Back
Shabbat
Daf 152bכָּל יוֹמָא הֲוָה דָּבָר רַב יְהוּדָה בֵּי עֲשָׂרָה, וְיָתְבִי בְּדוּכְתֵּיהּ. לְאַחַר שִׁבְעָה יָמִים אִיתְחַזֵּי לֵיהּ בְּחֶילְמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְאָמַר לֵיהּ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי.
every day of the seven day mourning period, Rav Yehuda would take ten people and they would sit in his place, in the house of the deceased. After seven days had passed the deceased appeared to Rav Yehuda in his dream and said to him: Put your mind to rest, for you have put my mind to rest.
RASHI
כל יומא ז' ימי אבילות:
אֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כֹּל שֶׁאוֹמְרִים בִּפְנֵי הַמֵּת יוֹדֵעַ, עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל. פְּלִיגִי בָּהּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי; חַד אָמַר: עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל, וְחַד אָמַר: עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר.
Rabbi Abbahu said: Everything people say before the deceased,
RASHI
גולל הוא כיסוי שנותנים על ארונו:
TOSAFOT
עד שיסתם הגולל בכל מקום מפרש רש"י דגולל הוא כיסוי ארונו של מת ודופק דף שנתון מצידו ונקרא דופק על שם שהמת דופק שם כמו חתיכה גופה תיהוי סימן אי דאדפקא אי דאטמא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כג:) שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת ואין נראה לר"ת מדאמר בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף יט: ושם) מדלגים היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי אומות העולם ואי ארון היינו גולל ודופק היאך היו מדלגין עליו והלא גולל ודופק מטמאין באהל כדאמר בחולין בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא ועוד דאמר בעירובין (דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא גולל לקבר ולא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ואי כפי' הקונט' וכי דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) מרבינן דופק דמטמא מדכתיב על פני השדה ולפי' הקונטרס הוא מונח בקרקע דהיינו ארון ולא על פני השדה ועוד דתנן במס' אהלות בפ"ב (משנה ד) דופק דופקים טהור ואי כפירוש הקונטרס וכי דרך להניח שני קרשים מימין המת ופירש ר"ת דגולל היינו אבן גדולה שעל ארונו של מת שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובי' לסימן ולשון גולל נופל באבן כדכתיב (בראשית כ״ט:ג׳) וגללו את האבן וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ״ו:כ״ז) ודופק הם שתי אבני' שנותנין אחת לראשו ואחת לרגליו לציון ופעמים שעדיין האבן אינה מוכנת לשום שם נותנין שם בהמה או שום דבר לסימן עד שימצאו אבן והיינו דתנן בעירובין (דף טו.) דדבר שיש בו רוח חיים אין עושין כו' ובההיא דמדלגין היינו ע"ג ארונות שלא היה שם לא גולל ולא דופק ומחמת המת לא היינו מיטמאים כדמפרש התם שהיה ברוב ארונות חלל טפח ומרבי נמי שפיר גולל ודופק מעל פני השדה והא דקאמר דופק דופקים פעמים שמניחים הגולל ע"ג שתי אבנים ועוד מניחין לראש הגולל אבן אחת ולסופו אבן אחרת ולא תקשה לר' יהושע דאמר בפרק קמא דכתובות (דף ד: ושם) מאימתי חל אבילות משיסתם הגולל במקום שאין גולל מתי חל די"ל מכי אהדרי אפייהו מקברא כדאמר במו"ק (ד' כב.) בהנהו דלא אזלי בתר שכבא מנו מכי אהדרי אפייהו ויש דוחין ראיה של ר"ת דמאי דמייתי ראיה מדמדלגין היינו אף על פי שהגולל מטמא באהל מ"מ יכולין היינו לדלג ולטמא עצמנו בגולל דהא תניא כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליו וגולל ודופק אין הנזיר מגלח עלייהו כדתנן במסכת נזיר פרק כ"ג (דף נד.) ואמר ר"ת דמשבשתא ההיא דמסכת שמחות דהא הש"ס ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו כדתנן התם בנזיר וכהן מוזהר ואם הברייתא בהש"ס הוה פריך עלה ומשבש לה כדאשכחינן בכמה דוכתין דמשבש להו ואפילו הויא מתרצתא אכתי היאך מדלגין הלא מחמת המת היו מיטמאים והגולל ודופק לא היו חוצצין ומה שהביא ראיה מעירובין יש דוחין דאע"פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש"ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי' בבהמה המקשה (חולין דף ט.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם ועוד מקשינן לפירוש ר"ת מדתני בהדיא בתוספתא דאהלות בפרק אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא ומה דרך שתצא שייך לפירוש ר"ת ובערוך פירש בענין אחר בערך גלל וכפירושו יתכן מה שבתוספתא:
מַאן דַּאֲמַר עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר – דִּכְתִיב “אַךְ בְּשָׁרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל״. מַאן דַּאֲמַר עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל – דִּכְתִיב “וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וגו׳״.
The one who said that it is until the flesh decomposes can support his position based on that which is written in the following verse: “But his flesh grieves for him, and his soul mourns over him” (Job 14:22). This indicates that the deceased is aware of the pain of his flesh in the grave. The one who said that the deceased is aware only until the tomb is sealed with the top-stone can support his view based on that which is written in a different verse: “And the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7). This indicates that when the body returns to the earth, the spirit also returns to its place and is no longer aware of what is happening to the body.
RASHI
ונפשו עליו תאבל כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין:
וישוב העפר גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד:
תָּנוּ רַבָּנַן: “וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ – תְּנֵהָ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ בְּטָהֳרָה – אַף אַתָּה בְּטָהֳרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וַדָּם שֶׁחִלֵּק בִּגְדֵי מַלְכוּת לַעֲבָדָיו. פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן קִיפְּלוּם וְהִנִּיחוּם בַּקּוּפְסָא, טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶן הָלְכוּ וְעָשׂוּ בָּהֶן מְלָאכָה. לְיָמִים בִּיקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת כֵּלָיו, פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵן מְגוֹהָצִין, טִפְּשִׁין שֶׁבָּהֶן הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵן מְלוּכְלָכִין. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִין, וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁין.
The Sages taught with regard to the verse: “And the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7) that the words: Who gave it, mean: As it was given. In other words, give it to Him as He gave it to you; just as He gave it to you in purity, you too should return it to God in purity. The Gemara cites a parable of a king of flesh and blood who distributed royal garments
RASHI
אשר נתנה קרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון:
עַל פִּקְחִין אָמַר: יִנָּתְנוּ כֵּלַי לָאוֹצָר, וְהֵם יֵלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם. וְעַל טִפְּשִׁין אָמַר: כֵּלַי יִנָּתְנוּ לַכּוֹבֵס, וְהֵן יִתְחַבְּשׁוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים.
With regard to the wise ones he said: My garments shall be given back to the storehouse, and let them go to their homes in peace. And with regard to the foolish ones he said: My garments shall be given to the launderer, and they, the fools, will be locked up in prison as a punishment for degrading the king’s garments for their own purposes.
RASHI
כלי ינתנו לאוצר להצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד:
לכובס ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם:
בבית האסורים בחשך בלא אורה ושלוה:
אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל גּוּפָן שֶׁל צַדִּיקִים אוֹמֵר “יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״ וְעַל נִשְׁמָתָן הוּא אוֹמֵר “וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״. עַל גּוּפָן שֶׁל רְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר “אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה׳ לָרְשָׁעִים״ וְעַל נִשְׁמָתָן הוּא אוֹמֵר “וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע״.
The Holy One, Blessed be He, also acts in this way. With regard to the bodies of the righteous, which are likened to the royal garments that are well kept, it states: “He enters into peace, they rest on their beds each one that walks in his uprightness” (Isaiah 57:2). And with regard to their souls, it states: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29). And conversely, with regard to the bodies of the wicked, it states: “There is no peace, says the Lord, for the wicked” (Isaiah 57:21), and with regard to their souls, it states: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
RASHI
כף הקלע רחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כעין כף:
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר “וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״, וְשֶׁל רְשָׁעִים זוֹמְמוֹת וְהוֹלְכוֹת, [וּמַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם וּמַלְאָךְ אַחֵר עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם, וּמְקַלְּעִין נִשְׁמָתָן זֶה לָזֶה], שֶׁנֶּאֱמַר “וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע״.
It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, as it is stated: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life” (I Samuel 25:29). And the souls of the wicked are continuously tied up, and one angel stands at one end of the world and another angel stands at the other end of the world and they sling the souls of the wicked back and forth to one another, as it is stated: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
RASHI
בצרור החיים וגו' את ה' אלהיך עמו בכסאו:
זוממות כמו בזממא דפרזלא (לעיל שבת דף נא:) חבושות בבית הסוהר:
אָמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב נַחְמָן: שֶׁל בֵּינוֹנִים מַאי? אָמַר לֵיהּ: אִיכָּא שָׁכִיבְנָא לָא אָמְרִי לְכוּ הַאי מִילְּתָא. הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵלּוּ וָאֵלּוּ לְדוּמָה נִמְסָרִין, הַלָּלוּ – יֵשׁ לָהֶן מָנוֹחַ, הַלָּלוּ – אֵין לָהֶן מָנוֹחַ. אָמַר (לֵיהּ) רַב מָרִי: עֲתִידִים צַדִּיקִים דְּהָווּ עַפְרָא, דִּכְתִיב “וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״.
Rabba said to Rav Naḥman: What happens to the souls of middling people, who are neither righteous nor wicked? Rav Naḥman said to him: It is good that you asked me this question, for even if I were dead I would not have been able to tell you that. As Shmuel said as follows: These and those, the souls of the wicked and of the middling people, are handed over to Duma, the angel in charge of spirits. But these, the souls of the middling people, have rest, and these, the souls of the wicked, do not have rest. Rav Mari said: Even the bodies of the righteous will not be preserved and will become dust, as it is written: “And the dust returns to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
RASHI
אלו ואלו רשעים ובינונים:
לדומה מלאך הממונה על הרוחות:
דהוו עפרא אפילו צדיקים נרקבים ונעשים אפר:
הַנְהוּ קָפוּלָאֵי דְּהָווּ קָפְלֵי בְּאַרְעָא דְּרַב נַחְמָן, נְחַר בְּהוּ רַב אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. אָתוּ וְאָמְרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: נְחַר בָּן גַּבְרָא. אֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ: מַאן נִיהוּ מָר? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. אָמַר לֵיהּ: וְלָאו אָמַר רַב מָרִי: עֲתִידִי צַדִּיקֵי דְּהָווּ עַפְרָא? אָמַר לֵיהּ: וּמַנִּי מָרִי, דְּלָא יָדַעֲנָא לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: וְהָא קְרָא כְּתִיב “וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״?
The Gemara cites a related story: The diggers who were digging in Rav Naḥman’s land came upon a grave, and Rav Aḥai bar Yoshiya,
RASHI
קפולאי חופרים:
נחר בהו רבי אחאי שהיה נקבר שם:
דלא ידענא ליה ואיני חש לדבריו:
אֲמַר לֵיהּ: דְּאַקְרַיָיךְ קֹהֶלֶת לָא אַקְרַיָיךְ מִשְׁלֵי, דִּכְתִיב “וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״ כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ – עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים, כָּל שֶׁאֵין לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ – אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים.
Rav Aḥai said to him: Whoever taught you the book of Ecclesiastes did not teach you the book of Proverbs, for it is written in Proverbs: “A tranquil heart is the life of the flesh, but envy is the rotting of the bones” (Proverbs 14:30). This means that anyone who has envy in his heart during his lifetime, his bones rot in the grave, and anyone who does not have envy in his heart, his bones do not rot.
RASHI
מי שיש לו קנאה ותחרות על חברו:
עצמותיו מרקיבים ועליו נאמר וישוב אל העפר:
גְּשַׁשֵׁיהּ, חַזְיֵיהּ דְּאִית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא. אֲמַר לֵיהּ: לֵיקוּם מָר לְגַוֵּויהּ דְּבֵיתָא. אֲמַר לֵיהּ: גָּלֵית אַדַּעֲתָךְ דַּאֲפִילּוּ נְבִיאֵי לָא קָרֵית, דִּכְתִיב “וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם״.
Rav Naḥman touched him and saw that he had substance. Rav Naḥman said to him: Let the Master arise and come into my house. Rav Aḥai said to him: You have revealed that you have not even studied Prophets,
RASHI
ליקום מר לגוויה יבא אדוני לבית:
בפתחי בהעלותי עד שיעלנו הקדוש ברוך הוא מקברותינו אין לנו רשות לעלות:
אָמַר לֵיהּ: וְהָכְתִיב “כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״. אָמַר לֵיהּ: הַהוּא – שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּחִיַּית הַמֵּתִים.
Rav Naḥman once again asked Rav Aḥai about the preservation of the flesh, and he said: But it is written: “For you are dust and you shall return to dust” (Genesis 3:19), so why has your body not turned into dust? He said to him: That verse applies to the righteous only one hour before the resurrection of the dead, so that they, too, may be created anew (Maharsha).
RASHI
והא כתיב ואל עפר תשוב והאי ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדה"ר כל דורותיו שוין בהן:
אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי אַבָּהוּ: אָמְרִיתוּ “נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד״. אוֹבָא טַמְיָא הֵיכָא אַסְקֵיהּ לִשְׁמוּאֵל בִּנְגִידָא? אָמַר לֵיהּ: הָתָם בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה. דְּתַנְיָא: כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפוֹ קַיָּים, וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הַגּוּף בָּטֵל.
A certain apostate once said to Rabbi Abbahu: You say that the souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, but if so, how did the oracle woman raise up Samuel using necromancy if his soul was no longer in this world? Rabbi Abbahu said to him: There, it was within twelve months of his death, as it was taught in a baraita : For a full twelve months a deceased person’s body remains and his soul ascends and descends, such that it is sometimes in this world with its body. After twelve months, the body ceases to exist
RASHI
אובא טמיא בעלת אוב שמשתמש בעצמות טמיא בלשון ארמי עצמות וכן פירש רב האי בפירושו של טהרות בית שהוא מלא טמיא מלא עצמות:
בנגידא כן קורין למכשפות של אוב בלשון ארמי: