Back
Shabbat
Daf 74bדְּשָׁלְקִי לֵיהּ שִׁבְעָא זִימְנֵי, וְאִי לָא שָׁקְלִי לֵיהּ– מַסְרַח וְכִפְסוֹלֶת מִתּוֹךְ אוֹכֶל דָּמֵי.
as they are boiled seven times. And, if one does not remove them from the shells, they rot. Therefore, it is considered like removing waste from food. The rotting edible portion of the lupine causes the shell to reek. Removing the edible portion, therefore, has the legal status of removing waste.
RASHI
דשלקי ליה שבעא זימנין למתקן:
ואי לא שקלי ליה לאוכל מתוך הפסולת מתוך שהוא רך ונימוק ע"י שנשלק הרבה:
מסרח והלכך אוכל נמי כל זמן שמעורב בו הוי כפסולת ומיהו אוכל הוא ומחמירין עליה למיהוי ההוא דשקיל כפסולת מתוך אוכל ול"נ הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן מששלקן פעם אחת ממרקין ומערין אותן המים ובורר המתולעות שלהן כמו שעושין לפולין וכן בכל פעם ופעם וזה בורר האוכל ומניח הפסולת ואי לא שלקי ליה מסרח גרסינן הלכך מששלקום פעמים ושלש חשיב ליה פסולת הואיל ואי שביק להו הכי דלא הדר שליק להו מסרחי וכשהוא נוטלן מתוך שאר מינין גרועין המעורבין בהן כפסולת מתוך אוכל דמי דהנהו שאר מינין לא מסרחי דגמר להו בישולייהו פעם ראשונה ושניה ורבינו הלוי גריס ואי שקילי ליה מסרח כשנוטלו נימוח בין אצבעותיו ונמאס הלכך ההוא דשקיל הוי כפסולת והנשאר הוי אוכל עד שחוזר ונוטלו:
“וְהַטּוֹחֵן״. אָמַר רַב פַּפָּא: הַאי מַאן דְּפָרֵים סִילְקָא – חַיָּיב מִשּׁוּם טוֹחֵן. אָמַר רַב מְנַשֶּׁה: הַאי מַאן דְּסָלֵית סִילְתֵּי – חַיָּיב מִשּׁוּם טוֹחֵן. אָמַר רַב אַשִׁי: אִיקָפֵיד אַמְּשַׁחָתָא – חַיָּיב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ.
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who grinds. Rav Pappa said: One who chops beets
RASHI
דפרים סילקא במ"ם גרסינן ולא בסמ"ך כדפירש בהעור והרוטב (חולין דף קכ.) מאי קיפה פירמא מינציי"ר בלע"ז מחתכו הדק:
דסלית סילתי עצים דקים להבעיר אש:
ואי קפיד אמשחתא לחותכן במדה:
מחתך העור מקצצו במדה:
TOSAFOT
האי מאן דפרים סילקא דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי:
“וְהַלָּשׁ וְהָאוֹפֶה״. אָמַר רַב פַּפָּא: שְׁבַק תַּנָּא דִּידַן בִּישּׁוּל סַמְמָנִין דַּהֲוָה בַּמִּשְׁכָּן וּנְקַט אוֹפֶה! תַּנָּא דִּידַן – סִידּוּרָא דְּפַת נְקַט.
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who kneads and one who bakes. Rav Pappa said: Our tanna left out the labor of cooking the spices for dye, which was performed in the Tabernacle, and included the labor of baking, which was not performed in the construction of the Tabernacle. If, as stated above, all the primary categories of labor were derived from the labors in the Tabernacle, why did the tanna omit cooking? The Gemara answers: Our tanna cited the sequence of preparing bread, which was the underlying principle behind his organization of the primary categories of labor. He opened with plowing and concluded with the preparation of bread.
RASHI
ונקט אופה דלא שייך במלאכת המשכן כלל:
סדורא דפת שהתחיל בו נקט ואופה במקום בשול דסממנין הוא דהוא בישול דפת:
אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב עֲוִירָא: הַאי מַאן דִּשְׁדָא סִיכְתָּא לְאַתּוּנָא – חַיָּיב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא – לְשַׁרוֹרֵי מָנָא קָא מִיכַּוֵּין, קָא מַשְׁמַע לָן: דְּמִירְפָא רְפִי, וַהֲדַר קְמִיט. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי מַאן דְּאַרְתַּח כּוּפְרָא – חַיָּיב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דַּהֲדַר וְאֵיקוּשָׁא – אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לָן.
Rav Aḥa bar Rav Avira said: One who places a peg into an oven
RASHI
דשדא סיכתא שהשליך יתד לח לתנור חם ליבשו שיתקשה:
לשרורי לחזק ואין כאן בישול:
דמרפי רפי ע"י חום האור והמים שבתוכו יוצאין ולאחר שיצאו מימיו קמיט מתקשה וכי רפי ברישא הוי בישולו:
דארתח כופרא שהתיך זפת:
דהדר אקושי חוזר ומתקשה:
TOSAFOT
מהו דתימא לשרורי מנא קא מכוין ה"פ ואין בו בשול כלל קמ"ל דנהי דלשרורי מנא קא מכוין בשול מיהא יש בו דמירפא רפי והדר קמיט וחייב אבל אין לפרש קמ"ל דלא אמרי' לשרורי מנא קא מכוין דבפרק אין מעמידין (ע"' לח.) אמרי' גבי האי נכרי דשדא סיכתא לאתונא אי קבר בה ישראל קרא מעיקרא שפיר דמי ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא לבשולי מנא קא מכוין קמ"ל לשרורי מנא קא מכוין:
אָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּעָבַד חֲבִיתָא – חַיָּיב מִשּׁוּם שֶׁבַע חַטָּאוֹת, תַּנּוּרָא – חַיָּיב מִשּׁוּם שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. אָמַר אַבַּיֵי: הַאי מַאן דְּעָבַד חַלְתָּא – חַיָּיב אַחַת עֶשְׂרֶה חַטָּאוֹת, וְאִי חַיְּיטֵיהּ לְפוּמֵּיהּ – חַיָּיב שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה חַטָּאוֹת.
Rava said: One who unwittingly crafted an earthenware barrel
RASHI
חביתא של חרס:
שבע חטאות טוחן הרגבים ושוחקן הדק הוי טוחן ובורר הצרורות הגסות מתוכן הרי שתים ומרקידן בנפה ומגבל הטיט דהיינו לש וממרח הטיט כשעושה הגולם שיהא חלק הרי ממחק ומבעיר את האור בכבשן ומצרפו בתוכו הרי מבשל חיובא דחופר ליכא דאינו צריך אלא לעפרה:
תנור חייב שמנה דלאחר שצרפו בכבשן הוא טח עליו טפילה שיהא עב וחומו מתקיים והוא גמר מלאכתו ואמרינן לקמן (שבת דף עה:) כל מידי דהוי גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש אבל גבי חבית ליכא משום מכה בפטיש דמאליה נגמרה מלאכתו בתנור:
חלתא כוורת של קנים:
חייב י"א זומר הקנים והוא צריך להם חייב משום קוצר ומשום נוטע אספם יחד הרי זה מעמר בירר יפות הרי זה בורר החליקן הרי זה ממחק עשאן דקות מאחת שתים או שלש הרי זה טוחן חתכן במדה הרי זה מחתך הסיך השתי הרי זה מיסך ארג אחת למעלה ואחת למטה כדי להעמידו הרי עושה שתי בתי נירין ארג הרי זה אורג חתך לאחר אריגתה כדי להשוותם הרי זה מכה בפטיש כדאמרינן לקמן [שבת עה:] האי מאן דשקיל אקופי מגלימי חייב משום מכה בפטיש הרי י"א:
ואי חייטיה לפומיה לעשות לה שפה הוסיף כאן תופר וקושר שצריך לקשור לאחר התפירה ומשום בונה ליכא לחיוביה לא בחבית ולא בתנור ולא בכוורת דאין בנין בכלים מפשיט ליכא למימר בקנים דאין הפשטה אלא בעור וי"מ שקודח נקבים בעץ שתוחבין בו ראשי הקנים של שתי ומחייב ליה משום טוחן ולא נהירא לי דההיא טחינה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וטוב לי לפרש שעושה אותן דקות והוי כמאן דסלית סילתי:
TOSAFOT
חביתא ותנורא וחלתא פי' רש"י דמשום בונה לא מיחייב דאין בנין בכלים ואין נראה דדוקא במחזיר מטה ומנורה של חוליות אמרי' דאין בנין בכלים אבל כשעושה לגמרי כל הכלי מיחייב משום בונה דאמרינן בריש הבונה (לקמן שבת ד' קב:) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה וצ"ע דלא ליקשי ממנפח בכלי זכוכית דסוף פרקין:
“הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר וְהַמְלַבְּנוֹ״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַטּוֹוֶה צֶמֶר שֶׁעַל גַּבֵּי בְּהֵמָה בַּשַּׁבָּת – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת; אַחַת מִשּׁוּם גּוֹזֵז, וְאַחַת מִשּׁוּם מְנַפֵּץ, וְאַחַת מִשּׁוּם טוֹוֶה. רַב כָּהֲנָא אָמַר: אֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ מְנַפֵּץ בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ טְוִוי בְּכָךְ. וְלֹא?! וְהָתַנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה: שָׁטוֹף בָּעִזִּים וְטָווּ בָּעִזִּים! אַלְמָא: טְוִויָּה עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה שְׁמָהּ טְוִויָּה! חָכְמָה יְתֵירָה שָׁאנֵי.
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who shears wool, and one who whitens it, which are labors in the process of shearing and spinning wool. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: One who unwittingly spins wool still attached on the back of an animal
RASHI
שטוף בעזים וטוו בעזים קרא קדריש טוו את העזים (שמות לה) בגופן של עזים משמע:
חכמה יתירה כדכתיב וכל אשה חכמת לב אבל להדיוט אין דרכו בכך והוי כלאחר יד:
TOSAFOT
חכמה יתירה שאני והעושים אותם בטלה דעתם אצל כל אדם כדאמרינן בהמצניע (לקמן שבת ד' צב:) גבי אנשי הוצל:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַכָּנָף, וְהַקּוֹטְמוֹ, וְהַמּוֹרְטוֹ – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. (וְאָמַר רַבִּי) שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: תּוֹלֵשׁ חַיָּיב מִשּׁוּם גּוֹזֵז, קוֹטֵם חַיָּיב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ, מְמָרֵט חַיָּיב מִשּׁוּם מְמַחֵק.
The Sages taught in a Tosefta : One who unwittingly plucks a large feather from the wing of a bird on Shabbat, and who snips the tip of the feather, and who pulls out the thin threads that comprise the feather is liable to bring three sin-offerings. And Rabbi Shimon ben Lakish said in explanation: One who plucks the wing is liable due to the labor of shearing.
RASHI
התולש את הכנף נוצה גדולה מן כנף העוף:
והקוטמו לאחר שתלשו חותך ראשו שהוא דק וראוי להניחו בכר וכסת:
והמורטו לצד זנבו שהוא קשה מורט שערו מכאן ומכאן ומשליך הקנה ונותן השיער בכר וכסת:
משום מחתך דקפיד לחתוך עד מקום שהוא ראוי וגם מן הקנה אורג כובעים ועושה כובעים מכנפי עוף בלא שיער:
משום ממחק דתנן גבי עור הממחקו:
“הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר״. קְשִׁירָה בַּמִּשְׁכָּן הֵיכָא הֲוַאי? אָמַר רָבָא: שֶׁכֵּן קוֹשְׁרִין בְּיִתְדוֹת אֹהָלִים. (קוֹשְׁרִים?!) הַהוּא קוֹשֵׁר עַל מְנָת לְהַתִּיר הוּא! אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵי: שֶׁכֵּן אוֹרְגֵי יְרִיעוֹת שֶׁנִּפְסְקָה לָהֶן נִימָא קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ. אָמַר לֵיהּ רָבָא: תֵּרַצְתָּ קוֹשֵׁר, מַתִּיר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְכִי תֵּימָא: דְּאִי מִתְרַמֵּי לֵיהּ תְּרֵי חוּטֵי קִיטְרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, שָׁרֵי חַד וְקָטַר חַד – הָשְׁתָּא לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין עוֹשִׂין כֵּן, לִפְנֵי מֶלֶך מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשִׂין! אֶלָּא אָמַר רָבָא וְאִיתֵימָא רַבִּי עֶילָאי: שֶׁכֵּן צָדֵי חִלָּזוֹן קוֹשְׁרִין וּמַתִּירִין.
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who ties and one who unties. The Gemara asks: Where was there tying in the Tabernacle? Rava said: They tied the tents of the Tabernacle to the pegs.
RASHI
ביתדות אהלים נועצים יתידות בקרקע כדכתיב יתדות המשכן וקושרין היריעות בהן במיתריהם:
קושר ע"מ להתיר הוא וכי האי גוונא פטרינן ליה לקמן דתנן כל קשר שאינו של קיימא. אין חייבין עליו:
בהדי הדדי בשני חוטין זה אצל זה:
שרי חד לאחר אריגתן מתיר האחד מפני שבולטין ונראין:
וקטר חד כלומר מניח כמו שהוא:
השתא כו' אין עושין שכשמתירו נראה הנקב ביריעה שחוטיה היו כפולין ששה והיו גסין ומתחלה היו זריזין בכך וכי מתרמו לה תרי קיטרי קושרין האחד ונותקין החוט השני מלמטה ולמעלה ומספקן בחוט ארוך וקושרין למעלה ולמטה ואין שם שנים קשרים סמוכין:
צדי חלזון לצבוע התכלת בדמו והוא כמין דג קטן ועולה אחת לשבעים שנה:
קושרין ומתירין שכל רשתות עשויות קשרים קשרים והן קשרי קיימא ופעמים שצריך ליטול חוטין מרשת זו ולהוסיף על זו מתיר מכאן וקושר מכאן:
TOSAFOT
שכן צדי חלזון כו' בריש אלו קשרים (לקמן שבת ק. א:) פירש בקונט' קושרין ומתירין פעמים קושרין את המכמורת ופעמים מתירין אותם:
“וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת״. וְהָא לָא קָיְימָא! אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁקְּשָׁרָן.
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who sews two stitches.
RASHI
והא לא קיימא הכי וכיון דלא קיימא. לאו מלאכה היא:
שקשרן שקשר שני ראשי החוט:
“הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפּוֹר״. קְרִיעָה בַּמִּשְׁכָּן מִי הֲוָה? רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ:
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who tears in order to sew two stitches. The Gemara asks: Was there tearing in the construction of the Tabernacle? The Gemara answers that it was Rabba and Rabbi Zeira who both said the following explanation: