Back
Shabbat
Daf 37aשְׁמַע מִינָּהּ: מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מוּתָּר – שָׁאנֵי הָכָא, דִּקְטָמָהּ. אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? הוּבְעֲרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּהוּבְעֲרָה – הֲדַרָא לָהּ לְמִילְּתָא קַמַּיָּיתָא, קָמַשְׁמַע לָן.
Conclude from this halakha that even when it is food that shrivels and improves
RASHI
שהוחמו כל צרכן דליכא למיחש לחיתויי:
TOSAFOT
שמע מינה מצטמק ויפה לו מותר פירש בקונטרס דאי האי תבשיל במצטמק ורע לו מאי אתא לאשמעינן וקשה לר"י הא איצטריך לאפוקי מדרבי מאיר ורבי יהודה דאסרי בשאינה גרופה אפילו חמין דמצטמק ורע להם ועוד קשה כיון דהשתא ס"ד דמשום דהובערה הדרא למילתא קמייתא כי משני שאני הכא דקטמה מאי פריך מאי למימרא הא איצטריך טובא לאפוקי ממאי דס"ד מעיקרא ונראה לר"י דהשתא ס"ד דלא חשיבא קטומה כלל משום דהובערה ואשמעינן דהדרא למילתא קמייתא דאי חשיבא קטומה אמאי נקט בישל כל צרכו אפי' לא בישל כל צרכו שרי דאפילו רבי מאיר דמחמיר מכולהו תנאי שרי בחמין שלא הוחמו כל צרכן כדפירשנו לעיל דסתם חמין ותבשיל הוי שלא הוחמו כל צורכן ופריך שמע מינה מצטמק ויפה לו מותר דהא סתם תבשיל אמר לקמן דמצטמק ויפה לו הוא ומשני שאני הכא דקטמה פירוש וחשיבא לגמרי קטומה וה"ה אפילו לא בישל כל צרכו שרי והא דנקט בישל כל צרכו לאשמעינן דאי לאו קטומה אפילו בישל כל צרכו אסור משום דמצטמק ויפה לו הוא ופריך אי הכי מאי למימרא אף על גב דאשמעינן דאי לא קטמה אסור מ"מ מדנקט למילתיה בלשון היתר משמע דהתירא אתי לאורויי לן ואף על גב דאשמעינן דלא הדרא למילתא קמייתא נראה לו דהא לא איצטריך לאשמעינן דסברא הוא דלא הדרא למילתא קמייתא ואף על גב דמעיקרא הוה בעי למימר דהדרא למילתא קמייתא לאו משום דסברא הוא לומר כן אלא משום דנקט במלתיה בישל כל צרכו היה ר"ל כן כדפרישית ומשני דמכל מקום אצטריך דמהו דתימא כו' ועוד יש לומר שאני הכא דקטמה דלאו לגמרי מהניא קטימה אלא דוקא משום דבישל כל צרכו אבל לא בישל כל צרכו אסור משום דהובערה והשתא אתי שפיר הא דנקט הכא קטמה והובערה ולעיל נקט ונתלבתה דנתלבתה הוי פחות מהובערה והויא לגמרי כקטומה ופריך א"ה מאי למימרא דהא בלאו מילתיה מסברא ה"א דלא הדרא למלתא קמייתא כמו בנתלבתה ושרי ואפי' לא בישל כל צרכו ובלשון איסור ה"ל לאשמעינן ולא בלשון היתר ומשני הובערה איצטריך ליה ואי לאו מילתיה לא היה פשוט היתר אלא הוה ס"ד למימרא דהדרא למילתא קמייתא:
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קְטָמָהּ וְהוּבְעֲרָה – מַשְׁהִין עָלֶיהָ חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ כָּל צוֹרְכָּן וְתַבְשִׁיל שֶׁבִּישֵּׁל כָּל צוֹרְכּוֹ, וַאֲפִילוּ גֶּחָלִים שֶׁל רוֹתֶם. שְׁמַע מִינָּהּ: מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מוּתָּר. שָׁאנֵי הָכָא דִּקְטָמָהּ. אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? הוּבְעֲרָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ. הַיְינוּ הַךְ! גֶּחָלִים שֶׁל רוֹתֶם אִצְטְרִיכָא לֵיהּ.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a stove that he swept out or covered with ashes before Shabbat and subsequently reignited on Shabbat, one may leave hot water that was already completely heated and cooked food that was already completely cooked upon it, even if the coals were from the wood of a broom tree,
RASHI
מצטמק מתמעט וכויץ רטיי"ט לשון שדים צומקי (הושע ט) כמו שאתה אומר בלשון צווי נצטוה ובלשון צדק נצטדק וכן כל תיבה שראש יסודה צד"י כשהיא מתפעלת נותן ט' אחר צד"י:
מותר להשהותן בכירה דאי לא במצטמק ויפה לו קאמר מאי אתא לאשמעינן אלא ע"כ במצטמק ויפה לו קאמר ואפילו הכי לא גזרו משום חיתוי הואיל ונתבשל כל צרכו ותנא חמין לאשמעינן דבעינן שהוחמו כל צרכן מבעוד יום:
שאני הכא דקטמה וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצמוקי:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בַּגֶּפֶת וּבָעֵצִים מַשְׁהִין עָלֶיהָ חַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צוֹרְכָּן וְתַבְשִׁיל שֶׁלֹּא בִּישֵּׂל כָּל צוֹרְכּוֹ, עָקַר – לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיִּגְרוֹף אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֵפֶר. קָסָבַר: מַתְנִיתִין לְהַחֲזִיר תְּנַן, אֲבָל לַשְּׁהוֹת מַשְׁהִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּרוּף וְאֵינוֹ קָטוּם.
Rav Sheshet said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a stove that was lit with pomace or with wood, one may leave
RASHI
גחלים של רותם חמין יותר משאר גחלים ואינם ממהרין לכבות כדאמרינן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף עד:):
TOSAFOT
אמר רב ששת אמר ר' יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה תבשיל שלא בישל כל צרכו כו' פסק ר"ח דהלכה כרב ששת אמר ר' יוחנן דרבא דאמר תרוייהו תננהי סבירא ליה כוותיה וכן פסק רש"י דסתם מתניתין דפרק קמא (דך יט:) כחנניה ומותר להשהות אפי' באינה גרופה אבל להחזיר ודאי אסור אא"כ גרוף וקטום ואפי' בישל כל צרכו כדפי' לעיל:
אָמַר רָבָא: תַּרְוַויְיהוּ תְּנָנְהִי, לַשְּׁהוֹת תָּנֵינָא: אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁיכָה, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנֶיהָ. הָא קָרְמוּ פָּנֶיהָ – שָׁרֵי. לְהַחֲזִיר נַמִי תָּנֵינָא: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין. וְעַד כָּאן לָא קָשָׁרוּ בֵּית הִלֵּל אֶלָּא בִּגְרוּפָה וּקְטוּמָה, אֲבָל בְּשֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה לֹא. וְרַב שֵׁשֶׁת נַמִי – דִּיּוּקָא דְּמַתְנִיתִין קָמַשְׁמַע לָן.
Rava said: We already learned
RASHI
משהין עליה ואע"פ שלא קטמה ואמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן:
מתניתין דקתני עד שיגרוף:
להחזיר תנן דלא שרו בית הלל להחזיר עד שיגרוף ופירוקא דמתניתין כדאמרינן לעיל חסורי מיחסרא הלכך עקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה:
TOSAFOT
דיוקא דמתני' קמ"ל פי' רש"י דקמ"ל דקרמו פניה שפיר דמי ואין נראה דדיוק פשוט הוא דהא כיון דתנא עד שיקרמו פניה ממילא שמעינן דקרמו פניה שרי ונראה לפרש דדיוקא דמתניתין דכירה אתא לאשמעי' דלהחזיר תנן וחסורי מחסרא והכי קתני:
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בַּגֶּפֶת וּבָעֵצִים מַשְׁהִין עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּישֵּׁל כָּל צוֹרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ כָּל צוֹרְכָּן וַאֲפִילוּ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. אֲמַר לֵיהּ הַהוּא מִדְּרַבָּנָן לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: הָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ. מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר!
Rav Shmuel bar Yehuda said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a stove that was lit with pomace or with wood, on Shabbat eve one may leave a cooked dish that was already completely cooked, as well as hot water that was already completely heated, upon it and even if it is the type of food that when left for a prolonged period of time on the fire it shrivels and improves. There is no concern lest one come to stoke the coals. The Gemara relates that one of the Sages said to Rav Shmuel bar Yehuda: Isn’t it Rav and Shmuel who both say, contrary to your opinion, that if food shrivels and improves when placed on the stove, leaving it on there on Shabbat is prohibited?
RASHI
תרוייהו תננהי בין לשהות בשאינה גרופה תנינא בהדיא סתם משנה דמותר ועקר לא יחזיר נמי תנינא ולמה ליה לרבי יוחנן לאשמעינן:
הא קרמו פניה שרי והיינו לא בישל כל צרכו ותנור לאו גרוף וקטום הוא ואי נמי גרוף בתנור לא מהניא גריפה כדתנן במתניתין וכ"ש פת דאדעתא לבשולי יהביה בגוויה:
ועד כאן לא שרו כו' דמתניתין אלאחר שיגרוף קאי דקתני לא יתן עד שיגרוף ובין למאן דאמר לא ישהה ובין למ"ד לא יחזיר מ"מ חזרה דסיפא אגרוף וקטום מהדר:
ורב ששת נמי דיוקא דמתני' קמ"ל משום דלא מתני לה בהדיא הא קרמו שרי ואנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה אדחנניה סמכינן הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה כדאמר הא קרמו שרי ואע"ג דלא בישל כל צרכו ואמר רב ששת משמיה דרבי יוחנן כוותיה דמתניתין דפרקין משום חזרה הוא דבעי גרופה אבל לשהות לא וכל הני אמוראי דאסרי סברי מתניתין לשהות תנן:
אָמַר לֵיהּ: אַטּוּ לֵית אֲנָא יָדַע דְּאָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר! כִּי קָאָמִינָא לָךְ – לְרַבִּי יוֹחָנָן קָאָמִינָא. אֲמַר לֵיהּ רַב עוּקְבָא מִמֵּישָׁן לְרַב אַשִׁי: אַתּוּן דִּמְקָרְבִיתּוּ לְרַב וּשְׁמוּאֵל – עֲבִידוּ כְּרַב וּשְׁמוּאֵל, אֲנַן – נַעֲבֵיד כְּרַבִּי יוֹחָנָן.
Rav Shmuel bar Yehuda said to him: Is that to say that I do not know that Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: If food shrivels and improves when left on the fire for an extended period, it is prohibited to leave it there? When I said to you that it is permitted to leave it, I said it in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. Rav Ukva from Meishan said to Rav Ashi: You, who are close
אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מַהוּ לַשְּׁהוֹת? אָמַר לֵיהּ: הָא רַב יְהוּדָה מַשְׁהוּ לֵיהּ וְאָכֵיל. אָמַר לֵיהּ: בַּר מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, דְּכֵיוָן דִּמְסוּכָּן הוּא – אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת נַמִי שָׁרֵי לְמֶעֱבַד לֵיהּ, לִי וְלָךְ מַאי? אֲמַר לֵיהּ: בְּסוּרָא מַשְׁהוּ, דְּהָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מָרֵי דְּעוֹבָדָא הֲוָה וּמַשְׁהוּ לֵיהּ וְאָכֵיל. אֲמַר רַב אַשִׁי: קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְשָׁהִין לֵיהּ כָּסָא דְּהַרְסְנָא וַאֲכַל וְלָא יָדַעֲנָא אִי מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מוּתָּר, אִי מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּאִית בֵּיהּ מִיחָא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ הוּא.
Abaye said to Rav Yosef: What is the ruling with regard to leaving food on the stove from Shabbat eve? Rav Yosef said to him: Didn’t they leave food for Rav Yehuda and he ate it? Apparently, it is permitted to do so. Abaye said to him: No proof can be brought from Rav Yehuda. Since he is in danger, as he is sick and needs hot food, even on Shabbat as well, it is permitted to heat up food for him. However, for me and you as well as for all other people what is the ruling? Rav Yosef said to Abaye: In Sura, they leave food on the stove from Shabbat eve, as Rav Naḥman bar Yitzḥak from Sura was a master of good deeds who was meticulous in his performance of mitzvot, and they would leave food for him and he would eat it. Rav Ashi said: I stood before Rav Huna and saw that they left fish fried in oil [ kasa deharsena ]
TOSAFOT
מהו להשהות באינה גרופה ולא בישל כל צרכו קבעי או במצטמק ויפה לו:
אָמַר רַב נַחְמָן: מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ – אָסוּר, מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ – מוּתָּר. כְּלָלָא דְּמִלְּתָא: כֹּל דְּאִית בֵּיהּ מִיחָא – מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, לְבַר מִתַּבְשִׁיל דְּלִיפְתָּא, דְּאַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ מִיחָא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ הוּא. וְהָנֵי מִילֵּי – דְּאִית בֵּיהּ בִּשְׂרָא, אֲבָל לֵית בֵּיהּ בִּשְׂרָא – מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ הוּא. וְכִי אִית בֵּיהּ בִּשְׂרָא נַמִי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא קָבָעֵי לָהּ לְאוֹרְחִין, אֲבָל קָבָעֵי לָהּ לְאוֹרְחִין – מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. לָפְדָא דַּיְיסָא וְתַמְרֵי – מִצְטַמֵּק וְרַע לָהֶן.
Rav Naḥman said: Food that shrivels and improves when left on the stove, it is prohibited to leave it on the stove; if it shrivels and deteriorates, it is permitted. The principle in this matter is as follows: Any food that has flour in it shrivels and deteriorates, except for a cooked turnip dish, which, even though it has flour, shrivels and improves. And this applies only when there is meat in it, but when there is no meat in it, it shrivels and deteriorates. And when there is meat in it, too, we only said that it shrivels and improves when one does not need it for guests, but when one needs it for guests, it shrivels and deteriorates because it is not polite to serve guests overcooked food, which is not aesthetic. Furthermore: Leaving dishes made of figs [ lafda ],
RASHI
מהו לשהות בשאינה גרופה:
מסוכן הוא רגיל לאוחזו בולמוס וצריך לאכול מאכל מתוק וטוב:
מרי דעובדא מדקדק במעשיו:
כסא דהרסנא דגים המבושלים בשמנן בקמח:
מיחא קמח:
בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא:
They raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya bar Abba:
RASHI
דאית ביה בשרא מצטמק ויפה לו ששומן הבשר משבר כח הלפת כדאמר בברכות (דף מד:):
לאורחין צריך חתיכות חשובות לשום לפניהם ואין דרך כבוד בתבשיל הצטמק שאין הבשר ניכר בו:
לפדא מאכל שעושה מתאנים:
תמרי מאכל תמרים: