Back
Shabbat
Daf 93aרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַסּוּס מְטַמֵּא עַל יָדָיו, הַחֲמוֹר עַל רַגְלָיו. שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל יָדָיו, וַחֲמוֹר עַל רַגְלָיו. וְאַמַּאי? הָא קָא מְסַיַּיע בַּהֲדֵי הֲדָדֵי! לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן “מְסַיֵּיעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ״? אֲמַר רַב אַשִׁי: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רַגְלוֹ אַחַת עַל הַכְּלִי וְרַגְלוֹ אַחַת עַל הָרִצְפָּה, רַגְלוֹ אַחַת עַל הָאֶבֶן וְרַגְלוֹ אַחַת עַל הָרִצְפָּה; רוֹאִין, כֹּל שֶׁאִילּוּ יִנָּטֵל הַכְּלִי וְתִינָּטֵל הָאֶבֶן יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל רַגְלוֹ אַחַת – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה.
as we learned in a mishna, Rabbi Yosei says: If a zav was riding on an animal, and there was a garment beneath it, if he was riding the horse, he renders the garment impure by means of the horse’s front legs. Only then is it impure; if it was beneath the horse’s hind legs it is not. And if he was riding the donkey, he renders the garment impure by means of the donkey’s hind legs. Only then is it impure; if it was beneath the donkey’s front legs it is not. The reason for this distinction is that a horse rests primarily on its front legs, and a donkey rests primarily on its hind legs. But why should a garment beneath the hind legs of a horse or the front legs of a donkey remain ritually pure? Don’t the legs assist each other? Is the reason not because we say that one who assists is insubstantial? Rav Ashi said: We, too, also learned support for this halakha in a different mishna. Rabbi Eliezer says: With regard to a priest that stood in the Temple, and one of his feet was on a vessel,
RASHI
הסוס מטמא בידיו אם הזב רוכב עליו וטלית תחת אחת מידיו של סוס טמאה אבל תחת רגליו טהורה שאין משענתו על רגליו והא דתנן לעיל ד' טליות תחת רגלי הבהמה טהורות לא כרבי יוסי:
כהן העומד על גבי כלי או אבן או שום דבר החוצץ בינו לבין הרצפה ועבד עבודתו פסולה דכתיב ושרת ככל אחיו הלוים העומדים שתהא עמידתו כשאר אחיו ותנא דבי ר' ישמעאל הואיל ורצפה מקודשת וכלי שרת מקודשין כו' בזבחים:
TOSAFOT
שמשענת הסוס על ידיו הכי תנן לה במס' זבים פ"ד (משנה ז) היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות תחת רגלי בהמה טהורות מפני שיכולה לעמוד על שלש היתה טלית אחת תחת שתי ידים תחת שתי רגלים תחת יד ורגל טמאה רבי יוסי אומר הסוס מטמא בידיו כו' ונראה לר"י דרבי יוסי לא פליג אלא ארישא אבל אסיפא דקתני תחת שתי רגלים טמאה לא פליג דאף על גב דמשענת הסוס על ידיו דבר פשוט הוא דבלא שתי רגליו לא היה יכול לעמוד קשה לר"י מה ראה רב פפי להביא מסיפא ולא מייתי מרישא ממילתייהו דרבנן כדאייתי לעיל ואומר ר"י דמשום דמרישא איכא לדחויי כדבעי למימר לעיל שאני הכא דעקרה לגמרי אבל אר' יוסי ליכא למידחי דטעמיה משום דעקרה דא"כ לא יטמא הסוס אפילו בידיו דפשיטא נמי דעקרה להו:
ויכול לעמוד על רגלו אחת עבודתו כשרה ואם לאו פסולה מהכא ליכא למיפשט דמין במינו חוצץ דאבן הוא ממין הרצפה ומין בשאינו מינו חוצץ דכלי אינו ממין הרצפה ובעיא הוא בפ' הוציאו לו (יומא דף נח.) בהניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם דודאי סיב מבטל ליה אבל כלי ואבן לא מבטל ליה דאבן נתקלים בה ההולכים שם:
וְאַמַּאי? הָא קָא מְסַיַּיע בַּהֲדֵי הֲדָדֵי! לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן “מְסַיֵּיעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ״? אֲמַר רָבִינָא: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, קִיבֵּל בְּיָמִין וּשְׂמֹאל מְסַיַּיעְתּוֹ – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. וְאַמַּאי? הָא קָא מְסַיַּיע בַּהֲדֵי הֲדָדֵי! לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן מְסַיֵּיעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ? שְׁמַע מִינָּהּ.
The Gemara asks: And why, if he would still be capable of standing on one foot, should it be valid? Don’t his legs assist each other? Isn’t the reason because we say: One who assists is insubstantial? Ravina said: We, too, also learned support for this in a different mishna. All service performed in the Temple must be performed with the right hand. If he received the blood in his right hand, and his left hand assisted his right hand,
RASHI
שמאל פסולה לעבודה כדאמר בפ"ק דחולין (דף כב) כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין:
אָמַר מָר: זֶה יָכוֹל וְזֶה יָכוֹל – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב. אִיבַּעֲיָא לְהוּ: בָּעֵינַן שִׁיעוּר לָזֶה וְשִׁיעוּר לָזֶה, אוֹ דִּילְמָא: שִׁיעוּר אֶחָד לְכוּלָּם? רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא; חַד אָמַר: שִׁיעוּר לָזֶה וְשִׁיעוּר לָזֶה, וְחַד אָמַר: שִׁיעוּר אֶחָד לְכוּלָּן. אָמַר רַב פַּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי מִטָּה וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה – טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יְכוֹלָה לַעֲמוֹד עַל שָׁלֹשׁ. וְאַמַּאי? לִיבָּעֵי שִׁיעוּר זִיבָה לָזֶה וְשִׁיעוּר זִיבָה לָזֶה! לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן “שִׁיעוּר אֶחָד לְכוּלָּן״?
The Master said in a baraita cited above: With regard to an action performed by two people, when this person is capable of performing it alone and that person is capable
RASHI
שיעור לזה גרוגרת אם אוכל הוא:
שיעור זיבה שיכביד רובו עליו וצריך להיות כאן ד' זבים:
TOSAFOT
אמר מר זה יכול וזה יכול רבי מאיר מחייב איבעיא להו כו' תימה לר"ח דאמאי בעי לה אליבא דרבי מאיר ומצי למיבעי בזה אינו יכול וזה אינו יכול אליבא דר"י דקיימא מתני' כוותיה ונראה דגירסא זו טעות וגרסי' אמר מר זה אינו יכול וזה אינו יכול ואומר ר"י דאין למחוק הספרים משום זה דהא דלא נקט זה אינו יכול כו' משום דאין רגילות באין יכול שלא יהא בו שיעור לכל א' ועל גי' ר"ח קשה לר"י דמאן דבעי שיעור לזה ולזה אטו מי לא שמיע ליה מתני' דמייתי בסמוך לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין אבל לגיר' הספרים דפליגי בזה יכול וזה יכול איכא למימר דבאין יכול מודו כולהו דשיעור אחד לכולן ומאן דמייתי סייעתא מצבי שנכנס לבית אין נראה לו לחלק בין שניהם יכולין לאין יכולין ומיהו לגי' ר"ח איכא למימר דמאן דבעי שיעור לכל אחד יאמר דצבי שנכנס לאו דוקא אחד אלא כלומר שנים:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו – חַיָּיב, נָעֲלוּ שְׁנַיִם – פְּטוּרִין. לֹא יָכוֹל אֶחָד לִנְעוֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם – חַיָּיבִים. וְאַמַּאי? לִיבָּעֵי שִׁיעוּר צִידָה לָזֶה וְשִׁיעוּר צִידָה לָזֶה! לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן “שִׁיעוּר אֶחָד לְכוּלָּם״? אֲמַר רָבִינָא: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, הַשּׁוּתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ וְטָבְחוּ – חַיָּיבִין. וְאַמַּאי? לִיבָּעֵי שִׁיעוּר טְבִיחָה לָזֶה וְשִׁיעוּר טְבִיחָה לָזֶה! לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן “שִׁיעוּר אֶחָד לְכוּלָּם״?
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We, too, also learned an additional support from a different source. With regard to a deer that entered the house, and one person locked the door before it on Shabbat and prevented it from exiting, one is liable for performing the prohibited labor of trapping on Shabbat. If two people locked the door, they are exempt. If one is incapable of locking the door alone, and two people locked it, they are liable. And why are they liable? Let them require a measure of trapping for this person and a measure of trapping for that person. Is it not because we say that one measure of trapping is sufficient for them all? Ravina said: We, too, also learned an additional support from a different source. With regard to partners who stole an animal and slaughtered it,
RASHI
נעל אחד בפניו זו היא צידתו:
נעלו שנים פטורין ור' יהודה הוא דפטר בשניהם יכולין:
שיעור צידת צבי לכל אחד ואחד אלא שמע מינה שיעור אחד לכולן ומדר' יהודה נשמע לר' מאיר בשניהן יכולים דבהא לא פליגי:
חייבין לשלם תשלומי ד' וה':
TOSAFOT
ואמאי ליבעי שיעור טביחה כו' אבל מגנבו דרישא לא מצי למיפרך דהתם לא בעי שיעור דתשלומי כפל נוהג בכל דבר ובכל שהוא:
וַאֲמַר רַב אַשִׁי: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ קָנֶה שֶׁל גַּרְדִּי – חַיָּיבִין. וְאַמַּאי? לִיבָּעֵי שִׁיעוּר הוֹצָאָה לָזֶה וְשִׁיעוּר הוֹצָאָה לָזֶה! לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינָן “שִׁיעוּר אֶחָד לְכוּלָּם״? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: דִּילְמָא דְּאִית בֵּיהּ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה לָזֶה וּבֵיצָה קַלָּה לָזֶה? אִם כֵּן לִישְׁמַעִינַן קָנֶה דְּעָלְמָא, מַאי שְׁנָא דְּגַרְדִּי? וְדִילְמָא: דְּאִית בֵּיהּ כְּדֵי לֶאֱרוֹג מַפָּה לָזֶה, וּכְדֵי לֶאֱרוֹג מַפָּה לָזֶה! אֶלָּא: מֵהָא לֵיכָּא לְמַשְׁמַע מִינָּהּ.
And Rav Ashi said: We, too, also learned an additional support from a similar source. Two people who carried out a weaver’s reed
RASHI
קנה גרדי אורחא דמילתא והוא העולה ויורד בשתי:
קנה דעלמא שאינו עומד אלא להסקה דהוי שיעורו כעצים דאילו האי שיעורו כדי אריגה:
TOSAFOT
דילמא דאית ביה כדי לארוג מפה לזה כו' והא דלא נקט קנה דעלמא לאשמעינן דאע"ג דאין רגילות לארוג שתי מפות בקנה אחד אם יש שיעור לארוג מפה לזה ולזה חייב:
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ קָנֶה שֶׁל גַּרְדִּי – פְּטוּרִין, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב. כְּלַפֵּי לַיָּיא?! אֶלָּא אֵימָא: חַיָּיבִין, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
The tanna who recited mishnayot in the study hall taught before Rav Naḥman: Two people who carried out a weaver’s reed on Shabbat are exempt, and Rabbi Shimon deems them liable. Rav Naḥman was surprised at this. He asked: Toward where are you facing? This is the diametric opposite of their opinions. Rather, say an emended baraita : They are liable, and Rabbi Shimon deems them exempt.
RASHI
כלפי לייא כלפי היכא נהפך דבר זה הא רבי שמעון הוא דפטר שנים שהוציאוהו:
TOSAFOT
אלא אימא חייבין ור' שמעון פוטר ובקנה כבד דה"ל זה אינו יכול וזה אינו יכול:
מתני׳ הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁיעוּר בַּכְּלִי – פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי, שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַחַי בַּמִּטָּה – פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַמֵּת בַּמִּטָּה – חַיָּיב. וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ – חַיָּיב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
One who carries out foods less than the measure that determines liability for carrying out food in a vessel
RASHI
מתני' את החי במטה וחי לא מיחייב על הוצאתו דהוא מקיל עצמו ונושא עצמו:
וכן כזית מן המת חייב אם הוציא דהואיל ומטמא הוצאה חשובה היא להציל עצמו מן הטומאה:
ור' שמעון פוטר אפילו במת שלם דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכל מלאכה שאינה צריכה (לגופה) אלא לסלקה מעליו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דברצונו לא באה לו ולא היה צריך לה הלכך לאו מלאכת מחשבת היא לר' שמעון:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין כַּשִּׁיעוּר, אִם בַּכְּלִי – חַיָּיב עַל הָאוֹכָלִין וּפָטוּר עַל הַכְּלִי, וְאִם הָיָה כְּלִי צָרִיךְ לוֹ – חַיָּיב אַף עַל הַכְּלִי. שְׁמַע מִינָּהּ: אוֹכֵל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּיב שְׁתַּיִם! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן
The Sages taught in a baraita : One who carries out the measure that determines liability for carrying out foods in a vessel on Shabbat is liable for carrying out the food and exempt for carrying out the vessel. And if that vessel was needed by him for another purpose, he is liable even for carrying out the vessel. The Gemara wonders with regard to the second halakha : Can we conclude from it that one who eats two olive-bulks of forbidden fat in the course of one lapse of awareness is liable to bring two sin-offerings? In that case, one who carries out a vessel with food inside it has performed two actions that fall under the rubric of one prohibited labor. Why should he be liable to bring two sin-offerings? Rav Sheshet said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where
RASHI
גמ' ופטור על הכלי שהיא טפילה לאוכל:
ואם היה צריך לכלי להשתמש בו תשמיש אחר מקום שמוציאו שם:
חייב על כל אחד ואחד כי היכי דמיחייב ליה תרתי אתרתי הוצאות בהעלם אחד: