Back
Shabbat
Daf 28aאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר מִנּוֹצָה שֶׁל עִזִּים שֶׁאֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים – מִטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁמִּטַּמְּאָה בִּנְגָעִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּטַּמְּאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת.
It is derived through an a fortiori inference from goats’ hair. Although goats’ hair does not become ritually impure from leprosy, it does become ritually impure as a tent over a corpse; with regard to the hide of a non-kosher animal that becomes ritually impure from leprosy, is it not the case that it becomes ritually impure as a tent over a corpse?
RASHI
שאינה מטמאה בנגעים דהא צמר ופשתים כתיב:
מטמא באהל המת אם עשאו אהל דהא ממשכן גמר ליה ועיקר אהל דכתיב במשכן ביריעות עזים כתיב הא דכתיב בספרים כל מעשה עזים ל"ג ליה דמהכא לא נפקא לן אהל דבכלים הוא דכתיב וכדאמר בעלמא להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים:
TOSAFOT
אתיא בק"ו מנוצה של עזים וא"ת נימא שתי וערב יוכיח שמטמא בנגעים ואינו מטמא במת אף אני אביא עור בהמה טמאה כו' ועוד קשה אמאי איצטריך קרא בשרצים לעור בהמה טמאה ליתי בק"ו מנוצה של עזים שאין מיטמא בנגעים מיטמא בשרצים וי"ל דאי לא הוה כתיב קרא בשרצים ליכא למילף עור בהמה טמאה בק"ו מנגעים לא בשרצים ולא באהל המת דאיכא למימר שתי וערב יוכיח אבל השתא דכתיב טומאה בשרצים ילפינן שפיר בק"ו מנגעים שיטמא באהל המת וליכא למימר שתי וערב יוכיח דמה לשתי וערב שכן אינו מטמא בשרצי' תאמר בעור בהמה טמאה שמטמא בשרצים הכי נמי יטמא באהל המת:
ור"י אומר דליכא למימר שתי וערב יוכיח דהכי עביד ק"ו ומה נוצה של עזים שאין מטמא בנגעים מטמא באהל המת ככלי העשוי מנוצה של עזים עור בהמה טמאה שטמא בנגעים אינו דין שיטמא באהל המת ככליו דהשתא לא שייך למימר שתי וערב יוכיח שמטמא בנגעים ולא באהל המת דשתי וערב אין שייך בו כלי ואין לומר דכל היוצא מן העץ ועצם יוכיח שמטמא בנגעים ואינו מטמא במת דמה שמטמא בנגעים אינו מחמת עצמו אלא מחמת הבית דהא בית שסיככו בזרעים אמר בהעור והרוטב דמטמא בנגעים אבל נוצה והעור מטמא מחמת עצמו ומהר"ם כתב דליכא למימר שתי וערב יוכיח דמה לשתי וערב שכן אין מטמאין לא במת ולא בש"ז תאמר בעור בהמה טמאה דמטמא דהא כתיב במת ובש"ז כל בגד וכל כלי עור. ולעיל כי פריך מה לשרצים ליכא למימר נגיעת מת וש"ז יוכיח דמה לכולהו שכן פחות מכזית דנגיעת מת בכשעורה וש"ז במשהו או בחתימת פי האמה (והוא תי' דאיצטריך קרא בשרצים לאפוקי מהיקש דשק) וזה אין נראה דע"כ דגם לענין אהל הוי שיעורו בכזית להביא טומאה על כל הכלים ועל עצמן אפי' יוצא מן העץ דזהו תלוש קיי"ל דמביא ונ"ל דלא שייך כלל למימר אהל תלוש יוכיח כיון דלא אתינא למילף אלא לענין אהל המחובר דלא מטמא אלא מאי דילפי' ממשכן וכי האי גוונא איכא בפ"ק דמנחות גבי טריפה שהיתה לה שעת הכושר דלא ילפינן מטריפה שלא היתה לה שעת הכושר אפ' במה הצד [ת"י]:
והקשה השר מקוצי מאי בעי בסמוך מאי הוי עלה דתחש תיפוק ליה דטהור היה מדאיצטריך קרא בשרצי' לטמא עור בהמה טמאה דאי טמא היה לשתוק קרא בשרצים ותיתי בק"ו מנגעים דהשתא ליכא למימר שתי וערב יוכיח דמה לשתי וערב שכן אין מטמאין באהל המת תאמר בעור בהמה טמאה דמיטמא באהל המת כיון דתחש טמא היה וי"ל דמהכא ליכא למיפשט דטהור היה דאפילו טמא היה כתיב בשרצים דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ועוד אומר רש"י דשרצים לא אתו מק"ו מנגעים דאיכא למיפרך פשוטי כלי עור יוכיח דמטמא בנגעים ולא בשרצים:
וְאֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: לֹא הוּכְשְׁרוּ בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד, לְמַאי הִלְכְתָא? לִתְפִילִּין. תְּפִילִּין?! בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: “לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״ – מִן הַמּוּתָר בְּפִיךָ.
Since the conclusion was that the hide of even a non-kosher animal can become ritually impure as a tent over a corpse, it is not necessary to assume that the covering of the Tabernacle was made specifically from the hide of a kosher animal. And, if so, that which Rav Yosef taught: Only the hide of a kosher animal was suitable for heavenly service, for what halakha
RASHI
אלא הא דתני רב יוסף כו' כיון דרבינן עור בהמה טמאה לאהל המת הא דתני רב יוסף למאי הלכתא מאי דהוה הוה אי לאו למילף מיניה לטומאה:
לתפילין איתמר דהיא נמי מלאכת שמים:
TOSAFOT
למאי הלכתא לא בעי למימר לאשמעינן דתחש טהור היה דמשמע דאתא לאשמעינן שום צורך הוראה:
תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה וגו' תימה לר"י וכי אין לברייתא לשנות מה שדורש מן הפסוק וכל הנך דמייתי בסמוך וכי לית ליה לרב יוסף לשנות הברייתא לפי שזה אמרו אמורא אחד או ברייתא ואומר רבינו יצחק דהכי פריך תפילין בהדיא כתיב בהו ואי הא הוה אתי לאשמעי' הוה ליה לאתויי קרא אע"כ מילתא אחריתי אתא לאשמעי' ודרשה דמן המותר בפיך היתה פשוטה ולא איצטריך לאשמעי' וקאמר אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין כו' ובזה הלשון הוה ליה לרב יוסף למימר והוה ידעינן שפיר דבעי עור בהמה טהורה דדרשה דמן המותר בפיך היא פשוטה אלא לכורכן בשערן צריך בהמה טהורה הא נמי הל"מ דתניא כו' מדלא קתני רב יוסף בהאי לישנא ונכרכות בשערן ש"מ דמילתא אחריתא אתא לאשמעינן אלא לרצועותיהן והא"ר יצחק רצועות שחורות הל"מ וכיון דמצריך שיהו הרצועות שחורות כמו הקציצה כל שכן דבעינן שיהו טהורות כמו הקציצה דסברא הוא להקפיד על הטהרה מעל השחרות ואי הא אתא רב יוסף לאשמעי' לישמעינן שיהיו שחורות דהוה שמעינן מינה תרתי שחורות וטהורות ומשני נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי דמשחורות ליכא למיגמר טהורות:
אֶלָּא לְעוֹרָן. וְהָאָמַר אַבַּיֵי: שי״ן שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי!
Rather, the Gemara explains that this halakha of Rav Yosef was said only with regard to the leather
RASHI
לעורן עור דפוס שלהן שהכתבים של פרשיות מונחים בו דהאי לא מלמען תהיה נפקא דהא לאו תורה כתיבא ביה:
שי"ן של תפילין שיהא העור נקמט מבחוץ ג' קמטין ודומה לשי"ן והרצועה נקשרת כמין דלית ויש רצועה כפופה כמין י' דהיינו שדי וכיון דאות השם נכתב בקמטין שלו מותר בפיך בעינן ומקרא נפיק:
אֶלָּא לְכוֹרְכָן בִּשְׂעָרָן וּלְתוֹפְרָן בְּגִידָן. הָא נַמִי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, דְּתַנְיָא: תְּפִילִּין מְרוּבָּעוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, נִכְרָכוֹת בִּשְׂעָרָן וְנִתְפָּרוֹת בְּגִידָן.
Rather, the Gemara explains that Rav Yosef’s halakha comes to teach that one must tie the parchments upon which the portions of the Torah are written in the phylacteries with a kosher animal’s hair, as well as sew the phylacteries with a kosher animal’s sinews. The Gemara asks: The source of these halakhot is also a halakha transmitted to Moses from Sinai, as it was taught in a baraita : The requirement that phylacteries must be square
RASHI
אלא לנכרכות בשערן תניא לההיא דרב יוסף שצריך לקשור איגרות הפרשיות בשער עור בהמה טהורה ולתופרן בגיד בהמה טהורה:
בשערן בשער מן הקלף כלומר בשל טהורה:
TOSAFOT
לא צריכא אלא לכורכן בשערן קשה לרשב"א אי הא אתא לאשמעי' אמאי נקט עור במילתיה:
אֶלָּא לִרְצוּעוֹת. וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: רְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. נְהִי דִּגְמִירִי שְׁחוֹרוֹת – טְהוֹרוֹת מִי גְּמִירִי?
Rather, the Gemara says that Rav Yosef came to teach with regard to the halakha of the straps of the phylacteries. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yitzḥak say: The straps of the phylacteries must be black
RASHI
לרצועותיהן שיהיו מעור בהמה טהורה:
הל"מ וכיון דהלכתא רצועות מסיני טהורות נמי הל"מ ומתניתא דרב יוסף לאו הל"מ קאמר:
מַאי הָוֵי עֲלָהּ דְּתַחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר : תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה הוּא אִם מִין בְּהֵמָה הוּא, וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמֹשֶׁה, וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מִשְׁכָּן וְנִגְנַז.
The Gemara asks: What is the halakhic conclusion reached about this matter of the taḥash
RASHI
מאי הוי עלה דתחש הואיל ולרב יוסף לאו לענין מלאכה דמשכן איתמר לא איפשיט בעיין:
מִדְּקָאָמַר קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ – שְׁמַע מִינָּהּ טָהוֹר הָיָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס״. ‘מַקְרִין׳ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ‘מִקֶּרֶן׳ כְּתִיב. וְלִיפְשׁוֹט מִינֵּיהּ דְּמִין בְּהֵמָה הוּא! כֵּיוָן דְּאִיכָּא קֶרֶשׁ דְּמִין חַיָּה הוּא, וְלֵית לֵיהּ אֶלָּא חֲדָא קֶרֶן – אִיכָּא לְמֵימַר מִין חַיָּה הוּא.
The Gemara comments: From the fact that it is said that the taḥash had a single horn on its forehead, conclude from this that it was kosher, as Rav Yehuda said in a similar vein: The ox that Adam, the first man,
RASHI
מקרין תרתי משמע דסתם מקרין כל קרניו:
מתני׳ פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּיפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאָה הִיא וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְהוֹרָה הִיא וּמַדְלִיקִין בָּהּ.
The wick of a garment, i.e., cloth made into a wick for a lamp, that one folded it into a size and shape suitable for a wick, but did not yet singe it
RASHI
מתני' שקיפלה כמו שגודלין פתילות:
הבהבה על השלהבת כדי שתהא מחורכת ותדליק יפה:
טמאה היא דבגד כלי הוא ומקבל טומאה אם היה שלש על שלש דקפול אין מבטלה מתורת בגד הואיל ולא הבהבה:
ואין מדליקין בה כדמפרש טעמא בגמ':
גמ׳ בִּשְׁלָמָא לְעִנְיַן טוּמְאָה – בְּהָא פְּלִיגִי, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: קִיפּוּל אֵינוֹ מוֹעִיל, וּבְמִילְּתֵיהּ קַמַיָּיתָא קָיְימָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: קִיפּוּל מוֹעִיל וּבַטּוּלֵּי בָּטֵיל.
The Gemara asks: Granted, with regard to ritual impurity, the reasons for their disagreement are clear and this is their dispute: Rabbi Eliezer holds that folding alone is ineffective in altering the identity of the garment and it retains its original status. It can become ritually impure like any other garment. Rabbi Akiva holds that folding is effective, and it negates its garment status, and therefore, it can no longer become ritually impure.
RASHI
גמ' קפול מועיל לבטולה מתורת בגד:
אֶלָּא לְעִנְיַן הַדְלָקָה בְּמַאי פְּלִיגִי? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא, וְכֵן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בְּשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת עָסְקִינַן, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת עָסְקִינַן, דְּכּוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים, וּדְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּעוּלָּא, דְּאָמַר עוּלָּא: הַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק בְּרוֹב הַיּוֹצֵא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: קִיפּוּל אֵינוֹ מוֹעִיל, וְכֵיוָן דְּאַדְלִיק בֵּיהּ פּוּרְתָּא – הָוְיָא לֵיהּ שֶׁבֶר כְּלִי, וְכִי קָא מַדְלִיק – בְּשֶׁבֶר כְּלִי קָמַדְלִיק. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: קִיפּוּל מוֹעִיל, וְאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, וְכִי קָמַדְלִיק – בְּעֵץ בְּעָלְמָא קָמַדְלִיק.
However, with regard to lighting on Shabbat what is at the crux of their dispute? Rabbi Elazar said that Rav Oshaya said, and Rav Adda bar Ahava said likewise: Here we are dealing with a cloth that is precisely three by three fingerbreadths and we are dealing with a Festival that occurred on Shabbat eve. And everyone is of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that on a Festival one may only kindle a fire with whole vessels, as it is permitted to carry them and they do not have set-aside [ muktze ] status; however, one may not kindle a fire using broken vessels, i.e., vessels that broke on the Festival. Since they broke on the Festival itself, they are classified as an entity that came into being [ nolad ]
RASHI
מצומצמות דאי הוה טפי פורתא לכולי עלמא מדליקין:
ובי"ט שחל להיות בע"ש דשייך ביה איסור מוקצה עסקינן:
ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו בו ביום דהוו להו נולד אבל בכלים מסיקין דהא חזו לטלטלן:
ודכולי עלמא אית להו צריך המדליק להדליק בידים קודם סילוק ידיו רוב היוצא מן הפתילה חוץ לנר הלכך על כרחך צריך לעסוק בו לאחר שנפחת משלש הלכך טעמא דר"א דאסר קסבר קיפול אינו מועיל והוה ליה כלי שנשבר ביו"ט וכי קמדליק ביה פורתא כיון דמצומצמות היו הוו שברי כלי דפחות משלש לאו כלי הוא והוה ליה כלי שנשבר בי"ט וכי קמדליק בידים להשלים רוב היוצא בשבר כלי קמדליק והא דאמרינן מסיקין בכלים דוקא שלא יגע בו אחר שנפחת אלא אם כן ריבה עליו עצים מוכנים כדלקמן (שבת דף כט.):
קיפול מועיל ועל כרחך מעי"ט קיפלה דאין גודלין פתילה בי"ט כדתניא בהמביא (ביצה לב:) וכבר נתבטל הכלי מבע"י ואין כאן שבר כלי:
אָמַר רַב יוֹסֵף, הַיְינוּ דְּתָנֵינָא: “שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת״ וְלָא יָדַעֲנָא לְמַאי הִלְכְתָא.
Rav Yosef said, that is what I learned: Three by three exactly. And I did not know to what halakha this was relevant. Rav Yosef received from his teachers that the baraita is referring to a case of three by three exactly, and he did not know why it was significant to establish the baraita in a case of exactly three by three and no more.
RASHI
היינו דתנינא שהייתי שונה מרבותי משנה ג' על ג' מצומצמות ולא הוה ידענא למאי הלכתא איתמר דאי לענין טמויי כל שכן דאי איכא טפי דמטמא:
וּמִדְּקָא מְתָרֵץ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה – שְׁמַע מִינָּהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ; וּמִי אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָכִי? וְהָאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה:
The Gemara adds incidentally: And from the fact that Rav Adda bar Ahava interpreted
RASHI
ומדקא מתרץ כו' מילתא באפי נפשיה היא בתמיה למירמי דרב אדא אדרב אדא מדקא מתרץ למתניתין ואוקי דכולי עלמא אית להו אין מסיקין בשברים דהיינו אליבא דר"י דאית ליה נולד ש"מ כו':