Back
Shabbat
Daf 147bדִּלְהִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ, אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה – שַׁפִּיר דָּמֵי. מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּתַנְיָא: לֹא יִשְׁתַּטֵּף אָדָם בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּחַמִּין – אָסוּר, בְּצוֹנֵן – מוּתָּר.
that rinsing one’s entire body by pouring water on it rather than bathing in the standard fashion may well be done even ab initio . The Gemara asks: According to whose opinion is our mishna? The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita : One may not rinse himself on Shabbat, neither with hot water nor with cold water; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon permits rinsing one’s body even with hot water. Rabbi Yehuda says that there is a distinction: With hot water it is prohibited and with cold water it is permitted.
RASHI
גמ' דלהשתטף שופכן על גופו דלאו דרך רחיצה היא שרי לכתחילה אפי' בחמין:
TOSAFOT
דתניא א"ר כשהיינו למדין תורה כו' מסתמא יחידי היה שלא היה אלא אחד מתלמידיו עמו כשהיה רוחץ כדתניא במקום שנהגו (פסחים דף נא.) שלא ירחוץ תלמיד עם רבו ואם היה רבו צריך לו מותר ומסתמא ר"ש לא היה צריך אלא לאחד כשהיה רוחץ וכשהיו שבים לביתם היה התלמיד נושא האלונטית בפני עצמה שר"ש לא היה נושא עמו דהא ס"ל שיחיד מותר להביאה ולא חיישינן לסחיטה והא דקאמר היינו ר"ל כל אחד ואחד בפני עצמו כשהיה מגיע יומו לשמש רבו ולעיל בפ' כירה (שבת דף מ:) גרסינן מעשה בתלמיד של ר' מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ויש ספרים דגרסי תלמידיו ואיננו ובכל הספרים גרסי לקמן בפרק שואל (שבת דף קנא:) תלמידו. מ"ר:
“וְנִסְתַּפֵּג אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת״. רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן, וְסֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן. רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן – דַּאֲפִילּוּ הָנֵי דְּלָא נְפִישִׁי בְּהוּ מַיָּא, כֵּיוָן דְּחַד הוּא – אָתֵי לִידֵי סְחִיטָה. וְסֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן, אֲפִילּוּ הָנֵי דִּנְפִישִׁי בְּהוּ מַיָּא, כֵּיוָן דְּרַבִּים נִינְהוּ – מַדְּכַּרִי אַהֲדָדֵי.
The mishna addressed the permissibility of drying oneself with a towel after bathing on Shabbat, and added the phrase: And dried himself off even with ten towels. The Gemara comments on the formulation of the mishna: The first clause teaches us a novel concept, and the latter clause teaches us a novel concept. The Gemara explains: The first clause: One who…dried himself even with ten towels may not carry them, teaches us a novel concept, that the prohibition applies even to these towels, which do not have much water absorbed in them. The reason for this is that since he is one person, he may come to squeeze them. And the latter clause teaches us a novel concept, that even these ten people may carry the towel that they have all used, despite the fact that they have absorbed much water and the towel is very wet. The reason for this is that since they are many people, they remind each other not to wring the towel.
RASHI
סיפא אבל עשרה בני אדם כו':
תָּנוּ רַבָּנַן: מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית, וּמַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן. וְלֹא יִמְסְרֶנָּה לְאוֹלְיָירִין, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִים עַל אוֹתוֹ דָּבָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִסְתַּפֵּג בַּאֲלוּנְטִית אַחַת, וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
The Sages taught in a baraita : One may dry himself with a towel on Shabbat and leave it in the window of the bathhouse; and one may not give it to the bath attendants, because they are suspect in this matter
RASHI
ומניחה בחלון הסמוכה לכותל המרחץ:
לאוליירין בלנים:
על אותו דבר סחיטה:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבִּי, הָא שְׁמוּאֵל, הָא רַבִּי יוֹחָנָן.
Abaye said to Rav Yosef: What is the halakha with regard to carrying a towel home after using it to dry himself? Rav Yosef said to him: There is Rabbi Shimon, there is Rabbi Yehuda HaNasi, there is Shmuel, and there is Rabbi Yoḥanan, all of whom permit it.
RASHI
הא רבי והא ר"ש כו' הרי כל אלו שמתירין:
רַבִּי שִׁמְעוֹן – הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי – דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּתְקוֹעַ הָיִינוּ מַעֲלִין שֶׁמֶן וַאֲלוּנְטִית מֵחָצֵר לַגַּג, וּמִגַּג לַקַּרְפֵּף, עַד שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִין אֵצֶל מַעְיָן שֶׁהָיִינוּ רוֹחֲצִין בּוֹ. שְׁמוּאֵל – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית, וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן – דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה, מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
The Gemara elaborates: Rabbi Shimon rules leniently, as we have already stated that he permits bathing and drying oneself with a towel and then bringing it home. Rabbi Yehuda HaNasi agrees, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: When we would study Torah
RASHI
מחצר לגג כו' ר"ש לטעמיה דאמר בעירובין (דף עד.) אחד גגות אחד חצירות וא' קרפיפות כולן רשות אחת הן לטלטל מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה:
עד שהיינו מגיעין כו' ומסתמא לא היו מניחין אותה על המעין במקום הפקר:
TOSAFOT
צריך לקשר שני ראשיה למטה בגיטין בפ' הנזקין (גיטין דף נט.) מפרש דסכניתא הוא בגד דק דאמרינן סוכני וחומר כי אמגוזא ופלגא דאמגוזא ומשום הכי צריך לקשר שני ראשיה למטה שלא יפריחנו מעליו הרוח ואתי לאתויי או משום דנראה כעין משוי לפי שהוא דק מאד ואינו נראה מלבוש אא"כ נראה קשור:
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתָם מִשְׁנָה. וּתְנַן: וְנִסְתַּפֵּג אֲפִילּוּ בְּעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת – לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ! הַהוּא כְּבֶן חֲכִינַאי מַתְנֵי לָהּ.
The Gemara challenges this last point: And did Rabbi Yoḥanan really say that? Didn’t Rabbi Yoḥanan state a principle that the halakha is in accordance with an unattributed mishna, in which the name of the tanna who issued the rulings does not appear? And we learned explicitly in our mishna, which is unattributed, that if one bathed and dried himself even with ten towels, he may not carry them in his hand. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan’s version of the mishna does not teach this halakha unattributed; rather, it teaches it in accordance with the opinion of ben Ḥakhinai, which is the opinion of an individual Sage that is not the accepted halakha .
RASHI
כבן חכינאי מתני לה דברי בן חכינאי מסיים בה ולאו סתמא:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָאוֹלְיָירִין מְבִיאִין בַּלָרֵי נָשִׁים לְבֵי בָּנֵי, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְכַּסֶּה בָּהֶן רֹאשָׁן וְרוּבָּן. סְכַנִּיתָא – צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִים. אֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מְחוֹזָא: כִּי מַעַבְרִיתוּ מָאנֵי לִבְנֵי חֵילָא – שַׁרְבִּיבוּ בְּהוּ לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִם.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Bath attendants may bring women’s bathing garments [ balarei ]
RASHI
האוליירין בלנין:
מביאין בלרי נשים סדינים שהנשים מסתפגין בהם מותר להביאן דרך מלבוש לבית המרחץ:
סכניתא סודר גדול שתלוי לו בין כתפיו וראשו עטוף בו:
צריך לקשור שני ראשיה זה בזה שלא תפול מראשו:
כי מעבריתו מאני לבני חילא כשתביאו בגדי העובדי כוכבי' בני החיל המוטלי' עליכם לשמשן ואתם מביאים להם בשבת דרך רשות הרבים:
שרביבו בהו למטה מכתפיים שלא יהיו שוליהם מונחים בכתפיהם אלא משוכי' למטה שיהא נראה לבוש:
“סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין״. תָּנוּ רַבָּנַן: סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִים בַּשַּׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל. הֵיכִי עָבֵיד? רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: סָךְ וְאַחַר כָּךְ מְמַשְׁמֵשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: סָךְ וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת.
We learned in the mishna: One may smear oil and rub a person’s body by hand on Shabbat. The Sages taught in a baraita : One may smear oil on and rub his intestinal area on Shabbat,
RASHI
סך ואח"כ ממשמש [דקסבר] בחול ממשמש ואחר כך סך:
“אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לַעֲמוֹד בְּקַרְקָעִיתָהּ שֶׁל דְּיוֹמְסֶת, מִפְּנֵי שֶׁמְּעַמֶּלֶת וּמַרְפֵּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל יָמֶיהָ שֶׁל דְּיוֹמְסֶת עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, וַעֲצֶרֶת מִן הַמִּנְיָן. אִיבַּעֲיָא לְהוּ: עֲצֶרֶת (בַּתְּחִלָּה) לְהַאי גִּיסָא, אוֹ לְהַאי גִּיסָא? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל: כּוּלְּהוּ שַׁקְיָינֵי מִדִּיבְחָא וְעַד עֲצַרְתָא מָעַלוּ. דִּילְמָא, הָתָם הוּא – דְּכַמָּה דְּקָרִיר עָלְמָא מָעַלִי, אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם הַבְלָא הוּא, כֵּיוָן דְּחָמֵים עָלְמָא – טְפֵי מַעֲלֵי.
The mishna taught: However, one may not exert himself
RASHI
דיומסית שם נהר שמימיו מלוחים:
שמעמלת מחממת:
ומרפא שהטיט מלוח:
כל ימיה ימי רפואתה:
להאי גיסא כו' מתחלת הימים או בסוף:
שקייני משקין לרפואה:
מדבחא לעצרת אלמא עצרת בסוף:
אֲמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: חָמְרָא דִּפְרוּגַיְיתָא וּמַיָּא דִּדְיוֹמְסֶת קִיפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מִיִּשְׂרָאֵל.
Apropos Deyomset, the Gemara cites that Rabbi Ḥelbo said: The wine of Phrygia [ Perugaita ]
RASHI
חמרא דפרוגיתא שם מדינה שיינה משובח:
קפחו עשרת השבטים שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אִיקְלַע לְהָתָם, אִימְשִׁיךְ בָּתְרַיְיהוּ אִיעָקַר תַּלְמוּדֵיהּ. כִּי הֲדַר אֲתָא, קָם לְמִיקְרִי בְּסִפְרָא, בְּעָא לְמִיקְרָא “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״ אֲמַר: הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם. בָּעוּ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וַהֲדַר תַּלְמוּדֵיהּ.
The Gemara relates that once Rabbi Elazar ben Arakh
RASHI
להתם לפורגיתא ודיומסית:
אימשיך בתרייהו אחר היין והרחיצה:
איעקר תלמודיה נעקר תלמודו ושכחו:
החרש היה לבם:
וְהַיְינוּ דִּתְנַן, רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּימוּהָ בְּיָדְךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן. תָּנָא: לֹא רַבִּי נְהוֹרַאי שְׁמוֹ אֶלָּא רַבִּי נְחֶמְיָה שְׁמוֹ, וְאָמְרִי לָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי – שֶׁמַּנְהִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה.
And that is what we learned in a mishna that Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah and do not say that it will follow you, as if you are in a place of Torah, your colleagues will establish it in your hands, and do not rely on your understanding alone. It was taught: Rabbi Nehorai was not his name, but rather Rabbi Neḥemya was his name; and some say that Rabbi Elazar ben Arakh was his name and his statement was based on the personal experience of forgetting his Torah due to his failure to exile himself to a place of Torah. And why was he called Rabbi Nehorai? It was because he would illuminate [ manhir ] the eyes of the Sages in halakha .
RASHI
הוי גולה למקום תורה אם ת"ח אתה אל תשב אלא במקום ת"ח חברך ואל תאמר תלמידים הם יבואו אלי ודי לי בכך למה אהיה גולה:
שחביריך יקיימוה בידך שתהא רגיל אצלם וכשתשנה מסכת אחת והם אחרת תשמענה ותהא סדורה בפיך ואל תשתכח הימנה:
ואל בינתך אל תשען לומר חכם גדול אני וזכרן וכשאחזור פרק זה או מסכת זו לא תשתכח חברתה ממני:
“אֲבָל לֹא מִתְגָּרְרִין״. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין גּוֹרְרִין בְּמִגְרֶרֶת בַּשַּׁבָּת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלָיו מְלוּכְלָכוֹת בְּטִיט וּבְצוֹאָה – גּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה עָבְדָא לֵיהּ אִימֵּיהּ מִגְרַרְתָּא דְּכַסְפָּא.
The mishna taught: However, one may not scrape off the oil on Shabbat. The Sages taught in a baraita : One may not scrape his body with a scraper on Shabbat. Rabban Shimon ben Gamliel says: If one’s feet were dirty with mortar and excrement he may scrape them in the usual manner with a scraper
RASHI
מגררת אשטריי"ל ואדם מגרר בה:
מגירתא דכספא לשבת:
“אֵין יוֹרְדִין לְקוּרְדִימָא וכו׳״. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם פִּיקָא.
The mishna also taught that one may not enter a swampy river
RASHI
משום פיקא טיט של אותו נהר מחליק ובגדי האדם נישורין במים כשהוא נופל ואתי לידי סחיטה:
“וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטוֹיזִין בַּשַּׁבָּת״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּסַם, אֲבָל בְּיָד – מוּתָּר. תַּנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַף בַּחוֹל אָסוּר, מִפְּנֵי הֶפְסֵד אוֹכָלִין.
We also learned in the mishna that one may not make a drug to induce vomiting on Shabbat.
RASHI
אלא בסם דדמי לרפואה וגזירה משום שחיקת סמנין:
אבל ביד להכניס יד לתוך גרונו עד שיקיא מותר:
מפני הפסד אוכלין שבמעיו ומתוך כך הוא רעב וחוזר ואוכל:
“וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְפוּפֵי יְנוּקָא בַּשַּׁבָּת – שַׁפִּיר דָּמֵי. וְהָאֲנַן תְּנַן: אֵין מְעַצְּבִין! הָתָם בְּחוּמְרֵי שִׁדְרָה, דְּמֶיחֱזֵי כְּבוֹנֶה.
And we learned in the mishna that one may not align a young infant’s bones
RASHI
לפופי אונמלוטי"א כמו שעושי' לקטן שיתיישבו אבריו ולא יתעקם:
בחומרי שדרה חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהן ולאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרי' (לעיל שבת דף קכט:) כל האמור בפ' תוכחה דיחזקאל עושין לחיה בשבת:
TOSAFOT
אין מעצבין את הקטן פירשנו [בריש כל הכלים] (דף קכ"ג.) ד"ה אסובי:
“וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר״. אָמַר רַבִּי חָנָא בַּגְדַּתָּאָה אָמַר שְׁמוּאֵל:
We also learned in the mishna that one may not reset a break in a bone on Shabbat. Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said: