Back
Shabbat
Daf 140aמִשָּׁלְפוּ לְדִידָהּ מִקַּנְיָא – שָׁרֵי, קַנְיָא מִמֶּנָּה – אָסוּר. אָמַר רָבָא: וְאִם כְּלִי קֵיוָאי הוּא – מוּתָּר.
to remove it from the reed upon which it is hanging is permitted; however, to remove the reed from it is prohibited. Since the reed is not a vessel, it is set-aside. Rava said: And if it is hung on a weaver’s vessel,
RASHI
משלפא לדידה מקניא כששוטחין אותה לנגבה תוחבים קנה מבית יד לבית יד וכשנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא הקנה ממנה דלא חזי לטלטולי דלהסקה קאי:
ואם כלי קיואי היא קנה של אורגים דתורת כלי עליו שרי:
אֲמַר רַב חִסְדָּא: הַאי כִּישְׁתָא דְּיַרְקָא, אִי חַזְיָא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה – שָׁרֵי לְטַלְטוֹלֵי, וְאִי לָא – אֲסִיר.
Rav Ḥisda said: This bundle of vegetables, if it is suitable for animal food, it is permitted to move it on Shabbat, but if not, it is prohibited to move it.
אֲמַר רַב חִיָּיא בַּר אַשִׁי אֲמַר רַב: הַאי תַּלְיָא, דְּבִשְׂרָא – שָׁרֵי לְטַלְטוֹלֵי, דְּכַוְורֵי – אֲסִיר.
Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said as follows: In the case of this hook, if it is used for hanging meat,
RASHI
תליא דבשרא בשר מליח התלוי לייבשו ומלא החבל קרי תליא:
שרי דנאכל חי באומצא:
דכוורי אין נאכלין חיין:
TOSAFOT
תלא דבישרא כו' לא כפירוש הקונטרס דפי' בשר מליח שתלו ליבשו דהל"ל הא בפרק מפנין דמה שייך הכא ועוד למה מזכיר תלא ועוד מוכח לעיל בפרק מפנין (שבת דף קכח.) דדג מליח נמי חזי לאומצא ועוד דהכא בטלטול איירי ואמרינן לעיל דרב במוקצה לטלטל סבר לה כר"ש ונראה כפי' הערוך דמשום תלא נקטיה ובלא בשר אלא תלא דבשרא לא ממאיס ושרי לטלטולי ושל דגים מאיס והוי מוקצה מחמת מיאוס והשתא אתי שפיר באיסור דתלא כעין כישא דירקא ור' פי' לנו דלתלא דבשרא רגיל להיות בו תורת כלי אבל של דגים לא ולא משום מוקצה מחמת מיאוס דלא איירי שמעתין במוקצה מחמת מיאוס. מ"ר:
אֲמַר רַב קְטִינָא: הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה – כְּאִילּוּ עוֹמֵד בִּכְרֵיסָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְלָאו מִילְּתָא הִיא.
Rav Ketina said: One who stands on a board in the middle of a bed, it is as though he were standing on the stomach of a woman. Just as he would certainly injure the woman, he will certainly break the bed ( ge’onim ). The Gemara comments: And it is not a correct matter, and it is not accepted as halakha .
RASHI
באמצע מטה שאיש ואשתו רגילין בה לישן:
כאילו עומד כו' דמהרהר:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין יַרְקָא – לִיזְבֵּין אָרִיכָא, כִּישָׁא כִּי כִּישָׁא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא.
On the topic of the bundle of vegetables, the Gemara cites additional advice on similar issues that Rav Ḥisda said to poor scholars experiencing difficulty earning a livelihood: A student of a Torah academy who buys vegetables should buy long ones. A bundle is a bundle, and they have a standard thickness at a standard price. However, the addition of length comes on its own for free.
RASHI
לזבין אריכא אגודה ארוכה של כרוב ארוך ושל כרישין ארוכים:
כישא כי כישא שכל אגודות הגנין שוות בעובין שלכולן מדה אחת לחבל שהוא אגוד בו:
ואורכא ממילא כלומר ארכו של זה שהוא ארוך מחבירו הוא משתכר בו:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין קַנְיָא – לִיזְבֵּין אֲרִיכָא, טוּנָא כִּי טוּנָא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא.
And Rav Ḥisda also said: A student of a Torah academy who buys reeds should buy long ones, since a bundle is a bundle. Bundles of reeds have a standard thickness, but the length comes on its own for free.
RASHI
קניא חבילי קנים לעצים:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב [דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא] – לָא לֵיכוּל יַרְקָא, מִשּׁוּם דְּגָרֵיר. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא לָא בַּעֲנִיּוּתִי אָכְלִי יַרְקָא, וְלָא בַּעֲתִירוּתִי אָכְלִי יַרְקָא. בַּעֲנִיּוּתִי – מִשּׁוּם דְּגָרֵיר, בַּעֲתִירוּתִי – דְּאָמִינָא: הֵיכָא דְּעַיֵיל יַרְקָא לֵיעוּל בִּשְׂרָא וְכַוְורֵי.
And Rav Ḥisda further said: A student of a Torah academy who does not have much bread should not eat a vegetable, because it whets the appetite. And Rav Ḥisda said: I neither ate a vegetable in my state of poverty, nor did I eat a vegetable in my state of wealth. In my poverty, I did not eat a vegetable because it whets the appetite. In my wealth, I did not eat a vegetable because I said: Where a vegetable enters, let meat and fish enter instead.
RASHI
לא ליכול ירקא ירק חי כרישין צירפו"ל ושחליים:
משום דגריר ליבא ומאכילו לחם הרבה ואין לו:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא – לָא לִיבְצַע בַּצּוֹעֵי. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא – לָא לִיבְצַע, מַאי טַעְמָא – דְּלָא עָבֵיד בְּעַיִן יָפָה. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מֵעִיקָּרָא לָא הֲוַאי בָּצַעֲנָא עַד דִּשְׁדַאי יָדִי בְּכוּלֵּי מָנָא וְאַשְׁכַּחִי [בֵּיהּ כָּל צָרְכִּי].
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who does not have much bread should not cut it into thin slices; rather, he should eat what he has in one helping. And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who does not have much bread should not break it
RASHI
לא ליבצע בצועי מורשיליונ"ט בלע"ז לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו ולאחר שעה מעט מפני שאין לו דרך שביעה אלא יצרף ויאכל יחד:
מעיקרא קודם שנתעשרתי:
עד דשדאי ידי בכולא מנא כשהייתי ממשמש בסל ומוצא בו פת הרבה הייתי מברך המוציא:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְמֵיכַל נַהֲמָא דְּשַׂעֲרֵי וַאֲכַל דְּחִיטֵּי – קָעָבַר מִשּׁוּם “בַּל תַּשְׁחִית״. וַאֲמַר רַב פַּפָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לְמִישְׁתִּי שִׁיכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא – עוֹבֵר מִשּׁוּם “בַּל תַּשְׁחִית״. וְלָאו מִילְּתָא הִיא, בַּל תַּשְׁחִית דְּגוּפָא עֲדִיף.
And Rav Ḥisda also said: One who is able to eat barley bread and nevertheless eats wheat bread violates the prohibition against wanton destruction. One who wastes resources is comparable to one who destroys items of value. And Rav Pappa said: One who is able to drink beer and nevertheless drinks wine violates the prohibition against wanton destruction. The Gemara comments: And this is not a correct matter, as the prohibition against destruction of one’s body takes precedence. It is preferable for one to care for his body by eating higher quality food than to conserve his money.
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלֵית לֵיהּ מִשְׁחָא – נִימְשִׁי בְּמַיָּא דַּחֲרִיצֵי.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who has no oil should wash, i.e., smear himself, with ditch water, as the scum that accumulates in it is as useful as oil.
RASHI
דלית ליה משחא שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים להעביר את הזוהמא:
במיא דחריצי הנקוים יחד וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין אוּמְצָא – לִיזְבֵּין אוּנְקָא, דְּאִית בֵּיהּ תְּלָתָא מִינֵי בִּישְׂרָא.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who buys meat should buy from the neck [ unka ],
RASHI
אונקא צואר:
תלתא מיני בשרא יטעום בו ג' מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין כִּיתוֹנִיתָא – לִיזְבֵּן מִדִּנְהַר אַבָּא, וְנִיחַוְּורָה כָּל תְּלָתִין יוֹמִין, דִּמְפַטִיָא לֵיהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וַאֲנָא עָרְבָא. מַאי כִּיתוֹנִיתָא – כִּיתָּא נָאָה.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy who buys a linen shirt [ kitonita ] should buy it from those who work by the river Abba, and should wash it every thirty days, so that it will last him for the twelve months of the year. And I guarantee that the shirt will remain in good shape. The Gemara comments: What is the meaning of kitonita ? A fine class [ kita ], as fine clothing provide one entry into a well-dressed class of people.
RASHI
מדנהר אבא מאותו מקום שפשתנו יפה:
דמפטיא ליה תריסר ירחי שתא ואנא ערבא אני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלימה ותפטיהו שלא יצטרך לקנות חלוק:
כיתא נאה כת נאה ראויה להושיב בעליה בכת נאה:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לֵיתִיב אַצִּיפְתָא חַדְתָּא, דִּמְכַלְּיָא מָאנֵיהּ.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy should not sit on a new mat, as its dampness ruins his garments.
RASHI
אציפתא חדתא מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים:
וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לִישְׁדַר מָאנֵיהּ לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ לְחַוּוֹרֵיהּ לֵיהּ, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דִּילְמָא חָזֵי בֵּיהּ מִידֵּי וְאָתֵי לְמִגְנְיָא.
And Rav Ḥisda said: A student of a Torah academy should not give his clothes to his host to wash for him, as that is not proper behavior, for the host might see something on it, such as signs of a seminal emission, and he will be demeaned in the eyes of his host.
RASHI
לאושפיזא לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן:
דילמא חזיא בהו קרי ומגניא עליה:
אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לִבְנַתֵּיהּ: תִּיהֲוֵי צְנִיעָתָן בְּאַפֵּי גַּבְרַיְיכוּ, לָא תֵּיכְלוּן נַהֲמָא בְּאַפֵּי גַּבְרַיְיכוּ.
After citing Rav Ḥisda’s recommendations to students, the Gemara cites his advice to his daughters. Rav Ḥisda said to his daughters: Be modest before your husbands; do not eat bread before your husbands,
RASHI
לא תיכלון נהמא באפי גברייכו פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו:
לָא תֵּיכְלוּן יַרְקָא בְּלֵילְיָא, לָא תֵּיכְלוּן תַּמְרֵי בְּלֵילְיָא, וְלָא תִּשְׁתּוּן שִׁיכְרָא בְּלֵילְיָא, וְלָא תֵּיפְנוּן הֵיכָא דְּמִפְנֵי גַּבְרַיְיכוּ.
Similarly, he advised: Do not eat vegetables at night, as vegetables cause bad breath. Do not eat dates at night and do not drink beer at night, as these loosen the bowels. And do not relieve yourself in the place where your husbands relieve themselves, so that they will not be revolted by you.
RASHI
לא תיכלון ירקא בלילה מפני ריח הפה:
שיכרא ותמרי משלשלין ומביאין לידי הפחה:
היכא דמפני גברייכו בגילוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומכם ונמאסת' לו בזוכרו:
וְכִי קָא קָארֵי אַבָּבָא אִינִישׁ לָא תֵּימְרוּן “מַנּוּ״ אֶלָּא “מַנִּי״.
And when a person calls at the door seeking to enter, do not say: Who is it, in the masculine form, but rather: Who is it, in the feminine form. Avoid creating the impression that you have dealings with other men.
RASHI
לא תימרון מנו מי הוא לשון זכר לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים:
אלא מני מי היא:
נָקֵיט מַרְגָּנִיתָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ, וְכוֹרָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ. מַרְגָּנִיתָא – אַחֲוֵי לְהוּ, וְכוֹרָא לָא אַחֲוֵי לְהוּ, עַד דְּמִיצְטַעֲרָן, וַהֲדַר אַחֲוֵי לְהוּ.
In order to demonstrate the value of modesty to his daughters, Rav Ḥisda held a pearl in one hand and a clod of earth in the other. The pearl he showed them immediately, and the clod of earth, he did not show them until they were upset due to their curiosity, and then he showed it to them. This taught them that a concealed object is more attractive than one on display, even if it is less valuable.
RASHI
נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום:
מרגניתא אחוין ליה הדדין המציאי לו שתתרבה תאותו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער הדר אחוי ליה:
כורא לשון כור צורפין (לעיל שבת דף עח.) לשון אחר בור לשון בור שוחה:
“אֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין״. מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא; דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בִּכְבָרָה כָּל עִיקָּר.
We learned in the mishna: One may not soak vetches in water in order to separate them from their chaff. However, one may take the straw in a sieve and place it into the trough of an animal. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna , as it was taught in a baraita : Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One may not look at a sieve at all on Shabbat, lest one come to violate the prohibited labor of selecting.
RASHI
מתניתין דקתני אבל נותנין לתוך הכברה:
מתני׳ גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם, וּמְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ בַּשַּׁבָּת.
One may sweep hay from before an animal that is being fattened, and one may move hay to the sides for an animal that grazes on its own in the field (Rabbeinu Ḥananel);
RASHI
מתני' גורפין מלפני הפטם שור שמפטמין אותו גורפין אבוס שלפניו בשבת לתת לתוכו התבן והשעורין ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו:
ומסלקין תבן שלפניו לצדדין כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברעי:
וחכמים אוסרים מפ' בגמ' אהיא:
ונוטלין מלפני בהמה זו שעורין ותבן ונותנין לפני זו ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוא אלא ודאי חזי הוא דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה:
גמ׳ אִיבַּעֲיָא לְהוּ: רַבָּנַן אַרֵישָׁא פְּלִיגִי, אוֹ אַסֵּיפָא פְּלִיגִי, אוֹ אַתַּרְוַיְיהוּ פְּלִיגִי?
A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis, who are stringent, disagree with the first clause of Rabbi Dosa’s statement, or do they disagree with the latter clause of the mishna, or do they disagree with both clauses?
RASHI
גמ' ארישא פליגי אגורפין ואסרי לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו:
או אסיפא פליגי ומשום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס רגליו:
תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – לֹא יְסַלְּקֶנּוּ לַצְּדָדִין.
Come and hear a resolution from that which was taught in a baraita . And the Rabbis say: With regard to both this, hay placed before an animal set aside for fattening, and that, hay placed before an animal that grazes on its own, one may not move it to the sides. Apparently, the Rabbis rule stringently in both cases.
RASHI
תא שמע דאתרוייהו פליגי:
אחד זה ואחד זה אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדין:
אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע, אֲבָל בְּאֵיבוּס שֶׁל כְּלִי – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע מִי אִיכָּא לְמַאן דְּשָׁרֵי? הָא קָא מְשַׁוֵּי גּוּמּוֹת! אֶלָּא, אִי אִיתְמַר הָכִי אִיתְמַר: אָמַר רַב חִסְדָּא מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבוּס שֶׁל כְּלִי, אֲבָל בְּאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Rav Ḥisda said: This dispute is with regard to a trough
RASHI
של קרקע כעין שעושין גדר קטן לפני בהמה ונותנין מאכל לפנים ממנו דאיכא למיחש לאשוויי גומות:
מחלוקת באבוס של כלי וגזרו רבנן גזרה אטו של קרקע:
TOSAFOT
אבל באיבוס של קרקע דברי הכל אסור אע"ג דמרבץ שרינן לרבי שמעון (לעיל שבת דף צה.) הכא רגילות הוא להתכוין לאשוויי גומות וחיישינן טפי שמא יתכוין:
“וְנוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה״. תָּנָא חֲדָא: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה, וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע. וְתַנְיָא אִידָךְ: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה!
We also learned in the mishna: One may take hay from before this animal and place it before that animal. It was taught in one baraita : One may take hay from before an animal whose mouth is fine and place it before an animal whose mouth is foul. And it was taught in another baraita : One may take hay from before an animal whose mouth is foul and place it in front of an animal whose mouth is fine. There is an apparent contradiction between the two baraitot .
RASHI
שפיה יפה לקמיה מפרש:
אֲמַר אַבַּיֵי: אִידִי וְאִידִי מִקַּמֵּי חֲמָרָא לְקַמֵּי תּוֹרָא – שָׁקְלִינַן, מִקַּמֵּי תּוֹרָא לְקַמֵּי חֲמָרָא – לָא שָׁקְלִינַן. וְהָא דְּקָתָנֵי “נוֹטֵל מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה״ – בַּחֲמוֹר, דְּלֵית לֵיהּ רִירֵי. “וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע״ – בְּפָרָה,
Abaye said: Both this baraita and that baraita hold that one may take hay from before a donkey and place it before an ox. However, one may not take hay from before an ox and place it before a donkey. The formulation of the baraitot can be explained as follows: That which was taught: One may take hay from before an animal whose mouth is fine,
RASHI
אידי ואידי שתיהן המשניות סבירא להו:
מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן שאינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני שור:
מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן דאית לה רירי ואימאיס והא דקרי לה הכא פיה יפה והכא פיה רע כדמפרש ואזיל פיה יפה דלית ליה רירי פיה רע דלא דייק ואכיל שאוכל קוצים וברקנים: