Back
Shabbat
Daf 80aתָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא שֵׂיעָר – כְּדֵי לְגַבֵּל בּוֹ אֶת הַטִּיט, [טִיט] – לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.
The Sages taught: One who carries out hair
RASHI
שיער יפה לטיט:
ה"ג טיט כדי לעשות פי כור של צורפי זהב:
TOSAFOT
המוציא שיער כדי לגבל בו את הטיט טיט כדי לעשות פי כור כן גרס בתוספתא וכן גרס רש"י ולהך גירסא שיער כדי לגבל בו את הטיט כשיעור טיט הנעשה מרביעית שופכין אבל לספרים דגרסי שיער כדי לגבל בו טיט לעשות פי כור של צורפי זהב קשה דאמר לעיל אין אדם טורח לגבל טיט כדי לעשות פי כור ויש לפרש דמיירי בטיט שהוא מגובל כבר ואחר הגיבול נותנין בו שיער כדי לתקנו:
“סִיד כְּדֵי לָסוּד״. תָּנָא: כְּדֵי לָסוּד אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִגִּיעוּ לְפִירְקָן וְלֹא הִגִּיעוּ [לֹשׁנִים], בְּנוֹת עֲנִיִּים – טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסִיד, בְּנוֹת עֲשִׁירִים – טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסוֹלֶת, בְּנוֹת מְלָכִים – טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר״. מַאי שֶׁמֶן הַמּוֹר? רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר: סְטַכְּתּ, רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַנְפִיקְנוֹן – שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, וְלָמָּה סָכִין אוֹתוֹ – שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂיעָר, וּמְעַדֵּן הַבָּשָׂר.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out lime
RASHI
אצבע קטנה דרכן לסוד את כל הגוף להאדים:
שהגיעו לפרקן ולא הגיעו שהביאו שתי שערות ולא באו לכלל שנים הראויות לכך ומתביישות בדבר:
טופלות מושחות:
אנפיקנון דתנן במנחות (דף פה:) אין מביאין אנפיקנון הוא שמן זית שלא הביא שליש:
ולמה סכין אותו היינו שמן המור:
TOSAFOT
שהגיעו לפירקן ולא הגיעו פירוש בסמוך לפירקן שקרובות להנשא ועושות כדי ליפות וללבן עצמן כדאמרינן בפרק אע"פ (כתובות דף נט:) הרוצה ללבן את בתו ישקנה חלב ויאכילנה אפרוחין סמוך לפירקה:
רַב בֵּיבָי הָוְיָא לֵיהּ בְּרַתָּא, טְפַלָהּ אֵבֶר אֵבֶר שָׁקַל בָּהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי. הֲוָה הַהוּא גּוֹי בִּשְׁבָבוּתֵיהּ, הָוְיָא לֵיהּ בְּרַתָּא טְפַלָהּ בְּחַד זִימְנָא – וּמֵתָה. אֲמַר: קְטַל רַב בֵּיבָי לִבְרַתִּי. אֲמַר רַב נַחְמָן: רַב בֵּיבָי דִּשְׁתֵי שִׁיכְרָא – בָּעְיָין בְּנָתֵיהּ טַפְלָא, אֲנַן דְּלָא שָׁתֵינַן שִׁיכְרָא – לָא בָּעְיָין בְּנָתַן טַפְלָא.
With regard to lime, the Gemara relates: Rav Beivai had a daughter. He smeared her with lime limb by limb and, as a result, she became so beautiful that when marrying her off, he received four hundred zuz in gifts for her beyond her dowry. There was a certain gentile in Rav Beivai’s neighborhood. He had a daughter and wanted to do the same. He smeared her entire body with lime at one time and she died. He said: Rav Beivai killed my daughter. Rav Naḥman said: Rav Beivai, who drinks beer, his daughters require that they be smeared with lime, as beer causes hair growth; we, who do not drink beer, our daughters do not require that they be smeared with lime.
RASHI
טפלה בסיד:
שקל בה ד' מאות זוזי שנתייפה וקפצו עליה המהוגנין לה ונתנו (לה) ממון:
השכר משחיר ומרבה שיער:
“רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לָסוּד כִּלְכּוּל״. מַאי כִּלְכּוּל וּמַאי אַנְדִּיפִי? אָמַר רַב: צִידְעָא וּבַת צִידְעָא. לְמֵימְרָא דְּשִׁיעוּרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה נָפֵישׁ, הָא קַיְימָא לָן דְּשִׁיעוּרָא דְּרַבָּנַן נָפֵישׁ! זוּטָא מִדְּרַבָּנַן, וְנָפֵישׁ מִדְּרַבִּי נְחֶמְיָה. מֵיתִיבֵי, אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּחָבוּט, וְדִבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה בְּבֵיצַת הַסִּיד. וְאִי סָלְקָא דַּעֲתָּךְ צִידְעָא וּבַת צִידְעָא, אִידִי וְאִידִי חָבוּט! אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי אַמִי: אַאַנְדִּיפָא.
We learned in the mishna: Rabbi Yehuda says: An amount equivalent to that which is used to spread on the hair that grows over the temple [ kilkul ] so that it will lie flat. Rabbi Neḥemya says: An amount equivalent to that which is used to spread on the temple [ andifi ]
RASHI
כלכול צידעא טינפל"א וסדין אותה להשכיב השיער:
בת צידעתא למטה הימנה להסיר שיער דק והוא אנדיפי:
למימרא דשיעורה דר' יהודה נפיש בתמיה והא קיימא לן גבי גמי דשיעורה דרבי יהודה זוטר ומחמיר בשיעורי שבת:
ומשני נפיש מדר' נחמיה וזוטר מדרבנן דאמרי לסוד אצבע קטנה
בחבוט סיד הנימוח במים הרבה דהוא עשוי לסוד כלכול:
ודברי רבי נחמיה בביצת הסיד הנגבל במים ועשוי ביצים ביצים מוטנ"ס בלע"ז הוא עשוי לסוד אנדיפי ואי ס"ד אנדיפי נמי שיעור הוא כגון בת צידעא:
אידי ואידי כלכול ואנדיפי תרווייהו בסיד חבוט ונמוח סדין אותו:
אנדיפא כלי חרס ולו שני דדין אחת למעלה ואחת למטה וכשרוצה למלאותו סותם את הדד התחתון ולשון אנדיפי שתי פיות כדתניא (עירובין דף קד.) מעלין בדיופי ובתוספתא גרס באנדיפי:
מַתְקִיף לָהּ רַב כָּהֲנָא: וְכִי אָדָם עוֹשֶׂה מְעוֹתָיו אַנְפָּרוֹת! אֶלָּא אָמַר רַב כָּהֲנָא: שְׁנָתוֹת; כְּדִתְנַן: שְׁנָתוֹת הָיוּ בַּהִין, עַד כָּאן לְפַר, עַד כָּאן לְאַיִל, עַד כָּאן לְכֶבֶשׂ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מַאי אַנְדִּיפָא – אַפּוּתָא. וְכִי הָא דְּהַהוּא בַּר גָּלִיל [דְּאִיקְלַע לְבָבֶל ], דַּאֲמַרוּ לֵיהּ: קוּם דְּרוֹשׁ לָנוּ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אֲמַר לְהוּ: אֶדְרוֹשׁ לְכוּ כִּדְדָרַשׁ רַבִּי נְחֶמְיָה לְחַבְרֵיהּ. וְנָפְקָא עַרְעִיתָא מִן כּוֹתֶל וּמַחְתֵיהּ בְּאַנְדִּיפִי וּמִית, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: מִן דִּילֵיהּ דָּא לֵיהּ.
Rav Kahana strongly objected to this: And does a person turn his money into a loss [ anparot ]?
RASHI
אנפרות הפסד לשום יין בכלי סתום בסיד והיין ממחה הסיד ויוצא:
שנתות סימנים כלי חרס גדול ויש בו בליטות בליטות כמין אגוזים קטנים עד כאן לסאה עד כאן לסאתים וסדין אותו בסיד כדי שיהיו לבנות ונכרות:
כדתנן במנחות שנתות היו בהין:
עד כאן לפר חצי ההין:
עד כאן לאיל שלישית ההין:
עד כאן לכבש רביעית ההין דכתיב חצי ההין יהיה לפר וגו' כן לשון מורי הזקן מפי אביו ששמע מר' שמעון ורבותי מפרשים אנדיפא כל הגוף ומתוך שאינו עשוי להשכיב השיער אלא להאדים בעי סיד עב:
אנפרות שאינו סד בו בתו לאחר שקנאו דחייש שמא תמות כי ברתיה דההוא נכרי:
שנתות כלומר אבר אבר יטפלנה ואי אפשר בלשון זה ולא נאמר שיטת הש"ס כן להזכיר אבר אבר בלשון שנתות ויצטרך להביא פירוש לפירושו שנתות היו בהין:
אפותא פדחת שלא במקום שיער ולהאדים:
ערעיתא צירעה:
באנדיפי פדחתו:
מן דיליה דא ליה מידו היתה זאת לו שלא היה לו לדרוש במרכבה:
מתני׳ אֲדָמָה – כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּחוֹתַם הָאִיגְּרוֹת. זֶבֶל וְחוֹל הַדַּק – כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא. חוֹל הַגַּס – כְּדֵי לִיתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד, קָנֶה – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס, וְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרוּסָּס – כְּדֵי לְבַשֵּׁל בּוֹ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס.
The measure that determines liability for carrying out earth
RASHI
מתני' אדמה ארזילי"י:
מרצופין שקין העשוין מקליפת עץ גדול שנושאין בהן פרקמטיא בספינות וחותמין אותם:
כחותם האיגרות שחותמין אותם שלא יקרב איש בהן אלא מי שנשתלחו לו ושיעורא דרבנן זוטר:
כרישא קפלוט ושיעוריה זוטר משל כרוב:
על מלא כף סיד בגמרא מפרש כף של סיידין טרואי"ל בלע"ז:
מרוסס סדוק סדקין הרבה כמו והכה הבית הגדול רסיסים (עמוס ו׳:י״א):
ביצה קלה בגמרא מפרש לה:
גמ׳ “עַל מְלֹא כַף סִיד״. תָּנָא: כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי כַּף שֶׁל סַיָּידִין. מַאן תַּנָּא דְּחוֹל מַעֲלֵי לֵיהּ לַסִּיד? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יְהוּדָה הִיא; דְּתַנְיָא: לֹא יָסוּד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בַּסִּיד אֶלָּא אִם כֵּן עֵירֵב בּוֹ תֶּבֶן אוֹ חוֹל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תֶּבֶן – מוּתָּר, חוֹל – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טְרַכְּסִיד. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, קִילְקוּלוֹ זֶהוּ תִּיקּוּנוֹ.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out coarse sand is equivalent to that which is used to place on a full spoon of plaster. A tanna taught in a Tosefta : An amount equivalent to that which is placed on the opening of a plasterer’s trowel, and not on a spoon used for eating. The Gemara asks: Who is the tanna who holds that sand is beneficial for plaster and is, therefore, mixed with it? Rav Ḥisda said: It is Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita : In mourning the destruction of the Temple, one may not plaster his house with plaster,
RASHI
גמ' לא יסוד אדם את ביתו בסיד לאחר חורבן משום אבילות של ירושלים:
תבן או חול שלא יהא לבן כל צרכו:
טרכסיד סיד חזק ומתקשה יותר משאם לא עירב בו:
קילקולו זהו תיקונו דאי לאו דמקלקל ליה ומשחירו לא היה מישתרי הלכך ע"כ הא דקשיא ליה מעליותא היא לגביה ומשערינן ביה ורבותי מפרשין קילקולו לובן זה תיקונו לענין חוזק ולא נהירא לי דקילקולו זהו תקונו משמע דשם הקלקול מתקנו ולהאי לישנא אין שם הקלקול מתקנו ולמה הוזכר קילקול כאן הכי הוה [ליה] לתרוצי נהי דאשחורי משחיר אחזוקי מחזיק:
“קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס״. תָּנָא: קוּלְמוֹס הַמַּגִּיעַ לְקִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו. בָּעֵי רַב אַשִׁי: קֶשֶׁר הָעֶלְיוֹן אוֹ קֶשֶׁר הַתַּחְתּוֹן? תֵּיקוּ.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out a reed is equivalent to that which is used to make a quill. The size of the quill was not specified. A tanna taught in a Tosefta : This refers to a quill that reaches to the joints of one’s fingers. Rav Ashi raised a dilemma: Is this referring to the upper joint of the fingers, or the lower joint?
RASHI
קשר עליון של אמצע היד או קשר תחתון של אמצע האצבע:
“וְאִם הָיָה עָבֶה כו׳“. תָּנָא: טְרוּפָה בַּשֶּׁמֶן וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס. אֲמַר לֵיהּ מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא לִבְרֵיהּ: מִי שְׁמִיעַ לָךְ בֵּיצָה קַלָּה מַאי הִיא? אֲמַר לֵיהּ: בֵּיעֲתָא דְּצִילְצְלָא. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּזוּטְרָא, אֵימָא דְּצִיפָּרְתָּא! אִישְׁתִּיק. אֲמַר לֵיהּ: מִידֵּי שְׁמִיעַ לָךְ בְּהָא? [אֲמַר לֵיהּ: הָכִי] אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת. וּמַאי קָרוּ לָהּ בֵּיצָה קַלָּה – שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים אֵין לְךָ בֵּיצָה קַלָּה לְבַשֵּׁל יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת. וּמַאי שְׁנָא כָּל שִׁיעוּרֵי שַׁבָּת כַּגְּרוֹגֶרֶת, וְהָכָא כַּבֵּיצָה? אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב נַחְמָן: כַּגְּרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה קַלָּה.
We learned in the mishna: And if the reed was thick and unfit for writing, it is considered as fuel,
RASHI
טרופה בשמן שממהרת לבשלה:
דצילצלתא עוף קטן:
כל שיעורי שבת באוכלין וכל הוצאתן וקצירתן וטחינתן כגרוגרת:
כגרוגרת מביצת תרנגולת שהיא ממהרת לבשל ולא כביצה שלימה שעורו: