Back
Shabbat
Daf 5bהָיָה קוֹרֵא בְּסֵפֶר עַל הָאִיסְקוּפָּה וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ – גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְעֲשָׂרָה טְפָחִים – גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, מִשֶּׁהִגִּיעַ לְעֲשָׂרָה טְפָחִים – הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב, וְהָוֵינַן בָּהּ: אַמַּאי הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב? הָא לֹא נָח!
One who was reading a sacred book in scroll form on Shabbat on an elevated, wide threshold and the book rolled from his hand
RASHI
קורא בספר כל ספרים שלהם עשוים כמגילה:
ונתגלגל הספר מידו וראשו אחד בידו:
גוללו אצלו ובפרק בתרא דעירובין מוקים לה באיסקופת כרמלית כגון גבוה ג' ורחבו ד' ורשות הרבים עוברת לפניו דאי נפל כוליה מידיה ומהדרי ליה מרה"ר לאיסקופה לאו חיוב חטאת איכא הלכך השתא דראשו אחד בידו ואין כאן עקירה אפילו משום שבות נמי לא גזור:
היה קורא בראש הגג שהוא רה"י:
ונתגלגל הספר מידו וראשו אחד בידו
עד שלא הגיע ראש התחתון:
לי' התחתונים שהוא אויר ר"ה גוללו אצלו:
הגיע לי' אסור לגוללו דגזור רבנן משום שבות היכא דאוגדו בידו אטו היכא דנפק מידיה כוליה דלא לייתיה דאיכא חיובא דאורייתא:
הופכו על הכתב כתבו לצד הכותל והחלק כלפי ר"ה שלא יהא מוטל כל כך בבזיון:
והא לא נח ואמאי אסור לגוללו אצלו:
TOSAFOT
היה קורא בספר על האסקופה ואם תאמר ולרבא בפרקין דלא גזר בכרמלית גזירה לגזירה גבי לא יצא החייט במחטו (לקמן ' ' יא:) מאי איריא ספר אפילו כל מילי נמי שרי באגדו בידו כיון דאפילו באין אגדו בידו לא אסור אלא מדרבנן ואי אפשר לאוקמה אלא באסקופת כרמלית כדמסיק אביי בפרק בתרא דעירובין (ד צח. ושש) וי"ל דנקט ספר לאשמעינן אפילו ספר אם אין אגודו בידו אסור לאפוקי רבי שמעון דאמר התם כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקודש:
וְאָמַר רָבָא: בְּכוֹתֶל מְשׁוּפָּע. אֵימוֹר דְּאָמַר רָבָא בְּסֵפֶר – דַּעֲבִיד דְּנָיֵיח, מַיִם מִי עֲבִידִי דְנָיְיחִי?!
And Rava said: It is referring to the case of an inclined wall. Because it is inclined, the scroll is resting upon it to some degree. However, that answer is not effective in explaining the case of gathering water. Say that Rava said that the legal status of the slanted wall is different, specifically with regard to a book, as it is wont to come to rest upon an inclined wall. In contrast, is water wont to come to rest upon an inclined wall? It continues flowing. Consequently, the question with regard to water remains.
RASHI
משופע בולט מלמטה ומצר מלמעלה דנח ליה על אותו שיפוע:
מי עבידי דנייחי אלא בדבר שיש לו תוך:
TOSAFOT
בכותל משופע אור"י דאיירי כגון שרבים מכתפים עליו דהוי רה"ר:
אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שֶׁקָּלַט מֵעַל גַּבֵּי גּוּמָּא. גּוּמָּא, פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: מַיִם עַל גַּבֵּי מַיִם – לָאו הַנָּחָה הוּא, קָא מַשְׁמַע לָן.
Rather, Rava said: Here, it is referring to a case where he gathered the rainwater from on top of a hole
RASHI
מהו דתימא לאו היינו הנחתן דתהוי עקירתו עקירה דהא ניידי ואזלו:
קמ"ל דהיינו הנחתן ועקירתן עקירה:
וְאָזְדָא רָבָא לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: מַיִם עַל גַּבֵּי מַיִם – הַיְינוּ הַנָּחָתָן, אֱגוֹז עַל גַּבֵּי מַיִם – לָאו הַיְינוּ הַנָּחָתוֹ. בָּעֵי רָבָא: אֱגוֹז בִּכְלִי, וּכְלִי צָף עַל גַּבֵּי מַיִם, בָּתַר אֱגוֹז אָזְלִינַן – וְהָא נָיֵיח, אוֹ דִּילְמָא בָּתַר כְּלִי אָזְלִינַן – וְהָא לָא נָיֵיח, דְּנָיֵיד? תֵּיקוּ.
The Gemara comments: And Rava follows his standard line of reasoning, as Rava already said: It is obvious to me that water on top of water, that is its placement, and lifting the water from there is an act of lifting in every sense. It is also obvious that if a nut is floating on top of water, that is not considered its placement, and therefore lifting it from there is not considered an act of lifting. However, Rava raised a dilemma: In a case where a nut is in a vessel, and that vessel is floating on top of water,
TOSAFOT
אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתו ואע"ג דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ט ושם) ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה לגבי קנין שאני דלא אקרי חצר מהלכת דחצר ילפינן מיד ויד נמי איהו דקא מסגי תותא וקא ממטי לה אבל הכא ממשכן ילפינן ושם לא היה מסתמא אלא כדרך שמצניעים חפצים בני אדם ובעי אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים אם הוא דרך כך להצניע חפצים או לא אע"ג דודאי לאו כמונח דמי דקי"ל רכוב כמהלך דמי ובריש פרק בתרא (דף קנג.) משמע נמי דאם נותן על אדם כשהוא מהלך דלא חשיב הנחה דקאמר מניחו עליה כשהיא מהלכת ונוטל ממנה כשהיא עומדת ואמרינן נמי בהמוציא (לקמן שבת דף כ.) הוציא דיו כשיעור שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב כתיבתם זו היא הנחתם משמע דוקא כתבן שהניחן במקום שישארו שם לעולם אבל אם שפך לכלי אחר לא חשיב הנחה כיון שהוא מהלך:
שֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן – מַחֲלוֹקֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְרַבָּנַן. דִּתְנַן: שֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן – וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן בִּלְבַד, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם מְחוּבָּרִים זֶה לָזֶה.
A similar dilemma was raised with regard to oil that was floating on top of wine.
RASHI
שמן שצף ע"ג יין ועקר השמן והוציאו לר"ה וה"ה ע"ג מים לענין שבת אבל לענין תרומה לא סגי דלא נקט יין:
מחלוקת רבי יוחנן ורבנן דתנן שמן של תרומה:
שצף ע"ג יין של תרומה:
טבול יום פוסל את התרומה מן התורה ביבמות בפ' הערל (יבמות דף עא.):
לא פסל אלא שמן בלבד לפי שאינו חבור זה לזה ושמן פסול הוא ולא טמא הילכך לא פסיל ליה ליין ולענין שבת נמי הוי כדבר אחר הצף על המים דלאו היינו הנחתו:
TOSAFOT
רבי יוחנן בן נורי אמר שניהם כו' מדנקט טבול יום ולא נקט שני משמע דשמן חשיב משקה דשני אחר מטמא משקין להיות תחלה (דף יד: ושם) ומה שקשה ממנחות פירשתי שם בפסחים:
אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אֶילְעַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָיָה טָעוּן אוֹכָלִים וּמַשְׁקִין וְנִכְנָס וְיוֹצֵא כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ – אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲמוֹד.
Rabbi Avin said that Rabbi Elai said that Rabbi Yoḥanan said: One who was standing in the private domain or the public domain laden with food and drinks on Shabbat, and his intention was to carry them to another corner of the same domain, if once he began walking he changed his mind and exited that domain, and he enters and exits from domain to domain, even if he does so all day long,
RASHI
היה טעון אוכלין ומשקין משמע שלא טענו לכך אלא היה טעון ברה"י כדי להוליכו מזוית לזוית (או מבעוד יום) ומשעקר רגליו נמלך ויצא ונכנס כל היום כולו:
אינו חייב עד שיעמוד ואח"כ יעקור עצמו לצאת דעמידת גופו ודאי כעמידת חפץ דמי הלכך כי עמד ועקר ע"מ לצאת מיחייב אבל בלא עמידה ליכא עקירה אלא עקירה ראשונה והיא לא היתה ע"מ לצאת והתורה לא חייבה אלא מלאכת מחשבת וגמרינן ממשכן שיתכוין לעשות המלאכה אבל לא יודע שהוא שבת או כסבור שמלאכה זו מותרת:
אָמַר אַבַּיֵי: וְהוּא שֶׁעָמַד לָפוּשׁ. מִמַּאי – מִדְּאָמַר מָר: תּוֹךְ אַרְבָּע אַמּוֹת עָמַד לָפוּשׁ פָּטוּר, לְכַתֵּף – חַיָּיב. חוּץ לְאַרְבָּע אַמּוֹת, עָמַד לָפוּשׁ – חַיָּיב, לְכַתֵּף – פָּטוּר.
Abaye added and said: And that is specifically if he stopped to rest; then it is considered placement. However, if he stopped to adjust his burden, it is not considered placement. The Gemara comments: From where did Abaye arrive at this conclusion? From that which the Master said with regard to the laws of carrying in the public domain: Although, by Torah law, one who transfers an object four cubits in the public domain is liable, if while transferring the object he stopped to rest within four cubits, he is exempt. By stopping to rest, he performed an act of placement in the middle of the transfer. As a result, he did not carry the object four complete cubits. However, if he stopped to adjust the burden on his shoulders, he is liable,
RASHI
והוא שעומד לפוש לנוח ההיא הויא עמידה ועקירה דבתרה הוי עקירה אבל עומד לכתף לתקן משאו על כתיפו לאו עמידה היא:
מדאמר מר רבה דהוא רביה דאביי:
תוך ד' אמות המעביר ד' אמות ברה"ר ועמד תוך ד' אמות לפוש וחזר והשלים והניח או עמד שם:
פטור שלא העביר ד' אמות בעקירה אחת ואם לכתף עמד בתוך הד' אמות וכשהשלים ד' אמות הניח או עמד שם לפוש חייב ועמידה דתוך ד' לאו עמידה היא שהיתה לכתף:
חוץ לד' אמות המעביר ד' אמות שלימות ועומד חוץ לד' אמות אם לפוש עמד הוי הנחת גופו כהנחת חפץ ואם לכתף עמד אין זו עמידה ואם נטלה אחר מידו אחרי כן שניהם פטורין:
מַאי קָא מַשְׁמַע לָן – שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקִירָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ, הָא אֲמַרָהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא! דְּאָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַבִּי אַמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּעֲבִיר חֲפָצִים מִזָּוִית לְזָוִית, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן וְהוֹצִיאָן – פָּטוּר, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקִירָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ! אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ, מָר אָמַר לָהּ בְּהַאי לִישָׁנָא, וּמַר אָמַר לָהּ בְּהַאי לִישָׁנָא.
With regard to the essence of Rabbi Yoḥanan’s halakha about entering and exiting all day long, the Gemara asks: What principle is he teaching us
RASHI
אמוראי נינהו ר' אלעאי ור' אמי:
מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא ומיהו ר' יוחנן חדא זימנא אמרה:
תָּנוּ רַבָּנַן : הַמּוֹצִיא מֵחֲנוּת לַפְּלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו – חַיָּיב, וּבֶן עַזַּאי פּוֹטֵר.
Since the issue of interruptions in the performance of the prohibited labor of carrying out was mentioned above, the Gemara proceeds to discuss a more complex related issue. The Sages taught in a baraita : One who carries an object out from a store, which is a private domain, to a plaza [ pelatia ],
RASHI
חנות רה"י:
פלטיא רחבה והוא רה"ר:
דרך סטיו מקום איצטבאות שיושבים סוחרים ושם כרמלית עליה דלאו להילוכה הוא כרה"ר:
חייב הואיל ולא עמד בסטיו לפוש אין כאן הנחה אלא בפלטיא:
ובן עזאי פוטר כדמפ' קסבר מהלך כעומד דמי ונמצא נעקר מרה"י ומונח בסטיו ועוקר מסטיו ומניח ברה"ר:
בִּשְׁלָמָא בֶּן עַזַּאי – קָסָבַר: מְהַלֵּךְ כְּעוֹמֵד דָמֵי. אֶלָּא רַבָּנַן, נְהִי נַמִי דְּקָסָבְרִי מְהַלֵּךְ לָאו כְּעוֹמֵד דָּמֵי, הֵיכָא אַשְׁכַּחְנָא כְּהַאי גַּוְונָא דְּחַיָּיב?
The Gemara clarifies the opinions. Granted, the opinion of ben Azzai makes sense, as he holds that walking is considered like standing. In other words, with each step, he is considered as if he came to a complete stop. Therefore, as he walked through the colonnade, which is neither a public domain nor a private domain, he came to rest there. Consequently, he did not carry from a private domain to a public domain; he carried into and out of a karmelit . However, the Rabbis, although they hold that walking is not considered like standing, their opinion is difficult. Where do we find a comparable case where one is liable? There is no direct transfer from domain to domain. The transfer is via a domain where there is no Torah prohibition. Where do we find that the Torah deemed one who carried out in that manner liable?
RASHI
היכא אשכחן כה"ג דמפסקא רשותא אחריתי מיחייב דילמא לא חייב' רחמנא אלא במוציא מרה"י לר"ה בהדיא:
TOSAFOT
בשלמא לבן עזאי מהלך כעומד דמי קשה לר"י מה צריך להאי טעמא לימא בשלמא לבן עזאי לא אשכחן כה"ג דמיחייב כדפריך מהא טעמא לרבנן דאי משום דמודה בזורק קאמר האי טעמא הא אכתי לא ידע דמודה בזורק דאי ידע לפרוך נמי לבן עזאי אזורק ומושיט היכא אשכחן כו' ותירץ ר"י דה"ק בשלמא לב"ע אפילו משכחת כה"ג במשכן פטור דמהלך כעומד דמי אלא לרבנן תקשה היכא אשכחן כו' ובירושלמי פריך על דעתיה דבן עזאי אין אדם מתחייב על ד' אמות ברה"ר לעולם דיעשה כמי שהונחה על כל אמה ואמה ויפטר ומשני משכחת לה בקופץ והש"ס דידן לא חשיב לה פירכא כדאמר בהזורק (לקמן שבת דף צו:) דד' אמות ברה"ר הלכתא גמירי לה ולהכי לא מקשה עלה וכן קלוטה לר"ע אע"ג דכמי שהונחה דמיא בזורק ד' אמות ברשות הרבים חייב ולא אמרינן כמי שהונחה תוך ד' אמות ברשות הרבים וריב"א מספקא ליה כיון דבד' אמות ברשות הרבים לא אמר מהלך כעומד דמי אף על גב דבעלמא כעומד דמי לבן עזאי אם חייב לבן עזאי אפילו עמד לפוש תוך ד' אמות אם לאו וכן אם לא עמד חוץ לארבע אמות כגון שנטלה אחר מידו אם אמרינן מהלך כעומד דמי חוץ לד' אמות אם לאו וכן קלוטה לרבי עקיבא אם אמר כמי שהונחה דמיא חוץ לארבע אמות אפילו קלטה אחר או כלב או שנשרפה כיון דתוך ארבע אמות לא אמרינן נראה לרשב"א לרבי יוחנן דאמר לעיל המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהם והוציאן פטור לית ליה דבן עזאי דלבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי הוה חייב וכן מוכח בהדיא בריש אלו נערות (כתובות דף לא. ושם):
אָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַבִּי אַמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
Rav Safra said that Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said: That is not an exceptional case,