Back
Shabbat
Daf 32aוְנִמְסְרוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ.
and they were given, among others, to ignoramuses
RASHI
ונמסרו לעמי הארץ שלא מסרו לב"ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש ע"פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו ואע"ג דתקון רבנן דמאי מ"מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש (חגיגה דף כז:) שעמי הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות ומעשרות דרבנן לא הימנוהו:
תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתָה אִשָּׁה שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ״. רַבִּי אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצוֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ״. אֵיזֶה הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם – הֱוֵי אוֹמֵר: בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.
It was taught in a baraita that Rabbi Natan says: Due to the sin of vows unfulfilled a person’s wife dies. The allusion is as it is stated: “If you have not the wherewithal to pay, why should He take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27). Rabbi Yehuda HaNasi says: Due to the sin of vows unfulfilled, children die when they are young, as it is stated: “Better is it that you should not vow, than that you should vow and not pay. Suffer not your mouth to bring your flesh into guilt, neither say you before the messenger that it was an error; wherefore should God be angry at your voice and destroy the work of your hands?” (Ecclesiastes 5:4–5). What is the work of a person’s hands? You must say that it is a person’s sons and daughters.
RASHI
אם אין לך לשלם עולות והקדשות שתדור:
משכבך אשתך:
אל תתן את פיך בנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך:
לפני המלאך גזבר של הקדש:
כי שגגה בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם:
על קולך בשביל קול נדריך:
תָּנוּ רַבָּנַן, בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים – דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים – כְּדַאֲמַרַן, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה – מַאי קְרָאָהּ? דִּכְתִיב: “לַשָׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקְחוּ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים נַמִי מֵהָכָא – “לַשָׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם״ – עַל עִסְקֵי שָׁוְא. מִכְּדִי, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הַיְינוּ רַבִּי, וְרַבִּי בַּעֲוֹן נְדָרִים קָאָמַר! בָּתַר דִּשְׁמַעָהּ מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
In order to clarify which sins cause one’s young children to die, the Gemara cites what the Sages taught in a baraita : For the sin of vows, one’s children die, this is the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda HaNasi says: For the sin of dereliction in the study of Torah.
RASHI
לשוא הכיתי בתמיה וכי בחנם הכיתים אינו אלא בשביל המוסר דהיינו תורה לא לקחו לא למדו לשון לקח:
על עסקי שוא ששקרו בנדריהם דדמי לשבועה:
והא בעון נדרים אמר בברייתא קמייתא ומשני ההיא קמייתא בתר הך איתמר דמעיקרא אמר בעון ביטול תורה ובתר דשמע מר' אלעזר דשמע מר' שמעון אבוה דהוה רביה דרבי בעון נדרים אמר איהו נמי הכי:
TOSAFOT
רבי יהודה הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר והכא לא משני דאף בעון ביטול תורה קאמר כדמשני לקמן (שבת דף לג:) גבי אף על לשון הרע דהתם שייך למימר דאף קאמר דבברייתא שניה שמביא אחריה קאי נמי אתנא קמא דקאמר על לשון הרע וקאמר איהו אף שאוכלים דברים שאינם מתוקנים אבל הכא אי אף קאמר א"כ ברייתא דלעיל דלא קאי את"ק הוה ליה למינקט נמי בעון ביטול תורה:
פְּלִיגִי בָּהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, חַד אָמַר: בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר: בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה. לְמַאן דְּאָמַר “בַּעֲוֹן מְזוּזָה״ – מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלֹא לִפְנֵי פָנָיו. וּלְמַאן דְּאָמַר “בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה״ מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלִפְנֵי פָנָיו.
On the same topic, Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Yosei disagree. One said that children die due to the sin of not affixing a mezuza to one’s doorpost. And one said children die due to the sin of dereliction in the study of Torah. According to the one who said that children die because of the sin of not affixing a mezuza , his opinion there is based on an exegetical principle, which states that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it and not on juxtaposition to the verse before the one preceding it. In this case, it says: “That your days may be multiplied, and the days of your children” (Deuteronomy 11:21), and the preceding verse says: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 11:20). And according to the one who said that children die due to the sin of dereliction in the study of Torah, that is because in his opinion the exegetical principle is that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it, as well as to the verse before the one preceding it. In his opinion, the blessing of long life also relates to the verse before the one immediately preceding it: “And you shall teach them your children, talking of them” (Deuteronomy 11:19).
RASHI
מקרא נדרש למען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש לפניו קאי אקרא דלקמיה דמשתעי במזוזה ולא לפני פניו ולמדתם אותם את בניכם:
ולפני פניו ואף בעון בטול תורה קאמר:
TOSAFOT
מקרא נדרש לפניו ולפני פניו תימה לר"י דבפ"ק דקדושין (דף לד. ושם) דאמר כל מצות עשה כו' ופריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה פי' וליפטרי נשים ממזוזה כי היכי דפטירי מתלמוד תורה ומשני לא ס"ד דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' אטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי והשתא הא קאי נמי אתלמוד תורה כדמשמע הכא אע"פ שאין הנשים חייבות וי"ל דבת"ת הוה מחייבינן נמי מהאי טעמא אי לא מיעט קרא בהדיא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם אבל במזוזה דליכא מיעוט אלא היקשא מהאי טעמא אית לן למימר דאין להקיש:
פְּלִיגִי בָּהּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה; חַד אָמַר: בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר: בַּעֲוֹן צִיצִית. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה – דִּכְתִיב: “וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ״ וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: “לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב כָּהֲנָא וְאִיתֵימָא שֵׁילָא מָרִי, דִּכְתִיב: “גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה נַמִי מֵהָכָא, דִּכְתִיב: “לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים״ – שֶׁעָשׂוּ פְּתָחִים כְּמַחְתֶּרֶת.
The tanna ’ im Rabbi Meir and Rabbi Yehuda also disagreed about this. One said: Children die due to the sin of mezuza , and one said children die due to the sin of not affixing ritual fringes. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the one who said that children die due to the sin of mezuza , it is based on the juxtaposition of the verses, as it is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates,” and it says thereafter: “ T hat your days may be multiplied, and the days of your children.” However, according to the one who said that children die because of the sin of ritual fringes, what is the reason? What is the connection between these matters? Rav Kahana said, and some say that it was Sheila Mari: It is homiletically interpreted as is written: “Also in your corners is found the blood of the souls of the innocent poor” (Jeremiah 2:34). Due to one’s failure to affix ritual fringes to the corners of his garments, the innocent poor, young children, who have not had opportunity to sin, die. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: According to the one who said that children die because of the sin of mezuza , it is also derived from here, as it is written in the continuation of that verse: “You did not find them breaking in; yet for all these things.” We see that this punishment comes because they made entrances like a thief’s breach in the wall. They did not place mezuzot in their entrances.
RASHI
גם בכנפיך בשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים בנים קטנים שלא חטאו:
כמחתרת שאין לה פצימין הכי אמר קרא לא במחתרת פתחיהן מצאתים שלמים במצותי כי על כל אלה הכיתי דהאי קרא בתר לשוא הכיתי את בניכם כתיב:
TOSAFOT
בעון ציצית כו' דוקא בימיהם שהיו מלבושיהם כך בארבע כנפות היו נענשים מי שלא היה להם ציצית כדמוכח (מנחות מא) גבי א"ל מלאכא לרב קטינא כו' אבל השתא שאין העולם רגילים במלבושים כאלו אין צריך לקנות. אך טוב לקנות טלית ולברך עליו בכל יום כדאמר בסוף פרק קמא דסוטה (דף יד.) וכי לאכול מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי [ת"י]:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כֹּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית זוֹכֶה וּמְשַׁמְּשִׁין לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר ה׳ [צְבָאוֹת] בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם [וְהֶחֱזִיקוּ] בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם וגו׳״.
Since the Gemara discussed the importance of the mitzva of ritual fringes, it cites that which Reish Lakish said: Anyone who is vigilant in performing the mitzva of ritual fringes
RASHI
בכנף איש יהודי בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות:
סִימָן: שָׂנֵא חַלָּה תְּרוּמָה נִגְזֶלֶת דִּינָא שְׁבוּעָה שִׁיפוּכְתָּא גִּילּוּיָא וְנַבְלוּתָא. תַּנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם – מְרִיבָה רַבָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, וְאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן חַלָּה אֵין בְּרָכָה בַּמְכוּנָּס, וּמְאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בַּשְּׁעָרִים, וְזוֹרְעִין זְרָעִים וַאֲחֵרִים אוֹכְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבוֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אוֹיְבֵיכֶם״, אַל תִּקְרִי “בֶּהָלָה״ אֶלָּא “בְּחַלָּה״. וְאִם נוֹתְנִין – מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “[וְ]רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ״.
Together with these statements, the Gemara cites a mnemonic
RASHI
שנאת חנם שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ושונאו:
מריבה רבה מדה כנגד מדה:
ובניו קטנים מתים אהבתו ניטלת ממנו היינו נמי במדה:
במכונס באוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים שמוכרים ביוקר:
והפקדתי כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט-נ׳) אמעט את מה שעליכם שכנסתם כבר:
בחלה בעון חלה:
בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שָׁמַיִם נֶעֱצָרִין מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, וְהַיּוֹקֶר הֹוֶה, וְהַשָּׂכָר אָבֵד, וּבְנֵי אָדָם רָצִין אַחַר פַּרְנָסָתָן וְאֵין מַגִּיעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִיָּה גַּם חוֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ״. מַאי מַשְׁמַע? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם – יִגְזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִם נוֹתְנִין – מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרוּבּוּת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דַי״, מַאי “עַד בְּלִי דַי״? אָמַר רָמִי בַּר (רַב) אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי.
They also said: Due to the sin of abrogation of terumot and tithes, the heavens are prevented from pouring down dew and rain, and expense prevails, and profit is lost, and people pursue their livelihood but do not attain it, as it is stated: “Drought and heat consume the snow waters;
RASHI
השמים נעצרים ומתוך שאין גשמים היוקר הוה:
ושכר אבד שכר ריוח:
ציה גם חום ציה כמו צווי דברים שצויתי אתכם בשעת החום היינו תרומות ומעשרות:
בַּעֲוֹן גָּזֵל הַגּוֹבַאי עוֹלֶה, וְהָרָעָב הוֹוֶה, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִים בְּשַׂר בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים״ אָמַר רָבָא: כְּגוֹן הָנֵי נְשֵׁי דִּמְחוֹזָא,
Due to the sin of robbery, locusts emerge, and famine prevails, and people eat the flesh of their sons and daughters, as it is stated: “Hear this word, you cows of Bashan, that are in the mountain of Samaria, that oppress the poor, that crush the needy, that say unto their lords: Bring, that we may feast” (Amos 4:1). Afterward it says: “And I also have given you cleanness of teeth in all your cities, and want of bread in all your places” (Amos 4:6), which refers to famine. Rava said: The cows of Bashan; like those women of the city of Meḥoza,