Back
Sotah
Daf 22bוְעַד כַּמָּה? עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין. אִינִי? וְהָא רַבָּה אוֹרֵי! בְּשָׁוִין.
And until when is it considered too premature for a scholar to issue halakhic rulings? It is until forty years.
RASHI
ועד כמה הוי ראוי להוראה:
והא רבה אורי וכל שנותיו אינן אלא מ' כדאמרי' בר"ה (דף יח.) רבה ואביי מדבית עלי קאתו כו':
בשוין אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות או שאין זקן ממנו בעיר:
TOSAFOT
ועד כמה עד ארבעין שנין פי' משנה שהתחיל ללמוד עד ארבעים שנה ולא משנה שנולד כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ה:) ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה ש"מ לא קאים איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין וזה היה ממתן תורה עד מ' שנה שאז התחילו ללמוד:
בשוין רש"י פי' אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות קשה לר"י מפרק הרואה (ברכות דף סג.) דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי גבר פשיטא לא צריכא דשוין אלמא היכא דשוין אין לו לקפוץ להוראה להכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי והוא לא הגיע להוראה שכל ימיו לא היה אלא מ' שנה בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד ארבעין שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע להוראה הלכך כיון שיש שם חכם כמותו הגיע להוראה בשנים והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה אבל ר"י פי' ההוא דפרק הרואה דמיירי באדם שנכנס לעיר שיש שם חכם מורה תמן לא תהוי גבר אפי' בשוין אבל אם הוא קבוע בעיר כמותו ושוה לו בחכמה מותר לו להורות כמו שפי' רש"י ור"ח פי' התם באתר דאית גבר ממונה משתדל בצרכי ציבור לא תקפוץ לתוך שררות אפי' בשוין ולפי' לא מיירי בהוראה:
״וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן – שִׁבְעָה פְּרוּשִׁין הֵן: פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי, פָּרוּשׁ נִקְפִי, פָּרוּשׁ קִיזָאִי, פָּרוּשׁ מָדוֹכְיָא, פָּרוּשׁ ״מֶה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה״, פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה.
§ It states in the mishna: And those who injure themselves out of false abstinence [ perushin ] are people who erode the world. The Sages taught: There are seven pseudo- righteous people
RASHI
פרוש שיכמי פרוש נקפי פרוש קיזאי פרוש מדוכיא כולהו מפרש להו:
TOSAFOT
פרוש מאהבה פרוש מיראה בירושל' פרק הרואה עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהבו ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט: שבעה פרושין הן פרוש שכמי וכו' פרוש מן הנכייה כו' פרוש שכמי טעון מצותיה על כתפיה פרוש נקפי אקיף לי ואני עבד מצוה פרוש קיזאי עבד חדא חובה וחדא מצוה ומקיז חדא בחדא פרוש מן הנכייה מאי דאית לי אנא מנכה ועבד מצות פרוש אדע חובתי ואעשנה הי דא חובתי עבדית דאעביד מצות דכותה פרוש יראה כאיוב פרוש אהבה כאברהם דכתיב (ישעיהו מ״א:ח׳) זרע אברהם אוהבי אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם:
פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי – זֶה הָעוֹשֶׂה מֵעֲשֵׂה שְׁכֶם. פָּרוּשׁ נִקְפִי – זֶה הַמְנַקֵּיף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזָאִי – אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: זֶה הַמַּקִּיז דָּם לַכְּתָלִים. פָּרוּשׁ מָדוֹכְיָא – אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: דִּמְשַׁפַּע כִּי מָדוֹכְיָא.
The Gemara explains: The righteous of Shechem [ shikhmi ];
RASHI
מעשה שכם שמלו שלא לשם שמים אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לשם שמים:
המנקיף רגליו מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים:
מקיז דם לכתלים עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא:
דמשפע הולך כפוף:
כי מדוכיא בוכנא עשוי כמקבת וראשו כפוף:
פָּרוּשׁ ״מֶה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה״ – הָא מַעַלְיוּתָא הִיא! אֶלָּא דְּאָמַר: ״מַה חוֹבָתִי תּוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה״.
With regard to the righteous one who says: Tell me what my obligation is
RASHI
פרוש מה חובתי ואעשנה למדוני מה עלי לעשות ואעשה:
הא מעליותא היא אם אינו בקי באיסורין ודקדוקי מצות ובא ללמוד:
מה חובתי תו ואעשנה מה לעשות עוד ולא עשיתי ומראה עצמו כאילו קיים את הכל:
פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה – אֲמַרוּ לֵיהּ אַבַּיֵי וְרָבָא לְתַנָּא: לָא תִּיתְנֵי פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.
The baraita also includes in the list of pseudo-righteous people those who are righteous due to love
RASHI
פרוש מאהבה מאהבת שכר המצות ולא לאהבת מצות הבורא:
מיראה של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י כאשר צוונו ה' אלהינו וסוף השכר לבא:
TOSAFOT
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה ואי קשיא הא אמרינן בפ"ק דתענית (דף ז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות ובשלהי פרק היה קורא במסכת ברכות (דף יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא נראה לתרץ עוסק שלא לשמה כגון מיראת היסורין כי הכא ומאהבת קיבול פרס שאינו מתכוין להשלים רצון יוצרו שציוהו על כך אלא להנאתו כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף יט.) במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו והיינו דתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכי הא דאמר בפ' עגלה ערופה (לקמן סוטה מז.) ואיתא בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר (דף כג:) ובפרק בתרא דהוריות (דף י:) לעולם יעסוק אדם וכו' שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות גם הוא נתכוין להנאתו שהעלה קרבן לשם להשלים חפציו בשכרו ולא לשם שמים וכדאמרי' פ"ק דר"ה (דף ד.) האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני ה"ז צדיק גמור אבל ההיא שלא לשמה דתענית ומס' ברכות אינו עוסק בתורה כדי לקיים לא מאהבה ולא מיראה אלא להוסיף על חטאתו פשע שעתה שגגות נעשו לו זדונות שאע"פ שידע שעובר לא מנע מכל תאות לבו כדמפרש התם (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ובועט באביו ובאמו וברבו או במי שגדול הימנו שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה:
אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דְּמִטַּמְּרָא מִטַּמְּרָא, וּדְמִגַּלְּיָא מִגַּלְּיָא, בֵּי דִּינָא רַבָּה לִיתְפָּרַע מֵהָנֵי דְּחָפוּ גּוּנְדֵי. אֲמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבֵיתֵיהּ: אַל תִּתְיָרְאִי מִן הַפְּרוּשִׁין וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁין, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִין שֶׁדּוֹמִין לִפְרוּשִׁין, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁין שָׂכָר כְּפִנְחָס.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: That which is hidden is hidden, and that which is revealed is revealed, but in Heaven everything is known, and the great court in Heaven will exact payment from those who wear the cloak of the righteous
RASHI
דמטמרא מטמרא כו' הנסתרות נסתרות מבני אדם והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן המתכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין ואינן פרושין:
אל תתיראי מן הפרושין שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג מן החכמים הרבה ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקידושין (דף סו.) וכשמת היתה אשתו יראה מהן שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם עליה ואמר לה אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם:
ולא ממי שאינן פרושין שהם אוהביי:
אלא מן הצבועים כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם:
שמעשיהם כמעשה זמרי שהן רשעים ומבקשים שכר כפנחס אומרים לבריות לכבדן כפנחס ואיכא דמפרש לה לענין צניעותא:
מתני׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר הַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְּאָרְרִין – מַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָּל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת, וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, שֶׁאוֹמְרִים: טְמֵאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁתָּלְתָה לָהֶן זְכוּת. רַבִּי אוֹמֵר: הַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּונָה וְהוֹלֶכֶת, לְסוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
Rabbi Shimon says: Merit does not delay the punishment of the bitter water of a sota , and if you say that merit does delay the punishment of the water that causes the curse, as stated earlier by the Rabbis (20a), you weaken [ madhe ]
נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁהּ בַּכְּלִי – הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה. וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בַּכְּלִי – הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִשָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת:
§ If the meal-offering of the sota is rendered impure
RASHI
מתני' הרי היא ככל המנחות שנטמאו עד שלא קדשה בכלי:
ותפדה ותצא לחולין ומהמעות יקנה אחרת:
ותשרף שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:
TOSAFOT
אלו שמנחותיהם נשרפות תימה אמאי לא חשיב נמי מת הוא או שמתה היא דאמרי' בפ"ק (לעיל סוטה דף ו:) דנשרפת וליכא למימר דוקא היינו לאחר שקידש הקומץ כדתני' לעיל אבל הכא לא חשיב אלא הנשרפת משקדשה בכלי דה"ה אם משקדשה בכלי דנשרפת ואיידי דקתני סיפא קירב הקומץ דנאכלת נקט רישא קידש הקומץ ורבותא נקט אע"פ דכבר קדוש וקרוב להקרבה טפי מקידשה בכלי אפ"ה נשרפת: