Back
Shabbat
Daf 21bאֵין זָקוּק לָהּ, וּמוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָה. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתָּנָה, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת – מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב – קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָה.
one is not bound to attend to it. Therefore, there is no reason to make certain from the outset to light it with materials that burn well, as even if it is extinguished, he is not required to relight it. However, he also holds that it is permitted to use its light. As a result, he must ensure that the wick burns well on Shabbat; if not, he is liable to come to adjust the flame in order to use its light. The third opinion is that which Rabbi Zeira said that Rav Mattana said, and others say that Rabbi Zeira said that Rav said: The wicks and oils with which the Sages said one may not light on Shabbat, one may, nevertheless, light with them on Hanukkah,
RASHI
כבתה נר חנוכה:
זקוק לה לתקנה הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה דילמא פשע ולא מתקן לה:
ומותר להשתמש לאורה הלכך בשבת אסור שמא יטה לצורך תשמיש:
אֲמַרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה – וְלֹא קִיבְּלָהּ. כִּי אֲתָא רָבִין, אֲמָרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן – וְקִיבְּלָה. אֲמַר: אִי זְכַאי גְּמִירְתֵיהּ לִשְׁמָעֲתֵיהּ מֵעִיקָּרָא. וְהָא גְּמַרָהּ! נָפְקָא מִינָּהּ לְגִירְסָא דְּיַנְקוּתָא.
The Gemara relates that the Sages said this halakha before Abaye in the name of Rabbi Yirmeya and he did not accept it, as he did not hold Rabbi Yirmeya in high regard. However, subsequently, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, the Sages said this halakha before Abaye in the name of Rabbi Yoḥanan, and he accepted it. Then Abaye said regretfully: Had I merited, I would have learned this halakha from the outset. The Gemara wonders: Didn’t he ultimately learn it and accept it? What difference does it make from whom and at what point he learned it? The Gemara answers: The practical difference is with regard to knowledge acquired in one’s youth, which is better remembered.
RASHI
אין זקוק לה הלכך בחול שרי:
ואסור להשתמש לאורה שיהא ניכר שהוא נר מצוה וליכא למיחש להטייה:
וְכָבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ? וּרְמִינְהוּ: מִצְוָתָהּ מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. מַאי לָאו, דְּאִי כָּבְתָה הֲדַר מַדְלִיק לָהּ! לָא, דְּאִי לָא אַדְלִיק – מַדְלִיק. וְאִי נַמִי: לְשִׁיעוּרָהּ.
With regard to the opinion that one need not rekindle the Hanukkah light if it is extinguished, the Gemara asks: And is it true that if the Hanukkah light is extinguished one is not bound to attend to it? The Gemara raises a contradiction from that which was taught in a baraita : The mitzva of kindling the Hanukkah lights is from sunset
RASHI
ולא קבלה שלא חשבו לסמוך על דבריו:
אי זכאי אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי גורסה כששמעתיה ראשון:
גירסא דינקותא מתקיים יותר משל זקנה:
TOSAFOT
דאי לא אדליק מדליק אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים:
“עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק״, וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד דְּכַלְיָא רִיגְלָא דְּתַרְמוֹדָאֵי.
The expression until traffic in the marketplace ceases is mentioned here, and the Gemara asks: Until when exactly is this time? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Until the traffic of the people of Tadmor [ tarmoda ’ ei ]
RASHI
לשיעורה שיהא בה שמן כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין זקוק לה:
תָּנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת חֲנוּכָּה נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. וְהַמְהַדְּרִין – נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.
The Sages taught in a baraita : The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household.
RASHI
רגלא דתרמודאי שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן:
TOSAFOT
והמהדרין מן המהדרין נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית:
אֲמַר עוּלָּא: פְּלִיגִי בָּהּ תְּרֵי אֲמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא, חַד אָמַר: טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי – כְּנֶגֶד יָמִים הַנִּכְנָסִין, וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל – כְּנֶגֶד יָמִים הַיּוֹצְאִין. וְחַד אָמַר: טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי – כְּנֶגֶד פָּרֵי הֶחָג, וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל – דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין.
Ulla said: There were two amora ’ im in the West, Eretz Yisrael, who disagreed with regard to this dispute, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the incoming days, i.e., the future. On the first day, eight days remain in Hanukkah, one kindles eight lights, and on the second day seven days remain, one kindles seven, etc. The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights corresponds to the outgoing days. Each day, the number of lights corresponds to the number of the days of Hanukkah that were already observed. And one said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the bulls of the festival of Sukkot : Thirteen were sacrificed on the first day and each succeeding day one fewer was sacrificed (Numbers 29:12–31). The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Therefore, if the objective is to have the number of lights correspond to the number of days, there is no alternative to increasing their number with the passing of each day.
RASHI
נר איש וביתו נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד:
והמהדרין אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית:
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי זְקֵנִים הָיוּ בְּצִידָן, אֶחָד עָשָׂה כְּבֵית שַׁמַּאי וְאֶחָד עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, זֶה נוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו – כְּנֶגֶד פָּרֵי הֶחָג, וְזֶה נוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו – דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: There were two Elders in Sidon, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Shammai, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Hillel. Each provided a reason for his actions: One gave a reason for his actions: The number of lights corresponds to the bulls of the Festival. And one gave a reason for his actions: The number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade.
RASHI
כנגד ימים הנכנסים העתידים לבא:
ימים היוצאין שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין:
פרי החג מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס:
מעלין בקדש ואין מורידין מקרא ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם (מנחות דף צט.):
תָּנוּ רַבָּנַן: נֵר חֲנוּכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ. אִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּיה – מַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבִשְׁעַת הַסַּכָּנָה – מַנִּיחָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְדַיּוֹ.
The Sages taught in a baraita : It is a mitzva to place the Hanukkah lamp at the entrance to one’s house
TOSAFOT
מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר:
ובשעת הסכנה נראה לר"י דהיינו מכי אתו חברי לבבל כדאמר בפ' כירה (לקמן שבת דף מה. ושם) מהו לטלטל שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא וא"ת דעל השלחן נמי יקחו אותו כדאמר בגיטין (דף יז.) רבה בר בר חנה חלש אתא חברא שקל שרגא מקמייהו וי"ל דאין רגילות כ"כ לחפש בבתים:
אָמַר רָבָא: צָרִיךְ נֵר אַחֶרֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָה. וְאִי אִיכָּא מְדוּרָה – לָא צְרִיךְ, וְאִי אָדָם חָשׁוּב הוּא, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא מְדוּרָה – צָרִיךְ נֵר אַחֶרֶת.
Rava said: One must kindle another light in addition to the Hanukkah lights in order to use its light,
RASHI
מבחוץ משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר:
ואם היה דר בעלייה שאין לו מקום בחצרו להניחה שם:
מניחה מבפנים כנגד חלון הסמוך לרה"ר:
הסכנה שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית ע"ז שלהם כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז:):
מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַּחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן, דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָונִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל, וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד, נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.
The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah?
RASHI
נר אחרת לעשות היכר לדבר:
ואי איכא מדורה אש לא צריך נר אחרת לפי שמשתמש לאור המדורה ויש היכרא שהנר של מצוה היא:
ואי אדם חשוב הוא שאינו רגיל להשתמש לאור המדורה:
צריך נר אחרת דאי לא לא הוי היכר:
TOSAFOT
שהיה מונח בחותמו של כ"ג אם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים (נדה פ"ד דף לד.) צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי:
תְּנַן הָתָם: גֵּץ הַיּוֹצֵא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְיָצָא וְהִזִּיק – חַיָּיב. גָּמָל שֶׁטָּעוּן פִּשְׁתָּן, וְהוּא עוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנְסָה פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת וְדָלְקָה בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי, וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה – בַּעַל הַגָּמָל חַיָּיב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי אֶת נֵרוֹ מִבַּחוּץ – חֶנְוָנִי חַיָּיב.
We learned there in a mishna with regard to damages: In the case of a spark that emerges from under a hammer, and went out of the artisan’s workshop, and caused damage, the one who struck the hammer is liable. Similarly, in the case of a camel that is laden with flax
RASHI
מאי חנוכה על איזה נס קבעוה:
בחותמו בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו:
ה"ג ועשאום ימים טובים בהלל והודאה לא שאסורין במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵר חֲנוּכָּה פָּטוּר. אָמַר רָבִינָא (מִשּׁוּם דְּרַבָּה), זֹאת אוֹמֶרֶת: נֵר חֲנוּכָּה מִצְוָה לַהֲנִיחָהּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. דְּאִי סָלְקָא דַּעֲתָךְ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה – לֵימָא לֵיהּ: הָיָה לְךָ לְהַנִּיחַ לְמַעְלָה מִגָּמָל וְרוֹכְבוֹ! וְדִילְמָא: אִי מִיטְרְחָא לֵיהּ טוּבָא אָתֵי לְאִימְנוֹעֵי מִמִּצְוָה.
Rabbi Yehuda says: If the flax was set on fire by the storekeeper’s Hanukkah lamp that he placed outside the entrance to his store, he is not liable, as in that case, it is permitted for the storekeeper to place his lamp outside. Ravina said in the name of Rabba: That is to say that it is a mitzva to place the Hanukkah lamp within ten
RASHI
גץ ניצוץ אישטינציל"ש:
פטיש קורנס גדול של נפחים:
בעל גמל חייב שלא היה לו להגדיל בחבילתו שתכנס לחנות:
אָמַר רַב כָּהֲנָא, דָּרַשׁ רַב נָתָן בַּר מַנְיוּמִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי תַּנְחוּם:
With regard to the essence of the matter Rav Kahana said that Rav Natan bar Manyumi taught in the name of Rabbi Tanḥum:
RASHI
בנר חנוכה פטור חנוני שברשות פירסום מצוה הניחה שם:
זאת אומרת הא דקתני בנר חנוכה פטור: