כדאמר בריש הזהב (ב"מ דף מה:) מתחללין ואין מתחללין מיבעי ליה משום רבותא דרבנן נקט לה דאפילו דיעבד אין מתחללין על חיין ותימה דבריש הזהב (בבא מציעא דף מד:) משמע בין לב"ש בין לב"ה דטיבעא אפירא לא מחללין גבי פלוגתא דלא יעשה אדם סלעים דינרי זהב וי"ל דהכא מיירי ע"מ להעלותו ולאוכלו בירושלים ופלוגתא היא בירושלמי פ"ק דמעשר שני יש שאוסר אפילו על מנת להעלותו ומוקי פלוגתא דר' מאיר ורבנן דהכא בדמאי ותימה דמשום גזירה דרבנן דשמא יגדל מהם עדרים לא הוה לן למימר אין מתחללים דיעבד כדמשמע בריש הזהב גבי פלוגתא דלא יעשה אדם סלעים דינרי זהב דפריך בשלמא להך לישנא דאמרת מדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו שמא ישהה עליותיו היינו דקתני יעשה ולא יעשה אלא להך לישנא דאמרת מדאוריי' פליגי מתחללין ולא מתחללין מיבעי ליה משמע דמשום גזרה דרבנן לא אמרינן אין מתחללין דיעבד וי"ל דאין מתחללין דהכא היינו שיחזרו דמים למקומן כדאשכחן דכוותיה בפ' האיש מקדש (קדושין נו.):
שמא יגדל מהם עדרים פרק האיש מקדש (קדושין דף נה: ושם) דתניא אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני פירש שם בקונטרס שמא תכחיש ולא היה לו לפרש כן אלא כדמפרש טעמא הכא שמא יגדל עדרים ואפילו ר"מ לא פליג אלא בזכרים אבל בנקבות לא כדקאמרינן הכא ומפרש בירושלמי דבזכרים פליגי אי גזרי' זכרים אטו נקבות ותימה דרבנן דהתם דאמרי ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומם במזיד תעלה ותאכל במקום וי"ל דאיירי כמו שמפרש ר' יהודה התם בד"א במתכוין ולקחו מתחלתו לשם שלמים היינו נקבה כדאיתא בביצה (דף כ.) דאז לא גזרינן דיעבד שמא יגדל ולאו דווקא לקחו לשם שלמים דאפי' בסתם נמי כיון שהם תמימין דהא לא ממעט אלא דווקא מתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין אבל בעלי מומין קתני רבי יהודה בסיפא בתוספתא בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן וכולה ברייתא דקדושין רבי יהודה היא דאפילו למ"ד פרק זה בורר (סנהדרין דף כה. ושם) אימתי דרבי יהודה לפרש ובמה לחלוק היינו דזימנין דבמה לחלוק ומ"מ דזימנין נמי היינו לפרש והא דאמרינן בהגוזל קמא (ב"ק דף צז: ושם) גבי מעות מעשר שני מעות של בבל והם בבבל למאי חזו ומשני דזבין ביה בהמה ומסיק לה התם היינו כרבי מאיר דשרי אפילו לכתחילה אי נמי אפילו כרבנן והתם דלא אפשר בענין אחר ולפי מה שפי' דר' מאיר שרי אפי' לכתחילה לא יתכן מה שפירש בקונטרס פרק הזהב (ב"מ דף נה:) דגבי דמאי מחללין אותו כסף על נחשת נחשת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות דדוקא כך צריך לעשות ולא מעלם לירושלים והכא אשכחן דשרי ר"מ דמאי לחלל על הפירות לכתחילה ובלבד שיעלו ויאכלו במקום דהכי עדיף משיחזור ויפדה את הפירות:
אָמַר רָבָא: מַחֲלוֹקֶת
Rava said: This dispute between Rabbi Meir and the Rabbis