Back
Shabbat
Daf 73bגמ׳ מִנְיָנָא לָמָּה לִי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁאִם עֲשָׂאָן כּוּלָּם בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
We learned in the mishna that the primary categories of labor number forty-less-one. The Gemara asks: Why do I need this tally? Rabbi Yoḥanan said: The tally was included to teach that if he performed all of the prohibited labors in the course of one lapse of awareness,
RASHI
גמ' מנינא למה לי ליתני אבות מלאכות הזורע והחורש כו' ואנא חזינא אי ארבעין נינהו:
שאם עשאן כו' ובא להודיעך שאם נתעלמו כל הלכות שבת ממנו חייב כמה חטאות עליו:
“הַזּוֹרֵעַ וְהַחוֹרֵשׁ״. מִכְּדִי, מִכְרַב כָּרְבִי בְּרֵישָׁא, לִיתְנֵי חוֹרֵשׁ, וַהֲדַר לִיתְנֵי זוֹרֵעַ! תַּנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי, דְּזָרְעִי בְּרֵישָׁא וַהֲדַר כָּרְבִי.
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who sows, and one who plows. The Gemara asks: Since, after all, in terms of plowing, one plows first and only then sows, let the tanna teach first one who plows, and afterward let him teach one who sows. The Gemara answers: The tanna ordered the mishna based on the practice in Eretz Yisrael, where they sow first and then plow. In Eretz Yisrael, the practice was to plow a second time after sowing to cover the seeds.
RASHI
מכרב כרבי חורשין:
בא"י קשה היא ואין יכול לכסות בלא חרישה ואשמעינן דהא נמי חרישה היא:
TOSAFOT
מכדי מכרב כרבי ברישא והדר כו' לא שייך למידק הכי בהא דקתני המכבה ברישא והדר המבעיר דהכא כל סידורא דפת נקט כסדר לבד מחרישה:
תָּנָא: הַזּוֹרֵעַ וְהַזּוֹמֵר וְהַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב כּוּלָּן מְלָאכָה אַחַת הֵן. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? [הָא קָא מַשְׁמַע לָן:] הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַשִׁי אָמַר רַבִּי אַמִי: זוֹמֵר חַיָּיב מִשּׁוּם נוֹטֵעַ, וְהַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב חַיָּיב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. מִשּׁוּם זוֹרֵעַ אִין, מִשּׁוּם נוֹטֵעַ לָא?! אֵימָא: אַף מִשּׁוּם זוֹרֵעַ.
A baraita is taught with regard to the prohibited labor of sowing: One who sows, and one who prunes
RASHI
כולן מלאכה אחת הן דזומר נמי לצמוחי אילנא הוא ונפקא מינה דאי עבד ליה כולן בהדי זורע לא מיחייב אלא חדא דהעושה מלאכות הרבה כו' זורע אב מלאכה ונוטע נמי אב מלאכה הוא דהיינו זורע אלא שזה בזרעים וזה באילנות וכן מבריך ומרכיב אבל זומר תולדה:
זומר חייב משום תולדת נוטע דלצמוחי עביד:
ונוטע גופיה וכן מבריך ומרכיב:
חייב משום זורע כלומר אינהו נמי זורע הן זה אב בזרעים וזה אב באילנות:
משום נוטע לא אמבריך ואמרכיב קאי:
אימא אף משום זורע דהך זריעה באילנות ואי עביד ליה בהדי זורע מיחייב חדא ותו לא:
TOSAFOT
משום זורע אין להוכיח מכאן דצריך להתרות אתולדה משום אב דהא לא קאמר שצריך להתרותו משום זורע אלא דאם התרה בו משום זורע דחייב אבל בריש פרק תולין (לקמן שבת קלח.) משמע קצת דצריך להתרות אתולדה משום אב דקאמר משמר משום מאי מתרינן ביה (שיהא חייב) רבה אמר משום בורר רבי זירא אמר משום מרקד וגם זה יש לדחות דהכי פירושו משום מאי מתרינן ביה שיהא חייב רבה אמר משום בורר אבל אם התרו בו משום מרקד פטור כיון דמתרהו משום דבר שאינו דומה לו הוא סבר שהוא מלעיג בו ופטור אבל אם התרה בו סתם אל תשמר חייב ונראה שגם ר"ח רוצה לפרש כן ועוד ראיה דבריש בבא קמא (דף ב.) קאמר ולר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה תולדה ולא משני דלהכי קרי ליה אב דצריך להתרות אתולדה [משום] אב:
אָמַר רַב כָּהֲנָא: זוֹמֵר וְצָרִיךְ לָעֵצִים – חַיָּיב שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם קוֹצֵר וְאַחַת מִשּׁוּם נוֹטֵעַ. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי מַאן דְּקָטַל אַסְפַּסְתָּא – חַיָּיב שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם קוֹצֵר וְאַחַת מִשּׁוּם נוֹטֵעַ. אָמַר אַבַּיֵי: הַאי מַאן דְּקָנֵיב סִילְקָא – חַיָּיב שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם קוֹצֵר וְאַחַת מִשּׁוּם זוֹרֵעַ.
Rav Kahana said: One who prunes a tree and needs the wood
RASHI
זומר להצמיח הגפן:
וצריך לעצים להסקה משום דצריך להם הויא תולדה דקוצר דצריך נמי לקצור:
דקטל אספסתא שחת וקוצרין אותו ג' פעמים בחדש וחוזר וצומח:
דקניב סילקא חותך תרדין מן המחובר וחוזרין וגדלין:
TOSAFOT
זומר וצריך לעצים חייב שתים והא דאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף כו.) תו חזיוה לההוא גברא דהוה קא כסח אמר להן כהן וזמיר אמרו ליה יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אף על גב דהכא אמר חייב משום נוטע התם מיירי בכה"ג שאין האילן מיתקן בכך אלא מתקלקל:
וצריך לעצים נראה דאפילו לר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה מידי דהוה אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב וכדאמר רבי יוחנן לקמן בפ' חבית (שבת דף קמה.) אחד כבשים ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שאינה צריכה לגופה אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך:
“וְהַחוֹרֵשׁ״. תָּנָא: הַחוֹרֵשׁ וְהַחוֹפֵר וְהַחוֹרֵץ כּוּלָּן מְלָאכָה אַחַת הֵן. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָיְתָה לוֹ גַּבְשׁוּשִׁית וּנְטָלָהּ בַּבַּיִת – חַיָּיב מִשּׁוּם בּוֹנֶה, בַּשָּׂדֶה – חַיָּיב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ. אָמַר רָבָא: הָיְתָה לוֹ גּוּמָּא וּטְמָמָהּ בַּבַּיִת – חַיָּיב מִשּׁוּם בּוֹנֶה, בַּשָּׂדֶה – מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ.
We learned in the mishna among those liable for performing primary categories of labor: One who plows. A tanna taught in a baraita with regard to the labor of plowing: One who plows, and one who digs, and one who makes a furrow
RASHI
החורץ עושה חריצין בקרקע:
מלאכה אחת הן אינו חייב אלא אחת דכולהו לרפויי ארעא עבידי:
גבשושית תל קטן:
בבית שייך בנין שמתכוין להשוות קרקעיתו:
משום חורש דמרפי ארעא:
גומא וטממה בעפר היינו חורש שהעפר שמילאה בו הוי רפוי וטוב לזריעה והשוה לקרקע להיות נזרע עם השדה:
אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַחוֹפֵר גּוּמָּא בַּשַּׁבָּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַעֲפָרָהּ – פָּטוּר עָלֶיהָ. וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: “מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּיב עָלֶיהָ״ הָנֵי מִילֵּי – מְתַקֵּן, הַאי – מְקַלְקֵל הוּא.
Rabbi Abba said: One who digs a hole on Shabbat and digs the hole only because he needs its dirt
RASHI
אלא לעפרה לכסות צואה:
פטור עליה ואין כאן משום בנין בבית דקלקול הוא ולזריעה נמי לא חזיא אבל אם היה צריך לה חייב משום בונה:
לרבי יהודה בפרק המצניע (לקמן שבת צג:) גבי מוציא את המת במטה:
מתקן כמו מוציא את המת לקוברו אינו צריך לגופה דהוצאה ולא למת אלא לפנות ביתו והוצאה הצריכה לגופה כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום אחר:
מקלקל הוא את ביתו:
“וְהַקּוֹצֵר״. תָּנָא: הַקּוֹצֵר הַבּוֹצֵר וְהַגּוֹדֵר וְהַמַּסִּיק וְהָאוֹרֶה – כּוּלָּן מְלָאכָה אַחַת. אָמַר רַב פַּפָּא: הַאי מַאן דִּשְׁדָא פִּיסָא לְדִיקְלָא וְאַתַּר תַּמְרֵי – חַיָּיב שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ וְאַחַת מִשּׁוּם מְפָרֵק. רַב אַשִׁי אָמַר: אֵין דֶּרֶךְ תְּלִישָׁה בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ פְּרִיקָה בְּכָךְ.
And we learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who reaps. It was taught in a Tosefta with regard to the labor of reaping: One who reaps, and one who picks grapes, and one who harvests
RASHI
גודר בתמרים:
ומוסק בזיתים:
אורה בתאנים:
דשדא פיסא לדיקלא זרק פיסת רגבים לדקל:
ואתר תמרי השיר התמרים:
תולש תולדה דקוצר:
מפרק תולדה דדש שמפרק תבואה משבליה לשון פורק מן החמור דישקארגיי"ר בלע"ז רבינו לוי וגם בתשובת רבינו משולם הגאון מצאתי כן ואף זה מפרק התמרים מן המכבדות:
אין דרך תלישה ופריקה בכך על ידי זריקה אלא או ביד או בכלי ותולש כלאחר יד הוא ופטור:
TOSAFOT
ואחת משום מפרק אין נראה לר"י כמו שמפרש רש"י שמפרק האילן ממשאו מן הפירות שעליו אלא כמו שפירש רבינו שמואל שיש על התמרים קליפה העליונה וכשהוא מכה בתמרים מפרק את הקליפה מן התמרים והוי כמו דש שמפרק את התבואה מן השבולת:
מפרק פירש"י דהוה תולדה דדש וקשה לר"ת דבשילהי המצניע (לקמן שבת צה.) אמר דחולב חייב משום מפרק ואי הוה תולדה דדש הא אמר לקמן גבי הפוצע חלזון דלרבנן אין דישה אלא בגידולי קרקע ואין לומר דדוקא חלזון שהוא דג פטרי רבנן דלא הוי גידולי קרקע אבל בחולב מחייבי דבהמה חשיבא גידולי קרקע כדמוכח בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) דהא [ע"כ טעמא דרבנן משום] דילפינן להו מסממנין שבמשכן דאין דישה אלא בגידולי קרקע לגבי דבר הגדל ממש מן הקרקע לא חשיבא בהמה גידולי קרקע כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פט.) מה דיש מיוחד שהוא גידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל כו' יצא החולב והמגבן כו' ודוחק לומר דברייתא דהמצניע אתיא כר"י דפליג לקמן אדרבנן ונראה לר"ת דמפרק חייב משום ממחק דכשחולב ממחק את הדד ומחליקו ואין נראה לר"י דבפרק חבית (לקמן שבת קמד:) אמרינן חולב אדם לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ולר"ת מה לי לתוך הקדרה מה לי לתוך הקערה ולפירוש הקונטרס א"ש דמעיקרא כשהיה בדדין חשיב אוכל וכשחולב לתוך הקדרה (דהשתא) נמי הוי אוכל ולא דמי לדש שנשתנה ונראה דלפירוש הקונטרס הלכה כרבי יהודה דהאמר בפרק אע"פ (כתיבות ס.) אמר רבי מרינוס גונח יונק חלב בשבת מ"ט מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו רבנן ופסיק התם רב יוסף הלכתא כרבי מרינוס ואין נראה לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן דמיחזי כמפרק ואף על גב דלא אסירא אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי כלאחר יד ובמקום צער:
“וְהַמְעַמֵּר״. אָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּכָנֵיף מִילְחָא מִמְּלַחָתָּא – חַיָּיב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. אַבַּיֵי אָמַר: אֵין עִימּוּר אֶלָּא בְּגִידּוּלֵי קַרְקַע.
And we learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who gathers. Rava said: One who gathers salt from salt pools is liable due to the labor of gathering, as he gathers a substance from the field into a pile. Abaye said: That is not so, as the prohibition of gathering by Torah law applies only to produce that grows from the ground.
RASHI
דכניף מלחא ממלחתא שצבר מלח ממשרפות מים דמתרגמינן חריצי ימא (יהושע יא) שממשיך לתוכו מים מן הים והחמה שורפתן והן נעשין מלח ואותו חריץ קרי מילחתא:
משום מעמר שאף הוא כמאסף בשבלין הוא:
“וְהַדָּשׁ״. תָּנָא: הַדָּשׁ וְהַמְנַפֵּץ וְהַמְנַפֵּט – כּוּלָּן מְלָאכָה אַחַת הֵן.
And we learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who threshes. A tanna taught in a Tosefta : One who threshes, and one who beats flax to remove it from the hard cover of its stalk, and one who strikes a cotton plant to remove the cotton seeds have all performed one type of labor.
RASHI
המנפץ פשתן בגבעולין:
והמנפט צמר גפן בקשת כדרך האומנין וצמר גפן גידולי קרקע הוא להכי קרי ניפוט דיליה תולדה דדש שמפרק גרעינין ממנו ולא קרי ליה תולדת מנפץ דצמר:
“הַזּוֹרֶה הַבּוֹרֵר וְהַטּוֹחֵן וְהַמְרַקֵּד״. הַיְינוּ זוֹרֶה הַיְינוּ בּוֹרֵר הַיְינוּ מְרַקֵּד! אַבַּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כָּל מִילְּתָא דְּהָוְיָא בַּמִּשְׁכָּן,
And we learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who winnows, and one who selects, and one who grinds, and one who sifts.
RASHI
ה"ג היינו זורה היינו בורר היינו מרקד היינו כמו הי ניהו כלומר דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת והלא כולן מלאכה אחת הן דמפריש אוכל מן הפסולת: