Back
Shabbat
Daf 9aמתני׳ לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבּוּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ – אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה.
After having dealt with the limited and defined topic of the halakhot of carrying out on Shabbat, the mishna begins to deal with the halakhot of Shabbat chronologically, beginning with activities that one may not perform prior to the onset of Shabbat. With regard to one’s daily conduct, the mishna says: A person may not sit before the barber
RASHI
מתני' לא ישב אדם לפני הספר להסתפר:
סמוך למנחה קודם למנחה:
עד שיתפלל שמא ישכח ולא יתפלל והא אפילו בחול נמי והא דתני הכא משום דדמי להא דתני גבה לא יצא החייט במחטו ע"ש עם חשכה שמא ישכח ויצא משתחשך:
ולא יכנס סמוך למנחה:
לא למרחץ כו' וטעמא דכולהו משום שמא ימשך עד שיעבור זמן תפלה:
ואם התחילו אחת מכל אלו:
אין מפסיקין אלא יגמור ואח"כ מתפלל ובגמרא (דף י.) מפרש בדאיכא שהות לגמור קודם שיעבור הזמן:
מפסיקין לק"ש דאיתא מדאורייתא:
ואין מפסיקין לתפלה ובגמרא (דף יא.) פריך הא תנא ליה רישא:
TOSAFOT
מתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל והא דאמר בערבי פסחים (דף צפ: ושם) ערבי שבתות וערבי ימים טובים לא יאכל עד שתחשך היינו אפילו התפלל לא יאכל כדמפרש התם כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה אבל לא התפלל אפילו בשאר ימים נמי אסור כדאמר הכא:
ואם התחילו אין מפסיקין אפילו התחילו באיסור כדמוכח בסוכה (דף לח.) גבי מי שבא בדרך ואין בידו לולב נוטלו על שולחנו ופריך למימרא דמפסיקין והא תנן אם התחילו אין מפסיקין ולא משני דהכא בהתחילו בהיתר וגבי לולב התחילו באיסור דמצפרא זמניה הוא וה"נ משמע בגמ' דקאמר כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה ויתיישב נמי הא דקשה בגמרא גבי לימא תהוי תיובתא דריב"ל:
גמ׳ הֵי “סָמוּךְ לְמִנְחָה״? אִילֵימָא לְמִנְחָה גְּדוֹלָה – אַמַּאי לֹא? הָאִיכָּא שָׁהוּת בַּיּוֹם טוּבָא! אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה.
First, the Gemara seeks to clarify: Which “adjacent to minḥa ,” in other words, adjacent to which minḥa is the mishna referring? There is a difference between the time of greater minḥa [ minḥa gedola ], which begins approximately a half hour after noon, and the time of lesser minḥa [ minḥa ketana ],
RASHI
גמ' מנחה גדולה התחלת זמן תמיד של בין הערבים מכי מתחיל להעריב דהיינו מחצי שבע ולמעלה דהא חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם וקודרת כנגדה למטה ואינה נוטה לשום צד ומחצי ז' ולמעלה נוטה ברקיע למערב סמוך למנחה מהתחלת שבע:
מנחה קטנה בט' ומחצה שהיו רגילין שלא לאחרו יותר מכן כדאמרי' בתמיד נשחט סמוך לה מתחילת י':
“אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין״. נֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתָּא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה – אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה!
The Gemara asks: In that case, if they started, they need not stop. Let us say that this will be a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once the time of the afternoon prayer has arrived, it is prohibited for a person to taste anything before he recites the afternoon prayer. The implication is that even if one began to eat he must stop.
RASHI
אם התחילו אין מפסיקין בתמיה ויעבור הזמן לימא תהוי תיובתא כו' דקתני הכא יגמרו סעודתם
TOSAFOT
אין מפסיקין ודוקא בדאיכא שהות ביום להתפלל כדמשמע בגמרא דקאמר במנחה לא שכיח שכרות משמע דאין לו להפסיד תפלת מנחה ובסוכה (ג"' שם) בהדיא מוקי מתני' בדאיכא שהות דמשני אמה שהבאתי לעיל הא דאיכא שהות והא דליכא שהות:
לימא תהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי משמע ליה דאפילו התחיל מפסיק מדאמר אסור לטעום וא"ת לוקי מתניתין בהתחיל בהיתר דאשכחן גבי הבדלה (ע"פ דף ק'.) דקאמר נמי כי האי לישנא אסור לאדם לטעום כלום קודם שיבדיל ואפ"ה משמע אם התחילו בהיתר אין מפסיקין דקאמר התם הכי אמר רב הבדלה אינה קובעת וה"מ דקבעי ואכלי אבל אתחולי מעיקרא לא מתחלינן ויש לומר דאם התחילו אין מפסיקין משמע ליה אפילו התחילו באיסור כדפירש במתני':
לֹא, לְעוֹלָם סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה, וּבְתִסְפּוֹרֶת בֶּן אֶלְעָשָׂה. “וְלֹא לַמֶּרְחָץ״ – לְכוּלָּא מִילְּתָא דְּמֶרְחָץ. “וְלֹא לַבּוּרְסְקִי״ – לְבוּרְסְקִי גְּדוֹלָה. “וְלֹא לֶאֱכוֹל״ – בִּסְעוּדָּה גְּדוֹלָה. “וְלֹא לָדִין״ – בִּתְחִלַּת דִּין.
Rather, that explanation is rejected and the Gemara says: Actually the mishna is referring to adjacent to minḥa gedola , and the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi is dealing with adjacent to minḥa ketana . In response to the question: If the mishna means adjacent to minḥa gedola isn’t there significant time remaining in the day? The Gemara explains that each of the activities enumerated in the mishna is performed in an especially time-consuming manner. When the mishna said: A person may not sit before the barber, it was referring to a haircut of ben Elasa,
RASHI
בן אלעשה חתנו של רבי היה ופזר מעות ללמוד תספורת של כ"ג [נדרי' נא.] שהיה מספר כל ראשו ולא לגמרי אלא מניח כל השערות קצת כדי שיהא ראשו של זה בצד עיקרו של זה והיינו כסום יכסמו [את ראשיהם] (יחזקאל מ״ד:כ׳) ומימשיך טובא:
לכולא מילתא דמרחץ לחוף ראשו ולהשתטף בחמין ובצונן ולהזיע:
בורסקי גדולה עורות הרבה ובתחלת תקונן:
TOSAFOT
בתספורת של בן אלעשה כו' נראה דהכי הלכתא ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה ודוקא סעודה גדולה כגון סעודת אירוסין ונשואין וסעודת מילה אסור ודלא כרב אחא בר יעקב דאסר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה דהלכה כלישנא קמא דסתם לן הש"ס ורב אשי שהוא בתראה סידר את הש"ס והלכתא כותיה לגבי רב אחא בר יעקב ואמאי דאמר לקמן מאימתי התחלת דין אין להוכיח דמתניתין איירי בתחלת הדין דלא כרב אחא דאיכא למימר דקאי אאם התחילו אין מפסיקין ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו מפסיקין ואע"ג דהש"ס אי לאו דר' יהושע בן לוי הוה מוקי לה בסעודה קטנה וסמוך למנחה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין ולא קי"ל כר' יהושע בן לוי כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות כח:) מ"מ כיון דמסיק סתם הש"ס הכי משמע דבהא דאם התחילו מפסיקין קיימא לן כוותיה ודוקא בהא דאמר דאסור לטעום אפילו פירות לא קיימא לן כוותיה:
רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: לְעוֹלָם בְּתִסְפּוֹרֶת דִּידַן, לְכַתְּחִילָּה אַמַּאי לֹא יֵשֵׁב – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר הַזּוּג. “וְלֹא לַמֶּרְחָץ״ – לְהָזִיעַ בְּעָלְמָא, לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לֹא – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִתְעַלְּפֶה. “וְלֹא לַבּוּרְסְקִי״ – לְעַיּוֹנֵי בְּעָלְמָא. לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לֹא – דִּילְמָא חָזֵי פְּסֵידָא בִּזְבִינֵיהּ וּמִטְרִיד. “וְלֹא לֶאֱכוֹל״ – בִּסְעוּדָּה קְטַנָּה. לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לֹא – דִּילְמָא אָתֵי לְאַמְשׁוֹכֵי. “וְלֹא לָדִין״ – בִּגְמַר הַדִּין, לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לֹא – דִּילְמָא חָזֵי טַעְמָא וְסָתַר דִּינָא.
Rav Aḥa bar Ya’akov said: Indeed the mishna can be explained as referring to minḥa gedola and actually, even our ordinary haircut is prohibited. Ab initio , why may he not sit before the barber adjacent to the time of minḥa ? Due to a decree lest the scissors break, and considerable time pass until they repair the scissors or obtain others. When the mishna said: A person may not enter the bathhouse adjacent to minḥa , it is prohibited even if he is entering just to sweat. Ab initio , why may he not enter? Due to a decree issued by the Sages lest he faint in the bathhouse and considerable time elapse until he recovers. And he may not enter the tannery adjacent to minḥa , even if he intends just to examine the skins. Ab initio , why may he not enter? Due to the concern that perhaps he will notice damage to his merchandise and become anxious and come to restore what was ruined. And he may not enter to eat a meal adjacent to the time of minḥa is referring even to a small meal. Ab initio , why may he not enter? There is concern that perhaps he will come to extend his meal for a long time. And he may not enter to sit in judgment adjacent to the time of minḥa , the mishna is referring even at the conclusion of the trial. Ab initio , why may he not enter? Due to concern that perhaps he will find a reason, contrary to what he originally thought, and will overturn the verdict completely, necessitating the restart of the trial from the beginning.
RASHI
שמא ישבר הזוג של מספרים ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר:
למרחץ נמי לא תימא לכולא מילתא דמרחץ אלא להזיע בעלמא
יתעלפה פשמי"ר בלע"ז:
לעיוני בעלמא שאין זה תחלת עשייתה ואפ"ה לכתחלה לא יכנס לה סמוך למנחה גדולה:
דילמא חזי פסידא בזביניה שמא נתקלקלו בתוכה העורות:
ומטריד יצטער ויהא טרוד בצערו ולא יתפלל:
וסתרו דינא יסתרו מה שפסקו ויחזרו בהן וחוזר להיות תחלת הדין:
מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת תִּסְפּוֹרֶת? אָמַר רַב אָבִין: מִשֶּׁיַּנִּיחַ מַעֲפוֹרֶת שֶׁל סַפָּרִין עַל בִּרְכָּיו. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת מֶרְחָץ? אָמַר רַב אָבִין: מִשֶּׁיְּעָרֶה מַעֲפָרְתּוֹ הֵימֶנּוּ. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת בּוּרְסְקִי? מִשֶּׁיִּקְשׁוֹר בֵּין כְּתֵיפָיו. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת אֲכִילָה? רַב אָמַר: מִשֶּׁיִּטּוֹל יָדָיו. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: מִשֶּׁיַּתִּיר חֲגוֹרָה.
We learned in the mishna that if he began one of the aforementioned activities, haircut, bath, tannery, meal, and judgment, he is not required to stop. The Gemara asked: From when is it considered the beginning of the haircut?
RASHI
מאימתי התחלת תספורת דנימא שוב אין מפסיק כדתנן אם התחילו כו':
מעפורת סודר ונותנו על ברכיו שלא יפול השער על בגדיו:
משיערה מעפרתו הימנו סודרו הוא ראשון להפשטת בגדיו:
משיקשור בין כתפיו את בתי זרועותיו שקורין ברצייר"א:
וְלָא פְּלִיגִי. הָא – לָן, וְהָא – לְהוּ.
The Gemara comments: And they do not disagree. Rather this, the statement of Rabbi Ḥanina, who said that the beginning of the meal is considered from when he loosens his belt, is for us, for the people of Babylonia, who are accustomed to close their belts tightly, and therefore the beginning of the meal is when one loosens his belt. And that, the statement of Rav, who said that the beginning of the meal is considered from when he ritually washes his hands, is for them,
RASHI
הא לן והא להו בני בבל היו חוגרין את עצמן בחוזק וכשאוכלין צריכין להתירם ובני ארץ ישראל לא היו נוהגין כן בהתרת חגורה קודם נטילת ידים:
TOSAFOT
הא לן והא לאו פי' בקונטרס בני בבל היו חוגרים עצמם בחוזק וכ"מ בסמוך מדקאמר הני חברין בבלאי למ"ד תפלת ערבית רשות מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה ורבי חנינא שהיה בא"י היה אומר לתלמידיו שהיו מבבל ורב שהיה מבבל אומר לתלמידיו שהיו מא"י לפי שדרכן היה להתרחק שלא היו יכולין לעסוק כל כך בביתם וקשה דבפרק כיצד מברכין (ברכות דף מד.) בסופו קאמר רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות ואמר התם לא פליגי הא לן והא להו מתקיף לה רב נחמן ארב חסדא אינהו אכלי ואנן מברכינן ומאי פריך לימא רב חסדא אומר לתלמידיו שהיו מארץ ישראל וי"ל דקים ליה שבאותה שעה לא היו לפניו תלמידים מארץ ישראל:
אָמַר אַבַּיֵי: הָנֵי חַבְרִין בַּבְלָאֵי, לְמַאן דְּאָמַר: “תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת״, כֵּיוָן דִּשְׁרָא לֵיהּ הֶמְיָינֵיהּ – לָא מַטְרְחִינַן לֵיהּ. וּלְמַאן דְּאָמַר ‘חוֹבָה׳ – מַטְרְחִינַן לֵיהּ? וְהָא תְּפִלַּת מִנְחָה, דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא חוֹבָה הִיא, וּתְנַן: “אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין״. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִשֶּׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ!
Similarly, Abaye said: Those Babylonian Torah scholars, according to the opinion of the one who said: The evening prayer is voluntary, once one of them loosens his belt, we do not impose upon him to stop his meal and pray. And the Gemara wonders: And according to the opinion of the one who said that the evening prayer is obligatory, we do impose upon him? Doesn’t everyone agree that the afternoon prayer is obligatory? And we learned in our mishna that if they started eating, they need not stop. And with regard to that halakha , Rabbi Ḥanina said: The beginning of the meal is from when he loosens his belt.
RASHI
למאן דאמר תפלת ערבית רשות במסכת ברכות (דף כז:) מפני שהיא כנגד הקטר חלבים ואימורים שאין מעכבין כפרתן:
לא מטרחינן ליה להפסיק אלא יגמור ואחר כך יתפלל:
ולמאן דאמר חובה כו' בתמיה:
TOSAFOT
למ"ד תפלת ערבית רשות לא מטרחינן ליה וא"ת תיפוק ליה משום ק"ש וי"ל כגון שקרא ק"ש ונראה לר"י אפילו למאן דאמר תפלת ערבית רשות אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך כמו בשרא המייניה דהכא או אם יש שום מצוה שאינה עוברת יעשה המצוה ולא יתפלל אע"פ שהמצוה אינה עוברת אבל בחנם אין לבטלה תדע שהרי יעקב תקנה ולמה יש לבטלה בחנם ועוד דאמרינן בפרק תפלת השחר (שם כי: ושם) שהיא כנגד הקטרת אברים שהיא כל הלילה דלא מעכבי כפרה אלא מצוה ה"נ תפלת ערבית מצוה ואין להאריך: