Back
Shabbat
Daf 83aכָּרְעוּ הֵן – טְהוֹרִין. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: כָּל הַטֻּמְאוֹת הַמְּסִיטוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מֵהֶיסֵּטוֹ שֶׁל זָב שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ חָבֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ – לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי כְּרַבִּי עֲקִיבָא אִיכָּא נַמִי עֲבוֹדָה זָרָה! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, תְּנָא זָב וְכָל דְּדָמֵי לֵיהּ.
Even an inanimate object can move a source of impurity in that way. And if the food and drink tipped the scales, they remain ritually pure. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which was taught in a baraita : All impure items that move other objects
RASHI
היכי משכחת לה שהחפץ יסיט אדם או חפץ אחר:
כרע הזב טמאין שהרי הסיטן זב והיסטו של זב כי האי גוונא כתיב בין בכלים בין באדם בין באוכלין ומשקין בכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ותניא בת"כ יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאין כלי חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים ל"ל למכתבי' הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפי' מאחוריו ואיזה וזה היסטו וגבי אדם נמי וכל אשר יגע בו הזב ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפי' מאחוריו ואיזה זה היסטו וגבי אוכלין ומשקין תנא וכל כלי עץ ישטף במים אמר ר' שמעון ומה בא זה ללמדנו אם ללמד שיטמא הזב כלי שטף במגע והלא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו אם הנוגע בו יכבס בגדיו שהן כלי שטף במגע הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע אלא למה נאמר וכל כלי עץ וגו' להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאין ע"ג הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמינן דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא על גבי הזב טמא:
TOSAFOT
הזב בכף מאזנים כו' במס' זבים (פ"ר משנה ה) גרסינן הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף שנייה כרע הזב טהורין פי' ממדרס ומ"מ טמאין כדין היסט הזב כרעו הן טמאים פי' ממדרס כיון שהזב למעלה הרי נשען עליהן וגירסת הקונט' מיושב יותר אך לא נמצא כן אם לא שברייתא היא בשום מקום:
בָּעֵי רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה יֶשְׁנָהּ לָאֵבָרִים, אוֹ אֵינָהּ לָאֵבָרִים? הֵיכָא דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ – לָא תִּיבָּעֵי לָךְ, דִּכְמַאן דִּמְחֻבֶּרֶת דָּמֵי. כִּי תִּיבָּעֵי לָךְ – הֵיכָא דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ – כְּמַאן דִּמְתַבְּרָא דָּמֵי, אוֹ דִּילְמָא: הָא לָא מֵחַסְּרָה! וְאִיכָּא דְּבָעֵי לָהּ לְהַךְ גִּיסָא: הֵיכָא דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ – לָא תִּיבָּעֵי לָךְ דִּכְמַאן דִּמְתַבְּרָא דָּמֵי, כִּי תִּבָּעֵי לָךְ – הֵיכָא דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ – כְּמַאן דִּמְחַבְּרָא דָּמֵי, אוֹ דִּילְמָא: הָשְׁתָּא מִיהָא קָשָׁלְפָה וְשַׁרְיָא? תֵּיקוּ.
The dilemma that was cited incidental to an earlier discussion is examined here in depth. Rav Ḥama bar Guria raised a dilemma: Does idolatry have the capacity to transmit impurity through limbs or does it not have the capacity to transmit impurity through limbs?
RASHI
כרעו הן ונשאו הן את הזב:
טהורין דתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב האדם אבל כל שאר כלים ואוכלים אין מיטמאין מחמת משכב ומושב כדתניא (לעיל שבת דף נט.) מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו ולמהוי אפילו ראשון לטומאה מחמת משא הזב נמי לא דכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו' והא דאמר לעיל נכרי ונכרית וע"ז שהסיטום אחרים טמאים באדם קאמרינן:
כל הטמאו' המסיטות אחרים כגון בכף מאזנים או אדם טמא מת שהסיט את חברו טהורין:
שלא מצינו לו בשאר טומאות שבתורה אלא בזב:
וכל דדמי ליה דאתי מריבויא דזב וע"ז מנדה גמרי דהיינו זב:
בָּעֵי רַב אַחַדְבוֹי בַּר אַמִי: עֲבוֹדָה זָרָה פְּחוּתָה מִכַּזַיִת, מַהוּ? מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף: לְמַאי? אִילֵימָא לְעִנְיַן אִיסּוּרָא – לֹא יְהֵא אֶלָּא זְבוּב בַּעַל עֶקְרוֹן, דְּתַנְיָא: “וַיָּשִׂימוּ (לָהֶן) בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים״ זֶה זְבוּב בַּעַל עֶקְרוֹן, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עָשָׂה דְּמוּת יִרְאָתוֹ וּמַנִּיחָהּ בְּתוֹךְ כִּיסוֹ, כֵּיוָן שֶׁזּוֹכְרָהּ מוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ כִּיסוֹ וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ. אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה מַאי? כֵּיוָן דְּאִיתְקִישׁ לַשֶּׁרֶץ, מַה שֶּׁרֶץ בְּכָעֲדָשָׁה – אַף עֲבוֹדָה זָרָה נַמִי בְּכָעֲדָשָׁה, אוֹ דִּילְמָא: הָא אִיתְקִישׁ לַמֵּת, מַה מֵּת בְּכַזַּיִת – אַף עֲבוֹדָה זָרָה בְּכַזַּיִת?
Rav Aḥadvoi bar Ami raised a dilemma: What is the halakha with regard to idolatry that is less than an olive-bulk?
RASHI
ישנה לאברים כגון של חוליות ישנה לטומאתה אבר אבר או לא:
דהדיוט יכול להחזירה שאין צריך אומן לכך:
TOSAFOT
ע"ז ישנה לאיברים כו' בשל חוליות מבעיא ליה אבל ע"ז שנשתברה פשיטא ליה דלא מטמאה ולא משום היקישא דנדה פשיטא ליה בנשתברה דדמיא לגמרי לנדה שאין אדם יכול להחזירה דא"כ אמאי קאמר לעיל דמבעיא ליה אליבא דר' עקיבא אליבא דרבנן נמי מצי למיבעי דהא דנפקא להו דע"ז אינה לאיברים מנדה הני מילי כשנשתברה לגמרי אלא ודאי בלא נדה פשיטא ליה דנשתברה טהורה:
כי תבעי לך היכא דאין הדיוט כו' לענין טומאה מבעיא ליה כדפי' הקונט' ולעיל נמי מייתי אפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן אבל לענין איסורא דאורייתא לא שייך למילף מנדה ואע"ג דאסור בהנאה בטומאה דרבנן מיבעיא ליה אי פרחה אי לאו משמע דבהדיוט יכול להחזירה פשיטא דאסירה אפילו ללישנא בתרא מדבעי לענין טומאה בהדיוט יכול להחזירה דאי איסור הנאה דאורייתא שרי כ"ש דלא מטמא וקשה לר"י דבפרק ג' דמסכת ע"ז (ד' כט:) פליגי רב ושמואל בע"ז שנשתברה מאליה דרב אמר צריכה לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר אין ע"ז צריכה לבטל אלא דרך גדילתה ובעי לאוקמא פלוגתייהו בשברי שברים ומסיק דבע"ז של חוליות עסקינן והדיוט יכול להחזירה קא מיפלגי דרב סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה כו' לא בטלה משמע דבאין הדיוט יכול להחזירה אפי' רב מודה דשריא ונראה לר"י דהתם פליגי בחוליות קטנים דכשמתפרקין הוו כעין שברי שברים דקאמר התם מעיקרא אבל הכא מיירי בחוליות גדולות דאפי' שמואל מודה דאסירי בהנאה אפי' אין הדיוט יכול להחזירה:
אָמַר רַב אָוְיָא וְאִיתֵימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה פְּחוּתָה מִכַּזַּיִת – אֵין בָּהּ טוּמְאָה כָּל עִיקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ (אֶל) קֶבֶר בְּנֵי הָעָם״. מַה מֵּת בְּכַזַּיִת – אַף עֲבוֹדָה זָרָה בְּכַזַּיִת.
Rav Avya said, and some say it was Rabba bar Ulla who said: Come and hear a resolution to this dilemma from that which was taught in a baraita : Idolatry that is less than an olive-bulk has no impurity at all, as it is stated: “And he brought out the ashera from the house of the Lord, outside Jerusalem, to the brook of Kidron, and burned it at the brook of Kidron, and stamped it into powder, and cast its powder upon the graves of the common people” (II Kings 23:6). Just as a corpse transmits impurity when it is an olive-bulk, so too, idolatry transmits impurity when it is an olive-bulk.
RASHI
פחותה מכזית והיא שלמה:
לענין איסור ליאסר בהנאה:
ומחבקה ומנשקה וזהו לשון ברית אהבה וחבה אלמא אדוקים בה וע"ז היא:
הא איתקש למת כדלקמן אל קבר בני העם:
TOSAFOT
וישימו להם בעל ברית וגו' האי קרא בשופטים כתיב וקשה לר"י למה לא הביא קרא דמלכים (ב א) זבוב בעל עקרון ולמה ליה לאתויי ברייתא וי"ל דאי מהתם ה"א זבוב גדול היה אלא שהיה לו דמות זבוב לכך מייתי מהכא שהיה קטן כשאר זבובים כדקתני ומניחה בתוך כיסו ודריש לה מדכתיב בעל ברית משמע שכרתו להן ברית להיות כל שעה אצלם ומסברא קאמר זה זבוב בעל עקרון:
וְרַבָּנַן, לְמַאי הִלְכְתָא אִיתְקַשׁ לַשֶּׁרֶץ – דְּלָא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, לַנִּדָּה – דְּאֵינָהּ לָאֵבָרִין, לַמֵּת – דְּלֹא מְטַמֵּא בְּכָעֲדָשָׁה. אֵימָא לְחוּמְרָא: לְמַאי הִלְכְתָא אַקְשָׁהּ רַחֲמָנָא לַשֶּׁרֶץ – לְטַמּוֹיֵי בְּכָעֲדָשָׁה, לַנִּדָּה – לְטַמּוֹיֵי בְּאֶבֶן מְסָמָא, אַקְשָׁהּ רַחֲמָנָא לַמֵּת – לְטַמּוֹיֵי בָּאֹהֶל! טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה דְּרַבָּנַן הִיא, וְקוּלָּא וְחוּמְרָא – לְקוּלָּא מַקְשִׁינַן, לְחוּמְרָא לָא מַקְשִׁינַן.
The Gemara now asks a general question: And according to the Rabbis, with regard to what halakha was idolatry juxtaposed to a creeping animal? The juxtaposition establishes that like a creeping animal, it does not transmit impurity through carrying. The juxtaposition to a menstruating woman establishes that like a menstruating woman, it has the capacity to transmit impurity through limbs. The juxtaposition to a corpse establishes that it does not transmit impurity when it is a lentil-bulk. The Gemara suggests: Let us say that all of these juxtapositions come to teach a stringency. With regard to what halakha did the Torah juxtapose idolatry to a creeping animal? It is to establish that it transmits impurity when it is a lentil-bulk. The juxtaposition of idolatry to a menstruating woman is to establish that it transmits impurity via a very heavy stone; and the Torah juxtaposed it to a corpse to establish that it transmits impurity imparted by a tent, all of which are stringencies that exist with regard to those types of impurity. The Gemara answers: The impurity of idolatry is by rabbinic law.
TOSAFOT
מה מת בכזית אף ע"ז בכזית תימה [לר"י] לרבי עקיבא אי ישנה לאברים נוקי האי היקישא לקולא דבעי כזית אאברים אבל ע"ז שלימה אפילו אין בה כזית דומיא דמת כשהוא שלם דמטמא אפילו אין בו כזית. כדאמר בנזיר בפרק כ"ג (דף נ.) ויש לומר דבמת אפי' אבר שלם שאין בו כזית טמא כדאמרינן נמי התם א"כ כך לי אבר אחד כמו כולה ואם תאמר אכתי מצי לאוקמא היקישא בחוליא אחת שכנגדה במת לא חשיב אבר וי"ל דההיא אפילו כזית לא מטמא דכשברי שברים חשיבא:
מתני׳ מִנַּיִן לַסְּפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה – שֶׁנֶּאֱמַר: “דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם״.
This is another mishna that digresses from the central topic of this tractate. It, too, is based on an allusion from the Bible. From where is it derived that the ship is ritually pure,
RASHI
ורבנן למאי הלכתא כו' אתקפתא היא לרבנן דאמרי אינה מטמאה במשא למאי הלכתא אמרו אליבייהו דאיתקש לנדה דאינה לאברים ולשרץ דלא מטמינן במשא למת דאינה מטמאה בכעדשה כולהו לקולא:
אימא כולהו לחומרא:
דרבנן דכל הנך היקשות דברי קבלה נינהו ואסמכתא בעלמא ושקץ תשקצנו לאו לשון שרץ ממש הוא אלא עיקר קרא לכנות לה שם לגנאי אתא:
גמ׳ פְּשִׁיטָא אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא! הָא קָא מַשְׁמַע לָן: כַּיָּם, מַה יָּם טָהוֹר – אַף סְפִינָה טְהוֹרָה. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: נִלְמְדָה מִשַּׂק, מַה שַּׂק מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן – אַף כָּל מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן, לְאַפּוֹקֵי סְפִינָה דְּאֵינָהּ מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן.
The allusion in the mishna requires clarification. The verse appears to state the obvious. Of course a ship is in the midst of the sea. Rather, this verse teaches us an allusion that the legal status of a boat is like that of the sea. Just as the sea is ritually pure and cannot become impure, so too, a boat is ritually pure and cannot become impure. It was taught in a baraita that Ḥananya says:
RASHI
מתני' שהיא טהורה שאינה מקבלת טומאה:
בלב ים הרי היא כים:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס. מַאן דְּאָמַר אֳנִיָּה בְּלֶב יָם – הָא נַמִי בְּלֶב יָם הִיא, לְמַאן דְּאָמַר כַּשַּׂק – הָנָךְ (הִיא) דִּכְתִיבִי גַּבֵּי שַׂק דְּאִי מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן – אִין, אִי לָא – לָא, אֲבָל סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס – אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן,
The Gemara asks: What is the practical difference between the two reasons? The halakhic ruling according to both is that a ship cannot become impure. The Gemara explains: There is a difference between them with regard to a ship made from earthenware or from any material other than wood. According to the one who said that it is derived from the verse: “A ship in the midst of the sea,” this boat is also in the midst of the sea. However, according to the one who said that it is derived from the halakha of a sack, this halakha applies only to those materials that are written in the same verse together with sack and are likened to it. If it is carried both full and empty, yes, it can become impure; and if it can not be carried both full and empty, no, it cannot become impure. However, an earthenware ship can become impure even though it is not carried both full and empty.
RASHI
גמ' פשיטא אניה בלב ים היא לאו פירכא היא אלא פירוש למתני':
נלמדנה משק שהרי כלי עץ היא והוקשה לשק לענין טומאה:
אף כו' וזו אינה מיטלטל' מלאה דגדולה היא:
TOSAFOT
נלמדנה משק דספינה אינה מיוחדת למדרס אף על פי שכל שעה יושבין בה בני אדם מכל מקום עיקרן עשויות לפרגמטיא ואומר בה עמוד ונעשה מלאכתנו דאי ספינה מיוחדת למדרס לא הוה ילפינן משק כדאמרינן בריש אלו מומין (בכורות לח.) דמדרסות לא איתקוש לשק:
לאפוקי ספינה שאינה מיטלטלת מליאה ומה שמיטלטלת בים לא חשיב ליה טלטול כיון דעיקר הילוכה מחמת המים:
אִי נַמִי: סְפִינַת הַיַּרְדֵּן לְמַאן דְּאָמַר אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא – הָא נַמִי אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא, לְמַאן דְּאָמַר מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן – הָא נַמִי מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן. דְּאֲמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ סְפִינַת הַיַּרְדֵּן טְמֵאָה – מִפְּנֵי שֶׁטּוֹעֲנִים אוֹתָהּ בַּיַּבָּשָׁה, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לַמַּיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ עַד שֶׁבָּא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא וּפֵירְשָׁהּ.
Alternatively, there is a difference between them regarding a Jordan ship,
RASHI
ספינה של חרס דלא איתקש לשק:
אי נמי ספינת הירדן איכא בינייהו שהיא קטנה ומיטלטלת מלאה וריקנית לפי שהנהר קטן:
אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה וַאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״ – אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה תְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״. אָמַר רָבָא:
Following Rav’s statement, the Gemara cites that which Rabbi Yonatan said: One should never prevent himself from attending the study hall or from engaging in matters of Torah, even at the moment of death, as it is stated: “This is the Torah: A person who dies in a tent” (Numbers 19:14). That is an allusion to the fact that even at the moment of death, one should engage in the study of Torah. Reish Lakish said: Matters of Torah only endure
RASHI
הא נמי בלב ים דים לאו דוקא וכל הנהרות נמי טהורין הן:
נשנית משנה זו של מסכת כלים דתני בה ספינת הירדן טמאה ולא נתגלה הטעם למה: