Back
Shabbat
Daf 97bלְמֵימְרָא דִּמְחַיֵּיב רַבִּי אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב,
Is that to say that Rabbi Yehuda HaNasi deems one liable for a subcategory of prohibited labor when performed with a primary category of prohibited labor? After all, carrying out and carrying in constitute a primary category of prohibited labor and its subcategory.
TOSAFOT
למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא כו' הקשה ה"ר פור"ת מנא ליה דמחייב אתולדה במקום אב דילמא הא דמחייב שתים היינו כשנודע לו וחזר ונודע לו ובפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דמחייב אפילו בהוציא והוציא בהעלם אחת ואור"י דאם כן לא היה רב יהודה משמיענו שום חידוש שחייב שתים ועל כרחיך אתא לאשמעינן דרבי מחייב אתולדה במקום אב:
וְהָתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: “דְּבָרִים״ “הַדְּבָרִים״ “אֵלֶּה הַדְּבָרִים״ – אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי!
Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says that Shabbat is mentioned in the verse: “These are the things [ eleh hadevarim ] that God has commanded to perform them” (Exodus 35:1)? Several points are derived from the superfluous emphases in this verse. The Torah could simply have stated: This is a thing [ davar ]. When it states things [ devarim ] in the plural, it teaches at least two points. The addition of the definite article the in the term the things [ hadevarim ] adds at least a third point. The numerological value of letters of the word eleh , which are alef , one; lamed , thirty; and heh , five, is thirty-six. The phrase: These are the things, alludes to three plus thirty-six derivation, i.e., the thirty-nine prohibited labors that were stated to Moses at Sinai.
RASHI
דברים הדברים אלה הדברים גבי שבת דכתיב בויקהל אלה הדברים אשר צוה וגו' דברים משמע תרין ה"א מרבי חד הא תלת אלה בגימטריא תלתין ושש אלו ל"ט כו' ומניינא למה לי על כרחיך לדעת כמה חטאות אדם מתחייב בהעלם אחד על השבת ואי מחייב אתולדה במקום אב בהעלם אחד הוו להו טובא:
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: מָר אַהָא מַתְנֵי לָהּ וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי אַדְּרַבִּי, אֲנַן אַדְּרַבִּי יְהוּדָה מַתְנִינַן, וְלָא קַשְׁיָא לָן.
Since Rabbi Yehuda HaNasi maintains that there are a fixed number of primary categories of labor, he would certainly hold a person liable for the primary categories but not for the subcategories. Rav Yosef said to him: The Master taught Rav Yehuda’s statement with regard to this, and consequently, he encounters a difficulty. One statement of Rabbi Yehuda HaNasi contradicts another statement of Rabbi Yehuda HaNasi. We learn the statement of Rav Yehuda with regard to the opinion of Rabbi Yehuda, and therefore there is no difficulty for us.
RASHI
אמר ליה רב יוסף לרב חנא:
מר מתני לה להא דרב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אהא דרבי:
וקשיא ליה דרבי אדרבי רב יהודה לאו אהא אמרה אלא אדר' יהודה מתני לה ולא קשיא ליה דלא אשכחן בעלמא דפטר ר"י אתולדה במקום אב:
דְּתַנְיָא: מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָבַר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
As it was taught in a baraita : With regard to one who threw an object from the private domain to the public domain, and it traveled four cubits in the public domain, Rabbi Yehuda deems him liable and the Rabbis deem him exempt.
RASHI
מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר קודם שתנוח דאיכא תרתי הוצאה וזריקה ארבע אמות:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי יְהוּדָה שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם הוֹצָאָה וְאַחַת מִשּׁוּם הָעֲבָרָה. דְּאִי סָלְקָא דַּעֲתָּךְ חֲדָא הוּא דִּמְחַיֵּיב – מִכְּלָל דְּרַבָּנַן פָּטְרִי לְגַמְרֵי? הָא אַפֵּיק לָהּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים! מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: רַבִּי יְהוּדָה חֲדָא הוּא דִּמְחַיֵּיב, וְרַבָּנַן פָּטְרִי לְגַמְרֵי. וְהֵיכִי מַשְׁכַּחַת לָהּ – כְּגוֹן דַּאֲמַר “עַד דְּנָפְקָא לֵיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים תָּנוּחַ״.
Rav Yehuda said that Shmuel said: Rabbi Yehuda would deem him liable to bring two sin-offerings in this case, one for carrying out from the private domain into the public domain and one for carrying the object four cubits through the public domain. The Rabbis deem him exempt for carrying four cubits in the public domain. And it must be interpreted that way because if it would enter your mind to say that Rabbi Yehuda deems him liable to bring only one sin-offering, by inference, the Rabbis deem him completely exempt. How is that possible? Didn’t he carry an object out from the private domain into the public domain? This proof is rejected: And from where do you draw that conclusion? Perhaps I could actually say to you that Rabbi Yehuda deems him liable to bring one sin-offering and the Rabbis deem him completely exempt, and how do you find that circumstance? In a case where he said: My intention is that as soon it, the object, goes out into the public domain it will immediately come to rest.
RASHI
ה"ג ואחת משום העברה ורבנן פטרי אהעברה משום דלא סבירא לה קלוטה כמה שהונחה ותהוי כמי שהונחה משיצתה בפתח וחזרה ונעקרה ונחה לסוף ד' אבל חייב הוא משום הוצאה:
וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אָמְרִינַן “קְלוּטָה כְּמָה שֶׁהוּנְּחָה״ – וְאִיתְעֲבִידָא לֵיהּ מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן “קְלוּטָה כְּמָה שֶׁהוּנְּחָה״ – וְלָא אִיתְעֲבִידָא לֵיהּ מַחֲשַׁבְתּוֹ, אֲבָל אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב לָא מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה.
And they disagree with regard to this: Rabbi Yehuda maintains that we say: An object in airspace is considered at rest, and therefore his intention was fulfilled. As soon as the object enters the airspace of the public domain it is considered to have come to rest. And the Rabbis maintain that we do not say: An object in airspace is considered at rest, and therefore his intention was not fulfilled and he is exempt. However, Rabbi Yehuda does not hold one liable for a subcategory of labor performed together with a primary category of labor.
RASHI
ואיתעביד ליה מחשבתו שנחה ביציאתה מיד הלכך חייב משום הוצאה אבל משום העברה לא מחייב ואע"ג דחשיב ליה כמה שהונחה ונעקרה והונחה משום דהויא תולדה במקום אב:
לָא סָלְקָא דַּעֲתָּךְ; דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף אַף הַשּׁוֹבֵט וְהַמְדַקְדֵּק. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹבֵט – הֲרֵי הוּא בִּכְלָל מֵיסֵךְ, מְדַקְדֵּק – הֲרֵי הוּא בִּכְלָל אוֹרֵג. מַאי לָאו – דְּעָבְדִינְהוּ לְתַרְוַויְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וּשְׁמַע מִינָּהּ: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב.
The Gemara rejects this explanation: It could not enter your mind to say so, as it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda adds even lining up the threads of the warp and beating
RASHI
אף השובט עם שאר אבות מלאכות להא דאמרן דלכך נמנו שאם עשאן בהעלם א' חייב על כל א' וא':
שובט מכרכר בכרכר:
ומדקדק לאחר שמתח החוט של ערב מכה בכרכר בב' וג' מקומות וי"מ מדקדק משוה האריגה כשיש שני חוטין כרוכין זה עם זה ומובדלים מן השאר משוה אותן בכרכר או במחט:
מאי לאו דעבדינהו לכולהו שובט ומדקדק בהדי שאר מלאכות דהא מוסיף קתני ומיסך ואורג נמנו עם אבות מלאכות ואלה תולדותיה' כדקתני שובט בכלל מיסך:
TOSAFOT
לא ס"ד דתניא ר' יהודה מוסיף כו' לפי מאי דקס"ד דטעמא דרבי יהודה משום דמחייב אתולדה במקום אב אמאי נקט טפי שובט ומדקדק איכא למימר דס"ד דרבנן נמי מחייב אתולדה במקום אב ולא פליגי אלא בשובט ומדקדק ואמרי דלאו היינו תולדה אלא היינו ממש מיסך ואורג אי נמי לא מחייבי רבנן אתולדה במקום אב ולדבריו דרבי יהודה קאמרי:
מאי לאו דעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי אין הלשון מיושב דמשמע דלמסקנא לא קאי הכי וזה אינו דלמסקנא נמי דמפ' דר' יהודה חשיב להן אבות מיירי נמי דעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי דאי בדעבד האי לחודיה והאי לחודיה כדגרסינן בכמה ספרים בהא לא הוה פליגי רבנן עליה דתיפוק ליה דמשום תולדה הוו מחייבי ואומר ר"י דאין למחוק ושפיר גרסינן ליה וה"פ לעולם דעבדה האי לחודיה והאי לחודיה ופליגי במזיד ולענין התראה דלרבי יהודה צריך להתרותו משום שובט ומדקדק ולרבנן משום מיסך ואורג וה"ה דהוה מצי למידחי דעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי ורבי יהודה סבר הני אבות נינהו אלא דניחא ליה לדחויי דעביד האי לחודיה והאי לחודיה דהשתא ע"כ טעמא דר"י לאו משום דמחייב אתולדה במקום אב אלא משום דאבות נינהו:
מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם דַּעֲבַדָּהּ לְהָא לְחוּדָהּ וְהָא לְחוּדָהּ, וְרַבִּי יְהוּדָה אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב לֹא מְחַיֵּיב. וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי; דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הָנֵי אָבוֹת נִינְהוּ, וְרַבָּנַן סָבְרִי: הָנֵי תּוֹלָדוֹת נִינְהוּ.
The Gemara rejects this proof: And from where do you draw that conclusion? Perhaps it is actually referring to a case where one performed this action alone and this action alone, and Rabbi Yehuda does not deem one liable for a subcategory of labor performed together with a primary category of labor. And Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree with regard to this. Rabbi Yehuda maintains as follows: These actions of lining up and beating are additional primary categories of labor, and the Rabbis maintain as follows: These are subcategories.
תֵּדַע, דְּקָתָנֵי: “רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף״. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אָבוֹת, מַאי מוֹסִיף – מוֹסִיף אָבוֹת. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ תּוֹלָדוֹת – מַאי מוֹסִיף? אִיתְּמַר נַמִי, רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לֹא חִיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא אַחַת.
Know that this is so, as the baraita teaches: Rabbi Yehuda adds. The Gemara explains this quote from the baraita : Granted, if you say that Rabbi Yehuda meant that these are primary categories of labor, what is the meaning of: He adds? It means he adds primary categories of labor. However, if you say that he meant that these are subcategories, what is the meaning of: He adds? It was also stated that it was Rabba and Rav Yosef who both said: Rabbi Yehuda deemed him liable to bring only one sin-offering.
RASHI
מאי מוסיף הרי לא נמנו אלא אבות:
אָמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: וּלְמַאי דְּסָלִיק אַדַּעֲתִין מֵעִיקָּרָא דִּמְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי יְהוּדָה שְׁתַּיִם, אִי לְהָכָא קָבָעֵי לָהּ – לְהָכָא לָא קָבָעֵי לָהּ, אִי לְהָכָא קָבָעֵי לָהּ – לְהָכָא לָא קָבָעֵי לָהּ! אָמַר לֵיהּ: בְּאוֹמֵר “כָּל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה תָּנוּחַ״.
Ravina said to Rav Ashi: And according to what originally entered our mind that Rabbi Yehuda deemed him liable to bring two sin-offerings,
RASHI
ולמאי דסלק אדעתא כו' נהי נמי דמיחייב אתולדה במקום אב הכא לאו תרתי איכא דאי להכא לסוף ד' בעי לה דתנוח הכא לא מיחייב אהעברת ד' דלא עבר מתחלת לסוף ד' ברה"ר אלא אהוצאה לחודיה הוא דמיחייב והוצאה אריכא הוא דעבד:
ואי להכא אצל היציאה קבעי לה דתנוח הכא לסוף ד' לא בעי לה דתנוח וליתא לזריקה ד' ולא מיחייב לה דבעינן עקירה מתחילת ד' ברה"ר והנחה לסוף ד' ברה"ר והכא עם יציאת הפתח הא לא נח והעביר לסוף ד' דניחייב אתרווייהו ומיהו אהוצאה הוא דמתחייב דנתקיימה מחשבתו דהא נח ברה"ר:
פְּשִׁיטָא: נִתְכַּוֵּון לִזְרוֹק שְׁמֹנֶה וְזָרַק אַרְבַּע – הֲרֵי כָּתַב שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן. נִתְכַּוֵּון לִזְרוֹק אַרְבַּע וְזָרַק שְׁמֹנֶה מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: הָא אַפֵּיק לֵיהּ, אוֹ דִּילְמָא: הֵיכָא דְּבָעֵי הָא לֹא נָח? וְלָאו הַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי, וְאָמַר לֵיהּ: בְּאוֹמֵר “כָּל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה תָּנוּחַ״?
Concerning throwing an object on Shabbat from one domain to another and within a single domain, the Gemara raises several issues with regard to intention when throwing. It is obvious that one who intended to throw an object eight cubits in a public domain and actually threw it only four cubits
RASHI
ולאו היינו דבעי מיניה כו' ואמר ליה באומר כו' הא לא אמר הכי לא מיחייב אלא אם כן נחה במקום מחשבתו הכי נמי בתרוייהו מיפטר לא שנא נתכוון לזרוק שמונה וזרק ארבע לא שנא לזרוק ארבע וזרק שמונה פטור:
באומר כל מקום שתרצה תנוח וכיון דלא איכפת ליה הויא ליה קיום מחשבה בתרווייהו:
TOSAFOT
הרי כתב שם משמעון הך פשיטותא לא קיימא כדמסיק ורבינא נמי דפריך לרב אשי אמילתא דר"י אי להכי קבעי לה להכא לא קבעי לה סבר דלא דמי לכתב שם משמעון דאי דמי לא הוי פריך מידי דהא כי קא בעי דתנוח בסוף ד' כשנחה בתחלת רה"ר ע"י קליטה הרי כתב שם משמעון וכי אזלה תו ד"א ליחייב עלייהו דנעשית מחשבתו ראשונה ולהכי קאמר הש"ס לאו היינו דאמר ליה רבינא לרב אשי דלא הוה ליה לאיתויי מילתיה דרבינא אלא שרוצה לסתור לו אף מה שהיה פשוט לו הרי כתב שם משמעון:
וּדְקָאָמְרַתְּ “הֲרֵי כָּתַב שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן״ מִי דָּמֵי? הָתָם כַּמָּה דְּלָא כְּתִיב שֵׁם – לָא מִכְתִיב לֵיהּ שִׁמְעוֹן, הָכָא כַּמָּה דְּלָא זָרֵיק אַרְבַּע לָא מִיזְדַּרְקִי לֵיהּ תְּמָנֵי.
Furthermore, the first case, which seems obvious, also requires clarification. And that which you said, that this is similar to a case where one wrote the word shem , the first two letters of the name Shimon, is it in fact similar? There, as long as the letters of shem , shin and mem , are not written, the name Shimon cannot be written. Here, where one intended to throw the object eight cubits and he threw it only four, is it true that as long as it was not thrown four cubits it cannot be thrown eight? An object can be thrown eight cubits without first landing after four cubits. The question remains unresolved.
RASHI
הרי כתב שם משמעון דתנן לקמן בפ' הבונה (לקמן שבת דף קג) דחייב בב' אותיות ואף על פי שנתכוין למלאכה גדולה:
ה"ג ודקאמרת הרי כתב שם משמעון ואנתכוין לזרוק שמונה וזרק ד' דפשיטא ליה לחיובא קא מותיב מי דמי התם כל כמה דלא כתב שם לא מכתב שמעון הלכך כי כתב שם בכוונה כתבי' והא עבד ליה מלאכה דיש שם אדם בב' אותיות הללו:
הכא כל כמה דלא זריק ד' שתנוח לסוף ד' לא מזדרק ליה תמניא בתמיה הלכך כי נח לסוף ד' לא נתקיימה מחשבתו ולא דמי לשם משמעון לשון אחר ה"ג אמר מר הרי כתב שם משמעון מי דמי כו' והיא היא:
TOSAFOT
הכי גרסינן ודקאמרת הרי כתב שם משמעון מי דמי התם כו' ואי גרסי' ואמאי והרי כתב שם משמעון אתי נמי שפיר אלא שהוא קושיא ולספרים דגרסינן אמר מר פריך לפי מאי דס"ד מעיקרא:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּרְשׁוּת הַיָּחִיד בָּאֶמְצַע, אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב,
The Sages taught: With regard to one who throws an object on Shabbat from the public domain to the other public domain through the private domain,
RASHI
מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע ד"א חייב אם עבר ברה"ר ד"א ואפי' ע"י צירוף חייב: