Back
Shabbat
Daf 58aוְשֶׁל דֶּלֶת – טְהוֹרָה.
and the bell of a door is ritually pure. The door itself is not considered a vessel. It is considered part of the house, and therefore its status is like that of the house. The house is attached to the ground, and therefore it cannot become ritually impure. Everything connected to it, including the bell, assumes that status.
RASHI
ושל דלת טהור דלת מחובר לבית הוא שהוא חבור לקרקע ואינו כלי לקבל טומאה וזוג העשוי לו בטיל לגביה כדאמרי' בריש פרקין דלעיל כל המחובר לו הרי הוא כמוהו:
שֶׁל דֶּלֶת וַעֲשָׂאוֹ לַבְּהֵמָה – טְמֵאָה, שֶׁל בְּהֵמָה וַעֲשָׂאוֹ לַדֶּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁחִבְּרוֹ לַדֶּלֶת וּקְבָעוֹ בְּמַסְמְרִים – טָמֵא, שֶׁכָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָתָן בְּמַחֲשָׁבָה, וְאֵין עוֹלִין מִידֵי טוּמְאָתָן אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה!
If one took the bell of a door and converted it into a bell for an animal,
RASHI
של דלת ועשאו לבהמה טמאה מכאן ולהבא ואע"פ דלא עבד ביה מעשה אלא שחישב עליו ותלאו ותלייה לאו מעשה היא שכל הכלים יורדים לידי תורת טומאה במחשבה שלו:
של בהמה ועשאו לדלת טמא ואפי' מכאן להבא יקבל טומאה שאין חיבורו מעשה עד שישנהו מכמות שהיה:
שאין עולין מטומאתן מתורת טומאה שירדה להן ואע"פ שעדיין לא נטמאו משנמלך עליהן אין עולין מלקבל טומאה אלא בשינוי מעשה:
לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּאִית לֵיהּ עִינְבָּל, הָא – דְּלֵית לֵיהּ עִינְבָּל.
The Gemara answers: This is not difficult. This baraita , where it was taught that the bell can become ritually impure, is referring to a case where it has a clapper [ inbal ].
RASHI
עינבל בטדי"ל שעשוי בתוכו להשמיע קול:
מַה נַּפְשָׁךְ: אִי מָנָא הוּא – אַף עַל פִּי דְּלֵית לֵיהּ עִינְבָּל, אִי לָאו מָנָא הוּא – עִינְבָּל מְשַׁוֵּי לֵיהּ מָנָא?
The Gemara asks: Whichever way you look at it, this is difficult. If the bell is a vessel,
RASHI
אי מנא הוא דתכשיט חשיב ליה:
עינבל משוי ליה מנא בתמיה משום העינבל מי הוי תכשיט:
אִין, כִּדְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אֲמַר רַבִּי יוֹנָתָן; דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אֲמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן לְמַשְׁמִיעַ קוֹל בִּכְלִי מַתָּכוֹת שֶׁהוּא טָמֵא – שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ״ אֲפִילּוּ דִּבּוּר יָבֹא בָּאֵשׁ.
The Gemara answers: Yes, the clapper can determine the bell’s status with regard to ritual impurity, in accordance with that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said. As Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that a metal vessel that produces sound
RASHI
אין עינבל משוי ליה מנא ולא משום תכשיט אלא משום כלי:
כל דבר שיבא באש בכלי מתכות משתעי במעשה מדין:
TOSAFOT
אין כדר' שמואל כו' דחשיב ליה כלי תשמיש דאדם משום דבעי ליה לקלא דע"י הזוג ששומע יודע היכן בהמתו עומדת ומוצאה ע"י כך והוי כמקל של בהמה של מתכת דטמאה הואיל ואדם רודה בה וכ"מ לקמן גבי בירית טהורה דמשמיע [קול] בכלי מתכות אינו טמא אלא היכא דבעי ליה לקלא והא דמשני הא דאית ביה עינבל הא דלית ביה עינבל ולא מחלק באית ביה עינבל בין בעי ליה לקלא בין לא בעי אומר ר"י דלא שכיח שיעשו עינבל אלא אם כן בעי ליה לקלא:
כל דבר אשר יבא ואע"ג דהאי קרא לא לגבי טומאה כתיב אלא לגבי הגעלה מסתברא דהתם אין דיבור מעלה ומוריד ואם אינו ענין להגעלה תנהו לענין טומאה:
בְּמַאי אוּקִימְתָּא – בִּדְלֵית לֵיהּ עִינְבָּל, אֵימָא מְצִיעֲתָא: “וְלֹא בְּזוּג שֶׁבְּצַוָּארוֹ אֲבָל יוֹצֵא הוּא בְּזוּג שֶׁבִּכְסוּתוֹ וְזֶה וָזֶה מְקַבְּלִין טוּמְאָה״, אִי דְּלֵית לֵיהּ עִינְבָּל – מִי מְקַבְּלִי טוּמְאָה?
However, the matter can be clarified further. In what case did you establish the baraita ; in the case of a bell that does not have a clapper? If so, say the middle clause of that baraita : And he may not go out with a bell that is hung around his neck; however, he may go out with a bell that is on his clothes, and both this and that can become ritually impure. If it is referring to a bell that does not have a clapper, can it become ritually impure?
RASHI
אימא מציעתא זוג דאדם:
מי מקבל טומאה אפי' דאדם:
וּרְמִינְהוּ: הָעוֹשֶׂה זַגִּין לְמַכְתֶּשֶׁת וְלַעֲרִיסָה וּלְמִטְפְּחוֹת סְפָרִים וּלְמִטְפְּחוֹת תִּינוֹקוֹת, יֵשׁ לָהֶם עִינְבָּל – טְמֵאִין, אֵין לָהֶם עִינְבָּל – טְהוֹרִין, נִיטְּלוּ עִינְבְּלֵיהֶן – עֲדַיִן טוּמְאָתָן עֲלֵיהֶם!
The Gemara raises a contradiction from the Tosefta : One who makes bells for the mortar used to crush spices, and for the cradle,
RASHI
העושה זגין למכתשת שמפטמין בה סממנין להקטיר לריח דקיי"ל בכריתות (פ"א ד' ו) שהקול יפה לבשמים:
ולעריסה שהתינוק שוכב בתוכה שקורין בירצ"ה ותולה בו זגין לקשקש כדי שישמע התינוק וישן:
ולמטפחות ספרים כשנושאין אותן לבית הכנסת שהתינוקות של בית רבן קורין שם מקשקשין הזגין והתינוקות שומעין ובאין:
ולמטפחות תינוקות שתולין בצוארן:
ניטלו עינבליהם כו' (אם ניטלו קודם שנטמאו תורת טומאה עליהם ומקבלין טומאה כדמפרש טעמא לקמיה מעיקרא כי אין להם עינבל דקתני טהורין דעדיין לא נגמרה מלאכתן אבל משירדה להם תורת טומאה לא בטל שם כלי מעליהם בנטילת העינבל) ואם ניטל לאחר שנטמאו עדיין טומאתן עליהן דלא הוי ככלי שנשבר ובטל מתורת כלי ליטהר מטומאתו:
הָנֵי מִילֵּי – בְּתִינוֹק דִּלְקָלָא עֲבִידִי לֵיהּ, אֲבָל גָּדוֹל תַּכְשִׁיט הוּא לֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ עִינְבָּל.
The Gemara answers: This applies only to the bells of a small child, since they are placed on him to produce sound. If the bell does not make a sound, it serves no purpose and, consequently, cannot become ritually impure. However, with regard to an adult, the bell is an ornament for him even though it does not have a clapper.
אָמַר מָר: נִיטְּלוּ עִינְבְּלֵיהֶן עֲדַיִן טוּמְאָתָן עֲלֵיהֶן. לְמַאי חֲזוּ? אָמַר אַבַּיֵי: הוֹאִיל שֶׁהַהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ.
It was taught in the Tosefta that the Master said: If their clappers were removed after they became ritually impure, their ritual impurity still remains upon them. The Gemara wonders: For what use are they suited after their clappers are removed? They are essentially broken and should therefore become ritually pure. Abaye said: The reason that their impurity remains is because a common person is able to replace the clapper into the bell. According to Abaye, with regard to any vessel that comes apart, if a common person is capable of reassembling it and it does not require the expertise of a craftsman, it is not considered broken and its ritual impurity is not nullified.
RASHI
הדיוט שאין צריך אומן:
TOSAFOT
(אלא) אמר רבא הואיל ויכול להקישו פי' מקבל טומאה הזוג אבל עינבל דאין ראוי להקישו לא ומספורת ואיזמל נמי בלא חיבור ראויין למעין מלאכה ראשונה ומקבלי טומאה כל אחד בפני עצמו כדתני בתוספתא:
מְתִיב רָבָא: הַזּוּג וְהָעִינְבָּל חִבּוּר!
Rava raised an objection to this explanation from that which was taught: The connection between the bell and the clapper,
RASHI
הזוג והעינבל חיבור כשהן יחד הרי הן כלי אחד נטמא זה נטמא זה הזה על זה טהור זה וכיון דקרי ליה חיבור שמע מינה דכי נתפרדו הוי כלי שניטל מקצתו ואף על גב דהדיוט יכול להחזירו כל כמה דלא אהדריה לאו שלם הוא:
TOSAFOT
מתיב רבא הזוג והעינבל חיבור פי' בקונטרס מדקרי ליה חיבור ש"מ דכי נתפרדו הוי כלי שניטל מקצתו ואע"ג דהדיוט יכול להחזיר כל כמה דלא אהדרי' לאו שלם הוא וקשה לר"י דהא מעיקרא נמי הוי ידענא דהוי כלי שניטל מקצתו ולהכי פריך למאי חזו ומשני דודאי באפי נפשה לא חזו לא זוג ולא עינבל אלא משום דהדיוט יכול להחזירו ומה שפירש נמי והתניא כו' גבי ההיא מספורת של פרקים לא עיין דההוא דזוג ועינבל משנה היא במסכת פרה (פ. "ב משנה ח) וההיא דמספורת בתוספתא דכלים ומפרש הרב פור"ת בשם ר' שמואל הואיל והדיוט יכול להחזירם ואע"ג דהשתא בלא עינבל לא חזי מידי כיון דהדיוט יכול בקל להחזירה כמאן דמיחברי דמי ואם נטמא העינבל נטמא גם הזוג כאילו הן מחוברין נפקא מינה דלכשיתחברו יטמא הזוג את הנוגע בו ומיהו בלא חיבור לא יטמא כי אם העינבל לבדו שנגע בטומאה והכי משמע לישנא דקאמר וכי תימא ה"ק אע"ג דלא מיחברי כמאן דמיחברי דמי משמע דאביי הכי סבירא ליה דמדתלי טעמא בחזרת הדיוט משמע דסבר דלא חזי השתא למידי ואי לאו כמחובר חשיב ליה היאך יקבל טומאה מאחר דלא חזי מידי בלא חזרה:
מתיב רבא הזוג והעינבל חיבור שאם נטמא זה נטמא זה וה"מ כשמחוברים אבל שלא בשעת חיבור אם נטמא זה לא נטמא זה ולא חיישינן להדיוט יכול להחזיר דהשתא מיהא לאו מחוברין נינהו וממשנה זו אין לנו להוכיח דמיירי בשעת חיבור כדקאמר וכי תימא כו' אבל מכח ברייתא מוכיח דבשעת חיבור מיירי ומברייתא גרידתא הוה מצי רבא לאותוביה לאביי אלא דניחא ליה לאקשויי מהך דמיירי בזוג ועינבל בהדיא לאביי דאיירי נמי בזוג ועינבל:
וְכִי תֵּימָא: הָכִי קָאָמַר, אַף עַל גַּב דְּלָא מְחַבֵּר – כְּמַאן דִּמְחַבֵּר דָּמֵי, וְהָתַנְיָא: מִסְפּוֹרֶת שֶׁל פְּרָקִים וְאִיזְמֵל שֶׁל רְהִיטְנִי – חִבּוּר לְטוּמְאָה, וְאֵין חִבּוּר לְהַזָּאָה.
And he adds: And if you say that when employing the term connection, it is saying as follows: Even though it is not connected, it has the legal status as if it were connected. Wasn’t it taught in a baraita : The connection between the different parts of scissors made of different parts that are made to come apart and the connection between the blade of a carpenter’s plane, which can be removed from its handle, and its handle are considered a connection with regard to contracting ritual impurity? If one part becomes ritually impure, the other parts become ritually impure as well. The baraita continues: However, they are not considered a connection with regard to the sprinkling of the waters of a purification offering. When waters of purification are sprinkled on these implements in order to purify them from ritual impurity imparted by a corpse (see Numbers 19:17–19), the water must be sprinkled on each part individually.
RASHI
וכי תימא דהאי חיבור דקאמר הכי קאמר אפי' מפורדים קרינן ליה חיבור ואתא לאשמעי' דאם נתפרדו משנטמאו לא עלו מטומאתן:
הא תניא גבי ההיא:
מספורת של פרקים ששני סכינים שלה מתפרדין:
ואיזמל של רהיטני פלינה של אומנים תריסים שנותנים האיזמל לתוך בין שני עצים העשוין לכך ולאחר מלאכתו נוטלו ומצניעו:
חיבור לטומאה ואם נטמא זה נטמא זה:
TOSAFOT
(וכי תימא כו') והתניא מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני שתי ברייתות הן במסכת כלים כל אחד בפני עצמה וברישא קתני בהדיא דכשאינן מחוברין מקבל כל א' טומאה בפני עצמו וגזרו על טומאה שלא בשעת מלאכה שיהא חיבור לטומאה ליטמא זה כשניטמא זה משום דדמי לשעת מלאכה אבל שלא בחיבורין משמע דאפי' גזירה דרבנן ליכא ואם נטמא זה לא נטמא זה דלא חייש למה שהדיוט יכול להחזירו:
וְאָמְרִינַן: מַה נַּפְשָׁךְ, אִי חִבּוּר הוּא – אֲפִלּוּ לְהַזָּאָה, וְאִי לֹא חִבּוּר הוּא – אֲפִילּוּ לְטוּמְאָה נַמִי לֹא!
The Gemara asks: Whichever way you look at it, there is a difficulty: If it is considered a connection, they should be considered connected even with regard to sprinkling; and if they are not considered a connection, they should not be so considered even with regard to ritual impurity.
וְאָמַר רַבָּה: דְּבַר תּוֹרָה, בִּשְׁעַת מְלָאכָה – חִבּוּר בֵּין לְטוּמְאָה בֵּין לְהַזָּאָה, שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה – אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה. וְגָזְרוּ עַל טוּמְאָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, מִשּׁוּם טוּמְאָה שֶׁהִיא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וְעַל הַזָּאָה שֶׁהִיא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, מִשּׁוּם הַזָּאָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה!
And Rabba said: By Torah law, when in use, they are considered a connection, both with regard to ritual impurity and with regard to sprinkling. And when not in use, even if the parts are connected, since they are made to come apart and they are commonly dismantled, they are neither considered a connection with regard to ritual impurity nor with regard to sprinkling. And the Sages issued a decree that they should be considered a connection with regard to ritual impurity even when not in use, due to ritual impurity when in use. If one component becomes ritually impure, the other component becomes ritually impure as well. And, as a further stringency, they issued a decree that they should not be considered a connection with regard to sprinkling even when in use, due to sprinkling when not in use. The waters of purification must be sprinkled on each part individually. Nevertheless, this type of connection with regard to ritual impurity is only relevant when the two parts are actually connected. When the parts are separate, even if they can be reattached easily, the vessel is considered broken. This contradicts Abaye’s explanation.
RASHI
שלא בשעת מלאכה הואיל ואין צריכין להיות מחוברין הוו להו כשני כלים ואין חיבור ואף על פי שמחוברין דע"כ שלא בשעת מלאכה דומיא דשעת מלאכה קאמר ובשעת מלאכה מחוברין הן אלמא במחוברין עסקינן וגזרו לחומרא על הטומאה דליהוי חיבור ועל הזאה דלא ליהוי חיבור ומשום הכי קתני חיבור לטומאה לעולם ואין חיבור להזאה לעולם:
אֶלָּא אָמַר רָבָא:
Rather, Rava said: It should be explained differently:
RASHI
אלא אמר רבא לא תימא הואיל והדיוט יכול להחזיר דודאי חד מנא הואי כדקתני בברייתא הזוג והעינבל חיבור וכי מיפרדי הוי כלי שניטל מקצתו ואינו מקבל טומאה העינבל לעצמו אבל הזוג טמא לעצמו דלא בטל ליה מתורת כלי:
TOSAFOT
אלא אמר רבא כו' פירש בקונטרס דטומאה לא פרח הימנו כשנפרד משקיבל הואיל וראוי להקישו והוה ליה ככלי (עץ) שניקב בפחות ממוציא רמון דלא טהר מטומאה ומשמע שרוצה לומר דמכאן ואילך לא מקבל טומאה וקשה לר"י דלמה לא יקבל טומאה כיון דנפחת פחות מכשיעור דהוי כאילו שלם לגמרי ונראה לר"י דודאי גם מקבל טומאה מכאן ולהבא ולקונטרס דחקו לפרש כן משום דכשלא היה להם עינבל טהורין ולא מקבלי טומאה אף על גב דראוי להקישו ואינו דומה דכשלא היה בו עינבל מעולם ודאי טהור דכיון שעומד ליתן בו עינבל דהא עביד לקלא והוי גולמי כלי מתכות אבל משנגמר שהיה בו עינבל אף על פי שניטל מקבל טומאה שלא בטל מתורת כלי שהיה עליו קודם לכן והר"ם הביא ראיה מחמת שתפרה ושייר פחות ממוציא רמון דטהורה (חולין קלח.) אפ"ג דחמת שלם שנקרע פחות ממוציא רימון מקבל טומאה ועוד קשה לר"י לפי' הקונטרס דלטומאה שהיתה עליהן שלא תפרח מהני שפיר טעמא דהדיוט יכול להחזירו בלא טעמא דראוי להקישו כדאשכחן בפ' שלשה שאכלו (ברכות נ:) גבי מטה דאפי' מפורקת לא פרחה טומאה מינה אא"כ נגנבה או שאבדה חציה או שחלקוה אחים או שותפים שאין סופן לחברה ולא איצטריך כלל לטעמא דהקשה אלא לענין לקבל טומאה מכאן ולהבא דהאי טעמא הואיל והדיוט יכול להחזירו לא מהני לקבל בה טומאה כדקתני התם החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא ולאביי נמי הוה בעי למימר דמשום דהדיוט יכול להחזירו מקבלין שניהן זוג והעינבל טומאה מכאן ולהבא וריצב"א הביא ראיה לפי' הקונט' דתניא בתוספתא דמסכת כלים בפ' רשב"ג העושה זוג למכתשת ולעריסה ולמטפחות תינוקות ניטלו עינבליהן טהורין משמע דזגין טהורין ולפירוש הקונט' ניחא דטהורין דלא מקבלי טומאה מכאן ולהבא אבל לפר"י קשה אמאי טהורין ור"י השיב דכמה ברייתות יש בתוספתא דפליגי אש"ס שלנו: