Back
Sotah
Daf 15aדִּשְׁמָעֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּקָאָמַר: הִיא הֶאֱכִילָתוֹ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם לְפִיכָךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה, אָמַר לוֹ: הָתֵינַח עֲשִׁירָה, עֲנִיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא, כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְהֵמָה.
And why did Rabban Gamliel speak up? It was because he heard Rabbi Meir saying an alternative explanation: She fed him, i.e., her paramour, delicacies from around the world; therefore, her offering is animal food. Rabban Gamliel said to him: Your explanation works out well in the case of a rich sota , but with regard to a poor sota , who cannot afford such delicacies, what is there to say? Rather, the reason she brings an offering of animal food is: Just as her actions were the actions of an animal, so too her offering is animal food.
RASHI
דשמעיה לרבי מאיר דאמר כו' בפ"ק (לעיל סוטה דף ח:) גבי במדה שאדם מודד:
עניה לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה:
אלא היא עשתה מעשה בהמה שהפקירה עצמה לתשמיש למי שאינה בן זוגה:
מתני׳ הָיָה מֵבִיא פְּיָלֵי שֶׁל חֶרֶס, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב כָּךְ מְמַעֵט בַּמַּיִם.
The priest would bring an earthenware drinking vessel [ peyalei ]
RASHI
מתני' היה מביא הכהן:
פילי כוס של מים:
מן הכיור דכתיב מים קדושים (במדבר ה׳:י״ז) ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי הכי תניא בסיפרי:
כשם שממעט רבי יהודה בכתב המגילה לקמן במתני' כך ממעט כאן במים:
נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ. וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ, כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ, וְנוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם״.
The priest would enter the Sanctuary and turn to his right.
RASHI
ומקום היה שם ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:
טבעת קבועה בה לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש:
כדי שיראה צריך ליתן שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:
ונתן אל המים מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן:
גמ׳ תָּנָא: פְּיָלֵי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? גָּמַר ״כְּלִי״ ״כְּלִי״ מִמְּצוֹרָע, מַה לְּהַלָּן חֶרֶס חֲדָשָׁה, אַף כָּאן חֶרֶס חֲדָשָׁה.
The Sages taught: It must be a new earthenware vessel;
RASHI
גמ' מאי טעמא דרבי ישמעאל דבעי חדשה:
גמר ממצורע ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו':
וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים״, מַה מַּיִם חַיִּים שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בָּהֶן מְלָאכָה, אַף כְּלִי שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בּוֹ מְלָאכָה.
And there, with regard to the leper, from where do we derive that a new vessel is required? The Gemara answers: As it is written: “And he shall slaughter one of the birds in an earthen vessel over running water” (Leviticus 14:5). Just as running water has not been used beforehand for work, i.e., once used it is no longer considered to be running, so too the vessel must not have been used for work.
RASHI
שלא נעשה בהן מלאכה דהא חיים כתיב:
TOSAFOT
מה מים שלא נעשתה בהם מלאכה וא"ת כיון דמי כיור הן מי לא עסקינן שקדש ממנו כבר יש לומר אפי' אם קידש בהן שיצק מן הדדין שבו לא היתה מלאכה גבי נטילה דתנן בפ"ק דידים (מ"ג) עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין ואפ"ה קתני (שם מ"ה) מים שנחתום מטבל בהן את הגלוסקין פסולין ושהוא מדיח בהן ידיו כשירין אלמא דלא חשיב מלאכה הדחת ידים אלא הדחת כלים ומי נחתום כדקתני התם:
אִי מַה לְּהַלָּן מַיִם חַיִּים, אַף כָּאן מַיִם חַיִּים!
The Gemara asks: If this verbal analogy is extended, then just as there, running water from a flowing spring is required, so too here, with regard the sota , running water from a spring should be required for the water of a sota .
לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכִי נַמִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵי כִּיּוֹר – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מֵי מַעְיָין הֵן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִשְּׁאָר מֵימוֹת הֵן.
The Gemara answers: According to Rabbi Yishmael it is indeed so, as Rabbi Yoḥanan says: With regard to the water of the basin in the Temple Rabbi Yishmael says: It is collected from spring water. And the Rabbis say: It may also be from any other type of water
RASHI
לר' ישמעאל דפרכת הא אליביה:
הכי נמי דבעינן מים חיים לסוטה דהא מן הכיור הוא נוטל ושמעינן ליה לר' ישמעאל בעלמא דאמר מי כיור מי מעיין הן דהיינו חיים:
משאר מימות הן אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה יתן:
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לִּמְצוֹרָע שֶׁכֵּן טָעוּן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת!
The Gemara asks: The verbal analogy can be refuted: One cannot apply halakhot stated with regard to a leper to a sota , as what is unique about a leper is that he requires cedar wood, and the hyssop, and the scarlet wool for the performance of his purification ritual, and these are not required of the sota . Why, then, should a new vessel be required by the sota ?
RASHI
איכא למיפרך בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר כלי כלי ממצורע:
מה למצורע שכן טעון כו' לפיכך כלי שלו חדש תאמר בסוטה שאין בה כל אלו:
TOSAFOT
איכא למפרך מה למצורע הא סוגיא כרב אחא בריה דרבא דאמר בפרק המפלת (נדה דף כג.) לרבי ישמעאל כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר למידין ומשיבין ולפי המסקנא דיליף ליה מבכלי לא תיקשה נמי לרב יהודה דאמר אין למידין כל עיקר:
אֲמַר רַבָּה, אָמַר קְרָא: ״בִּכְלִי חֶרֶס״, כְּלִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר.
Rabba said: The verse cited in the mishna states: “And the priest shall take holy water in an earthen vessel” (Numbers 5:17). The Torah makes no prior mention of the need for the priest to bring with him an earthenware vessel. Therefore, the verse must mean that the water should be placed in the vessel that I have already told you about, i.e., the vessel used for the leper.
RASHI
אמר רבה וכו' בכלי שאמרתי לך כבר הכי משמע ליה לרבה מדלא כתיב ולקח כלי חרש ונתן בו מים וכתיב בכלי חרש משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר ואמר רחמנא הכא שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם ומאי ניהו דמצורע:
אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְאַכְּמוּ פָּנָיו, אֲבָל נִתְאַכְּמוּ פָּנָיו – פְּסוּלִין. מַאי טַעֲמָא? דּוּמְיָא דְּמַיִם, מַה מַּיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ, אַף כְּלִי שֶׁלֹּא נִּשְׁתַּנָּה.
Rava says: Even according to the opinion that a new vessel is not required, they taught that the earthenware vessel is taken only when its exterior was not blackened from usage. But if its exterior was blackened,
RASHI
לא שנו רבנן דמתני' דבעו חרס ומכשרי בישן:
אלא שלא נתאכמו הושחרו פניו על ידי האור:
דומיא דמים אע"ג דלא גמרי ממצורע מיהו מינה ובה גמרי כלי דסוטה ממי סוטה ונהי דמי סוטה לרבנן לאו חיים נינהו דמכשרי בשאר מימות מיהת לא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא נשתנה:
TOSAFOT
ומה מים שלא נשתנו תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין במי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשר כדתנן במסכת מקואות פ"ז (מ"ג) דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימה לרבי מאי שנא דהכא אמר מה מים שלא נשתנו ובפרק ב' דמסכת ע"ז (דף לז:) לא מסיק הכי גבי בישולי עובדי כוכבים ונראה דהכא נמי אסמכתא בעלמא הוא וליכא אלא פסולא דרבנן:
בָּעֵי רָבָא: נִתְאַכְּמוּ, וְהֶחֱזִירָן לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִתְלַבְּנוּ, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִידְּחוּ – אִידְּחוּ, אוֹ דִּילְמָא כֵּיוָן דַּהֲדוּר – הֲדוּר?
Rava raised a dilemma: If the vessel’s exterior was blackened, and it was returned to the furnace
RASHI
החזירן לכבשן של יוצר שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות:
TOSAFOT
נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש מהו תימה מ"ש דקא מבעיא ליה הכא בנראה וחוזר ונראה והא בפ' לולב הגזול (סוכה דף לג:) קא מבעיא לן ולא אפשיט ועוד מאי שנא מהא דאמר בזבחים פ"ב (דף יח:) בגדי כהונה שהיו מקורעין או מטושטשין ועבד עבודתו פסולה ואפי' הכי אם כיבס טשטוש וגיעול שלהן חזרו להתירן כדמייתי ברייתא פרק המזבח מקדש (זבחים דף פח.) בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג נתגעלו אין מכבסין אותן לא בנתר ולא באהל ופרכינן הא במים מכבסין אמר אביי ה"ק הוגעו למים מכבסין אותן בנתר אלמא דמכבסין אותן ולא אמר דנדחו. מ"ר:
תָּא שְׁמַע, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת שֶׁהִפְשִׁיל בָּהֶן קוּפָּתוֹ לַאֲחוֹרָיו – פְּסוּלִין. וְהָא הָתָם הָדְרִי וּמִפְשְׁטִי!
Come and hear evidence from that which Rabbi Elazar says: If the leper tied the cedar wood, and the hyssop, and the scarlet wool for his purification to his basket
RASHI
שהפשיל קופתו לאחוריו מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינויא קפיד ואלו נתעקמו במשאוי:
והא [התם] דהדרי ומפשטי וקתני פסולין אלמא כיון דאידחו אידחו:
TOSAFOT
והא התם הדרי ומפשטי פרש"י מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינוי קפיד וקשיא לרבי מתוספתא דנגעים פרק אין מצורע ר' אליעזר אומר עץ ארז ואזוב ושני תולעת שנאמר בתורה שלא נעשית בהן מלאכה אלמא דמלאכה פוסלת בהן לר' אליעזר גופיה:
הָתָם דְּאִיקְלוּף אִיקְלוּפֵי.
The Gemara answers: There, the items are permanently unfit because they are peeled
RASHI
דאיקלוף שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן דשינויא דלא הדר הוא:
״נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ״ וכו׳. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר מָר: כָּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין.
The mishna states: The priest would enter the Sanctuary and turn to his right.
RASHI
דאמר מר בסדר יומא (דף נח:) ובשחיטת קדשים (דף סב:) ויליף לה מפונים פונים דשנים עשר בקר דים שעשה שלמה:
״מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה״ כו'. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה״ – יָכוֹל יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס,
The mishna continues: There was a place there, on the Sanctuary floor, with an area of a cubit by a cubit, and a marble tablet was there and a ring was fastened to the tablet so that it could be raised. When the priest would raise the tablet, he would take loose dust from underneath it and place the dust into the vessel with the water, so that the dust would be visible upon the water, as it is stated: “And the priest shall take holy water in an earthen vessel; and of the dust that is on the floor of the Tabernacle the priest shall take, and put it into the water” (Numbers 5:17). The Sages taught in a baraita : If the verse had stated only: “And of the dust that is on the floor,” one might have thought that the priest could prepare the concoction from dust from outside the Sanctuary and bring it in afterward.
RASHI
מן העפר אשר יהיה במשכן מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל:
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״. אִי ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״, יָכוֹל יַחְפּוֹר בְּקַרְדּוֹמוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִהְיֶה״. הָא כֵּיצַד? יֵשׁ שָׁם – הָבֵא; אֵין שָׁם – תֵּן שָׁם.
Therefore, the verse states: “The dust that is on the floor of the Tabernacle,” indicating that the dust must be from inside the Sanctuary. If the verse had stated only: “On the floor of the Tabernacle,” one might have thought that the priest may dig with axes
תַּנְיָא אִידָךְ: ״וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה״ וגו' – מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה מְתַקֵּן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיס. ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״ – אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: לְהָבִיא קַרְקַע
It is taught in another baraita : The verse states: “And of the dust that is on the floor of the Tabernacle”; the fact that the verse does not explicitly state to take the dust from the floor of the Tabernacle teaches that the priest would prepare dust from outside
RASHI
תניא אידך פליגא אהך קמייתא ותנאי היא כדקתני בה פלוגתא דתנאי והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם:
מן העפר אשר יהיה במשכן מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל:
בקרקע המשכן איסי בן יהודה וכו' בקרקע המשכן למאי אתא כיון דילפינן מאשר יהיה דא"צ ליטלו מעל גבי קרקעית:
איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים ה"ג לה בסיפרי ולא גרס לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים דשילה משכן הוא ולא צריך לרבויא דהוא עיקר הכתוב ונוב וגבעון אין משקין בה סוטות דהא במה הואי ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע כדאמר בשחיטת קדשים (דף קיז.) ובמגילה (דף ט:) אבל בית עולמים הוצרך לרבות שלא תאמר משכן נאמר ולא מקדש בית המקדש שבירושלים קרי ליה בית עולמים לפי שאין אחר קדושתו היתר במקום אחר ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר: