Back
Shabbat
Daf 78aנְיָיר מָחוּק – כְּדֵי לִכְרוֹךְ עַל צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָיטוֹן. עוֹר – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ, (דּוֹכְסוֹסְטוֹס – כְּדֵי לִכְתּוֹב מְזוּזָה). קְלָף – כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִילִּין, שֶׁהִיא “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״. דְּיוֹ – כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.
The measure that determines liability for carrying out paper from which the writing has been erased and which can no longer be used for writing, is equivalent to that which is used to wrap around a small jar of perfume. The measure that determines liability for carrying out animal hide is equivalent to that which is used to make an amulet. The measure that determines liability for carrying out dokhsostos , a layer of the animal hide, is equivalent to that which is used to write a mezuza . The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which is used to write the shortest portion in the phylacteries, which is the portion of Shema Yisrael . The measure that determines liability for carrying out ink is equivalent to that which is used to write two letters.
RASHI
נייר מחוק שוב אינו ראוי לכתוב לפיכך צריך שיעור גדול לכרוך ע"פ צלוחית:
קלף כדי לכתוב פרשה קטנה דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מיניה קשרי מוכסין אלא תפילין ומזוזות ולא מיחייב בשיעורא זוטא:
דיו לכתוב שתי אותיות לרושם על שתי חוליות של כלי או על קרשים לזווגן:
כְּחוֹל – כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. דֶּבֶק – כְּדֵי לִיתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁפְשָׁף. זֶפֶת וְגָפְרִית – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה – כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. חַרְסִית – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּיטְפּוּט. סוּבִּין – כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד – כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכֻּל, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי לָסוּד אוּנְדַפִּי.
The measure that determines liability for carrying out blue eye shadow is equivalent to that which is used to paint one eye blue. The measure that determines liability for carrying out glue is equivalent to that which is used to place on the top of a board to catch birds. The measure that determines liability for carrying out tar and sulfur is equivalent to that which is used to seal a hole in a vessel and to make a small hole in that seal. The measure that determines liability for carrying out wax is equivalent to that which is used to place on the opening of a small hole to seal it. The measure that determines liability for carrying out crushed earthenware is equivalent to that which is used to knead and make from it an opening for the bellows to be placed in a gold refiners’ crucible. Rabbi Yehuda says: Equivalent to that which is used to make a small tripod [ pitput ]
RASHI
כדי לכחול עין אחת לקמן פריך עין אחת הא לא כחלי:
דבק גליד:
כדי ליתן בראש השפשף בגמרא מפרש לה:
כדי לעשות נקב קטן כלי שנותנין בו כסף חי סותם פיו בזפת או בגפרית ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו:
חרסית לבינה כתושה:
לעשות פי כור שהמפוח נכנס בו:
פטפוט רגל למקום מושב הכור שהיו מושיבין על כן העשוי לכך כגון טרפייד לשפות הקדירה:
סובין כדי ליתן ע"פ כור של צורפי זהב במקום שאין פחמין צורפין זהב באש של סובין:
לסוד קטנה שבבנות טופלות סיד להשיר את השיער:
גמ׳ חֶבֶל נַמִי לִיחַיַּיב כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לַנָּפָה וְלַכְּבָרָה! כֵּיוָן דְּחָרֵיק בְּמָנָא – לָא עָבְדִי אֱינָשֵׁי. תָּנוּ רַבָּנַן: הוּצִין – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לְסַל כְּפִיפָה מִצְרִית. סִיב – אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי מַשְׁפֵּךְ קָטָן לְסַנֵּן אֶת הַיַּיִן. רְבָב – כְּדֵי לָסוּךְ תַּחַת אִסְפָּגִין קְטַנָּה. וְכַמָּה שִׁיעוּרָהּ – כַּסֶּלַע. וְהָתַנְיָא ‘כַּגְּרוֹגֶרֶת׳! אִידִי וְאִידִי חַד שִׁיעוּרָא הוּא. מוֹכִין – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כַּדּוּר קְטַנָּה, וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ – כָּאֱגוֹז.
We learned in the mishna : The measure that determines liability for carrying out a rope is equivalent to that which is used to form an ear-shaped handle for a basket. The Gemara asks: In the case of rope, too, let one be liable for carrying out a measure equivalent to that which is used to make a loop for hanging a sifter or a sieve, as he is with a reed. The Gemara answers: Since rope is tough and would cut grooves in the vessel, people do not make loops from it. The Sages taught: The measure that determines liability for carrying out hard palm leaves
RASHI
גמ' חבל נמי ליחייב בשיעורא זוטא: דחזי נמי לתלאי דנפה וכברה:
דחריק כעין חרקי מתוך שהוא קשה פוגם את העץ:
הוצא של לולבי דקל:
כפיפה מצרית סל העשוי מצורי דקל:
סיב ודילי"ת שגדל סביב הדקל כעין מלבוש ונכרך סביבותיו ועולה:
על פי משפך אונטודיי"ר:
לסנן את היין שמעכב הפסולת והקמחים מליכנס לפי הכלי:
רבב שומן או שמן:
אספוגין רקיק שנותנין בתנור וטחין תחתיו אליה:
וכמה שיעורא של איספוגין:
כדור פלוט"א:
TOSAFOT
רבב פירש בקונטרס שומן או שמן וע"כ אינו שמן דשמן נתנו בו חכמים שיעור אחר במתני':
תחת איספוגין קטנה ואע"ג דבפ' כל שעה (פסחים ל:) אמרינן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה הא אמר התם בההיא פרקא דכעין תורא שרי:
“נְיָיר כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין״. תָּנָא: כַּמָּה קֶשֶׁר מוֹכְסִין – שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת (שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין). וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצִיא נְיָיר חָלָק, אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת – חַיָּיב, וְאִם לָאו – פָּטוּר! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מַאי שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת – שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין. רָבָא אָמַר: שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּידַן, וּבֵית אֲחִיזָה, דְּהַיְינוּ קֶשֶׁר מוֹכְסִין.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out paper is equivalent to that which is used to write a tax receipt. A tanna taught in a Tosefta : How much is the measure of a tax receipt? Enough to write two letters characteristic of a tax receipt, which are larger than regular letters.
RASHI
שתי אותיות קס"ד שתי אותיות דידן דזוטרן:
נייר חלק שלא נכתב בו מעולם:
קשר של מוכסין לא בעי גליון לבית אחיזה שאוחזו כולו בכפו פשוט ורואה:
TOSAFOT
ובית אחיזה בשעת כתיבה צריך בית אחיזה וקשר מוכסין צ"ל דיכול לכותבו בלא אחיזה ובקונטרס פי' בשעה שרואה בו בעי אחיזה:
מֵיתִיבֵי: הַמּוֹצִיא נְיָיר מָחוּק וּשְׁטָר פָּרוּעַ, אִם יֵשׁ בְּלוֹבֶן שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, אוֹ בְּכוּלּוֹ כְּדֵי לִכְרוֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָיטוֹן – חַיָּיב, וְאִם לָאו – פָּטוּר. בִּשְׁלָמָא לְרַב שֵׁשֶׁת דְּאָמַר: מַאי שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת – שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין – שַׁפִּיר, אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּידַן, וּבֵית אֲחִיזָה דְּהַיְינוּ קֶשֶׁר מוֹכְסִין – הָכָא בֵּית אֲחִיזָה לָא צְרִיךְ! קַשְׁיָא.
The Gemara raises an objection: One who carries out paper from which the writing has been erased
RASHI
בלובן גליון:
הכא בית אחיזה לא צריך שיכול לאוחזו במקום המחק והשטר במקום הכתב:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, עַד שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס – חַיָּיב, מֹשֶׁהֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס – פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מִשֶׁהֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבַּיֵי: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רְהִיטֵי מוֹכְסָא. רָבָא אָמַר: מוֹכֵס גָּדוֹל וּמוֹכֵס קָטָן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַב אַשִׁי אָמַר: חַד מוֹכֵס אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְהַרְאוֹת לְמוֹכֵס שֵׁנִי, דְּאָמַר לֵיהּ: חֲזִי, גַּבְרָא דְּמוֹכֵס אֲנָא.
The Sages taught in a Tosefta : One who carries out a tax receipt on Shabbat before he has shown it to the tax collector, and he still needs it, is liable for carrying out on Shabbat. Once he has shown it to the tax collector he is exempt, as it has no significance. Rabbi Yehuda says: Even once he has shown it to the tax collector he is liable because there will be a time when he needs it. The Gemara asks: What is the practical difference between their opinions?
RASHI
משהראהו למוכס ורואה שמחל לו ראש הנהר את המכס שוב אין צריך לו ולא חזי למידי:
מאי בינייהו כלומר במאי פליגי ולמאי קאמר רבי יהודה דצריך לו:
רהיטי מוכסא קוראנ"ש שרצין אחר העוברים להעליל עליהם שלא נתנו המכס וטורח לעוברים לחזור למוכס ומצניע החותם להראות לאלו ולת"ק לא מצנע ליה להכי דכי רהטי בתריה הדר לגבי מוכס:
מוכס קטן פעמים שיש מוכס גדול שטורח לו לעמוד על הגשר כל היום וממנה מוכס קטן וזה מתחלה אינו מראה החותם של מלך אלא לגדול ולרבי יהודה צריך לו שהרי הקטן ימנענו מלעבור ולת"ק אין צריך לו שהגדול מוסר לו סימן דברים ואומר לקטן ועובר:
למוכס שני של מעבר אחר ולא לפוטרו מן המכס אלא להראות שהוא נאמן וחשוב ואינו מבריח עצמו מן המכס כדי שלא יעליל עליו לאחר זמן:
TOSAFOT
והמוציא קשר מוכסין חייב אצטריך לאשמועינן אפילו כתב על הקלף אע"ג דקתני בסמוך דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב, עַד שֶׁלֹּא פְּרָעוֹ – חַיָּיב, מֹשֶׁפְּרָעוֹ – פָּטוּר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מִשֶׁפְּרָעוֹ חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: אָסוּר לִשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבָּנַן סָבְרִי: אָסוּר לִשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מוּתָּר לִשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּע.
The Sages taught: One who carries out a promissory note on Shabbat before he repaid the debt is liable; however, once he repaid it, he is exempt. Rabbi Yehuda says: Even once he repaid the debt, he is liable for carrying out the document because he needs it. The Gemara asks: What is the practical difference between their opinions? Rav Yosef said: There is a practical difference between their opinions with regard to the halakha whether or not it is prohibited to keep a repaid promissory note in one’s possession. The Rabbis hold: It is prohibited to keep a repaid promissory note
RASHI
משפרעו (לוה) פטור לקמיה מפרש להו:
מאי בינייהו כלומר מאי פלוגתייהו ומה טעם נותנין לדבריהם:
אסור לשהות שטר פרוע משום שנא' (איוב י״א:י״ד) אל תשכן באהליך עולה הלכך מלוה לא משהי ליה לצור ע"פ צלוחיתו משום איסור ולוה נמי לא משהי ליה שמא יבא לידי מלוה ויחזור ויתבענו:
מותר הלכך כי הוציאו מלוה חייב דצריך לו לכרוך ע"פ צלוחית:
אַבַּיֵי אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – אָסוּר לִשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ, וְהָכָא בְּמוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּימוֹ קָמִיפַּלְגִי; תַּנָּא קַמָּא סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ. וּמַאי ‘עַד שֶׁלֹּא פְּרָעוֹ׳ וּ׳ מִשֶׁפְּרָעוֹ –
Abaye said: Everyone agrees that it is prohibited to keep a repaid promissory note in one’s possession, and here they disagree with regard to the question whether or not, in a case where a debtor admits that he wrote a promissory note, the creditor must ratify it in court.
RASHI
במודה בשטר שכתבו הלוה מודה שכתבו צריך לקיימו ולומר לא פרעתי וכל כמה דלא אמר הכי לאו שטרא הוא אי לאו משכח סהדי להכיר החתימה דמאן קא משוי ליה שטרא לוה דאמר כתבתיו לוה נמי הא קאמר פרעתי הפה שאסר הוא הפה שהתיר הלכך משפרעו כלומר משיאמר פרעתי פטור דלא צריך ליה ור' יהודה סבר אין צריך לקיימו דכיון דמודה שכתבו ולוה בו הרי הוא כאלו קיימוהו חותמיו וגובה בו כ"ז שמוציאו:
TOSAFOT
ת"ק סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומשום הכי כי אמר לוה פרעתי פטור דאין השטר ראוי לגבות בו ומיירי שיודע שלא יוכל כלל למצוא עדי קיום וא"ת כי לא פרע נמי אמאי חייב מה תועלת יש בשטר כיון שאינו יכול לקיימו שאם יטעון הלוה פרעתי או מזוייף יפטור ואם יודה זה אינו מכח השטר וי"ל דמועיל לו השטר דמתוך כך נזכר הלוה שלוה ממנו אי נמי לטרוף ממשעבדי אם יודה הלוה שאינו מזוייף וא"ת ומשפרעו אמאי פטור המוציא נהי דלא חזי לגבות חובו הא ראוי הוא לצור ע"פ צלוחיתו ואע"ג דאסור להשהות שטר פרוע הכא היאך נוציאנו מידו כיון שהוא עומד וצווח שאינו פרוע וי"ל דמיירי כגון שאמר אין לי עדים ואין לי ראיה ולא אמצא קיום ואפילו מצא אחרי כן אינו מועיל ולכך אסור להשהותו שמא לבסוף יקיימנו ויגבה בו שלא כדין ואי לא הוה טענינן ללקוחות וליתומין מזוייף הוה אתי שפיר דאסור להשהותו אך פירשתי בבבא קמא ובבבא מציעא ובגיטין דטענינן ללקוחות וליתומין פרוע ומזוייף ושם הארכתי ואם תאמר ואמאי לא קאמר איפכא דת"ק סבר אין צריך לקיימו ומשפרעו הוי כמשמעו שפרעו ממש ולכך פטור דאסור להשהות שטר פרוע שמא יגבה בו פעם אחרת שכשיטעון הלוה האמת שפרעו לא יהא המלוה צריך לקיימו ויגבה שנית ור' יהודה סבר צריך לקיימו ואף משפרעו חייב דצריך הוא לצור על פי צלוחיתו ואין אסור להשהותו דמיירי כגון בידוע שלא ימצא עדי קיום ולא יוכל לגבות שנית דכשיטעון הלוה האמת שפרע יצטרך המלוה לקיימו ויש לומר דאף לר' יהודה הוה אסור להשהותו שמא יקיימנו באקראי בעלמא ויגבה בו שלא כדין:
רש"י גריס דכולי עלמא מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכן נראה דהכי קי"ל דאית ליה לרב נחמן הכי בפרק שני דכתובות (דף יט.) וקיימא לן כוותיה בדיני: