Back
Shabbat
Daf 64bשֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה.
they nourished their eyes from nakedness.
RASHI
שזנו לשון מזון שנהנו במראית העין:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מִפְּנֵי מָה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים – לוֹמַר לְךָ: כֹּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה – כְּאִילּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה.
With regard to the verse that lists the ornaments, Rav Sheshet said: For what reason did the verse list outer ornaments, i.e., a bracelet, with inner ornaments, i.e., a kumaz ? To tell you that anyone who gazes upon a woman’s little finger
RASHI
תכשיטין שבחוץ טבעת:
תכשיטין שבפנים כומז:
לומר לך המסתכל באצבע שהיא מקום טבעת כמסתכל במקום כומז שהרי כפרה זו על שנסתכלו בה:
מתני׳ יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ, בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶירְתָּהּ, בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה.
The mishna continues to discuss those items with which it is permitted to go out and those items with which it is prohibited to go out on Shabbat. A woman may go out with strands of hair
RASHI
מתני' בחוטי שער שקולעת בהן שערה:
בין משלה תלושין:
בין משל בהמה כגון של סוס:
וּבַטּוֹטֶפֶת וּבְסַרְבִיטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין,
And a woman may go out with an ornament called totefet , and with sarvitin when they are sewn and will not fall.
RASHI
שהן תפורין לסבכה דתו לא שלפא להו לאחוויי:
בַּכָּבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר. בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ, וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ, וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ.
She may go out on Shabbat with a woolen cap or with a wig to the courtyard, although not to the public domain. And likewise she may go out with a cloth that is in her ear, and with a cloth in her sandal, and with a cloth that she placed due to her menstrual status.
RASHI
לחצר אכבול ופיאה נכרית קאי דאסרו לעיל למיפק בה לרה"ר ואיצטריך לאשמעינן דלחצר מותר וכבול דסיפא דמתני' לא איפלגו בה אמוראי דלכולי עלמא כיפה של צמר:
פיאה נכרית קליעת שער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער:
במוך שבאזנה שנותנת לבלוע ליחה של צואת האוזן:
שבסנדלה לתענוג:
לנדתה באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יטנף בגדיה:
TOSAFOT
ובמוך שהתקינה לנדתה פ"ה באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יטנפו בגדיה ול"נ דא"כ אצולי טינוף הוא ומשוי הוא כדאמר בפ"ק (דף יא:) דכל אצולי טינוף לא חשיב ומשוי הוא לכן נ"ל שלא יפול על בשרה ותייבש עליה ונמצא מצערה:
בַּפִּילְפֵּל, וּבְגַּלְגַּל מֶלַח, וְכָל דָּבָר שֶׁנִּיתָּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּתֵּן לְכַתְּחִלָּה בַּשַּׁבָּת. וְאִם נָפַל – לֹא תַּחֲזִיר.
She may go out on Shabbat with pepper, or with a grain of salt,
RASHI
פלפל פלפל ארוך נותנת אשה בפיה שריחה רע:
גלגל מלח כמו גרגיר מלח לרפואת חולי שינים:
שנתנה לתוך פיה מבעוד יום:
TOSAFOT
ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת פירש הר"ר פורת גזירה משום שחיקת סממנים כיון דלרפואה הוא ול"נ דאם כן אם נפל אמאי לא תחזיר האמר בפרק בתרא דעירובין (דף קב: ושם) מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה וע"כ לא אסרינן להחזיר הרטיה אלא משום שמא ימרח והכא לא שייך מירוח דאין שייך מירוח אלא בדבר לח כגון רטיה אבל בפלפלין ובגלגלא לא שייך מירוח לכן נ"ל ובלבד שלא תתן לכתחלה מפני שנראה כמערמת להוציאה ולפירוש זה כל הנך דלעיל מוך שבאזנה ושבסנדלה אסורין לתת לכתחלה וא"ת א"כ היכי שרו לקמן פורפת על האבן או על האגוז והא נראה כמערמת וי"ל דהתם ניכר הדבר והכל יודעין דלכך צריכה וליכא שום חששא אבל בדבר שהיא נותנת בתוך פיה אינם יודעין למה היא נותנת:
שֵׁן תּוֹתֶבֶת, שֵׁן שֶׁל זָהָב, רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
A false tooth as well as (Ramban) a gold tooth,
RASHI
שן תותבת נותנת בלחייה ממקום אחר והיא של זהב:
רבי מתיר לצאת בה:
וחכמים אוסרין דכיון דמשונה משאר השינים דילמא מיחייכי עלה ושקלה לה מהתם וממטי לה בידה ובגמרא אמרינן דשל זהב נקט דווקא ל"א שן תותבת שן של אדם היתה ואהיתירא דלעיל קאי ולאו אפלוגתא דרבי ורבנן והכי קאמר בפלפל ובגלגל מלח ושן תותבת שן של זהב רבי מתיר כו':
גמ׳ וּצְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמַעִינַן דִּידָהּ – מִשּׁוּם דְּלָא מְאִיס, אֲבָל חֲבֶירְתָּהּ דִּמְאִיס – אֵימָא לָא,
We learned in the mishna that a woman may go out with different strands of hair. The Gemara comments: And it is necessary to cite all of the cases. If the mishna taught us only with regard to her own hair, I would have said that she may go out with it because it is not repulsive, as it is her own hair; therefore, there is no concern lest she come to remove the strands and carry them in the public domain. However, the hair of another, which is repulsive and a different color from hers, say no, she may not go out with it, due to concern lest she be embarrassed, remove it, and come to carry it in the public domain.
RASHI
גמ' דלא מאיס וליכא למימר דמשלפא ליה משום דמחכו עלה וממטי ליה בידיה:
וְאִי אַשְׁמַעִינַן דַּחֲבֶירְתָּהּ – דְּבַת מִינָהּ הוּא, אֲבָל דִּבְהֵמָה – לָאו בַּר מִינָהּ הוּא, אֵימָא לָא – צְרִיכָא.
And if the mishna taught us that she is permitted to go out with the hair of another, I would have said that she may go out with it because it is hair of her own kind. Therefore, it is not repulsive in her eyes and she will not come to remove it. However, the hair of an animal, since it is not of her own kind, say no, she may not go out with it due to concern lest she remove it. Therefore, it is necessary to cite all three cases.
RASHI
דבת מינה הוא ולא מינכר ולא מחייכי עלה:
תָּנָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא יַלְדָּה בְּשֶׁל זְקֵנָה, וּזְקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה.
It was taught in the Tosefta : It is permitted as long as a girl does not go out with the hair of an elderly woman, and an elderly woman does not go out with the hair of a girl.
RASHI
ובלבד שלא תצא זקנה בחוטי שער של ילדה וילדה בשל זקנה דלבנות על שחורות או שחורות על לבנות מאיס ואתי למישלף:
TOSAFOT
ובלבד שלא תצא זקנה בשל ילדה וילדה בשל זקנה כך היא עיקר הגירסא והשתא פריך שפיר בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה פירוש ומשום הכי איצטריך לאשמעינן שלא תצא דאפילו הכי מחכו עלה אלא ילדה בשל זקנה אמאי גנאי הוא לה פירוש אמאי איצטריך לאשמעינן דלא תצא פשיטא דכיון דגנאי הוא לה ודאי מחכו עלה ושקלה להו וכיון דתנא זקנה בשל ילדה אסור כל שכן ילדה בשל זקנה ודוחק הוא לומר זו וא"צ לומר זו קתני ואית דגרסי איפכא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה ואינו מיושב דא"כ אמאי פריך ילדה בשל זקנה אמאי שהרי כך הוא דרך הש"ס לשנות הפשוט תחלה והרב פורת מיישב גירסא זו וה"פ אלא ילדה בשל זקנה אמאי איצטריך גנאי הוא לה דלעולם לא תצא בהן אפילו בחול:
בִּשְׁלָמָא זְקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה – שֶׁבַח הוּא לָהּ, אֶלָּא יַלְדָּה בְּשֶׁל זְקֵנָה אַמַּאי? גְּנַאי הוּא לָהּ! אַיְּידֵי דִּתְנָא “זְקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה״ תְּנָא נַמִי “יַלְדָּה בְּשֶׁל זְקֵנָה״.
The Gemara challenges: Granted, the Gemara cited the case of an elderly woman who goes out with the hair of a girl, as it is a reasonable scenario because it is flattering for her to look young. However, why would a girl go out with the hair of an elderly woman? Since it is demeaning for her to appear elderly, it is an unlikely scenario. The Gemara answers: Since the mishna taught the case of an elderly woman with the hair of a girl, it also taught the improbable case of a girl with the hair of an elderly woman.
“בַּכָּבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר״. אָמַר רַב: כֹּל שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – אָסוּר לָצֵאת בּוֹ לֶחָצֵר, חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה נָכְרִית.
It was taught in the mishna that a woman may go out with a woolen cap or with a wig to the courtyard. Rav said: With regard to all ornaments and garments with which the Sages prohibited going out into the public domain on Shabbat, it is also prohibited to go out with them into the courtyard
RASHI
כל שאסרו חכמים בריש פרקין חוטי צמר ופשתן טוטפת ושאר השנויים במשנה שאסור ללכת בהן לרה"ר:
אסור לצאת לחצר ואף על גב דשרי לטלטולינהו דתורת כלי עליהן כדאמרן הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר מיהו דרך מלבוש אסור דמרגלה ליה ונפקא ביה לרה"ר:
חוץ מכבול ופיאה שמותר לחצר כדתנן במתניתין וטעמא מפרש לקמיה:
רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: הַכֹּל כַּכָּבוּל.
Rabbi Anani bar Sason said in the name of Rabbi Yishmael: All ornaments have the same legal status as a woolen cap and may be worn into the courtyard.
RASHI
הכל ככבול כל הנאסרים לא נאסרו אלא לרה"ר אבל לחצר מותרים ככבול:
TOSAFOT
רבי ענני ברבי ששון אמר הכל ככבול ונראה דהלכה כרבי ענני מדאמר מילתיה משמיה דרבי ישמעאל בר' יוסי ור' ישמעאל תנא הוא ופליג ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ור' ענני דמתיר בחצר היינו אפילו בחצר שאינה מעורבת דבחצר מעורבת ליכא שום חדוש אם כן נשים מותרות להתקשט בבית ובחצר בטבעות ובתכשיטין ואנו שאין לנו רה"ר גמור דכל רה"ר שלנו כרמלית היא שהרי אין מבואות שלנו רחבות י"ו אמה ולא ס' ריבוא בוקעים בו הרי הוא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט בטבעות ובתכשיטים כפר"ת והקשה ר"י דאפילו אי רה"ר שלנו חשיב ככרמלית היכי שרו כמו חצר והאמר לקמן פרק כל כתבי (שבת דף קכ.) גבי דליקה דמותר להציל בחצר שאינה. מעורבת ולא בכרמלית ואומר רבינו ברוך כיון דלדידהו הוו להו רה"ר גמורה לא מדמו כרמלית לחצר שאינה מעורבת ואסרינן כרמלית משום רה"ר אבל אנו שאין לנו רה"ר כלל אין להחמיר בכרמלית כ"כ וה"ר שמשון מצא כתוב בשם רבינו שר שלום דדבר שהוא רגילות להראות זו לזו אסור וכשאינם רגילות מותרות ונשי דידן אינן מראות תכשיטיהן וטבעותיהן ומש"ה מותרות לצאת בהן וסוף דבר אמרו הקדמונים דמותרות לצאת בהן דמוטב יהו שוגגות ואל יהו מזידות:
תְּנַן: בַּכָּבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר. בִּשְׁלָמָא לְרַב – נִיחָא, אֶלָּא לְרַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן קַשְׁיָא! רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן מִשְּׁמֵיהּ דְּמַאן קָאָמַר לֵיהּ – מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג.
We learned in the mishna that it is permitted to go out with a woolen cap or a wig into the courtyard. Granted, according to the opinion of Rav the matter works out well, as the mishna allows one to go out into a courtyard only with a woolen cap and a wig. However, according to the opinion of Rabbi Anani bar Sason, it is difficult. The Gemara answers: In whose name did Rabbi Anani bar Sason say his halakha ? In the name of Rabbi Yishmael bar Yosei, and Rabbi Yishmael bar Yosei is a tanna and, as such, has the authority to dispute the determination in the mishna.
RASHI
בשלמא לרב ניחא מדנקט הני ושבקינהו לאינך דמיתני בהדייהו לאיסורא ברישא דמתניתין מכלל דכולהו אף לחצר באיסורייהו קיימי:
וְרַב, מַאי שְׁנָא הָנֵי? אָמַר עוּלָּא: כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. כִּדְתַנְיָא: “וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״, זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ: שֶׁלֹּא תִּכְחוֹל וְלֹא תִּפְקוֹס וְלֹא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: אִם כֵּן אַתָּה מְגַנָּהּ עַל בַּעְלָהּ, וְנִמְצָא בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר “וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״ – בְּנִדָּתָהּ תְּהֵא עַד שֶׁתָּבֹא בַּמַּיִם.
The Gemara asks: And according to Rav, what is different about these, the woolen cap and the wig, that the mishna permitted going out into the courtyard with them? Ulla said: So that she will not become unappealing to her husband. That would be the result if all ornamentation was prohibited. As it was taught in a baraita with regard to the verse: “And of her that is sick in her menstrual status [ niddata ]” (Leviticus 15:33),
RASHI
כדי שלא תתגנה התירו לה קצת קישוטים הנאים:
כדתניא דחשו רבנן להכי:
בנדתה היו דורשין הראשונים כמשמעו כדבר המנודה ומרחיקה מבעלה:
שלא תכחול עיניה:
ולא תפקוס שרק על פניה טינפאנ"ל בלע"ז והוא אדום:
תהא בנדתה בטומאתה:
עד שתבא במים לטבול ואע"פ שעברו ז' שלה ופסק מעיינה:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן – אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר.
Rav Yehuda said that Rav said: Wherever the Sages prohibited an action due to the appearance of prohibition, even in the innermost chambers,
RASHI
כל שאסרו חכמים משום מראית העין שלא יחשדוהו באיסור כגון שריון וקסדא ומגפיים או לא יקשור גמלים זה בזה דמיחזי כאזיל לחינגא:
TOSAFOT
אמר רב כל מקום שאסרו חכמים כו' י"מ דאין הלכה כרב מדתני בחולין (דף מא.) אין שוחטין לתוך גומא ברשות הרבים שלא יחקה האפיקורסים ובחצר מותר ומיהו אין זה ראיה דבחצר מותר דאף הרואה אותו אומר לנקר חצרו הוא צריך אבל בעלמא שאם יראה אדם הרואה יחשדנו אפילו בחדרי חדרים אסור:
תְּנַן: וְלֹא בַּזּוּג אַף עַל פִּי שֶׁפָּקוּק, וְתַנְיָא אִידָךְ: פּוֹקֵק לָהּ זוּג בְּצַוָּארָהּ וּמְטַיֵּיל עִמָּה בֶּחָצֵר!
The Gemara raises an objection. We learned in the mishna that an animal belonging to a Jew may not go out on Shabbat with a bell around its neck, even though it is plugged and makes no sound, due to the appearance of prohibition, as it appears as if he were taking the animal to the marketplace. And it was taught in another baraita : He may plug the bell on the animal’s neck and walk with it in the courtyard. Apparently, although the Sages prohibited this action due to the appearance of prohibition, they permitted it in the courtyard.
RASHI
ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ואינו מוליד קול לא תצא בהמה בו וטעמא פרישנא בפ' במה בהמה (לעיל שבת דף נד:) משום דמיחזי כאזיל לחינגא:
ותניא בברייתא דבחצר דליכא מראית העין מותר:
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא:
The Gemara answers: It is subject to a dispute between tanna’im in this matter, as it was taught in a baraita :