Back
Sukkah
Daf 3aוְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ עִיבּוּר בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת וְאֵין הָאַחִין וְהַשּׁוּתָּפִין חוֹלְקִין בּוֹ.
And one does not render it an extension of the city limits when it is located between two cities.
RASHI
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות דתנן במסכת עירובין (דף נז.) נותנין קרפף לשתי עיירות אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים עושה קרפף לשתיהן להיות אחת שתי עיירות המובדלות זו מזו קמ"א אמות ושליש ויש באמצע בית נמצא אותו בית בתוך שבעים אמה וד' טפחים לשתיהן נעשה אותו בית כעיבור להן כאשה עוברה שכריסה בולטת ומצטרפת להיות שתיהן כאחת ללן באחת מהן שיהו שתיהן לו כד' אמות ומונה אלפים מחוצה להן ואם יש בית פחות מד' אמות אינו חשוב לצרפן:
ואין האחין או השותפין חולקין בו קס"ד השתא שאין יכולין לכוף זה את זה לחלק לפי שאין בו כדי לזה וכדי לזה:
לֵימָא רַבִּי הִיא וְלֹא רַבָּנַן? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן סוּכָּה, דְּדִירַת עֲרַאי הִיא. אֲבָל לְגַבֵּי בַּיִת, דְּדִירַת קֶבַע הוּא – אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ, דְּאִי אִית בֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת – דָּיְירִי בֵּיהּ אֱינָשֵׁי, וְאִי לָא – לָא דָּיְירִי בֵּיהּ אֱינָשֵׁי.
In answer to the question with regard to the identity of the tanna of the baraita , the Gemara says: Let us say that the tanna of the baraita is Rabbi Yehuda HaNasi and not the Rabbis, as it is Rabbi Yehuda HaNasi who holds that a sukka with an area of less than four by four cubits is unfit. The Gemara rejects this contention: Even if you say that the tanna of the baraita is the Rabbis, the Rabbis say that a structure with an area smaller than four by four cubits is fit only there, with regard to a sukka , which is a temporary residence, because in a temporary residence one is willing to confine himself to a small area. However, with regard to halakhot relating to a house, which is a permanent residence, even the Rabbis concede that if it has an area of four cubits by four cubits, people reside in it, as it is a functional house, and if not, people do not reside in it, and its legal status is not that of a house at all.
RASHI
לימא רבי היא דלא חשיב סוכה בציר מד' אמות:
ולא רבנן דכי היכי דמכשרי בסוכה אלמא דירה היא והוא הדין לכל מילי דבית:
אָמַר מָר: פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה וּמִן הַמַּעֲקֶה וְאֵין מְטַמֵּא בִּנְגָעִים וְאֵינוֹ נֶחְלַט בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְאֵין חוֹזְרִין עָלָיו מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה. מַאי טַעְמָא? דְּ״בַּיִת״ כְּתִיב בְּהוּ בְּכוּלְּהוּ.
§ The Gemara briefly discusses the halakhot listed in the baraita : The Master said that a house in which there is an area of less than four by four cubits it is exempt from the mitzva of placing a mezuza on its doorpost, and it is exempt from the obligation of establishing a parapet around its roof, and it does not become ritually impure with leprosy of the house. And its sale is not rendered final in the same manner as the sale of houses within walled cities, and one does not return from the ranks of soldiers waging war for a house that size. What is the reason for these halakhot ? It is due to the fact that “house” is written in the Torah with regard to all these halakhot . The legal status of a structure with an area of less than four by four cubits is not that of a house.
RASHI
כולהו בית כתיב בהו מזוזות ביתך (דברים ו׳:ט׳) כי תבנה בית חדש (שם כב) ובא אשר לו הבית (ויקרא י״ד:ל״ה) כי ימכור בית מושב (שם כה) אשר בנה בית חדש (דברים כ׳:ה׳):
וְאֵין מְעָרְבִין בּוֹ וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ וְאֵין מַנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב. מַאי טַעְמָא – דְּלָא חֲזִי לְדִירָה. עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת אֵין מַנִּיחִין בּוֹ, אֲבָל שִׁיתּוּף – מַנִּיחִין בּוֹ.
And by rabbinic law, one need not join the houses in the courtyards for a house with that area, and one need not merge
RASHI
הכי גרסינן אין מערבין ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב דלא חזי לדירה עירובי חצירות אין מניחים בו אבל שיתופי מבואות מניחין בו כו':
דלא חזי לדירה וטעמא דעירובא מפרש בעירובין (דף מט.) משום דירה דבית שנותנין בו הפת של עירוב הוי כאילו כולן דרין בתוכו ונמצאת כל החצר משתמשת לבית אחד הלכך בית דראוי לדירה בעינן ופת נמי אינו צריך ליתן כיון דלא מיקרי דירה אין הדר בו אוסר על בני חצר שאין רשותו כלום:
מַאי טַעְמָא? דְּלָא גָּרַע מֵחָצֵר שֶׁבַּמָבוֹי. דִּתְנַן: עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת – בֶּחָצֵר, שִׁיתּוּפֵי מָבוֹי – בַּמָּבוֹי.
What is the reason for this distinction? It is due to the fact that it is no less a residence than a courtyard in the alleyway. An unroofed courtyard is not fit for residence, and nevertheless the food for the merging of alleyways may be placed there, as we learned in a baraita in tractate Eiruvin (85b): The joining of courtyards may be placed in the courtyard and the merging of alleyways may be placed in the alleyway.
RASHI
דלא גרע מחצר שאינו מקורה והאי נמי סלק הקיפו וקרויו כמי שאינו נמצא שיתוף עומד באויר החצר ותנן (עירובין דף פה:) דשיתוף נותן באויר החצר משום דעירוב החצר לצירוף הבתים הוא להיות כולם כדרים בבית אחד הלכך בעינן בית הראוי לדירה ושתוף המבוי אינו אלא לצרף החצרות וחצרות לאו דירה נינהו והלכך לא בעי דירה אלא באוירא של חצר דיו ובמקום משתמר ויהיו כל החצרות כולן כאילו תשמישן להיות אחד:
וְהָוֵינַן בָּהּ: עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בֶּחָצֵר?! וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – אֵינוֹ עֵירוּב, וְהַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר!
And we discussed this halakha : How can the joining of courtyards be placed in the courtyard? Didn’t we learn in the mishna: With regard to one who placed his joining of courtyards in a gatehouse or in a portico [ akhsadra ],
RASHI
מי מינטר לא גרסינן דאי משום נטירותא תרוייהו נטירותא בעו ועוד דבחצר מנטר הוא בכלי ומעירוב פריך דבעיא בית דירה כדמוכח לקמן אלא הכי גרסינן עירובי חצירות בחצר והתנן הנותן את עירובו כו' עירוב הגבוי מבתי החצר ונתנו בבית שער היינו בית קטן שלפני שער החצר או מבפנים או מבחוץ ושומר הפתח יושב שם:
אכסדרה שלפני הבית שקורין פורטק"א:
מרפסת עלייה ארוכה על פני החצר על פני רשות הרבים ובה פתחים הרבה לפי מחיצותיה ודיורין בכל אחת ואחת ועושין מרפסת ארוכה לפני הפתחים כאורך עלייה וכולן עולים בסולם אחד למרפסת ודרך המרפסת נכנסין ויוצאין כולן. מרפסת אלויי"ר סולם אשקל"א:
אינו עירוב דלא חזי לדירה שכל היוצא ונכנס עובר עליו:
אֶלָּא אֵימָא: עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת בַּבַּית שֶׁבֶּחָצֵר, וְשִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בֶּחָצֵר שֶׁבַּמָבוֹי. וְהַאי לָא גָּרַע מֵחָצֵר שֶׁבַּמָבוֹי.
Rather, emend the mishna and say: The joining of courtyards is placed in one of the full-fledged houses that is in the courtyard, and the merging of alleyways is placed even in one of the courtyards that opens into the alleyway. And this house whose area is less than four by four cubits is no less a residence than one of the courtyards that open into the alleyway.
RASHI
אלא הכי קאמר עירובי חצירות בבית שבחצר והאי בחצר דקתני לאו באוירא אלא באחד הבתים שבה ולאפוקי בית שבחצר אחרת שאין מצרפן ושיתופי מבואות דקתני במבוי ה"נ קאמר באחת החצרות שבמבוי ולאפוקי חצר שבמבוי אחרת:
וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ עִיבּוּר בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת – דַּאֲפִילּוּ כְּבוּרְגָּנִין לָא מְשַׁוֵּינַן לֵיהּ. מַאי טַעְמָא? בּוּרְגָּנִין – חֲזוּ לְמִילְּתַיְיהוּ, וְהַאי – לָא חֲזִי לְמִילְּתֵיהּ.
It is taught in the baraita : And one does not render it an extension of the city limits when it is located between two cities.
RASHI
בורגנין צריף שעושין מן ערבה וקנים לשומרי פירות או לציידי עופות ותניא בעירובין בכיצד מעברין (עירובין דף נה:) בורגנין מתעברין עמה:
למלתייהו ללינת לילה לאדם אחד:
הא לא חזי למלתיה דכל בית עשוי לדירת קבע תמיד:
TOSAFOT
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות תימה האי בית מאי עבידתיה לר"מ דאמר פרק כיצד מעברין (עירובין דף נז. ושם) נותנין קרפף לזו וקרפף לזו בלא בית כך היא וכן לרבנן אליבא דרב הונא דבגמרא ולחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן אותו קרפף אינו צריך בית ואי כשיש יותר ממאה וארבעים ואחת אמה ושליש אמה בין שתי עיירות דהוא שיעור שני קרפיפות שעכשיו מצטרף בית זה לצרפן דכשיש בו ד' חשיב למעט האויר ולצרפן ואי לית ביה ארבע אמות לא חשיב והוי כמאן דליתא ואין העיירות מתחברות בין לרב הונא בין לחייא בר רב א"כ מה לו להזכיר שתי עיירות הוה ליה למימר ואין עושין אותו עיבור לעיר אחת כיון שאין בו ד' אמות דאי הוה בו ד' אמות וקאי לתוך שבעים אמה ושיריים הוה מתעבר עם העיר למדוד מן הבית דשל עיר אחת יכולין לעשות בורגנין ללכת במקום שירצו כדאמרינן בפרק עושין פסין (עירובין דף כא.) אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוי תלתא פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין הא אבוה דאימך אמר אין בורגנין בבבל נפק אחוי ליה מתוותא דמיבלען בשבעים אמה ושיריים ואומר רשב"ם דגרסינן הכא ואין עושין עיבור לעיר וכן משמע בירושלמי דגרסינן ואין עושין אותו חיבור לעיר ור"ת מקיים גירסת הספרים ומפרש דאין נותנין לזה הבית דין עיבור שבין ב' עיירות דלרבנן לעיר אחת בפני עצמה אין לה קרפף כדאמרינן (שם דף נז.) לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות ואם היה לזה הבית ד' אמות היה לו דין עיר אחת לתת לו קרפף כמו לעיר והיינו נותנין לבית זה ולעיר שאצלו ב' קרפיפות כמו בשתי עיירות לרב הונא ולחייא בר רב קרפף אחד לשתיהן דעל כרחך לאו דוקא נקטי רבנן שתי עיירות דהוא הדין עיר ובית אלא אגב דנקט ר"מ עיר נקטי רבנן שתי עיירות דהא לחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן על כרחך לא נקטי רבנן שתי עיירות דווקא דהוא הדין עיר ובית דע"י בורגנין המובלעים בתוך שבעים אמה ושיריים הולך כדמוכח פרק עושין פסין (עירובין דף כא.) ומיהו אין נראה שיחשב בית כעיר לגמרי ליתן קרפף לבית אחד בפני עצמו לר"מ ולרב הונא אליבא דרבנן ליתן לשני בתים בלא עיר קרפף לזו וקרפף לזו ואע"פ שלחייא בר רב אליבא דרבנן הוי בית כעיר לגמרי שנותנין לשני בתים בלא עיר קרפף אחד לשתיהן דאי לאו הכי עיר שאין לה חומה במה יתחברו הבתים ליחשב אחת אם לא על ידי דמיבלען כל אחת ואחת בתוך שבעים אמה ושירים של חברתה דאין סברא להצריך שיגיע זו לזו:
וְאֵין הָאַחִין וְהַשּׁוּתָּפִין חוֹלְקִין בּוֹ. טַעְמָא – דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, הָא אִית בֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת – חוֹלְקִין.
It is taught in the baraita : And brothers and partners do not divide a house that does not measure at least four by four cubits, as it is too small to be divided.
וְהָתְנַן: אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה!
The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna: One divides the courtyard at the request of one of the heirs or partners only if its area is sufficient so that there will be in it four by four cubits for this partner or heir and four by four cubits for that partner or heir? Apparently, in order to divide a courtyard it must be at least four by eight cubits.
אֶלָּא אֵימָא: אֵין בּוֹ דִּין חֲלוּקָה כְּחָצֵר. דְּאָמַר רַב הוּנָא: חָצֵר לְפִי פְּתָחֶיהָ מִתְחַלֶּקֶת. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: נוֹתֵן לְכָל פֶּתַח וּפֶתַח אַרְבַּע אַמּוֹת, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה.
Rather, emend the baraita and say that the halakha of division like that of a courtyard does not apply to it. As Rav Huna said: A courtyard is divided according to the number of its entrances.
RASHI
הכי קאמר אין בו דין חלוקה כחצר ומהו דין חלוקה כדרב הונא ורב חסדא:
חצר מתחלקת לפי פתחיה חצר שהיו בתים פתוחין לה וחלקוה שני אחין ביניהם זה נטל שלשה בתים קטנים וזה נטל כנגדן בית גדול אם באו לחלק אוירא של חצר זה שנטל שלשה בתים הקטנים נוטל ג' חלקים כמנין שלשה פתחים וזה נוטל רביע לפי שהחצר עשוי ליציאה וביאה שדרך החצר נכנסין ויוצאין מן הבתים לרה"ר ומכניסין משאותיהן ופורקין לפני פתחיהם לפיכך חצר מתחלקת לפי הפתחים:
ורב חסדא אמר אין צריך ליתן לכל פתח אלא ד"א כנגדן מן הפתח והלאה ורחבן ברוחב הפתח ואפילו הוא רחב י' אמות נוטל ד' אמות במשך וכנגד כל רחבו לפרק משאו ובית קטן זה הפחות מד' אין לפתחו דין חלוקה ליטול בחצר לא כרב הונא ולא כרב חסדא:
דְּהָנֵי מִילֵּי – בַּיִת דִּלְמֶהֱוֵי קָאֵי, יְהָבִינָא לֵיהּ חָצֵר. הַאי דִּלְמִיסְתַּר קָאֵי – לָא יְהָבִינַן לֵיהּ חָצֵר.
The principle that entrances are factored into the division of a courtyard applies only with regard to a house that stands to endure, as the owner needs use of the yard to ease access to his house, so we provide him with four cubits according to Rav Ḥisda, or part of the courtyard according to Rav Huna. However, in the case of this small house, which stands to be leveled, its owner has no need for the adjacent courtyard, so we do not provide him with any part of the courtyard, as if it were not even there.
RASHI
דהני מילי דשקיל חלק בחצר בית דלמיהוי קאי ומבעי ליה לחצר לפרק משאו:
הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּבָא לְמַעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת לֹא הָוֵי מִיעוּט,
§ With regard to the halakha in the mishna that a sukka more than twenty cubits high is unfit, the Gemara states: If the sukka was more than twenty cubits high and one comes to diminish its height by placing cushions and blankets on the floor, it is not a decrease of halakhic significance. It does not render the sukka fit, because in that case one is concerned that the bedding will be ruined and therefore does not intend to leave it there very long.
RASHI
היתה גבוהה מעשרים פיסקי שמועות הן של כל בני הישיבה שהיו במדרשו של רב אשי שסידרו הגמרא:
ובא למעטה למעט גובה חללה מכ' ונותן בקרקעיתה להגביה:
לא הוי מיעוט שאין סופו להניח שם כל ז' מפני הפסד ממונו: