Back
Shabbat
Daf 144aבִּפְגָעִין וּבְפָרִישִׁין וּבְעוּזְרָדִין, אֲבָל לֹא בְּרִמּוֹנִים. וְשֶׁל בֵּית מְנַשְׁיָא בַּר מְנַחֵם הָיוּ סוֹחֲטִין בְּרִמּוֹנִים.
plums and quinces and crab apples. However, one may not squeeze pomegranates, because they are typically squeezed for their juice, as people from the house of Menashya bar Menaḥem would squeeze pomegranates during the week. Apparently, the Rabbis concede to Rabbi Yehuda with regard to fruits other than pomegranates and mulberries.
RASHI
בפגעין פרונ"ש בלע"ז ולהוציא מימיהן לשתות:
ופרשין קויידונ"ץ
ובעוזרדין קורמ"ש דלאו אורחייהו בהכי ואין כאן משום דש:
אבל לא ברמונים דאורחייהו בהכי:
ושל בית מנשיא היו רגילין לסחוט רמונים בחול אלמא איכא דסחיט להו הלכך בשבת אסור:
וּמִמַּאי דְּרַבָּנַן הִיא, דִּילְמָא רַבִּי יְהוּדָה הִיא? וְתֶהֱוִי נַמִי רַבִּי יְהוּדָה, אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה יָצְאוּ מֵעַצְמָן, סוֹחֲטִין לְכַתְּחִילָּה מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – כֵּיוָן דְּלָאו בְּנֵי סְחִיטָה נִינְהוּ – אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה; אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כֵּיוָן דְּלָאו בְּנֵי סְחִיטָה נִינְהוּ – אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה. שְׁמַע מִינָּהּ: רַבָּנַן הִיא, שְׁמַע מִינָּהּ.
The Gemara objects: And from where is it ascertained that this baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis? Perhaps it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara answers: And let this baraita also be the opinion of Rabbi Yehuda: Say that you heard that according to Rabbi Yehuda, juice that seeped out on its own is permitted; did you hear that squeezing it is permitted ab initio ? Rather, what have you to say? Since they are not fruits that are generally designated for squeezing, it is permitted to squeeze them even ab initio . That being the case, even if you say the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, the same reasoning applies: Since they are not generally designated for squeezing, it is permitted to squeeze them even ab initio . Even the Rabbis would permit squeezing fruits such as plums, quinces, and crab apples. Since the baraita does not permit squeezing pomegranates, learn from it that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara concludes: Indeed, learn from it.
RASHI
אלא מאי אית לך למימר לר' יהודה כיון דלאו בני סחיטה כו' וכי היכי דלרבי יהודה שרי לכתחילה מהאי טעמא מהשתא אפי' תימא רבנן ושרו ליה מהאי טעמא:
“שֶׁל בֵּית מְנַשְׁיָא בַּר מְנַחֵם הָיוּ סוֹחֲטִין בְּרִמּוֹנִים״. אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּשֶׁל בֵּית מְנַשְׁיָא בַּר מְנַחֵם.
It was taught in the baraita cited above that people from the house of Menashya bar Menaḥem would squeeze pomegranates on weekdays. This indicates that it is typical for people to squeeze pomegranates, and therefore it is prohibited to do so on Shabbat. Rav Naḥman said: The halakha is in accordance with the practice of the people from the house of Menashya bar Menaḥem. In other words, squeezing pomegranates is considered typical, and therefore it is prohibited on Shabbat.
אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מְנַשְׁיָא בֶּן מְנַחֵם תַּנָּא הוּא?! וְכִי תֵּימָא “הֲלָכָה כִּי הַאי תַּנָּא דְּסָבַר לָהּ כְּשֶׁל מְנַשְׁיָא בֶּן מְנַחֵם״, וּמִשּׁוּם דְּסָבַר כִּמְנַשְׁיָא בֶּן מְנַחֵם הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? מְנַשְׁיָא בֶּן מְנַחֵם הָוֵי רוּבָּא דְּעָלְמָא?!
Rava said to Rav Naḥman: Is Menashya ben Menaḥem a tanna that you say the halakha is in accordance with his opinion? And if you say that Rav Naḥman meant that the halakha is in accordance with this tanna , who held in accordance with the practice of the people from the house of Menashya ben Menaḥem, there is still room to ask: Does it make sense that because he held in accordance with the practice of the people from the house of Menashya ben Menaḥem, the halakha is in accordance with his opinion? Does Menashya ben Menaḥem constitute the majority of the world?
RASHI
מנשיא תנא הוא בתמיה וכי איהו פליג למימר דבשבת אסור דתימא הלכתא כוותיה והא לא הוזכר אלא לדברי התנא לראיה דהאי תנא הוא סבר כוותיה:
וכ"ת הא דאמר הלכה כשל בית מנשיא ה"ק הלכה כהאי תנא דאסר ברימונים הואיל וקאי מנשיא כוותיה דסוחטין רימונים בחול אלמא בני סחיטה נינהו:
הוי רובא דעלמא דמשום איהו לחודיה נשווי דרך רמונים לסחיטה:
TOSAFOT
מי דמי ערביא אתרא הוא הו"מ למיפרך הניחא לרבי אליעזר לרבנן מאי איכא למימר אלא פריך דאפילו לרבי אליעזר לא ניחא . ומה שקשה מאנשי הוצל דפרק המצניע (לעיל שבת דף צב:) פירשתי שם (ד"ה ואת"ל):
אִין, דִּתְנַן: הַמְקַיֵּים קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קִדֵּשׁ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּימִין. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְּיָא מְקַיְּימִין קוֹצֵי שָׂדוֹת לִגְמַלֵּיהֶם.
Rav Naḥman answered: Yes, in cases of this kind, halakhic rulings are based even on practices that are not universal, as we learned in a mishna that addresses the prohibition of diverse kinds, particularly forbidden food crops in a vineyard. With regard to one who maintains thorns in a vineyard,
RASHI
קוצים קרדונ"ש:
מקדש את התבואה משום כלאים דזריעה הוא:
ואמר רבי חנינא כו' אלמא משום חד מקום דאחשבינהו משוינן להו דבר חשוב:
TOSAFOT
ה"נ כיון דאחשביה הווה להו משקה תחילה ס"ד דסוחטין בפגעין כו' היינו סחיטה ממש אבל השתא אי אפשר לומר דהא פשיטא דאסור דכיון דאחשביה הוה להו משקה אלא סוחטין דקתני היינו בליציי"ר בלע"ז למתק הפרי כדפי' בקונטרס:
מִידֵּי אִירְיָא; דַּעֲרַבְּיָא – אַתְרָא, הָכָא – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם!
The Gemara rejects this answer: Is this comparable? Arabia is a place,
RASHI
אתרא הוא וחשיבות דרבים הוי חשיבותא:
הכא חד גברא לחודיה הוא נימא בטלה דעתו:
אֶלָּא, הַיְינוּ טַעְמָא כִּדְרַב חִסְדָּא; דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: תְּרָדִין שֶׁסְּחָטָן וּנְתָנָן בְּמִקְוֶה – פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁינּוּי מַרְאֶה. וְהָא לָאו בְּנֵי סְחִיטָה נִינְהוּ! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – כֵּיוָן דְּאַחְשַׁבִינְהוּ – הֲוָה לְהוּ מַשְׁקֶה. הָכָא נַמִי כֵּיוָן דְּאַחְשַׁבִינְהוּ הֲוָה לְהוּ מַשְׁקֶה.
Rather, this is the reason for Rav Naḥman’s statement: It is in accordance with the opinion of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda said: In the case of beets that one squeezed and then placed their juice in a ritual bath, the juice invalidates the ritual bath
RASHI
אלא היינו טעמא דרב נחמן דאמר הלכה אין סוחטין:
כרב חסדא אע"ג דלעלמא לא חשיב כיון דאחשיב איהו הוי לדידיה משקה והכי מפרש רב נחמן לברייתא דלעיל סוחטין בפגעין ובפרישין למתק הפרי ולא לצורך המשקה אבל לא ברימונים ואפילו למתקן דשל בית מנשיא היו סוחטין בחול לצורך משקה הלכך בשבת אסור אפי' למתק הואיל ואיכא חד דעביד לשם משקה ולא משום דמנשיא רובא דעלמא אלא חיישינן אי שרית ליה למתק אתי למעבד לשום משקה וכיון דאיהו מחשב ליה הוי משקה ומיחייב אבל בפגעין ליכא למיחש דאין אדם עושה אותו למשקה:
בשינוי מראה לא בשלשת לוגין דלא הוזכרו שלש לוגין אלא במים שאובין אבל שאר משקין לא פסלי אא"כ נשתנה מראה המקוה על ידיהן:
TOSAFOT
אמר אביי ר' יעקב היא קשה לי לימא דהאי מוחל דקתני היינו במוחל היוצא מעקול בית הבד ודברי הכל וכי תימא מדקתני מוחל סתמא משמע דבכל מוחל איירי לא היא דע"כ אפי' לרבי יעקב לא איירי בכל מוחל דהא מודה דמוחל היוצא בתחילה טהור י"ל דמוחל היוצא מעקול בית הבד לא הוה קרינן ליה מוחל סתם כיון דאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן:
רַב פַּפָּא אָמַר: מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מִקְוֶה לְכַתְּחִילָּה, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מִקְוֶה לְכַתְּחִילָּה – פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁינּוּי מַרְאֶה.
Rav Pappa said that the reason Rav Ḥisda ruled that beet juice invalidates the ritual bath is because it is something with which one may not make a ritual bath ab initio , and there is a principle: Anything with which one may not make a ritual bath ab initio , i.e., anything other than water, snow, or ice, invalidates the ritual bath
RASHI
רב פפא אמר טעמא דתרדין לאו משום חשיבותא דאחשבינהו הוא ולעולם לאו משקה נינהו והא דמפסיל משום דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה שאינו מים או שלג או ברד פוסל את המקוה בשינוי מראה:
תְּנַן הָתָם: נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ חוֹמֶץ וּמוֹחַל וְשִׁינָּה מַרְאָיו – פָּסוּל. מַאן תַּנָּא דְּמוֹחַל מַשְׁקֶה הוּא? אָמַר אַבַּיֵי: רַבִּי יַעֲקֹב הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: מוֹחַל הֲרֵי הוּא כְּמַשְׁקֶה. וּמַה טַּעַם אָמְרוּ “מוֹחַל הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה טָהוֹר״ – לְפִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ.
We learned in a mishna there, in tractate Mikvaot : If wine or vinegar or olive discharge, i.e., the liquid that comes from olives but is not oil, fell into a ritual bath and changed its appearance, the ritual bath is invalid.
RASHI
נפל לתוכו של מקוה יין או חומץ או מוחל והוא כמין מים וזב מן הזיתים וג' מינים יש בו כשטוענן מתחילה במעטן להתחמם ולהתבשל מאיליהן מוחל זב מהן והוא צלול כמים ולאחר שעמדו ימים ודחקו זה את זה חוזר מוחל לזוב מהן והוא קרוב להיות כשמן ולאחר שעצרן להוציא שמנן בבית הבד ומשתהה התפוח של גפת בעקלים שהוא אגוד בהן בבית הבד חוזר מוחל וזב מהן:
מאן תנא דמוחל משקה הוא קס"ד דאין מקוה נפסל אלא על ידי משקה ואפילו בשינוי מראה:
בתחילה בתחילת טעינתן של זיתים:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מוֹחַל אֵינוֹ כְּמַשְׁקֶה, וּמַה טַּעַם אָמְרוּ “מוֹחַל הַיּוֹצֵא מֵעִיקּוּל בֵּית הַבַּד טָמֵא״ – לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא צִיחְצוּחֵי שֶׁמֶן.
Rabbi Shimon says: The legal status of olive discharge is not like that of a liquid. And what is the reason the Sages said that the olive sap that emerges from the bale of the olive press after the olives were pressed is capable of rendering foods susceptible to become ritually impure? Because it is impossible that it will not contain drops of oil that come with it from the olives.
RASHI
מעקול בית הבד לאחר שנסחט שמנו או לפני סחיטתו:
TOSAFOT
חולב אדם עז כו' נראה לר"ת דהיינו דווקא בי"ט דחזיא בהמה לאכילה הוי כמו אוכלא דאיפרת אבל בשבת לא חזיא לשחיטה כמו דש חשיבא שהבהמה היא כפסולת וכשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך פסולת וכן משמע בבה"ג דבי"ט איירי ומיהו סחיטת זיתים וענבים דשרי לעיל לתוך הקדירה היינו אפי' בשבת כיון דאשכול חזיא לאכילה:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאָתֵי בָּתַר אִיצַצְתָּא. רָבָא אָמַר: מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין הֵימֶנּוּ מִקְוֶה, וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁינּוּי מַרְאֶה.
The Gemara asks: What is the practical difference between them? They both agree that olive discharge that emerges at the outset is incapable of rendering food susceptible to ritual impurity and that olive discharge that emerges from the bale of the olive press is capable of rendering food susceptible to ritual impurity. The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to olive discharge that comes after extensive pressing; according to Rabbi Ya’akov, it is considered a liquid and renders food susceptible to ritual impurity, and according to Rabbi Shimon, it is not a liquid and does not render food susceptible to ritual impurity. Rava said: The reason that olive discharge invalidates a ritual bath is not because it is a liquid, but rather, because it is something with which one may not make a ritual bath ab initio , and it therefore invalidates a ritual bath if it causes a change of appearance.
RASHI
מאי בינייהו במאי פליגי הואיל ותרוייהו מודו דמוחל היוצא בתחילה טהור והיוצא מעקל בית הבד טמא באיזה מוחל נחלקו דלמר הוי משקה וטמא ולמר לא הוי משקה וטהור:
דאתי בתר איצצתא לאחר שהתחילו להתחמם ודחקו זה את זה ונשתהה הכומר ימים:
רבא אמר קמייתא דקתני מוחל פוסל מקוה דברי הכל הוא ומשום דהוי כו':
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: סוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה. אָמַר רַב חִסְדָּא, מִדִּבְרֵי רַבֵּינוּ נִלְמַד: חוֹלֵב אָדָם עֵז לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה. אַלְמָא קָסָבַר: מַשְׁקֶה הַבָּא לָאוֹכֶל – אוֹכֶל הוּא.
Rav Yehuda said that Shmuel said: A person may squeeze a cluster of grapes on Shabbat into a pot with food in it,
RASHI
לתוך הקדרה של תבשיל לתקנו דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה אלא לאוכל ואין זה דרך פריקתו והוי כמפריד אוכל מאוכל:
אבל לא לתוך הקערה דזמנין דלמשקה קאי ואף על גב דבקערה לא שתי איניש לא מוכחא מילתא ואיכא איסור:
אלמא מדקאמר סוחט לתוך הקדרה קסבר כו':
ואי אמרת אוכל הוא הא אין אוכל מקבל טומאה שלא בהכשר והאי במאי איתכשר:
מְתִיב רָמִי בַּר חָמָא: זָב שֶׁחוֹלֵב אֶת הָעֵז – הֶחָלָב טָמֵא וְאִי אָמְרַתְּ “מַשְׁקֶה הַבָּא לָאוֹכָלִין אוֹכֶל הוּא – בְּמַאי אִיתְכָּשֵׁר?
Rami bar Ḥama raised an objection from the following mishna: In the case of a zav who milks a goat, the milk is ritually impure
RASHI
החלב טמא שהזב מטמא כל דבר במשא והרי היסט הקילוח ולא קמפליג בין לתוך הקדרה בין לתוך הכוס:
כְּדַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּטִּיפָּה הַמְלוּכְלֶכֶת עַל פִּי הַדַּד. הָכָא נַמִי: בַּטִּיפָּה הַמְלוּכְלֶכֶת עַל פִּי הַדַּד.
The Gemara answers: As Rabbi Yoḥanan said in a different context, that a particular statement is referring to the first drop, which is smeared on the top of the teat in order to moisten it and facilitate nursing or milking, here too, it is rendered susceptible to ritual impurity by means of the drop which is smeared on the top of the teat. This drop was not intended to fall into the pot of food and is therefore considered a liquid and renders the food susceptible to ritual impurity.
RASHI
כדאמר רבי יוחנן במסכת כריתות גבי האשה שנטף חלב מדדיה:
בטיפה המלוכלכת על פי הדד טיפה ראשונה מלכלכת בה פי הדד בדעת ונוחה ליחלב וההיא הוי משקה כסתם חלב דלא לאוכל בעי ליה:
מְתִיב רָבִינָא: טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים,
Ravina raised an objection based on what we learned in another mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse who squeezed olives or grapes