Back
Shabbat
Daf 40aכִּי הַאי תַּנָּא.
Rabba’s statement is according to this tanna in the baraita , who referred to those who violated a rabbinic decree as transgressors.
RASHI
כי האי תנא דאמר לעיל משהתחילו עוברי עבירה התחילו לאסור הזיעה והרי לא נאסרה אלא ע"י הרוחצין בחמין מאתמול ואומרים מזיעין אנחנו ואין כאן אלא עבירת דבריהם שאסרו את החמין:
“אַמְבַּטְיָאוֹת שֶׁל כְּרַכִּים מְטַיֵּיל בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ״. אָמַר רָבָא: דַּוְקָא כְּרַכִּין, אֲבָל דִּכְפָרִים – לֹא. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּזוּטְרִין, נָפֵישׁ הַבְלַיְיהוּ.
It was taught in a Tosefta : In bathhouses in cities, one may stroll through them and, even if he sweats while doing so, need not be concerned. Rava said: This applies specifically to bathhouses in cities; but in villages, no, it does not apply. What is the reason for this distinction? Since the bathhouses in the villages are small, their heat is great, and even merely walking through them will certainly cause one to sweat.
RASHI
נפיש הבלייהו ומזיע:
תָּנוּ רַבָּנַן: מִתְחַמֵּם אָדָם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְיוֹצֵא וּמִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן וְיִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְשִׁיר מַיִם שֶׁעָלָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: מֵיחֵם אָדָם אֲלוּנְטִית וּמַנִּיחָהּ עַל בְּנֵי מֵעַיִם בַּשַּׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא קוּמְקוּמוֹס שֶׁל מַיִם חַמִּין וְיַנִּיחֶנּוּ עַל בְּנֵי מֵעַיִם בַּשַּׁבָּת, וְדָבָר זֶה אֲפִילוּ בַּחוֹל אָסוּר מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
The Sages taught: One may warm himself opposite a bonfire on Shabbat and emerge and rinse in cold water as long as he does not first rinse in cold water and then warm himself
RASHI
מפשיר מחמם לשון פושרין:
מיחם אדם מחמם:
אלונטית טיול"א ונראה לי בגד שמסתפגין בו דבכל דוכתא קרי לה אלונטית:
על גבי מעיים כשהוא חש במעיו מחממין לו כלי או בגד ומניחו שם ומועיל:
ובלבד שלא יביא קומקומוס כו' שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת בחמין:
מפני סכנה פעמים שהן רותחין:
TOSAFOT
מפני שמפשיר מים שעליו בכולה שמעתא ובמתניתין גבי מיחם שפינהו משמע דלהפשיר מים לצורך שתייה מותר דהפשירן לא זהו בישולן. והכא דאסורין מפרש ריב"א דדומה כרוחץ במים חמין ויבא להחם חמין לרחוץ גופו:
ובלבד שלא יביא קומקומוס כו' פירוש כל זמן שהאלונטית שם שמא יפלו המים על האלונטית ואתי לידי סחיטה אי נמי לא יביא משום רפואה וגזרו אטו שחיקת סממנים טפי מבאלונטית דלא מיחזי כרפואה כ"כ:
תָּנוּ רַבָּנַן: מֵבִיא אָדָם קִיתּוֹן מַיִם וּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁתָּפִיג צִינָּתָן. רָבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְבִיאָה אִשָּׁה פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן וּמַנִּיחָתוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּבְשַׁל אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּפְשַׁר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִשָּׁה סָכָה יָדָהּ שֶׁמֶן וּמְחַמַּמְתָּהּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, וְסָכָה לִבְנָהּ קָטָן, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
Similarly, the Sages taught: One may bring a jug [ kiton ]
RASHI
לא שיחמו לא שיניחם שם עד שיחמו:
אלא שתפיג צינתן במקצתן שתפיג שתתחלף כמו וריחו לא נמר (ירמיהו מ״ח:י״א) מתרגמין וריחיה לא פג:
לא בשביל שיבשל שלא תניחנו שם כדי בישול שתהא היד סולדת בו:
סכה ידה אבל להפשירו בפך כדרך שעושה בחול לא ופליג אדרב יהודה:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: שֶׁמֶן מַה הוּא לְתַנָּא קַמָּא? רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ לְהֶתֵּירָא, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר לְאִיסּוּרָא. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ לְהֶתֵּירָא: שֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ – מוּתָּר, קָסָבַר תַּנָּא קַמָּא: שֶׁמֶן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל. וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר: שֶׁמֶן יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, וְהֶפְשֵׁרוֹ לֹא זֶה הוּא בִּשּׁוּלוֹ. וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר: שֶׁמֶן – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, וְהֶפְשֵׁרוֹ זֶהוּ בִּשּׁוּלוֹ.
A dilemma was raised before the Sages: With regard to heating oil in this manner on Shabbat, what is its legal status according to the first tanna, who permits doing so with water? Does he permit oil as well? Rabba and Rav Yosef both said that the opinion of the first tanna is to permit doing so in the case of oil. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the opinion of the first tanna is to prohibit doing so. Rabba and Rav Yosef both said that the opinion of the first tanna is to permit doing so. The Gemara explains the dispute in the mishna: Oil, even though it is heated to the point at which the hand spontaneously recoils [ soledet ]
RASHI
להתירא מאי דאסר רבי יהודה בשמן בישול שרי ת"ק ומים דוקא נקט ולא שיחמו דיש בהן בישול אבל שמן אע"פ שהיד סולדת דהיינו בישול דר' יהודה שרי לת"ק:
סולדת נמשכת לאחוריה מדאגה שלא תכוה וזהו לשון ואסלדה בחילה (איוב ו׳:י׳) ואדאג ברעדה ואמשך מתלונתי מדאגת יום הדין אם הייתי יודע שמיתתי קרובה ולא יחמול:
שמן יש בו משום בישול הלכך לא כדי שיבשל אלא כדי שיפשר שרי דהפשרו אין זה בישולו:
ואתא רבי שמעון למימר דהפשירו זהו בישולו הלכך כדעבדין בחול לא ליעביד אלא כלאחר יד על ידי שינוי:
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר לְאִיסּוּרָא: שֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ – אָסוּר, קָסָבַר: שֶׁמֶן יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, וְהֶפְשֵׁרוֹ זֶהוּ בִּשּׁוּלוֹ. וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר: הֶפְשֵׁרוֹ לֹא זֶהוּ בִּשּׁוּלוֹ. וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר: שֶׁמֶן יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, וְהֶפְשֵׁרוֹ זֶהוּ בִּשּׁוּלוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כִּלְאַחַר יָד.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The opinion of the first tanna is to prohibit doing so. He explains the dispute in the following manner: According to the first tanna , with regard to oil, even if the heat is not so great that the hand spontaneously recoils from it, it is prohibited to heat it. He holds that oil is subject to the prohibition of cooking, and warming it is tantamount to cooking it. And Rabbi Yehuda came to say, leniently, that warming it is not tantamount to cooking it. And Rabban Shimon ben Gamliel came to disagree with Rabbi Yehuda and to say that oil is subject to the prohibition of cooking, and warming it is tantamount to cooking it. The Gemara questions: According to this explanation, the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel is identical to the opinion of the first tanna . What is the difference between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where this is done in a backhanded manner, i.e., not as it is typically done. According to the first tanna, it is totally prohibited to heat the oil, whereas according to Rabban Shimon ben Gamliel, it is permitted to heat the oil in a backhanded manner.
RASHI
לאיסורא אמרה תנא קמא לשמן דמיא הוא דשרי להפשיר אבל שמן הפשרו זהו בישולו:
איכא בינייהו כלאחר יד דלתנא קמא אפי' ע"י שינוי אסור:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶחָד שֶׁמֶן וְאֶחָד מַיִם, יָד סוֹלֶדֶת בּוֹ – אָסוּר, אֵין יָד סוֹלֶדֶת בּוֹ – מוּתָּר. וְהֵיכִי דָּמֵי יָד סוֹלֶדֶת בּוֹ? אָמַר רַחֲבָא: כֹּל שֶׁכְּרֵיסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית.
Rav Yehuda said that Shmuel said that the halakha is: With regard to both oil and water, heating either one to the point where the hand spontaneously recoils from it is prohibited. Heating either one to the point where the hand does not spontaneously recoil from it is permitted. The Gemara asks: And what are the circumstances in which a hand spontaneously recoils from it? Not all hands are equal in their sensitivity to heat. The Sage, Raḥava, said: Any water that could cause a baby’s stomach to be scalded is considered water from which the hand spontaneously recoils.
RASHI
והיכי דמי סלוד יש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד:
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר רַבִּי לְבֵית הַמֶּרְחָץ וּבִקַּשְׁתִּי לְהַנִּיחַ לוֹ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן בָּאַמְבַּטֵי, וְאָמַר לִי: טוֹל בִּכְלִי שֵׁנִי וָתֵן. שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת, שְׁמַע מִינָּהּ: שֶׁמֶן יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, וּשְׁמַע מִינָּהּ: כְּלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל, וּשְׁמַע מִינָּהּ: הֶפְשֵׁרוֹ זֶהוּ בִּשּׁוּלוֹ.
Rav Yitzḥak bar Avdimi said: One time I followed Rabbi Yehuda HaNasi into the bathhouse on Shabbat to assist him, and I sought to place a jar of oil in the bathtub for him, to heat the oil somewhat before rubbing it on him. And he said to me: Take water from the bath in a secondary vessel
RASHI
נכנסתי בשבת ובחמי טבריא הוה שלא נאסרו כדאמר לעיל התירו להם חמי טבריא:
באמבטי כגון בריכה עשויה בקרקע שהמים נכנסים שם ונאספין:
ובקשתי להניח שם פך שמן להפשיר לסוך הימנו קודם הרחיצה:
טול מן המים:
בכלי שני שיצטננו מעט דכלי שני אינו מבשל ואח"כ תן הפך לתוך אותו כלי שני דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו שאע"פ שהעבירו מעל האור מבשל כדתנן לקמן (שבת ד' מב.) האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין:
וש"מ הפשרו במקום הראוי לבישול:
זהו בישולו דהא להפשיר בעלמא הוא דקבעי ואסר ליה:
TOSAFOT
ושמע מינה כלי שני אינו מבשל תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון דאי יד סולדת אפי' כלי שני נמי ואי אין יד סולדת אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ויש לומר לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר:
הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכָל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר – חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵּא! וְכִי תֵּימָא בִּלְשׁוֹן חוֹל אָמַר לֵיהּ, וְהָאָמַר אַבַּיֵי: דְּבָרִים שֶׁל חוֹל – מוּתָּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן קוֹדֶשׁ, שֶׁל קוֹדֶשׁ – אָסוּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן חוֹל! אַפְרוּשֵׁי מֵאִיסּוּרָא שָׁאנֵי.
The Gemara is astonished by this story: How did Rabbi Yehuda HaNasi do this?
RASHI
והיכי עביד הכי להורות הוראה שהוא דבר תורה בבית המרחץ:
להרהר בדברי תורה:
דברים של קדש דברי תורה:
אסור לאומרן במקום הטנופת ואפי' בלשון חול:
TOSAFOT
וכי תימא בלשון חול קאמר ליה ואע"ג דאסור להרהר נימא דאין אסור להרהר אלא בלשון קדש והוא הרהר בלשון חול:
תֵּדַע, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר שֶׁנִּכְנַס אַחֲרָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבִקֵּשׁ לְהָדִיחַ קַרְקַע. וְאָמַר לוֹ: אֵין מְדִיחִין. לָסוּךְ לוֹ קַרְקַע, אָמַר לוֹ: אֵין סָכִין. אַלְמָא: אַפְרוּשֵׁי מֵאִיסּוּרָא – שָׁאנֵי, הָכָא נַמִי: לְאַפְרוּשֵׁי מֵאִיסּוּרָא שָׁאנֵי.
Know that this is so, as Rav Yehuda said that Shmuel said: There was an incident where a student of Rabbi Meir followed him into the bathhouse on Shabbat and sought to rinse the floor in order to clean it. And Rabbi Meir said to him: One may not rinse the floor on Shabbat. The student asked if it was permitted to smear the floor with oil.
RASHI
מרדות רדוי:
אָמַר רָבִינָא: שְׁמַע מִינָּהּ, הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טִבֶּרְיָא בַּשַּׁבָּת – חַיָּיב. דְּהָא מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי לְאַחַר גְּזֵירָה הֲוָה, וַאֲמַר לֵיהּ: טוֹל בִּכְלִי שֵׁנִי וָתֵן. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טִבֶּרְיָא בַּשַּׁבָּת – פָּטוּר! מַאי ‘חַיָּיב׳ נַמִי דְּקָאָמַר – מַכַּת מַרְדּוּת.
Ravina said: Learn from it that one who cooks in the hot springs of Tiberias
RASHI
דהא מעשה דרבי אחר גזירה הוה שגזרו על הזיעה ועל כרחין בחמי טבריא הוא דהוי ורבי יהושע דאמר לעיל בימי רבי הוה אלמא בימי רבי כבר נגזרה:
וקאמר ליה טול בכלי שני אבל ראשון לא אלמא יש בהן משום בישול:
אין מדיחין דלמא אתי לאשויי גומות:
אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא חֲזִיתֵיהּ לְרַבִּי אַבָּהוּ דְּשָׁט בָּאַמְבַּטֵי, וְלָא יָדַעֲנָא אִי עֲקַר אִי לָא עֲקַר. פְּשִׁיטָא דְּלָא עֲקַר. דְּתַנְיָא: לֹא יָשׁוּט אָדָם בִּבְרֵיכָה מְלֵאָה מַיִם, וַאֲפִילוּ עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר! לָא קַשְׁיָא, הָא
Rabbi Zeira said: I saw Rabbi Abbahu floating in a bath on Shabbat, and I do not know if he lifted his feet and was actually swimming in the water, or if he did not lift
RASHI
שט צף:
דשט באמבטי בשבת:
ולא ידענא אי עקר רגליו מן הארץ דקסבר כי תנן אין שטין על פני המים במשילין פירות בנהר גדול תנן דאיכא למגזר שמא יעשה חבית של שייטין כדאמרינן התם אבל באמבטי לא:
אי לא עקר רגליו:
לא ישוט דאע"ג דליכא למיגזר אסור:
ואפילו עומדת בחצר דליכא למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות:
הא דאסיר: