Back
Sotah
Daf 27a״וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה'…וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ״, כָּךְ הוּא אִם הָיָה חִיגֵּר אוֹ גִּידֵּם לֹא הָיָה מַשְׁקֶה. מָר בַּר רַב אַשִׁי אָמַר: כְּשֵׁם שֶׁאִילֶּמֶת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, דִּכְתִיב: ״וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן״, כָּךְ הוּא אִם הָיָה אִילֵּם לֹא הָיָה מַשְׁקֶה. הדרן עלך ארוסה
“And the priest shall stand the woman before the Lord…and place the meal-offering of memorial in her hands” (Numbers 5:18), indicating that if she is unable to stand up straight or if she does not have hands with which to accept the offering, then she does not drink; so too, if the husband were lame or without hands, he would not cause his wife to drink. Mar Bar Rav Ashi says: Just as a mute woman would not drink, as it is written: “And the woman shall say: Amen, Amen” (Numbers 5:22), indicating that she must be able to speak; so too, if the husband were mute, he would not cause his wife to drink.
RASHI
והעמיד ולא חגרת:
ונתן על כפיה ולא גידמת קטועת ידים:
SUMMARY
In this chapter the Talmud taught that there are cases where the sota ritual is not performed, despite the fact that the woman secluded herself with another man after being warned by her husband. There are a several restrictions that define who may undergo the entire sota ritual and drink the bitter water. A woman may drink the bitter water only if the marriage bond between the couple is complete. This excludes a couple who are only betrothed, or a woman who has only a levirate bond with her yavam and is waiting for him to perform levirate marriage. Even after a marriage has been consummated, if the marriage is prohibited the woman cannot drink the bitter water. The Torah states that if a sota drinks the bitter water and it is evaluated that she is innocent of adultery, she will conceive. It is understood, based on this, that women who cannot conceive are excluded from the sota ritual. A sota drinks the bitter water only if her husband engaged in sexual intercourse with her at least once before she secluded herself with her paramour. If the husband or wife is blind, deaf, mute, lame, or missing a hand, then the woman does not drink the bitter water, as certain aspects of the sota ceremony cannot be properly fulfilled. The chapter also discussed in which cases a sota who does not drink the bitter water is entitled to collect payment of her marriage contract, and when she forfeits that right. The Gemara concludes that whenever she secludes herself with another man after being warned she forfeits her right to collect payment of her marriage contract, unless she drinks the bitter water and is found to be innocent of adultery. The only exception is in a case where the husband prevented her from drinking the bitter water, either because he did not want her to drink it or because he engaged in sexual intercourse with her after she became forbidden to him. The chapter also explained in which cases a husband can issue a warning to his wife. He can issue a warning with regard to any man, including the wife’s close relatives, such as her father or son, and a gentile. However, he cannot issue a warning with regard to a minor, or with regard to animals. In a case where a woman is acting promiscuously and her husband is unable to issue a warning to her, either because he is not present or because he is mentally ill, the court issues a warning to the woman on the husband’s behalf. This warning is sufficient to cause the woman to forfeit her right to collect payment of her marriage contract; however, a woman may drink the bitter water only when warned by her husband.
INTRO
And the spirit of jealousy comes upon him, and he warns his wife, and she is defiled; or if the spirit of jealousy comes upon him, and he warns his wife, and she is not defiled. (Numbers 5:14)
And he shall make the woman drink the water of bitterness that causes the curse; and the water that causes the curse shall enter into her and become bitter. (Numbers 5:24)
And he shall make her drink the water, and then it shall come to pass, if she is defiled, and acted unfaithfully against her husband, that the water that causes the curse shall enter into her and become bitter, and her belly shall swell, and her thigh shall fall away; and the woman shall be a curse among her people. (Numbers 5:27)
This is the law of jealousy, when a wife, being under her husband, goes astray and is defiled. (Numbers 5:29)
And the open land about the cities, which you shall give to the Levites, shall be from the wall of the city and outward one thousand cubits round about. And you shall measure outside the city for the east side two thousand cubits, and for the south side two thousand cubits, and for the west side two thousand cubits, and for the north side two thousand cubits, the city being in the middle. This shall be for them the open land outside the cities. (Numbers 35:4–5)
This chapter begins with a homiletical interpretation of a verse concerning the halakhot of sota that was apparently taught on the day that Rabbi Elazar ben Azarya was appointed Nasi of the Sanhedrin in place of Rabban Gamliel. On that day the manner of discussion in the study hall of the Sanhedrin changed, as permission was granted to various Sages to present traditions with which they were familiar, as well as their own interpretations of biblical verses. Therefore, many new halakhot were revealed on that day; they serve as the basis for tractate Eduyyot. As the first mishna of this chapter cites a halakha concerning a sota that was taught on that day, a number of other interpretations of verses that were taught on the same day are cited in this chapter, although they bear no relation to the halakhot of sota. The homiletical interpretations found in this chapter comprise statements of both halakha and aggada.
מתני׳ כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ״, ״וּבָאוּ״.
Just as the water evaluates her fidelity,
כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִטְמָאָה״, ״וְנִטְמָאָה״, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
Furthermore, prior to her drinking the water, just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour,
RASHI
מתני' כשם. כך בודקין אותו בגמ' מפרש לה:
שנאמר ובאו ובאו בגמ' מפרש אי וי"ו יתירא דריש או ובאו ובאו יתירי דכתיבי בעניינא:
TOSAFOT
מתני' כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו ירושלמי המאררים אמר רבי תנחומא מנין המאררים נגד רמ"ח אברים שיש בה ונגד רמ"ח אברים שיש בו כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת מבעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו וכשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל היא על ידי שדרכה ליאסר בין לו בין לאחר היא נבדקת אבל הוא לכשתשתה הוא נבדק בדקו אותו ולא אותה אני אומר הזכות תולה ניחא כמאן דאמר הזכות תולה לה ואינו ניכרת ברם כמאן דאמר הזכות תולה וניכרת הרי לא הוכרה אלא אני אומר מים מגולים שתה ונצבה הכין לא הוון בעייא מבדקוניה אלא כדין אלא אני אומר עם אחרים נסתרה ולא כן סברינן מימר לכשתשתה הוא נבדק תיפתר שהיה הוא מזיד והיא שוגגת ובדקו אותו ולא בדקו אותה בדקו אותה ולא בדקו אותו אני אומר הזכות תלה ליה ניחא כמ"ד הזכות תולה ואינו ניכרת ברם כמ"ד הזכות תולה וניכרת הרי הוא לא הוכר אלא אני אומר מים מגולים שתת ונצבת הכין לא הוה בעי מבדקונה אלא כדין אלא אני אומר עם אחרים נסתרה מעתה גרש יהא מותר בה תיפתר שהיה הוא שוגג והיא מזידה ובדקו אותה ולא אותו הוא מזיד והיא שוגגת פשיטא שהיא מותרת לביתה גירש מהו שיהא מותר בה אפשר לומר מזיד בה ואת אמרת הכין הוא שוגג והיא מזידה פשיטא שהיא אסורה לביתה גירש מהו שיהא מותר בה אפשר לומר יצאה מתחת ידו ואת אמר הכין ומנין שהדבר תלוי בה שמעון ב"ר אבא בשם ר' יוחנן אמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה בה הדבר תלוי אם היתה מזידה אסורה שוגגת מותרת:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּךְ הָיָה דּוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה ״נִטְמָאָה״, ״וְנִטְמָאָה״, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל.
Rabbi Yehoshua said: That was how Zekharya ben HaKatzav would interpret it, i.e., he also derived from the superfluous vav that the woman is forbidden to her paramour. Rabbi Yehuda HaNasi says an alternate source: The two times that the defilement of the wife is stated in the passage, namely: “And he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14),
RASHI
נטמאה ונטמאה וי"ו יתירא דריש אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה:
בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: ״וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא״. אֵינוֹ אוֹמֵר ״טָמֵא״ אֶלָּא ״יִטְמָא״ – לְטַמֵּא אֲחֵרִים. לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי.
§ On that same day
RASHI
וכך היה ר' זכריה דורש וי"ו יתירא:
שתי פעמים ונסתרה והיא נטמאה לא ממניינא הוא דאוקימנא לטומאה ודאית בעד אחד בפ"ק (לעיל סוטה ב:) אלא וקנא את אשתו והיא נטמאה והיתה אם נטמאה ועוד כתיב אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה. ובגמרא דריש לה ר"ע לתרומה ורבי נמי מודי והאי דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא משום דשמעינן לר"ע דדריש בעל ובועל מריבויא דוי"ו יתירא וקא"ל רבי בעל ובועל מנטמאה ונטמאה נפקי ולא דרשי וו"י:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר: עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא. וַהֲלֹא רַבִּי עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא״.
After hearing Rabbi Akiva’s statement, Rabbi Yehoshua said: Who will remove the dirt from your eyes,
RASHI
בו ביום דרש במס' ברכות (דף כח.) אמרינן דכל היכא דתני בו ביום הוא יום שהושיבו את ר"א בן עזריה לנשיאות שנתרבו תלמידים שנתנו רשות ליכנס לכל שהיה רבן גמליאל אומר כל ת"ח שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד ורבתה תורה בו ביום ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה והא דקתני לה הכא נראה בעיני דהך דרשה דנטמאה ונטמאה דלעיל נמי בו ביום הואי:
כלי חרש הוא ראשון שנטמא מן השרץ והאוכל שבתוכו שני שנטמא בכלי:
אינו אומר טמא כל אשר בתוכו טמא אלא יטמא למדרש נמי יטמא שמטמא אחרים:
לימד על ככר שני להכי נקט ככר לפי שהוא מצוי בתנור שהוא כלי חרש:
שמטמא את השלישי בתרומה ואפי' בחולין דקרא סתמא כתיב:
בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: ״וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה״ וגו', וּמִקְרָא אַחֵר אָמַר: ״מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב״.
Furthermore, on that same day Rabbi Akiva interpreted the verses with regard to the Levite cities as follows: One verse states: “And you shall measure outside the city for the east side two thousand cubits… this shall be for them the open land outside the cities” (Numbers 35:5), and another verse states: “And the open land around the cities, which you shall give to the Levites, shall be from the wall of the city and outward one thousand cubits round about” (Numbers 35:4).
RASHI
עתיד דור אחר מן העתידין לבא שיטהר את השלישי אף בתרומה שאין לו מקרא מן התורה ואנן הוא דמטמאינן ליה בתרומה מק"ו כדמפרש בגמרא ודור אחר פריך ליה לק"ו כדלקמן בגמרא:
ור"ע תלמידך מביא מקרא שהוא טמא אף בחולין:
אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״אֶלֶף אַמָּה״ שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״אַלְפַּיִם אַמָּה״, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״אַלְפַּיִם אַמָּה״ שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״אֶלֶף אַמָּה״. הָא כֵּיצַד? אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם הַשַּׁבָּת.
It is impossible to say that the area around the cities given to the Levites was only one thousand cubits, as it is already stated: “Two thousand cubits.” And it is impossible to say that two thousand cubits were left for them, as it is already stated: “One thousand cubits.” How can these texts be reconciled? One thousand cubits are to be set aside as a tract
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים.
Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says otherwise: One thousand cubits were given to the Levites as an open tract of land, that could not be planted or built upon, and two thousand cubits of additional land were given to the Levites for planting fields and vineyards.
RASHI
מגרש רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי העיר להיות לה לאויר ואלפים לא הוזכרו לתתן ללוים ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת:
בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֵאמֹר״? מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין שִׁירָה אַחֲרָיו שֶׁל מֹשֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּקוֹרְאִין אֶת הַלֵּל (״אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה״). לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֵאמֹר״.
Additionally, on that same day Rabbi Akiva interpreted the verse: “Then Moses and the children of Israel sang this song to the Lord, and said, saying” (Exodus 15:1), as follows: As there is no need for the verse to state the word “saying,” because it states the word “said” immediately prior to it, why must the verse state the word “saying”? It teaches that the Jewish people would repeat in song after Moses every single statement he said, as is done when reciting hallel . After Moses would recite a verse, they would say as a refrain: “I will sing to the Lord, for He is highly exalted” (Exodus 15:1). It is for this reason that the word “saying” is stated, in addition to the word “said.”
RASHI
שדות וכרמים ואלפים סביב נתנו ללוים מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש והשאר שדות וכרמים:
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע וְלֹא כְּקוֹרִין אֶת הַלֵּל.
Rabbi Neḥemya says: The people sang the song together with Moses as is done when reciting Shema , which is recited in unison after the prayer leader begins, and not as is done when reciting hallel .
RASHI
שאין ת"ל לאמר שאינו דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדבר הדבור למשה לחזור הוא ולאמרו לישראל אבל כאן אין לומר כן:
כקורא את ההלל בגמ' מפרש:
בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקָנוֹס: לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל״. וַעֲדַיִין הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַד אֶגְוַע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי״, מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.
On that same day Rabbi Yehoshua ben Hyrcanus
RASHI
כקורין את שמע בגמרא מפרש:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע״, וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.
Rabbi Yehoshua said: Who will remove the dirt from your eyes, Rabban Yoḥanan ben Zakkai, so that you could live and see this? As you taught all your life that Job worshipped the Omnipresent only out of fear, as it is stated: “And that man was wholehearted and upright, and God-fearing, and shunned evil” (Job 1:1); but now Yehoshua ben Hyrcanus, the disciple of your disciple,
RASHI
מאהבה שאוהב את המקום:
שקול משקלו שוה מכריע לכאן ולכאן:
לו אני מייחל או איני מייחל וה"ק הן יקטלני הלא הוא הורגני לא אייחל לו עוד דיש לא שהוא נדרש כמו לו בלמ"ד וי"ו כדמפרש בגמרא:
גמ׳ ״אוֹתוֹ״. לְמַאן? אִילֵימָא לַבַּעַל, בַּעַל מַאי עָבֵיד? וְכִי תֵּימָא,
It is stated in the mishna that just as the water evaluates whether the woman was unfaithful, so too, the water evaluates whether he committed this sin. The Gemara asks: To whom does this refer? If we say that it is referring to the husband, what did the husband do that he should be evaluated? And if you would say
RASHI
מיראה מדאגת הפורענות שלא תבא עליו:
ירא אלהים ולא אוהב אלהים:
תלמיד תלמידך תלמידו של ר"ע היה: