Back
Sotah
Daf 7aוְקַטְלִיאוֹת נְזָמִים וְטַבָּעוֹת, מַעֲבִירִין מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּולָהּ. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ.
or chokers [ katliyot ],
RASHI
וקטליאות תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין:
חבל המצרי עשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו:
וקושר למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ:
TOSAFOT
ואחר כך מביא חבל המצרי בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא:
וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן. וְכָל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה״.
And anyone who desires to watch
RASHI
שלבה גס בה כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים:
וכל הנשים מותרות לראותה לקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים:
ונוסרו כל הנשים מקרא הוא ביחזקאל:
גמ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אָתְיָא ״תּוֹרָה״, ״תּוֹרָה״. כְּתִיב הָכָא: ״וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ״, מַה לְּהַלָּן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד, אַף כָּאן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.
The Gemara asks concerning the halakha that the sota is brought before the Sanhedrin: From where are these matters derived? Rabbi Ḥiyya bar Gamda says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This is derived by means of a verbal analogy between the words “ tora ” and “ tora .” It is written here, with regard to a sota : “And the priest shall execute upon her all this law [ tora ]” (Numbers 5:30), and it is written there, with regard to a rebellious Elder, who must go to the place chosen by God and follow the ruling of the Sanhedrin: “According to the law [ tora ] that they shall teach you” (Deuteronomy 17:11). Just as there the verse is referring to what occurs in the presence of the Sanhedrin of seventy-one judges, so too here, with regard to a sota , the verse is referring to what occurs in the presence of the Sanhedrin of seventy-one judges.
RASHI
גמ' מנא הני מילי דבעיא ב"ד הגדול נהי דבירושלים בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' אבל ב"ד הגדול דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה כדאמר בסנהדרין (דף פו:):
מה להלן בזקן ממרא:
בשבעים ואחד דכתיב (דברים י״ז:י׳) מן המקום ההוא מקום מיוחד דהיינו לשכת הגזית שאפילו מצאן אבי פגי והמרה עליהן ילפינן מיניה דאין המראתו המראה (סנהדרין דף יד:):
TOSAFOT
מה להלן בשבעים ואחד תימה אמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא בפ"ק דסנהדרין (דף ב.) בהדי הני דהוו בב"ד של שבעים ואחד וי"ל משום דגמר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של שבעים ואחד:
מה להלן בבית דין של שבעים ואחד קשיא כיון דילפינן מזקן ממרא אית לך למימר גבי סוטה שהמקום גורם כמו גבי זקן ממרא ולכך היו מעלין אותה ללשכת הגזית א"כ פסקו המים המרים מיום שגלתה סנהדרין וישבה לה בחנות כדאמר בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) לפי שלא רצו לדון דיני נפשות לפי שהמקום גורם ובפרק בתרא דמכילתין (לקמן סוטה דף מז.) אמרינן דרבן יוחנן בן זכאי הפסיקן וקודם גלות סנהדרין אומר בפרק היו בודקין (סנהדרין מא.) דרבן יוחנן בן זכאי תלמיד יושב לפני רבו היה ולא מקרי רבן ונראה דאיום לא היה מעכב ואם לא היו מאיימין כלל אעפ"כ היתה שותה הילכך היתה נוהגת אפי' לאחר גלות:
״וּמְאַיְּימִין עָלֶיהָ״ וכו׳. וּרְמִינְהוּ: כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה כָּךְ מְאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁתִּשְׁתֶּה. אוֹמְרִים לָהּ: בִּתִּי, אִם בָּרוּר לָךְ הַדָּבָר שֶׁטְּהוֹרָה אַתְּ, עִמְדִי עַל בּוּרְיֵיךְ וּשְׁתִי, לְפִי שֶׁאֵין מַיִם הַמָּרִים דּוֹמִין אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ שֶׁמּוּנָּח עַל בָּשָׂר חַי, אִם יֵשׁ שָׁם מַכָּה מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד. אֵין שָׁם מַכָּה אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם!
§ The mishna teaches: And they threaten her in order that she admit her sin, to obviate the need to erase God’s name. And the Gemara raises a contradiction
RASHI
עמדי על בורייך היסמכי על נקיותיך:
לָא קַשְׁיָא: כָּאן קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה, כָּאן לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה.
The Gemara answers: This is not difficult. Here the mishna is referring to before the scroll was erased, and at that point the woman is warned only not to drink if she is guilty, so that the name of God will not be erased. There the baraita is referring to after the scroll was erased. Then she is warned that if she is innocent she should drink because if she now refuses to drink, it will turn out that the scroll was erased for no purpose.
RASHI
קודם שנמחקה מגילה כדי שלא ימחה השם מאיימין שלא לשתות ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין לשתות אם נקיה היא כדי להתירה לבעלה שלא תירא מן המים ותאמר טמאה אני והיא טהורה ותוציא לעז על עצמה ועל בניה:
״וְאוֹמֵר לְפָנֶיהָ״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹמֵר לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁל הַגָּדָה וּמַעֲשִׂים שֶׁאֵירְעוּ בַּכְּתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּגוֹן: ״אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם״.
§ The mishna teaches: And the judge says in her presence
RASHI
בכתובים הראשונים בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו דאשר חכמים יגידו ויודו על חטאם ולא כחדו עונם מאבותיהם ומי הם ראובן במעשה בלהה כדלקמן ויהודה במעשה תמר צדקה ממני:
יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ? נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ? נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּמַה שְּׂכָרָן? מַה שְּׂכָרָן? כִּדְקָא אָמְרִינַן! אֶלָּא מַה שְּׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה? ״לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם״.
For example, Judah admitted that he sinned with Tamar and was not embarrassed to do so, and what was his end? He inherited the life of the World-to-Come. Reuben admitted that he lay with his father’s concubine Bilhah and was not embarrassed, and what was his end? He too inherited the life of the World-to-Come. The Gemara asks: And what is their reward? The Gemara interjects: What is their reward? Their reward was clearly as we say, that they inherited the life of the World-to-Come. The Gemara clarifies: Rather, the second question was: What is their reward in this world? The Gemara answers by citing the next verse in the book of Job: “To them alone the land was given, and no stranger passed among them” (Job 15:19). Judah was given the kingship, and Reuben inherited a portion of land in the Transjordan before the other tribes.
RASHI
להם לבדם נתנה הארץ יהודה זכה למלכות בתוספת' דברכות (פ"ד) ראובן נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן:
ולא עבר זר בתוכם דרש רבי תנחומא אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכן:
TOSAFOT
לא עבר זר בתוכם פירש ר"י בשם רבי שמואל היינו בחלוקת יחזקאל שראובן ויהודה שכנים:
בִּשְׁלָמָא בִּיהוּדָה אַשְׁכַּחַן דְּאוֹדֵי, דִּכְתִיב: ״וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי״. אֶלָּא רְאוּבֵן מְנָלַן דְּאוֹדֵי?
The Gemara questions the source for Reuben’s admission. Granted, with regard to Judah we have found a source that he admitted his sin with Tamar, as it is written: “And Judah acknowledged them and said: She is more righteous than I” (Genesis 38:26). Judah admitted that he was the one who had impregnated Tamar. But from where do we derive that Reuben admitted his sin?
דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. וְזֹאת לִיהוּדָה״?
The Gemara answers: It is as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written concerning Reuben and Judah in Moses’ blessing of the tribes at the end of his life: “Let Reuben live and not die in that his men become few” (Deuteronomy 33:6), and immediately afterward, in the following verse, it is stated: “And this for Judah, and he said: Hear, Lord, the voice of Judah, and bring him in unto his people; his hands shall contend for him, and You shall be a help against his adversaries” (Deuteronomy 33:7). What is the connection between the blessing of Reuben and that of Judah, juxtaposed with the conjunction “and”?
RASHI
יחי ראובן וזאת ליהודה אין לך בברכת כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו:
כָּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגוּלְגָּלִין בָּאָרוֹן, עַד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁהוֹדָה – יְהוּדָה, ״וְזֹאת לִיהוּדָה״?
Rabbi Yoḥanan says: All those years that the Jewish people were in the desert, the bones of Judah, which the Jewish people took with them from Egypt along with the bones of his brothers, were rolling around in the coffin, until Moses arose and asked for compassion on Judah’s behalf. Moses said before God: Master of the Universe, who served as the impetus for Reuben that he admit his sin, through which he merited a blessing and was not excluded from the count of the twelve sons of Jacob (see Genesis 35:22)? It was Judah,
RASHI
עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארון עצמות כל השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות י״ג:י״ט) עם עצמותיכם והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים (בראשית מ״ג:ט׳) אפי' לעולם הבא ומהכא נפקא לן (מכות דף יא:) נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא:
מי גרם לראובן שיודה במעשה יצועי אביו:
יהודה שהודה במעשה תמר וכן היה מסורת בידיהם ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל:
מִיָּד ״שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה״! עַל אֵיבְרֵיהּ לְשָׁפָא. וְלָא הֲוָה קָא מְעַיְּילִין לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא – ״וְאֶל עַמּוֹ תְבִיאֶנּוּ״. וְלָא הֲוָה קָא יָדַע מִשְׁקַל וּמִטְרַח בִּשְׁמַעֲתָא בַּהֲדֵי רַבָּנַן – ״יָדָיו רָב לוֹ״. לָא הֲוָה קָא סָלְקָא לֵיהּ שְׁמַעֲתָא אַלִּיבָּא דְּהִילְכְתָא – ״וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה״.
Immediately after Moses prayed, the verse states: “Hear, Lord, the voice of Judah” (Deuteronomy 33:7). His bones then entered their sockets [ shafa ],
RASHI
לשפא למקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:):
למתיבתא לישא וליתן עם שאר החכמים:
למשקל ומטרח לישא וליתן:
ידיו רב לו יהא לו נצחון לריב ריבו והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא מלחמתה של תורה:
אליבא דהילכתא לא היה זוכה לומר דבר המתקבל:
בִּשְׁלָמָא יְהוּדָה דְּאוֹדֵי, כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּישָּׂרֵף תָּמָר. אֶלָּא רְאוּבֵן לָמָּה לֵיהּ דְּאוֹדֵי? וְהָאֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: חֲצִיף עָלַי דִּמְפָרֵיט חֲטָאֵיהּ! כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיחַשְׁדּוּ אֲחוּהִי.
The Gemara discusses the propriety of admitting one’s sins in public. Granted, with regard to Judah, it was proper that he admitted his sin in public, as he did so in order that Tamar not be burned innocently. But why did Reuben admit his sin in public? But didn’t Rav Sheshet say: I consider one who specifies his sins in public to be brazen,
RASHI
מאן דמפריט חטאיה לרבים נראה שאינו נכלם בדבר:
דלא ליחשדו אחוהי שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם:
״אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי״ וכו׳. שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ: כּוֹתְבִין שׁוֹבֵר!
§ The mishna teaches: If after the judge’s warning she says: I am defiled, she writes a receipt for her marriage contract. The Gemara comments: You can learn from this mishna that one writes a receipt to serve as proof that a debt has been paid rather than tearing the promissory note. This matter is the subject of a dispute between the tanna’im in tractate Bava Batra (170b).
RASHI
שמע מינה כותבין שובר ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא (דף קע:) דקאמר רבי יהודה אין כותבין שובר אלא יקרעו את השטר דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים:
TOSAFOT
שמעת מינה כותבין שובר תימה והא הכא לא אפשר בלא שובר אם היא אומרת אבדה כתובתי במה יכוף אותה להחזיר כתובתה בשלמא לוה בעלמא מעכב הפרעון עד שיחזיר מלוה את השטר אבל כאן אין פרעון שהרי כאן אבדה כתובתה והיכא דלא אפשר דברי הכל כותבין וי"ל שהיה יכול לעכב את הגט אצלו עד שתחזיר לו הכתובה אבל תמיה לפום מאי דמסיק במקום שאין כותבין כתובה כותבין שובר למה לי למיכתב שובר יקרע הגט ויכתוב עליו גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תהדר ותגבי ביה זימנא אחריתי כדאמרינן בפ' הכותב (כתובות דף פט:) ובפרק קמא דבבא מציעא (דף יח.) וי"ל דהכא מיירי מן הסכנה ואילך דאמר בפרק הכותב (כתובות דף פט:) דגובה בעדי גירושין אפילו בלא גט:
אֲמַר אַבַּיֵי, תְּנֵי: מְקָרַעַת. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא שׁוֹבֶרֶת קָתָנֵי! אֶלָּא אֲמַר רָבָא: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה עָסְקִינַן.
Abaye said: Teach in the mishna differently. Rather than understanding that she writes a receipt, explain it to mean: She tears
RASHI
תני מקרעת שטר כתובתה:
במקום שאין כותבין כתובה אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה והתם כיון דלא אפשר מודי רבי יהודה שכותבין שובר דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו:
TOSAFOT
אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן מקשים הא במקום שכותבין אין כותבין שובר ובגט פשוט (ב"ב ד' קעא:) אמר ה"נ מסתברא דכותבין שובר דאי אין כותבין יאכל הלה וחדי א"ל אביי אלא מאי כותבין אבד שוברו יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה אלמא דקיבל אותה סברא דכותבין ונראה דרבא ס"ל כותבין אבל הכא דחייה בעלמא הוא דליכא למשמע מהכא דכותבין שובר:
״וְאִם אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי, מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעֲרֵי מִזְרָח״. מַעֲלִין אוֹתָהּ?
§ The mishna teaches: But if after the warning she maintains her innocence and says: I am pure, they would bring her up to the Eastern Gate. The Gemara asks: Would they bring her up?