Back
Shabbat
Daf 35bאֶלָּא לַאֲכִילַת תְּרוּמָה, דְּלָא אָכְלִי כֹּהֲנִים תְּרוּמָה עַד דְּשָׁלֵים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דְּרַבִּי יוֹסֵי.
Rather, it must be that the reference is with regard to eating teruma . Priests may not eat teruma until twilight is completed, which according to Rabbi Yosei’s opinion is slightly later than it is according to Rabbi Yehuda’s opinion.
RASHI
אלא לאכילה וכולה מילתא דר' יוחנן לחומרא דלא תימא כי שלים בין השמשות דר' יהודה ליליא הוא וניכול וממילא נמי לענין מוצאי שבת לא אמרינן כר' יהודה דנימא דר' יוסי ליליא הוא ושרי:
TOSAFOT
אלא לענין אכילה קשה דמשום שיעורא פורתא דהוי כהרף עין לא הוי ליה למיפסק כר' יוסי וליכא למימר דכהרף עין דר' יוסי אינו מיד אחר בין השמשות דר' יהודה ומתאחר הרבה אחריו א"כ הא דאמר רב יהודה כו' בין השמשות דר' יהודה לרבי יוסי כהנים טובלים בו מאי איריא בין השמשות אחר בין השמשות דר' יהודה נמי כהנים טובלים לר' יוסי וי"ל דאינו מתאחר כל כך שיהא שיעור טבילה בינתיים א"נ ספק היה להם אם היה מתחיל מיד אחר דר' יהודה או מתאחר הרבה ולהכי איצטריך למיפסק דלא אכלי כהנים תרומה עד דודאי שלים בין השמשות דרבי יוסי:
הקשה ה"ר פורת דבשבת גופיה הוה מצי למינקט הלכה כר' יהודה בע"ש וכר' יוסי במוצאי שבת וכן לענין תרומה הוה מצי למימר הלכה כר' יהודה לענין טבילה וכר' יוסי לענין אכילה ונראה לר"י דניחא ליה לאשמועינן רבותא דאפי' בשבת דחמיר מיקל ר' יוסי ושרי לעשות מלאכה בבין השמשות דר' יהודה ואפי' בתרומה דקיל משבת או בתרומה דרבנן מחמיר ר' יוסי דלא אכלי כהנים עד דשלים בין השמשות דידיה:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכָב אֶחָד – יוֹם, שְׁנַיִם – בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שְׁלֹשָׁה – לַיְלָה. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: כּוֹכָב אֶחָד – יוֹם, שְׁנַיִם – בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שְׁלֹשָׁה – לַיְלָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא כּוֹכָבִים גְּדוֹלִים הַנִּרְאִין בַּיּוֹם, וְלֹא כּוֹכָבִים קְטַנִּים שֶׁאֵין נִרְאִין אֶלָּא בַּלַּיְלָה, אֶלָּא בֵּינוֹנִים.
With regard to the period of twilight, Rav Yehuda said that Shmuel said: When one can see one star in the evening sky, it is still day;
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי זְבִידָא: הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁנֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – חַיָּיב חַטָּאת מִמַּה נַּפְשָׁךְ. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמְעֵיהּ: אַתּוּן דְּלָא קִים לְכוּ בְּשִׁיעוּרָא דְּרַבָּנַן, אַדְּשִׁימְשָׁא אַרֵישׁ דִּיקְלֵי – אַתְלוּ שְׁרָגָא. בְּיוֹם הַמְעוּנָּן מַאי? בְּמָתָא חֲזִי תַּרְנְגוֹלָא, בְּדַבְרָא – עוֹרְבֵי, אִי נַמִי אַדָּאנֵי.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Zevida, said: One who performs a prohibited labor during two twilights,
RASHI
בשני בין השמשות ערב שבת ומוצאי שבת בהעלם אחד אין כאן עוד אשם תלוי אלא חטאת:
ממה נפשך אי ליליא הוא חייב על ערב שבת ושל מוצאי שבת אינו כלום ואי יממא הוא חייב על מוצאי שבת ואין של ערב שבת כלום וכגון דעבד ליה כל בין השמשות דליכא לספוקי להאי בתחילתו ולהאי בסופו:
בשיעורי דרבנן בין השמשות:
אתלו הדליקו את הנר מבעוד יום:
חזו תרנגולין היושבים על הקורות מבעוד יום וכן העורבים בשדה:
אדאני עשב הקרוי מלוו"א ועלין שלו נוטין לצד החמה שחרית כפופין למזרח ובחצי היום זקופין ולערב כפופים מאד למערב:
תָּנוּ רַבָּנַן, שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין עֶרֶב שַׁבָּת: רִאשׁוֹנָה לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִמְּלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שְׁנִיָּה – לְהַבְטִיל עִיר וַחֲנוּיּוֹת, שְׁלִישִׁית – לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: שְׁלִישִׁית לַחֲלוֹץ תְּפִילִּין. וְשׁוֹהֶה כְּדֵי צְלִיַּית דָּג קָטָן, אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר, וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת.
The Sages taught in a baraita : They sound six blasts on Shabbat eve
RASHI
שש תקיעות אף התרועות במנין דסדר שלהן תקיעה תרועה ותקיעה:
להבטיל ממלאכה שבשדות ויהא להן שהות ליכנס לעיר:
להבטיל העיר ממלאכה:
והחנויות ממקח וממכר:
לחלוץ תפילין והדלקת נר ברביעית:
להדביק פת בתנור ועדיין יש שהות כדי שיקרמו פניה שהיו ממהרים התקיעות כדי להוסיף מחול על הקדש:
ותוקע ומריע ותוקע הרי שש:
ושובת חל שבת עליו:
TOSAFOT
רבי יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ כו' פירש"י ורביעית להדליק את הנר וכן משמע דלא פליג אתרתי קמייתא ועוד דאמר בסמוך שניה להדליק את הנר כמאן לא כר' נתן ולא כר' יהודה הנשיא וליכא למימר נמי דאף לחלוץ תפילין קאמר ומדליק נמי בשלישית מדקאמר אלא ג' להדליק את הנר כמאן כר' נתן משמע ולא כר' יהודה הנשיא וקשה דבס"פ ד' מיתות (סנהדרין דף סח. ושם) גבי שחלה ר"א ואותו היום ע"ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין גער בו אביו ויצא בנזיפה א"ל היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות אלמא הדלקת נר קודם לחליצת תפילין וי"ל דשאני התם דמשום חוליו איחרו מלהדליק את הנר לפי שהיו טרודין בו עד שהיה סמוך לחשכה ולכך אמר יעסוק באיסור סקילה קודם ואדרבה משם יש ראיה דחליצת תפילין קודמת מדרצה הורקנוס לחלוץ תפילין קודם הדלקה ומסתמא היה יודע שכך היו רגילין לעשות:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַבַּבְלִיִּים, שֶׁתּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְשׁוֹבְתִין – מִתּוֹךְ מְרִיעִין. “תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין״?! הָווּ לְהוּ חֲמִשָּׁה! אֶלָּא: שֶׁתּוֹקְעִין, וְחוֹזְרִין וְתוֹקְעִין, וּמְרִיעִין וְשׁוֹבְתִין מִתּוֹךְ מְרִיעִין – מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן.
Rabban Shimon ben Gamliel said: What shall we do to the Babylonian Jews? They stray from the custom, as they sound a tekia and a terua , and they accept Shabbat during the terua , i.e., upon hearing the blast of the terua . The Gemara asks about this: Do the Babylonians really sound only a tekia and a terua and no more blasts? If so, there are only five blasts and not six, as it was taught in the baraita . Rather, the correct version is: They sound a tekia , and they again sound a tekia , and then they sound a terua , and they accept Shabbat during the terua . They do so because they continue the custom of their fathers that was handed down to them.
מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: שְׁנִיָּה – לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר. כְּמַאן? לֹא כְּרַבִּי נָתָן וְלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא! אֶלָּא: שְׁלִישִׁית לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר, כְּמַאן? כְּרַבִּי נָתָן.
Rav Yehuda taught to Rav Yitzḥak, his son: The second blast that is sounded before Shabbat is to inform people to light the light. The Gemara asks: In accordance with whose opinion did he say this? It is neither in accordance with the opinion of Rabbi Natan nor in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. Rather, certainly he told him that the third blast is in order to inform people to light the light, and in accordance with whose opinion did he say this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Natan.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין עֶרֶב שַׁבָּת: הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה – נִמְנְעוּ הָעוֹמְדִים בַּשָּׂדֶה מִלַּעֲדוֹר וּמִלַּחֲרוֹשׁ וּמִלַּעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, וְאֵין הַקְּרוֹבִין רַשָּׁאִין לִיכָּנֵס עַד שֶׁיָּבוֹאוּ רְחוֹקִין וְיִכָּנְסוּ כּוּלָּם כְּאֶחָד. וַעֲדַיִין חֲנוּיּוֹת פְּתוּחוֹת וּתְרִיסִין מוּנָּחִין, הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה שְׁנִיָּה – נִסְתַּלְּקוּ הַתְּרִיסִין וְנִנְעֲלוּ הַחֲנוּיּוֹת, וַעֲדַיִין חַמִּין מוּנָּחִין עַל גַּבֵּי כִּירָה. וּקְדֵירוֹת מוּנָּחוֹת עַל גַּבֵּי כִּירָה הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה שְׁלִישִׁית – סִילֵּק הַמְסַלֵּק, וְהִטְמִין הַמַּטְמִין, וְהִדְלִיק הַמַּדְלִיק. וְשׁוֹהֶה כְּדֵי צְלִיַּית דָּג קָטָן, אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר, וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת.
On a similar note, the school of Rabbi Yishmael taught in greater detail: Six blasts are sounded on Shabbat eve.
RASHI
מלעדור מלחפור:
ויכנסו כולם כאחד שלא יחשדו הנכנסים באחרונה לומר שעסקו במלאכתן אחר ששמעו קול השופר שאין הכל מכירין מי קרובים ומי רחוקים:
תריסין הן דלתות החנויות ומסלקין אותן ומניחן ע"ג יתדות ומוכרין עליהן תבלין ושאר דברים ולערב מחזירין אותן לפתחים:
חמין מים חמין למזוג בהן יין לשתות:
סילק המסלק קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה:
והטמין המטמין את הראויות למחרת:
TOSAFOT
שש תקיעות כמו שפירש בקונטרס שהיו תוקעין תקיעה תרועה תקיעה אע"ג דקצת משמע לקמן דשלש ראשונות תקיעות הן דקתני התחיל לתקוע תקיעה שניה לאו דווקא נקט תקיעה וכן מוכיח בפרק החליל (סוכה דף נג: ושם) דתנן אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ואין מוסיפין על מ"ח תקיעות וחשיב באותן מ"ח שלש להבטיל את העם ממלאכה ואמר בגמרא מתניתין דלא כר' יהודה דתניא רבי יהודה אומר הפוחת אל יפחות משבע והמוסיף אל יוסיף על ט"ז ומפרש במאי פליגי ר' יהודה סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא ואם ג' להבטיל את העם ממלאכה כולן תקיעות למה היה ר' יהודה מחשיבם כאחת:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי (בַּר) חֲנִינָא: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם בָּא לְהַדְלִיק אַחַר שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת – מַדְלִיק, שֶׁהֲרֵי נָתְנוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת לְהוֹלִיךְ שׁוֹפָרוֹ לְבֵיתוֹ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין! אֶלָּא: מָקוֹם צָנוּעַ יֵשׁ לוֹ לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ, שֶׁשָּׁם מַנִּיחַ שׁוֹפָרוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מְטַלְטְלִין לֹא אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת.
Rabbi Yosei bar Ḥanina, said: I heard that a person who was pressed for time and comes to light Shabbat lights after six blasts may light without concern, as even the moment of the sixth blast is not yet Shabbat. Proof for this is that the Sages provided the sexton of the synagogue a period of time to take his shofar , which he used to sound the blasts on a tall roof in the middle of the city, to his house. Clearly, during that interval it is not yet Shabbat. He said to him: If so , then you have rendered your statement subject to circumstances,
RASHI
חזן הכנסת שמש הציבור:
להוליך שופרו לביתו שהיה גג מיוחד בגובה העיר ואמצעיתה לתקוע שם ומשם מוליכו לביתו אלמא אכתי לא נקיט קדושת שבת עלייהו:
לשיעורין פעמים שביתו קרוב פעמים שביתו רחוק:
בראש גגו שתקע שם:
שאין מטלטלין אפילו ברשות היחיד:
וְהָתַנְיָא: שׁוֹפָר מִיטַּלְטֵל וַחֲצוֹצְרוֹת אֵינָם מִיטַּלְטְלִין! אָמַר רַב (יוֹסֵי): לָא קַשְׁיָא, כָּאן – בְּיָחִיד, כָּאן – בְּצִבּוּר. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וּבְיָחִיד לְמַאי חֲזֵי – הוֹאִיל וְרָאוּי לְגַמַּע בּוֹ מַיִם
The Gemara asks with regard to this last halakha : Wasn’t it taught in a baraita that the shofar may be moved on Shabbat, and the trumpets may not be moved? Rav Yosei said: This is not difficult, as one could say that here, where moving a shofar was permitted, it is referring to a shofar belonging to an individual. Because it has a use even on Shabbat, it may be moved. There, where moving a shofar was prohibited, it is referring to a shofar that belongs to a community. Because it has no use on Shabbat, it is, therefore, considered set-aside [ muktze ]. Abaye said to him: And in the case of an individual, for what permitted action is a shofar fit to be used on Shabbat? It is fit for use since it is suitable to give water with it
RASHI
והתניא שופר מיטלטל לפי שכפוף ראשו וראוי לשאוב בו מים ולשתות התינוק:
חצוצרות פשוטה ואינה ראויה אלא לתקוע והוי דבר שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה:
TOSAFOT
והתניא שופר מטלטלין כו' תימה לר"י הא ע"כ האי דשרי לטלטל שופר היינו לצורך גופו או לצורך מקומו דמחמה לצל אפי' ר' שמעון אסר כמו שאפרש בסמוך דשופר מלאכתו לאיסור הוא וברייתא דלעיל דאסר להצניעו היינו מחמה לצל והוי כמו מרא שלא יגנב בפרק כל הכלים (לקיין דף קכד:) דהיינו טלטול שלא לצורך ואומר ר"י דמשמע ליה דאסר בברייתא דלעיל אפי' לצורך גופו ומקומו מדקתני לפי שאין מטלטלין ולא קתני לפי שאין מצניעין וא"ת וכיון דאיירי הכא הא דמטלטל שופר היינו לצורך גופו א"כ חצוצרות אמאי אין מטלטלין וי"ל דחצוצרות מוקצה יותר משופר כמו שאפרש בסמוך ומיהו מתוך פירוש הקונטרס משמע דשופר הוי מלאכתו להיתר: