Back
Shabbat
Daf 27aלְאַתּוֹיֵי צִיצִית. צִיצִית, בְּהֶדְיָא כְּתִיב: “לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״ וּכְתִיב: “גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״! סָלְקָא דַּעֲתָךְ אָמִינָא כִּדְרָבָא, דְּרָבָא רָמֵי: כְּתִיב ‘הַכָּנָף׳ – מִין כָּנָף, וּכְתִיב “צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו״ הָא כֵּיצַד? צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָּן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָּן; שְׁאָר מִינִין, בְּמִינָּן – פּוֹטְרִין, שֶׁלֹּא בְּמִינָּן – אֵין פּוֹטְרִין. סָלְקָא דַּעֲתָךְ כִּדְרָבָא – קָא מַשְׁמַע לָן.
garments mentioned in the Torah are made from wool and linen. This comes to include the law of ritual fringes;
RASHI
לאתויי ציצית דלא מחייבי בציצית אלא בגדי צמר ופשתים:
גדילים תעשה לך לאלו:
סד"א כדרבא כלומר סד"א דלא דרשינן הני סמוכין לענין טלית למימר דטלית צמר ופשתים תעשה ציצית ולא לשאר טלית אלא לענין ציצית תדרשיה גדילים תעשה לך מצמר ופשתים ולא משאר מינין כדדריש ליה רבא:
כתיב הכנף מין כנף דהאי כנף קרא יתירא הוא דהא כתיב על כנפי בגדיהם והוה ליה למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת:
מין כנף מין הטלית יהא הציצית דהכי משמע ציצית של כנף תהא ואם של משי הוא ציצית של משי פוטר בה:
וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דמשמע נמי מהן תעשה:
סד"א כדרבא דאמר דהכנף אתא לאשמועינן דלא תדרוש סמוכין למיפטר שאר בגדים דודאי מיחייב מיהא בציצית דמינן קמ"ל אף כל דלא תדרוש הכנף הכי אלא אורחיה דקרא הוא ולאשמעינן דמצות ציצית בשני מיני צבע שני חוטין של תכלת ושני חוטין של לבן דהיינו מין כנף דסתמיה לבן:
TOSAFOT
סד"א כי דוקיא דרבא ל"ג כי דוקיא דהא מגוף מילתא דרבא הוא דמפיק ובריש יבמות (ג"ז שם) הוא דגרס לה ונראה אע"ג דבפרק התכלת (מנחות ד' לט: ושם) אמר רב נחמן השיראין פטורין מן הציצית קיי"ל כרבא דבתראה הוא וחייב בציצית מדאורייתא:
אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי שְׁנָא לְעִנְיַן טוּמְאָה דִּמְרַבֵּי שְׁאָר בְּגָדִים – דִּכְתִיב ‘אוֹ בֶגֶד׳ הָכָא נַמִי לֵימָא: לְרַבּוֹת שְׁאָר בְּגָדִים מֵ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״ – הַהוּא לְאַתּוֹיֵי כְּסוּת סוּמָא הוּא דַּאֲתָא, דְּתַנְיָא: “וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה. אַתָּה אוֹמֵר פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרָט לִכְסוּת סוּמָא? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״ – הֲרֵי כְּסוּת סוּמָא אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים “וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: According to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, what is different about ritual impurity that he includes other garments not made of wool and linen because it is written: Or a garment, which is a term of amplification? Here too, in the matter of ritual fringes, say that it comes to include other garments from the phrase: Of your covering, with which you cover yourself. Rav Ashi answered: That amplification is necessary to include the garment of a blind person
RASHI
מאי שנא כו' אליבא דרב נחמן קבעי לה דאמר אף כל לאתויי ציצית:
אשר תכסה ריבויא דקרא הוא:
לכסות לילה כסות המיוחד ללילות דלא ניחייב:
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת סוּמָא וּלְהוֹצִיא כְּסוּת לַיְלָה? מְרַבֶּה אֲנִי כְּסוּת סוּמָא – שֶׁיֶּשְׁנָהּ בִּרְאִיָּיה אֵצֶל אֲחֵרִים, וּמוֹצִיא אֲנִי כְּסוּת לַיְלָה – שֶׁאֵינָה בִּרְאִיָּיה אֵצֶל אֲחֵרִים.
The Gemara asks: Since there is one verse that includes and another verse that excludes, what did you see that led you to include a blind person and to exclude a night garment in the obligation of ritual fringes? The Gemara answers: I include the garment of a blind person because it is, at least, visible to others, and I exclude a night garment because it is not even visible to others.
RASHI
שישנה בראייה אצל אחרים וקרינן ביה וראיתם לאחרים ביום ולא אתי אשר תכסה ומפיק וראיתם:
שאינה בראייה ואי מרבינן לה מאשר תכסה קא עקרת ליה וראיתם:
וְאֵימָא לְרַבּוֹת שְׁאָר בְּגָדִים! מִסְתַּבְּרָא: קָאֵי בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים – מְרַבֶּה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, קָאֵי בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים - מְרַבֶּה שְׁאָר בְּגָדִים?!
The Gemara asks: And say that this amplification does not come to include a blind person’s garments, but rather, as Rava said, to include other garments not made from wool or linen in the obligation of ritual fringes. The Gemara answers: It is logical to say that since the Torah is standing and discussing a garment made of wool or linen, it is certainly including another garment made of wool or linen. Therefore, an amplification with regard to the garment of a blind person made of wool or linen is derived. However, when the Torah is standing and discussing a garment made from wool or linen, is it reasonable to say that it is including other garments with them? Rather, other garments are certainly not derived from there.
RASHI
ואימא לרבות שאר בגדים ולא כסות סומא:
קאי בצמר ופשתים כדאמר דסמך צמר ופשתים לגדילים מרבה כסות סומא דצמר ופשתים:
מרבה שאר בגדים בתמיה:
TOSAFOT
מסתברא קאי בצמר ופשתים כו' לא שייך למיפרך אדרבה קאי ברואין מרבה רואין קאי ברואין מרבה סומין דהא עיקר המצוה היא בטלית ולא באדם שאם אין לו טלית בת ד' כנפות פטור מן הציצית:
אָמַר אַבַּיֵי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסוּמָכוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – הָא דַּאֲמַרַן, סוּמָכוֹס, דְּתַנְיָא, סוּמָכוֹס אוֹמֵר: סִיכְּכָהּ בְּטָווּי – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁמִּטַּמְּאָה בִּנְגָעִים.
The Gemara returns to discuss the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who disqualified even small cloths from being used as roofing in the sukka because they can become ritually impure. Abaye said: Rabbi Shimon ben Elazar and Sumakhos said the same thing.
RASHI
אמרו דבר אחד דדבר המיטמא בנגעים אין מסככין ואע"ג דאינו מטמא בטומאת מגע:
הא דאמרן חוץ מפשתן ולא קאמר חוץ מבגד פשתן משמע אע"ג דלאו בגד שלא נטוה כגון אונין או נטוה ולא נארג אין מסככין הואיל ומטמו בנגעים ואע"ג דלא מטמא בשרצים:
סיככה בטווי הואיל ומטמו בנגעים דכתיב או בשתי או בערב וה"ה נמי לאונין משיתלבנו והאי דנקט טווי לאשמעינן דטווי מטמא מיד דטווייתו הוא גמר מלאכתו ולא בעי שישלה:
TOSAFOT
רבי שמעון בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד וא"ת דר"ש בן אלעזר קאמר מסככין בו חוץ מן הפשתן משמע אפי' לא נטוה וכדאמרינן נמי בפ"ק דסוכה (דף יב: ושם) סיככה באניצי פשתן פסולה ומשמע התם דהיינו דייק ונפיץ אע"ג דלא נטוה וסומכוס קאמר דדוקא בטווי פסולה וי"ל דלרשב"א קאסר מדרבנן וסבר בדדייק ונפיץ לפי שהוא קרוב לטווי וטווי הוא דאסור מן התורה הואיל דמטמא בנגעים והיינו אמרו דבר אחד דהא דקאמר סומכוס סיככה בטווי פסולה היינו דבר תורה מדאמר מפני שמטמא בנגעים דמדרבנן אין סברא לאוסרו אי מדאורייתא שרי לסכך בטומאת נגעים גזירה משום טומאת מת וכיון דבטווי אסור מדאוריית' א"כ באניצי פשתן יאסור מדרבנן מפני שהוא קרוב לטווי כדפרישית:
כְּמַאן – כִּי הַאי תַּנָּא, דִּתְנַן: שְׁתִי וָעֵרֶב מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשְּׁתִי מִשֶּׁיִּשָּׁלֶה, וְהָעֵרֶב מִיָּד, וְהָאוֹנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן מִשֶּׁיִּתְלַבְּנוּ.
In accordance with whose opinion is Sumakhos’ statement? It is in accordance with the opinion of this tanna , as we learned in a mishna: Warp and woof can become ritually impure from leprosy
RASHI
כמאן אמרה סומכוס להא כר' מאיר דאמר מטמא מיד שנטווה ל"א כמאן אמרה אביי להאי מילתא דההיא חוץ מפשתן פשתן דווקא קאמר אע"ג דלאו בגד ועל כרחיך אפי' אונין במשמע אלמא אונין מיטמא בנגעים:
כי האי תנא כר' יהודה:
משישלה שיהיו שולין אותו מן היורה ששולקין אותו בה ללבנו:
משיתלבנו בתנור:
TOSAFOT
אונין של פשתן פי' בקונטרס שלא נטוה ודחק לפרש כן מפני דכבר תנא שתי וערב וקשה לריב"א דמנלן לטמאותו בנגעים הא שתי וערב כתיב ונראה לר"י דאונין היינו מטוה וכן פי' בערוך ושתי וערב דקאמר היינו צמר לפי שבצמר ניכר בין שתי לערב דהשתי הוא מן הלשונות של צמר הגדול וטווי כלאחר יד ולא כמו שטווים הערב ודרך היה לשולקו אע"פ שעכשיו אין רגילין ואונין של פשתן שהוא הטווי לא הוזכר לא שתי ולא ערב לפי שלא ניכר איזה של שתי ואיזה של ערב כדאמר בפ"ק דמס' ע"ז (ד' יז:) אייתו ליה תרי קיבורי אמרו ליה הי דשתיא והי דערבא איתרחיש ליה ניסא אתא זיבורא (למיתב) על דערבא כו' אלמא לא מינכר בפשתן:
מתני׳ כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ – אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֶלָּא פִּשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִּשְׁתָּן.
Of all substances that emerge from the tree, one may light only with flax
RASHI
מתני' אין מדליקין בו לעשות פתילה מקנבוס ובגד קנבוס מצמר גפן:
אינו מטמא טומאת אוהלים אם עשה מהן אהל והמת תחתיו הוי כשאר בית וא"צ להטביל האהל עצמו דלא קבל טומאה אלא כלים שתחתיו:
אלא פשתן שאף אהל טמא כדכתיב והזה על האהל ובגמ' יליף דבפשתן משתעי קרא:
TOSAFOT
כל היוצא מן העץ אין מדליקין פי' בקונטרס לעיל כגון בקנבוס וצמר גפן ואין נראה לר"ת דא"כ יהא אסור להדליק בו ומעשים בכל יום שמדליקין בצמר גפן וגם טוב מאד לפתילה ואור"י ודאי מותר להדליק בקנבוס וצמר גפן דאינם יוצאים מן העץ אלא זרע הוא כדאמרי' במנחות קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים כו' ופשתן נמי מין זרע כמו קנבוס אלא דאיצטריך במתני' למשרי פשתן משום דאיקרי עץ כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכמו עץ הדעת למ"ד חטה היתה וקרי לה עץ אע"פ שאינה עץ ועוד דאמר בכיצד מברכין (ברכות דף מ: ושם) כל היכא דאי שקלת לפירא ולא הדר אילנא ומפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ ופשתן וקנבוס וצמר גפן אי שקלת לפירא היינו הזרע לא הדר אילנא ומפיק הלכך לאו יוצא מן העץ נינהו:
ואין מטמא טומאת אהלים אלא פשתן והא דאמר לעיל בפ"ק (שבת דף יז.) ועל עצמן בכל שהן משמע דכל הכלים נעשה אהל לקבל טומאה מחמת אהל הכא איירי בדבר הקבוע שחיברו לקרקע אע"ג שמתחילה היה בגד כיון שחיברו לאהל בטלו מתורת בגד ואין מיטמא אלא פשתן אע"פ שהוא מחובר כדכתיב והזה על האהל כו' וקשה לר"י דתנן באהלות (פ"ח מ"א) אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצין סדינין של פשתן בפני הטומאה והא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וי"ל דמיירי בסדינין של משי וקבועין שאינן מטמאים ורשב"א פירש במשניות בע"א:
גמ׳ מְנָלַן דְּפִשְׁתָּן אִיקְרִי עֵץ? אָמַר מָר זוּטְרָא, דְּאָמַר קְרָא: “וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ״.
The mishna mentioned flax as a material that comes from a tree. The Gemara asks: From where do we derive that flax is called a tree? Based on appearance, it does not resemble a tree at all. Mar Zutra said: It is derived from that which the verse said: “And she had taken them up to the roof and hidden them under the trees of flax” (Joshua 2:6).
“וְהַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִּשְׁתָּן״. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּמַר ‘אֹהֶל׳ ‘אֹהֶל׳
And we also learned in the mishna that with regard to any substance that emerges from the tree, the only substance that becomes ritually impure with impurity transmitted by tents over a corpse is flax. The Gemara asks: From where do we derive this? Rabbi Elazar said: The tanna learned a verbal analogy [ gezera shava ] between the word tent, written in the context of ritual impurity, and the word tent,