Back
Shabbat
Daf 16bרַב אַשִׁי אָמַר: לְעוֹלָם לִכְלֵי חֶרֶס דָּמוּ. וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ לָא לִיטְמוּ מִגַּבָּן – הוֹאִיל וְנִרְאֶה תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ.
Rav Ashi said: There was never a need to equate glass vessels and metal vessels. Actually, glass vessels are likened to earthenware vessels in every sense. And that which was difficult for you, that if so, glass vessels, like other earthenware vessels, should not become impure from contact of their outer side with a source of ritual impurity; since in glass vessels its inner side looks like its outer side,
RASHI
לעולם לכלי חרס דמו הואיל וברייתן מן החול הלכך פשוטיהן טהורין ואין בהן טומאה [ישנה]:
הואיל ונראה תוכו מבחוץ דרך דפנותיו לא חשיב גב אלא תוך:
TOSAFOT
רב אשי אמר לעולם לכלי חרס דמו הכא לית ליה לרב אשי טעמא הואיל וכי נשברו יש להם תקנה שוינהו כו' ומיהו לענין להצריכן טבילה כשהן חדשים אית ליה לרב אשי האי טעמא בהדיא בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עה:):
“שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח תִּיקֵּן כְּתוּבָּה לָאִשָּׁה וְגָזַר טוּמְאָה עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת״. כְּלֵי מַתָּכוֹת – דְּאוֹרַיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: “אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֶּסֶף״ וגו׳! לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְטוּמְאָה יְשָׁנָה. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּשֶׁל צִיּוֹן הַמַּלְכָּה שֶׁעָשְׂתָה מִשְׁתֶּה לִבְנָהּ, וְנִטְמְאוּ כָּל כֵּלֶיהָ, וּשְׁבָרָתַן וּנְתָנָתַן לַצּוֹרֵף וְרִיתְּכָן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים חֲדָשִׁים, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יַחְזְרוּ לְטוּמְאָתָן יְשָׁנָה.
We learned that Shimon ben Shataḥ instituted the formula of the marriage contract for a woman and decreed impurity upon metal vessels. The Gemara asks: Aren’t metal vessels impure by Torah law, as it is written: “But the gold, and silver, and the bronze, and the iron, and the tin, and the lead. Anything that came in fire, make it pass through fire and it will be pure, but with the water of sprinkling it will be purified and anything that did not come in fire make it pass through water” (Numbers 31:22–23)? The Gemara answers: This ordinance of Shimon ben Shataḥ with regard to the impurity of metal vessels in general was only needed with regard to previous impurity reassumed by metal vessels after they are recast. As Rav Yehuda said that Rav said: There was an incident involving Shimon ben Shataḥ’s sister, Shel Tziyyon the queen,
RASHI
בשל ציון בימי שמעון בן שטח היתה:
כל כליה במת שהיתה צריכה להמתין הזאת שלישי ושביעי לפיכך שברתן למהר טהרתן לבו ביום:
וריתכן שולד"י בלע"ז שמחבר כסף במקום שבר:
TOSAFOT
דאמר רב יהודה מעשה בשל ציון המלכה ומייתי ראיה דבימי שמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות דיחזרו לטומאתן ישנה דהוא היה בימי של ציון המלכה כדאיתא בפרק ג' דתענית (דף כג:) דאמר מעשה בימי ר"ש בן שטח ושל ציון המלכה שהיו גשמים יורדים מע"ש לע"ש וכו':
מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם גֶּדֶר מֵי חַטָּאת נָגְעוּ בָּהּ,
With regard to the essence of the matter, the Gemara asks: What is the reason that they imposed a decree of previous impurity on metal vessels? The Gemara answers: Due to a fence constructed to maintain the integrity of the water of a purification offering,
RASHI
גדר מי חטאת נמצאו מי חטאת בטלים שאין לך אדם ממתין ז' ימים אלא שוברן ותשתכח תורת מי חטאת:
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא לְכָל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ אֶלָּא לְטוּמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד אָמְרוּ – שַׁפִּיר.
The Gemara asks: Granted, according to the one who said that they did not say the decree of previous impurity on metal vessels with regard to all forms of impurity; rather, they only said the decree with regard to the impurity caused by contact with a corpse, it works out well. In the case of impurity caused by contact with a corpse, the Sages issued this decree because its purification process is demanding. It requires immersion and sprinkling of the water of a purification offering on the third and the seventh days. However, with regard to other forms of impurity, whose purification is accomplished by means of immersion alone, a person will not break a vessel in order to avoid immersion. Consequently, there is no need to institute a decree in those cases.
RASHI
למ"ד כו' לא ידענא היכא:
אמרו שיחזרו:
TOSAFOT
הניחא למ"ד דלא לכל הטומאות אמרו רשב"ג סבירא ליה הכי (בתוספתא) דכלים (פי"א) גבי ההוא דמייתי לעיל (כלי עץ וכלי עור כו') ופליג את"ק דאמר סתמא יחזרו לטומאתן ישנה וטעמא משום דטומאת מת היא זמן מרובה וישבר ולא ירצה להמתין:
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר “לְכָל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ״ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבַּיֵי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא לֹא יִקְּבֶנּוּ בִּכְדֵי טָהָרָתוֹ.
However, according to the one who said that they said the decree of previous impurity in metal vessels with regard to all forms of impurity, which includes those forms of impurity that do not require sprinkling of the water of a purification offering for their purification, what is there to say as a rationale for the decree? Abaye said: Shimon ben Shataḥ instituted a decree due to the concern that perhaps he would not perforate that vessel with a hole large enough to render it ritually pure. To purify a vessel by breaking it, one must make a hole large enough to ensure that the vessel will no longer be able to hold the contents that it was designed to hold. Abaye explained that Shimon ben Shataḥ’s concern was that one who values the vessel will not break it sufficiently to render it ritually pure.
RASHI
בכדי טהרתו כמוציא רמון:
רָבָא אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ טְבִילָה בַּת יוֹמָא עוֹלָה לָהּ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּרְצַפִינְהוּ מִרְצַף.
Rava said: It is a decree lest they say that immersion on the same day is sufficient
RASHI
בת יומא בלא הערב שמש שהרואה שנטמאו ומשתמשין בהן בו ביום ואינו יודע שנשברו סובר שהטבילום:
עולה מועלת:
דרצפינהו מרצף הריקן ושברן כולן כמו מאכולת רצופה שמא לא יקבנו ליכא ושמא יאמרו איכא ואיכא דאמרי שמא לא יקבנו איכא שמא יאמרו כו' ליכא דהא מינכר עשייה שנתחדש כולו וזה נראה בעיני:
וְאִידָךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּינוֹר לְקַבֵּל בָּהֶן מֵי גְּשָׁמִים אֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים וְאֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים, וַאֲפִילּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וּכְלֵי גְלָלִים – פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. אֶחָד הַמַּנִּיחַ וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵחַ, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵל מְטַהֲרִין בְּשׁוֹכֵחַ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵל. וּמוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי בְּשׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר, שֶׁהוּא טָהוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: עֲדַיִין מַחֲלוֹקֶת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.
To this point, several, but not all, of the eighteen decrees were enumerated. The Gemara asks: And what is the other decree? The Gemara answers: As we learned in a mishna in tractate Mikvaot : One who places vessels under the drain pipe
RASHI
תחת הצינור שקבעו ולבסוף חקקו להמשיך מים למקוה דשוב אינו פוסל אבל הכלים פוסלים משום שאיבה:
ואחד כלים קטנים דלא תימא לא חשיבי:
ואפילו כלי גללים שאינם קרויין כלים לענין קבלת טומאה הוו כלים לענין שאיבה:
גללים שייש:
כלי אדמה דלאו ע"י גיבול הוא ככלי נתר וכלי חרס:
מטהרין דשוכח לא חשיבה שאיבה הואיל ולא לכך נתכוון:
בחצר שלא תחת הצינור ונתמלא מן הנוטפין ונפלו למקוה שהוא טהור דבמניח תחת הצינור וכשהניחן בשעת קישור עבים ואח"כ נתפזרו ושכחן כדמוקי לקמן הוא דפליגי ביה דגלי דעתיה שרצה שיפלו לתוכו ומשום פזור עבים לא בטלה מחשבתו ראשונה אבל במונח בחצר ואפי' בשעת קישור ונתפזרו לא מוכחא מחשבה קמייתא שפיר מעיקרא הלכך בטלה:
במקומה עומדת במניח תחת הצינור בקישור עבים לא נמנו ורבו עליה לבטל דברי בית הלל דלא חזרו בהן:
TOSAFOT
אחד כלים גדולים שמרוב גודלן אינן מקבלים טומאה כגון כלי עץ שהן יתרים על ארבעים סאה שאינן מיטלטלים מלא וריקן אפ"ה מיקרי שאיבה ואחד כלים קטנים כדתנן במס' כלים (פ"ב מ"ב) ומייתי לה בפ' אלו טריפות (ח לין דף נד:) הדקין שבכלי חרס הן וקרקרותיהן ודפנותיהם יושבין שלא מסומכים שעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג אבל בציר מהכי טהורים:
אָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָּא, דְּבֵי רַב אָמְרִי: הַכֹּל מוֹדִים כְּשֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁעַת קִישּׁוּר עָבִים – טְמֵאִים. בִּשְׁעַת פִּיזּוּר עָבִים – דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרִין, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁעַת קִישּׁוּר עָבִים, וְנִתְפַּזְּרוּ, וְחָזְרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ. מָר סָבַר: בָּטְלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ, וּמָר סָבַר: לֹא בָּטְלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ.
Rav Mesharshiya said: The Sages of the school of Rav say: Everyone agrees that if he placed the vessels in the courtyard at the time of the massing of the clouds,
RASHI
הניחן תחת הצינור בשעת קישור עבים ואיחרו גשמים לבוא ויצא למלאכתו ושכחן דברי הכל הואיל ומתחלה לכך נתכוון לא בטלה מחשבתו בשכחתו:
דברי הכל טהורים דליכא גלויי דעתא:
בטלה מחשבתו דכי נתפזרו אסח דעתיה דסבר לא ירדו גשמים עוד:
וּלְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר: מַחֲלוֹקֶת עֲדַיִין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, בָּצְרִי לְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף בְּנוֹת כּוּתִים נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן – בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ.
The Gemara wonders: Indeed, according to Rabbi Meir, another decree was added to the total. However, according to Rabbi Yosei, who said that in this case the dispute still remains in place, the tally of eighteen decrees is lacking. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The decree that the daughters of the Samaritans [ kutim ] are considered to already have the status of menstruating women from their cradle,
RASHI
בצרי להו י"ח דבר שאין זו מן המנין דכל זמן שלא נמנו ורבו הויא הלכה כבית הלל וטהור:
נדות מעריסתן מיום שנולדה דגזרינן דילמא חזאי נדות דקטנה בת יומא מטמאה בנדה דתניא אין לי אלא אשה תינוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים אין דורשין מדרש זה וכי חזיין לא מפרשי לה הלכך גזור בהו רבנן:
TOSAFOT
אף בנות כותים תימה לר"י דבריש בנות כותים (נדה דל"ב. ושם) מוקי לה כר"מ דחייש למיעוטא והאי טעמא לא שייך אלא למ"ד כותים גרי אמת הן ואם ראתה טמאה מדאורייתא אבל למ"ד כותים גרי אריות הן לא שייך האי טעמא דאפי' אם ראתה טהורה מדאורייתא דעו"ג לא מטמאו בזיבה ובשמעתין מוכח דלכ"ע בנות כותים הוי מי"ח דבר ולמאן דלא חייש למיעוטא או למ"ד גרי אריות הן היכי מני לה בי"ח דבר ועוד דר' יוסי אית ליה דגרי אריות הן במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סו: ושם) דאית ליה תורמין משל עו"ג על של כותים ומשל כותים על של עו"ג והכא חשיב אליבי' בנות כותים בי"ח דבר וי"ל דבנות כותים אתיא לכ"ע וגזרו עליהן שיהיו נדות שלא יטמעו בהן והא דמוקי התם מתני' כר"מ משום דסיפא מוכחא דלא הוי משום טימוע דקתני הכותים מטמאין משכב התחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות מספק ומסיים ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן ספק משמע דקאי אף אקטנות דאיירי בהן והא דקאמר התם רבי יוסי מעשה היה בעינבול והטבילוה קודם לאמה לאו משום דחייש למיעוט מייתי ראיה דמיעוט דשכיח הוא דהא טעמא דרבי יוסי משום טימוע אלא לכך מייתי ראיה דאי לאו דשכיח הוא לא הוי לן למיגזר שיהו נדות מעריסותיהם משום טימוע דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא וא"ת היכי חשיב ליה לר"מ בי"ח דבר והלא בלאו הכי בכל מקום חייש ר' מאיר למיעוטא וי"ל דהכא הוצרכו לגזור משום דדמי לחזקה ורובא שלא ראתה דמסתמא עם יציאתה לעולם לא ראתה ואוקמי אחזקה וסמוך רובא לחזקה ואיתרע ליה מיעוטא ולא הוה חייש רבי מאיר אי לאו דגזרו ליה בי"ח דבר דהוה ליה מיעוטא דמיעוטא כדמוכח בריש פרק בתרא דיבמות (דף קיט.) וא"ת למ"ד בפ"ב דמסכתא ע"ז (דף לו:) גזרו על בנותיהן משום דבר אחר היינו שיהו נדות מעריסותן אמאי חשיב להו בתרתי גזרות בנותיהן ובנות כותים וי"ל דצריכי דאי גזרו בעו"ג ה"א משום דאדוקי בעבודת כוכבים טפי אבל בנות כותים לא ואי גזרו בכותים משום דרגילין ושייכי טפי גבי ישראל מעובדי כוכבים אבל עכו"ם לא:
וְאִידָךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵעַ. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
The Gemara asks: And what is the other decree? The Gemara answers that another decree is as we learned a halakhic tradition in a mishna that all movable objects with the width of an ox goad, a long stick for prodding and directing a plowing animal, transmit impurity. If one side of the object was over a corpse and the other side of the object was over vessels, the vessels become impure due to the impurity of a tent over a corpse. Rabbi Tarfon said:
RASHI
כל המטלטלין מביאין את הטומאה משום אהל שאם איהל ראשו אחד על המת וראשו אחד על הכלים מביאין להן טומאת אהל המת ליטמא ז' ימים ולהיות אב הטומאה כדין אהל טמא:
בעובי המרדע אפילו אין בהן פותח טפח אלא כעובי המרדע ולקמן מפרש יש בהיקפו טפח חוט טפח צריך להקיפו ואף על גב דאהל דאורייתא פחות מטפח לא הוי דהלכה למשה מסיני הוא כשאר כל השיעורין הכא גזור רבנן היקפו משום עביו:
TOSAFOT
כל המטלטלין נקט מטלטלין משום שלא גזרו טומאת אהל בעובי המרדע אלא על האדם הנושאן אבל בפותח טפח אפילו במחוברים נמי מביאין את הטומאה דדוקא זרעים וירקות לפי שאין בהן ממש קתני התם דלא מביאין ולא חוצצים דהוי כמו טיפת הברד והשלג וכפור והגליד והמלח אבל אילן המיסך על הארץ קתני התם דמביא את הטומאה: