Back
Shabbat
Daf 143aINTRO
This chapter also deals with different types of prohibitions subsumed under the category of shevut. Here, too, there is no single theme that unites all the topics addressed, although most of them deal with food preparation on Shabbat. Arranging the chapter’s contents in a different order than is presented in the Mishna would allow us to identify several general questions that serve as the basis for the details that are discussed in this chapter. One of these issues relates to the laws of squeezing on Shabbat. Squeezing is not listed as a primary category of prohibited labor. Its prohibition is not based on the act of squeezing alone; indeed, squeezing can be a subcategory of at least two primary categories of labor, depending on the circumstances: It can be a subcategory of the labor of threshing, which is defined abstractly as removing the desired contents from within an unwanted wrapping or shell, and it can be a subcategory of the labor of whitening, when the squeezing is performed in the process of washing. However, the relationship between squeezing and threshing is not completely clear and uniform. For example, in the practical discussions regarding milking animals on Shabbat, the question arises as to the extent to which one should understand milking as a form or subcategory of squeezing or threshing. This leads to the question of whether milking should be viewed as a Torah prohibition or a rabbinic decree. Similarly, it is necessary to delineate the fine differences between types of squeezing that can be viewed as a subcategory of threshing and other types of squeezing that are externally similar to the first type but differ with regard to the intent of the person squeezing or the purpose of the act itself. Also discussed in this chapter is breaking a barrel in order to remove food from inside it. The chapter likewise deals with various kinds of food preparation. These forms of food preparation all involve actions that are similar to squeezing and require one to identify the fine line separating a prohibited labor from actions that are externally similar to it but are different because of the intent of the person performing the action. Examples of this include heating up, soaking, and cooling foods on Shabbat: Are these acts forbidden because of their similarity to cooking, or are they perhaps totally permitted and not prohibited even by rabbinic decree? This chapter also comes to conclusions regarding some issues that the Gemara began to address in previous chapters but had not yet resolved.
מתני׳ חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפּוֹג. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן – אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לָאוֹכָלִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר, וְאִם לַמַּשְׁקִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִיסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן – אֲסוּרִין, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר.
From a barrel of wine or oil that broke on Shabbat, one may rescue from it
RASHI
מתני' חבית מצילין הימנה מזון ג' סעודות ואפילו בכלים הרבה דאילו בחד מנא אמרי' בכל כתבי הקדש (לעיל שבת דף קכ.) דכמה דבעי מציל:
לכם כל אחד מזון ג' סעודות:
ובלבד שלא יספוג שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי גזירה שמא יסחוט:
אין סוחטין את הפירות דהוה ליה מפרק תולדה דדישה:
אסורין גזירה שמא יסחוט לכתחילה:
רבי יהודה אומר אם לאוכלין הם מכונסין אותם פירות היוצא מהן מותר דלא ניחא ליה במה שזבו וליכא למגזר בהן שמא יסחוט:
ואם למשקין מכונסין אסורין דניחא ליה במאי דנפקא מינייהו ונתקיימה מחשבתו ואיכא למיגזר שמא יסחוט והכי אמרי' בביצה דטעמא דמשקין שזבו משום שמא יסחוט הוא:
חלות דבש מאחר שמרוסקין הדבש זב מאליו מתוך השעוה ואין דרך לסוחטו הלכך רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין גזירה אטו שאינן מרוסקין דילמא מרסק להו:
TOSAFOT
מתני' חבית ובלבד שלא יספוג - אפילו יש לו עור בית אחיזה דליכא חשש סחיטה אסור כדמפרש בגמרא שלא יעשה כדרך שעושה בחול:
גמ׳ תָּנָא: לֹא יִסְפּוֹג בַּיַּיִן, וְלֹא יְטַפַּח בַּשֶּׁמֶן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל. תָּנוּ רַבָּנַן: נִתְפַּזְּרוּ לוֹ פֵּירוֹת בֶּחָצֵר – מְלַקֵּט עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל. אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקּוּפָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.
It was taught in the Tosefta : One may not soak up wine and one may not collect oil in his hand, so that one will not conduct himself on Shabbat in the manner that he conducts himself during the week. The Sages taught in a baraita : If one’s fruit was scattered in a courtyard
RASHI
גמ' ויטפח מכניס בו כפו והשמן נדבק בה ומקנחו בשפת הכלי ואסרוה משום עובדין דחול:
TOSAFOT
מלקט על יד על יד ואוכל נראה דל"ג ואוכל מדקתי סיפא אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה משמע הנך דווקא אסירי משום עובדא דחול אבל לתוך כפו שרי:
“אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים. מַאי טַעְמָא – כֵּיוָן דְּלִסְחִיטָה נִינְהוּ יָהֵיב דַּעֲתֵיהּ. וְעוּלָּא אָמַר רַב: חָלוּק הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אַף בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁאָר פֵּירוֹת, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים.
We learned in the mishna: One may not squeeze fruit on Shabbat, and the liquid that seeps from fruit on its own is prohibited. Rabbi Yehuda, however, distinguishes between fruit that is designated for eating, in which case the liquid that seeps out on its own is permitted, and fruit that is designated for juicing, in which case the liquid that seeps out on its own on Shabbat is prohibited. Rav Yehuda said that Shmuel said: Rabbi Yehuda concedes to the Rabbis with regard to olives and grapes. Even if they were designated for eating, the liquid that seeps from them on its own on Shabbat is prohibited. What is the reason for this? Since they are generally used for squeezing, one had in mind from the outset that these would serve that purpose as well, even if he designated them for eating. And Ulla said that Rav said: Rabbi Yehuda was in disagreement even with regard to olives and grapes. And Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to other fruits, and the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to olives and grapes.
RASHI
מודה ר' יהודה בזיתים דאע"ג דהכניסן לאוכלין היוצא מהן אסור דכיון דרובן לסחיטה קיימי כי אתו לידי משקה יהיב דעתיה למיהוי ניחא ליה בהכי:
אפי' בזיתים וענבים הואיל והני לאוכלין נכנסו:
TOSAFOT
ורבי יוחנן אמר הלכה כרבי יהודה בשאר פירות בריש מסכת ביצה (דף ג. ושם) רבי יוחנן רמי דר' יהודה אדרבי יהודה תנן ר"י אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר אם למשקין כו' אלמא כל לאוכלין אוכלא דאיפרת הוא ורמינהו ועוד אמר ר"י מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביו"ט ראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון אוכלה בשני בשני אין בראשון לא ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה וצריך לומר דההיא דמתנה אדם מחליף דאי מתני' מחליף אם כן במאי דנקט הכא ר' יהודה הוה ליה למינקט רבנן וה"ל למימר הלכה כרבנן בשאר פירות. מ"ר. ולי נראה דאפילו אפיך מתני' אתי שפיר כעין שמצינו בב"ק בפרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צו:) דתנן גזל בהמה והוכחשה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך ואמר בגמרא אמר רבי חנינא בר אבדימי אמר רב הלכה כר"מ ופריך ורב שביק רבנן ועביד כר"מ כו' עד דמסיק דרב מתניתין איפכא אתנא' אלמא אע"פ שהיה שונה במתניתין וחכ"א בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך וה"ל למימר השתא הלכה כחכמים אפ"ה נקט ר"מ לפי מה שהאחרים שונין המשנה ה"נ נקט רבי יוחנן רבי יהודה בשמעתין וכן נמי מצינו בשילהי פ"ק דסוכה (דף יט:) דתנן העושה סוכתו כמין צריף ר"א פוסל וחכמים מכשירין ואמרינן בגמרא אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה א"ל כמאן כר"א א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"א אמר ליה ברייתא איפכא תניא השתא היה לו להשיב רב יוסף כרבנן ולא כר"א כיון דאיהו איפכא תני. אלא כן דרך הש"ס בכל מקום. נראה לי:
הלכה כר' יהודה בשאר פירות אע"ג דבריש ביצה (ד' ג.) גזר ר' יוחנן ביצה שנולדה ביו"ט משום משקין שזבו והכא לא גזר בשאר פירות י"ל דשייך טפי לגזור בביצה לפי שהיא עומדת ליסחט מן התרנגולת ודרך לגומעה חיה אבל שאר פירות אין עומדים ליסחט כלל. מ"ר:
אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים, וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁאָר פֵּירוֹת.
Rabba said that Rav Yehuda said that Shmuel said as follows: Rabbi Yehuda would concede to the Rabbis with regard to olives and grapes, and the Rabbis would concede to Rabbi Yehuda with regard to other fruit.
אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי אַבָּא: אֶלָּא בְּמַאי פְּלִיגִי? אָמַר לֵיהּ: לְכִי תִּשְׁכַּח. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא, בְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים פְּלִיגִי.
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Abba: If it is true that they agree with each other, with regard to what do they disagree? He said to him: When you find it, i.e., examine this matter and you will find areas in which they disagree. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It stands to reason that they disagree with regard to mulberries and pomegranates, which have intermediate status, between olives and grapes, which are always considered designated for juicing, and other fruits, which are not.
RASHI
מסתברא בתותים ורמונים פליגי דאיכא דבעו להו למשקין הלכך משוו להו רבנן כזיתים וענבים ור' יהודה פליג עלייהו אבל שאר פירות ליכא דבעי להו למשקין הלכך מודו רבנן בהם:
דְּתַנְיָא: זֵיתִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן שֶׁמֶן, וַעֲנָבִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן יַיִן, וְהִכְנִיסָן בֵּין לָאוֹכֶל בֵּין לַמַּשְׁקִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. תּוּתִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן מַיִם, וְרִמּוֹנִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן יַיִן, וְהִכְנִיסָן לָאוֹכָלִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר, לַמַּשְׁקִין וְלִסְתָם – הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין לָאוֹכָלִין בֵּין לַמַּשְׁקִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר.
As it was taught in a baraita : With regard to olives from which one squeezed oil
RASHI
שמשך זב מאליהן כמו נהרות המושכין (לעיל שבת דף קכא.):
והכניסן מתחילתן בין לאוכלין בין למשקין כו' דרמונים קרי יין משום דאית להו קיוהא:
וחכ"א כו' והא דנקט רב נחמן לישנא דמסתברא ולא אמר בהדיא דבתותים ורמונים פליגי משום דאיכא למימר פליגי בתותים ורמונים וה"ה לשאר פירות ולהודיעך כחו דרבי יהודה נקט להו ואי משום ברייתא דלקמן דשמעינן מינה דמודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות לאו בהדיא שמעינן לה דאיכא למימר רבי יהודה היא כדפרכינן עלה:
TOSAFOT
שמשך מהן שמן כו' פי' בקונט' שמשך זב מאליהן כמו נהרות המושכין ולפירושו צריך לומר הכניסן בין לאוכלין כו' היינו הכניסן מתחילתן ואין הלשון משמע כן ועוד קשה לר"י דאי משך מאליו קאמר גבי תותים שמשך מהם מים ה"ל למימר שמשכו או שנמשכו דמים בכל מקום לשון רבים ועוד קשה לר"י אם כן הך ברייתא הוה תיובתא דרב ורבי יוחנן דאמרי לעיל חלוק היה רבי יהודה בזיתים וענבים דהכא משמע דבזיתים וענבים מודה אלא נראה לר"י דמשך אאדם קאי וסחטן תחילה ושוב הכניסן דהשתא. לרב ורבי יוחנן דסברי חלוק היה רבי יהודה בזיתים וענבים נקט דוקא משך דאיכא למיחש טפי דילמא יהיב דעתיה לסחוט משקה אחר שהכניסו נמי לאכילה מאחר שסחטן תחילה להוציא מהן משקה הא לא משך לא ולשמואל דאמר מודה רבי יהודה בזיתים וענבים נקט משך משום רבותא דתותים ורמונים דאפילו משך הכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר. מ"ר:
וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה סְתָם אָסוּר?! וְהָתְנַן: חֲלֵב הָאִשָּׁה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, חֲלֵב בְּהֵמָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לְרָצוֹן.
The Gemara questions this baraita : And does Rabbi Yehuda maintain that in the case of undesignated fruit that was not designated for a specific purpose, the liquid that seeps on its own is prohibited? Didn’t we learn in a mishna: A woman’s milk is considered a liquid and therefore renders food susceptible to ritual impurity,
RASHI
וסבר רבי יהודה סתם שלא פירש לאוכל ולא למשקה הוי המשקה הזב מהן אסור:
והתנן חלב האשה מטמא מכשיר:
לרצון ושלא לרצון בין שיצא ממנה לרצון בין שיצא שלא לרצון שהחלב קרוי משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו (שופטים ד׳:י״ט):
TOSAFOT
חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון והא דתנן במסכת מכשירין (פ"א) כל משקה שתחילתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון או שסופו לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון מכשיר לא דמי רצון דהתם לרצון דהכא דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים שיהא לרצון דבעינן יותן דומיא דכי יתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה או מן הבהמה:
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: קַל וָחוֹמֶר הוּא, וּמַה חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ מְיוּחָד אֶלָּא לִקְטַנִּים – מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁמְּיוּחָד בֵּין לִקְטַנִּים בֵּין לִגְדוֹלִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּטַמֵּא בֵּין לְרָצוֹן וּבֵין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן? אָמְרוּ לוֹ: אִם טִמֵּא חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן – שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָמֵא, יְטַמֵּא חֲלֵב הַבְּהֵמָה
Rabbi Akiva said: It is an a fortiori inference that this is incorrect: Just as a woman’s milk, which is intended only for young children, is considered a liquid and renders food susceptible to ritual impurity both if the milk is expressed volitionally and if it is expressed unvolitionally, the milk of an animal, which is intended for both young and old, is it not logical that it should render food susceptible to ritual impurity, both if it was expressed volitionally and if it was expressed unvolitionally? They said to him that this a fortiori inference can be refuted in the following way: If a woman’s milk renders food susceptible to ritual impurity even when the milk was expressed unvolitionally, as the status of the blood of her wound is also that of a liquid that renders food susceptible to ritual impurity,
RASHI
חלב הבהמה אינו מטמא אלא אם כן יצא לרצון ואי לא לא חשיב משקה ואם נגע בו שרץ אינו מקבל טומאה וטעמא מפרש לקמיה:
שדם מגפתה של אשה אם נגף רגלה או ידה וכל חבורה שיצא ממנה דם כדאמר בפרק דם הנדה (נדה דף כה:) דם חללים דהיינו דם הרוג קרוי משקה שנאמר ודם חללים ישתה ודם מגפתו מפרש התם דדם חללים הוי דמה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא וחלב כדם מגפתו דדם נעכר. ונעשה חלב ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא וטמא:
יטמא חלב הבהמה שלא לרצון בתמיה שהרי דם מגפתה טהור דבהמה לאו בכלל חלל הוא ומיהו דם שחיטה מכשר משום דאיתקש למים דכתיב (דברים י״ב:ט״ז) על הארץ תשפכנו כמים:
TOSAFOT
לרצון ושלא לרצון כדמפרש בסמוך טעמא משום דדם מגפתה טמא וחלב ודם חד הוא דדם נעכר ונעשה חלב ולא צריכין למה שפי' בקונט' משום דאיקרי משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו ונראה לר"י דהא דאיצטריך לפרש האי טעמא בפ' דם נדה (נדה דף נה:) גבי חלב האשה הנ"מ לרבי עקיבא דשמעתין דלית ליה טעמא דפרישה או למאן דלית ליה דם נעכר ונעשה חלב אבל לרבנן דשמעתין לא צריך כדפרישית לחלב האשה אלא דוקא לטמא חלב בהמה לרצון. מ"ר: