Back
Sotah
Daf 4aבִּדְחִטֵּי אוֹ בִּדְשַׂעֲרֵי? בְּרַכִּיכָא אוֹ בְּאַקּוּשָׁא? תֵּיקוּ.
Is this speaking of a case where the loaf is made of wheat, which is slippery and takes longer to remove, or is this speaking of a case where the loaf is made of barley, which is easily removed? Is this speaking of a case where the loaf is soft, so that it may catch upon the side of the basket, or a case where the loaf is hard, where this is not a concern? The Gemara states: These questions shall stand unresolved.
RASHI
בדחטי או בדשערי של חטין חלק ונשמט יותר משל שעורים:
רכיכא נשמט יותר מאקושא:
רכיכא שנילושה העיסה רכה:
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר רַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעַצְמוֹ שִׁיעֵר. וְהָאִיכָּא בֶּן עַזַּאי דְּלָא נְסֵיב!
The Gemara notes: Rav Yitzḥak bar Rav Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: Each and every one of these Sages who presented an opinion with regard to the time needed for the initial stage of intercourse estimated based on himself, i.e., based on his own experience. The Gemara asks: But there is ben Azzai,
RASHI
כל אחד ואחד מן התנאים הללו:
בעצמו שיער כמה שהיה שוהה בביאתו:
והאיכא בן עזאי דלא נסיב כדאמר ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים בפרק הבא על יבמתו:
אִיבָּעֵית אֵימָא: נְסֵיב וּפֵירֵשׁ הֲוָה; וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מֵרַבֵּיהּ שְׁמִיעַ לֵיהּ; וְאִיבָּעֵית אֵימָא: ״סוֹד ה' לִירֵאָיו״.
The Gemara answers: If you wish, say that he was married and separated from his wife. And if you wish, say that he heard from his teacher. And if you wish, say his knowledge can be understood based on the verse: “The counsel of the Lord is with them that fear Him” (Psalms 25:14), teaching that those who fear God are privy to knowledge beyond their personal experience.
דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִמְנִין אֲמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמִי, וְזִמְנִין אֲמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִי: כָּל הָאוֹכֵל לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם – כְּאִילּוּ בָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״.
§ Having quoted an allusion from the verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26), the Gemara offers another interpretation of that verse. Rav Avira interpreted a verse homiletically; there were times he said this interpretation in the name of Rabbi Ami and there were times he said it in the name of Rabbi Asi: Concerning anyone who eats bread without washing his hands, it is as if he engaged in sexual intercourse with a prostitute,
RASHI
כי בעד אשה זונה וגו' השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה בשביל ככר לחם אדם מתחייב בעונש של אשה זונה:
אֲמַר רָבָא: הַאי ״בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״, ״בְעַד כִּכַּר לֶחֶם עַד אִשָּׁה זוֹנָה״ מִיבָּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אֲמַר רָבָא: כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה – לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם.
Rava said: This phrase: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: “On account of a loaf a man is brought to a harlot.” Rather, Rava says the verse should be interpreted as follows: Anyone who engages in sexual intercourse with a harlot will eventually be reduced to poverty and beg people for a loaf of bread.
RASHI
במילתיה דרבא גרסי' בעד ככר לחם עד אשה זונה מבעי ליה דמשמע בשביל ככר לחם רב העונש עד כדי עונש אשה זונה וה"ה נמי אי הוה כתיב עד אשה זונה בעד ככר לחם לא הוה קשיא לרבא מידי דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא אלא עד ובעד קא קשיא ליה דגבי ככר לחם הוה ליה למיכתב בעד וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב עד:
אָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַשִׁי אָמַר רַב: מַיִם רִאשׁוֹנִים – צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַ יָדָיו לְמַעְלָה, מַיִם אַחֲרוֹנִים – צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁפִּיל יָדָיו לְמַטָּה. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַ יָדָיו לְמַעְלָה, שֶׁמָּא יֵצְאוּ הַמַּיִם חוּץ לַפֶּרֶק וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם.
The Gemara continues its discussion of washing hands. Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: Anyone who treats the ritual of washing hands with contempt
RASHI
המזלזל שאוכל תמיד בלא נטילת ידים:
נעקר דעובר על דברי חכמים חייב מיתה דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י׳:ח׳):
מים ראשונים שלפני המזון:
שיגביה ידיו ראשי אצבעותיו שיהו המים משפעין לצד זרועותיו ולקמן מפרש טעמא:
שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים כדתנן במסכת ידים (פ"ב מ"ג) שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו שנטמאו בתחילה מחמת ידים ותנן התם הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרות בנטילה עד הפרק שעד הפרק צריך נטילה נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורים שהרי טיהרו השניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טיהרו את היוצאים הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים:
אחרונים של אחר הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים:
צריך להשפיל ידיו למטה כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן:
TOSAFOT
נעקר מן העולם תימה לר"י לפי' רש"י דפי' דעובר על דברי חכמים חייב מיתה מאי אריא נטילת ידים אפי' כל דברי חכמים נמי ועוד קשיא דאמר הכא דעונשו מיתה ובפ' במה אשה יוצאה (שבת דף סב:) אמרינן דעונשו עניות כדאמר שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות המזלזל בנטילת ידים ובפ' עושין פסין (עירובין דף כא:) מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים וכו' עד מה אעשה שחבירי חייבו עליה מיתה ונראה דזלזול שמזלזל בה תמיד עונשו עקירה ע"י עניות דקשה ממיתה ע"י נחש ונעקר מן העולם דאמר [בסוכה] (דף מה:) וסנהדרין (דף סג.) כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם ובפרק קונם יין (נדרים דף סב.) כל המשמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם לאו בחדא מחיתא נינהו דעניות אלא מיתה חטופה או משונה. מ"ר:
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כָּל הָאוֹכֵל פַּת בְּלֹא נִיגּוּב יָדַיִם – כְּאִילּוּ אוֹכֵל לֶחֶם טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה' כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא״ וגו'.
Rabbi Abbahu says: Anyone who eats bread without wiping his hands
RASHI
כל האוכל בלי ניגוב ידים דבר מאוס הוא וחשוב כטומאה שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה:
וּמַאי ״וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד״? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – לְבַסּוֹף נִכְשָׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד״.
§ The Gemara now continues the interpretation of the above quoted verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26). The Gemara asks: And what is the meaning of the continuation of the verse: “But the adulteress hunts for the precious life”? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Any person who has arrogance within him will eventually stumble by sinning with an adulteress, as it is stated: “But the adulteress hunts for the precious life,” i.e., she sins with one who considers himself precious.
RASHI
מאי ואשת איש וגו' סיפיה דקרא דלעיל הוא כי בעד אשה זונה עד ככר לחם:
לסוף נכשל באשת איש והכי קאמר בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש זונה נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה רודף אחריה וצד אותה ומגיעה:
אֲמַר רָבָא: הַאי ״נֶפֶשׁ יְקָרָה״. ״נֶפֶשׁ גְּבוֹהָה״ מִיבָּעֵי לֵיהּ! וְעוֹד, ״הִיא תָצוּד״ מִיבָּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, אֲפִילּוּ לָמַד תּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ: ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ – מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, הִיא תְּצוּדֶנּוּ לְדִינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.
Rava said: This phrase: “The precious life,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: An arrogant life.
RASHI
היא תצוד מבעי לה כיון דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה הכי איבעי ליה למכתב ואשת איש נפש יקרה היא תצוד אותה אבל השתא משמע שאשת איש צדה את הנפש היקרה:
מכהן גדול דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ לפתוח ראשון ולברך ראשון ומהאי קרא ילפינן ליה בהוריות (דף יג.):
TOSAFOT
היא תצודנו לדינה של גיהנם ואמר נמי בפ"ק דחגיגה (דף ט:) כל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם וק"ק מפ' הזהב (ב"מ דף נט.) דאמר הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב וי"ל דהתם מיירי כשעשה תשובה והכי משמע בפ' ג' דיבמות (דף כב:) היכא דלא הוליד ממזר דבר תשובה הוא ותשובה עם יסורין דוקא דאמר בפרק חלק (סנהדרין דף קז.) אמר דוד כל הכי נטרוד ההוא גברא א"ל קבל עליך יסורים וחנק נמי כיסורין דכל המומתים מתוודין והאי דאמר נטרד מן העולם פי' מן העולם עם אותו עון דכך הוא חמור אשת איש האוסרה על בעלה כמו על אחותו פנויה והוליד ממנה ממזר ריב"א. א"נ היכא דלא באו עליו יסורים נטרד מן העולם:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה; כְּתִיב הָכָא: ״תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״.
Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Any person who has arrogance within him is considered as if he were an idol worshipper,
וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: כְּאִילּוּ כָּפַר בָּעִיקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ״ וגו'.
And Rabbi Yoḥanan said his own statement: Any person who has arrogance within him is considered as if he has denied the core belief in God’s existence, as it is stated: “Then your heart be lifted up, and you forget the Lord your God” (Deuteronomy 8:14).
RASHI
ורם לבבך מעלה אני עליך כאילו שכחתו:
רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: כְּאִילּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת; כְּתִיב הָכָא: ״תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל״ וגו'.
Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: Any person who has arrogance within him is considered as if he engaged in sexual intercourse with all of those with whom relations are forbidden, as it is written here: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there, at the end of the passage concerning forbidden sexual relationships: “For all these abominations have the men of the land done” (Leviticus 18:27).
RASHI
כי את כל התועבות גבי עריות כתיב:
עוּלָּא אָמַר: כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא״, אַל תִּיקְרֵי ״בַמֶּה״ אֶלָּא ״בָּמָה״.
Ulla says: Any person who has arrogance within him is considered as if he built a personal altar
RASHI
במה עבודת כוכבים:
אשר נשמה באפו שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו:
מַאי ״יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה״? אָמַר רַב: כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, אֲפִילּוּ הִקְנָהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.
Having interpreted the phrase: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), the Gemara interprets the continuation of the verse. What is the meaning of: “Hand to hand, he shall not be unpunished” (Proverbs 16:5)? Rav says: Anyone who engages in sexual intercourse with an adulteress, even if he were to have attributed possession of heaven and earth to the Holy One, Blessed be He, just as Abraham our forefather
RASHI
מאי יד ליד לא ינקה סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה:
ה"ג כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו' ול"ג כל הבא על אשת איש דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח:
הקנהו להקב"ה כו' השליטו בשבחו על הכל כאברהם שקראהו קונה שמים וארץ והיינו יד ליד אפילו דומה לאברהם שאמר הרימותי ידי:
קַשְׁיָא לְהוּ לִדְבֵי רַבִּי שֵׁילָא: הַאי ״יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה״, ״יָדִי״ מִיבָּעֵי לֵיהּ!
This interpretation poses a difficulty to the Sages of the school of Rabbi Sheila: This phrase: “Hand to hand, he shall not be unpunished,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: My hand, as that is the term employed in the verse with regard to Abraham.
RASHI
קשיא להו לדבי רבי שילא אהך דרשה דרב:
הכי גרסינן האי יד ליד ידי לא ינקה מיבעי ליה:
אֶלָּא אָמְרִי דְבֵי רַבִּי שֵׁילָא: אֲפִילּוּ קִיבֵּל תּוֹרָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״מִימִינוֹ אֵשְׁ דָּת לָמוֹ״, לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.
Rather, the Sages of the school of Rabbi Sheila say: This teaches that even if one who engages in sexual intercourse with an adulteress had received the Torah from the hand of God like Moses our teacher did, that it is written with regard to him: “At His right hand was a fiery law unto them” (Deuteronomy 33:2), i.e., God gave the Torah from His right hand into the hand of Moses in order to give to the Jewish people, the sinner will not be unpunished from the judgment of Gehenna.
RASHI
אפילו הוא כמשה שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה:
קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: הַאי ״יָד לְיָד״, ״יָד מִיָּד״ מִיבָּעֲיָא לֵיהּ!
This interpretation also poses a difficulty to Rabbi Yoḥanan: This phrase “ hand to hand” is not how the verse would present this idea. It should have stated: Hand from hand, as that is the term employed in the verse with regard to Moses.
RASHI
יד מיד מיבעי ליה דהא קרא במקבל מוקמינן ליה ולא בנותן והוה ליה למיכתב יד מיד לא ינקה יד שקבלה מיד אף הוא לא ינקה:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
Rather Rabbi Yoḥanan says: