Back
Shabbat
Daf 13aוְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה – מִפְּנֵי מָה מֵת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה אָדָם מַחֲזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ וְהָיְתָה מְסִיחָה כָּל אוֹתוֹ מְאוֹרָע. וְאָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, בִּימֵי נִדּוּתֵךְ מַה הוּא אֶצְלֵךְ? אָמְרָה לִי: חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִילוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע [בִּי]. בִּימֵי לִבּוּנֵיךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ? אָכַל עִמִּי, וְשָׁתָה עִמִּי, וְיָשַׁן עִמִּי בְּקֵירוּב בָּשָׂר, וְלֹא עָלְתָה דַּעְתּוֹ עַל דָּבָר אַחֵר. וְאָמַרְתִּי לָהּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁלֹּא נָשָׂא פָּנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: “וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: מִטָּה חֲדָא הֲוַאי. בְּמַעַרְבָא אָמְרִי, אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף: סִינָר מַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ.
and served Torah scholars extensively, why did he die at half his days? Where is the length of days promised him in the verse? No one would respond to her astonishment at all. Eliyahu said: One time I was a guest in her house, and she was relating that entire event with regard to the death of her husband. And I said to her: My daughter, during the period of your menstruation, how did he act toward you?
RASHI
ושימש תלמידי חכמים להסבירו סתומות המשנה וטעמיה והוא הנקרא תלמוד:
נדותיך כל שבעה של ראייה ראשונה:
ליבוניך כגון זבה שסופרת שבעה נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה שמא תראה ותסתור ספירתה:
בנדת טומאתה ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהיה בנדתה בהוייתה תהא עד שתבא במים בתורת כהנים:
מטה חדא הואי רחבה ולא קירוב בשר הואי וסבר דשרי בהכי:
סינר פורציינ"ט שהיא חוגרת בו ומגיע ממתנים ולמטה:
TOSAFOT
בימי לבוניך מהו אצלך לא משום שיש לחלק בין נדות לליבון דהא אמר ר"ע בפרק במה אשה יוצאה (לקמן שבת דף סד:) הרי היא בנדתה עד שתבא במים אלא לפי שידע אליהו שכך היה המעשה (כתובות דף סא. ושם) גבי שמואל מחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא היינו בימי ליבונה אין נראה כדפירשתי ור"ת פירש שהיו רגילים לטבול שתי טבילות אחת לסוף שבעה לראייתה שהיא טהורה מדאורייתא בהך טבילה ואחת לסוף ימי ליבון לכך היה מיקל אותו האיש ורש"י היה נוהג איסור להושיט מפתח מידו לידה בימי נדותה ונראה לר"י שיש סמך מסדר אליהו דקתני אמר לה שמא הבאת לו את השמן שמא הבאת לו את הפך ומיהו התם מסיים ונגע ביך באצבע הקטנה ומפרק אע"פ (שם) דאמר אביי מנח' ליה אפומיה דכובא ורבא מנח' ליה אבי סדיא אין ראיה כי שמא דוקא במזיגת הכוס שיש חיבה יותר כדאמר התם אבל שאר דברים לא ומהכא דקאמר אכל עמי ושתה עמי יכול להיות שלא הקפיד אלא על השכיבה:
מטה חדא הואי ופלטי בן ליש שנעץ חרב בינו לבינה (סכהדרין פ"ב דף יט:) איכא למימר שרחוק ממנה היה ביותר והיה פתוח לרה"ר שלא היה משום יחוד או שמא סבר כשאול שלא היתה מקודשת לדוד ומחמיר על עצמו היה מלבא עליה:
מתני׳ וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַּעֲלִיַּית חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן גָּרוֹן שֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וְשְׁמוֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בּוֹ בַּיּוֹם.
And these are among the halakhot that the Sages, who went up to visit him, said in the upper story of Ḥananya ben Ḥizkiya
RASHI
מתני' ונמנו ורבו באו למנין ונמצאו של ב"ש מרובין:
גמ׳ אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: ‘אֵלּוּ׳ תְּנַן, אוֹ “וְאֵלּוּ״ תְּנַן? “וְאֵלּוּ״ תְּנַן? הָנֵי דַּאֲמַרַן, אוֹ אֵלּוּ תְּנַן – דְּבָעֵינַן לְמֵימַר קַמַּן? תָּא שְׁמַע: אֵין פּוֹלִין לְאוֹר הַנֵּר, וְאֵין קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר, וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַּעֲלִיַּית חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן גָּרוֹן. שְׁמַע מִינָּהּ: “וְאֵלּוּ״ תְּנַן, שְׁמַע מִינָּהּ.
With regard to the language that introduces our mishna, Abaye said to Rav Yosef: Did we learn in our mishna: These are among the halakhot , or did we learn in our mishna: And these are among the halakhot ? The difference is significant. Did we learn: And these, and if so the reference would be to those that we said earlier, i.e., that those halakhot are included in the decrees? Or did we learn: These, and if so the reference would be to those that we seek to mention below? Come and hear a solution to this dilemma from the fact that these matters were taught together in a baraita : One may not shake garments to rid them of lice by the light of the lamp and one may not read by the light of the lamp; and these are among the halakhot that the Sages said in the attic of Ḥananya ben Ḥizkiya ben Garon. Conclude from this that we learned: And these in the mishna, and the reference is to the decrees mentioned earlier.
RASHI
גמ' ה"ג ואלו תנן הני דאמרן או דלמא אלו תנן הני דבעינן למימר קמן ואלו קאי אדלעיל לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר ואלו מן ההלכות כו' או דילמא אלו תנן וקאי לקמן אאין שורין דיו:
ת"ש דאתרתי קמייתי קאי אבל אינך לאו משמונה עשר דבר נינהו ולקמן בגמרא מפרש להו:
TOSAFOT
רש"י גריס [וכן ר"ת] ואלו תנן הני דאמרן ומביא ראיה דאומר במדרש (פ' משפטים) כל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים אלה פסל את הראשונים ועל המדרש קשה לר"י דאלה דברי הברית (' ברים כח) קאי אמה שכתוב למעלה:
ש"מ ואלו תנן דלא קתני בתר הכי כדקתני במתניתין:
תָּנוּ רַבָּנַן: מִי כָּתַב מְגִילַּת תַּעֲנִית? אָמְרוּ: חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת.
The Sages taught in a baraita with regard to Megillat Ta’anit , which is a list of days of redemption that were established as celebrations for generations: Who wrote Megillat Ta’anit ?
RASHI
מגילת תענית לפי ששאר כל משנה וברייתא לא היו כתובין דאסור לכתבם וזו נכתבה לזכרון לדעת ימים האסורין בתענית לכך נקרא מגלה שכתוב במגלת ספר:
מחבבין את הצרות שנגאלין מהן והנס חביב עליהן להזכירו לשבחו של הקב"ה הוא וכותבין ימי הנס לעשותן יום טוב כגון אלין יומין דלא להתענאה בהון כו':
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אַף אָנוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁאִם בָּאנוּ לִכְתּוֹב – אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין.
Rabban Shimon ben Gamliel said: We also hold dear the memory of the troubles from which Israel was saved, but what can we do? If we came to write all the days of that kind, we would not manage to do so, as the troubles that Israel experienced in every generation and era are numerous, and on each day there is an event worthy of commemoration.
RASHI
אין אנו מספיקין לפי שהן תדירות. ל"א אין אנו מספיקין מלעשות י"ט בכל יום:
דָּבָר אַחֵר: אֵין שׁוֹטֶה נִפְגַּע.
Alternatively: Why do we not record the days of salvation from troubles? Just as a crazy person is not hurt, as he is not aware of the troubles that befall him, so too, we cannot appreciate the magnitude of the calamities that befall us.
RASHI
אין שוטה נפגע אין פגע רע בא עליו כלומר אינו מכיר בפגעיו כך כמה נסים באים לנו ואין אנו מכירין בהן:
דָּבָר אַחֵר: אֵין בְּשַׂר הַמֵּת מַרְגִּישׁ בְּאִיזְמֵל. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב יִצְחָק: קָשֶׁה רִימָּה לַמֵּת כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל״! אֵימָא: אֵין בָּשָׂר הַמֵּת שֶׁבַּחַי מַרְגִּישׁ בְּאִיזְמֵל.
Alternatively: The flesh of a dead person does not feel the scalpel [ izemel ]
RASHI
בשר מת שבחי הגדל באדם החי מחמת מכה או מחמת כויה אינו מרגיש באיזמל כשחותכין אותו:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לְטוֹב, וַחֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה. מֶה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ שְׁלֹֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן, וְיָשַׁב בַּעֲלִיָּיה וּדְרָשָׁן.
Rav Yehuda said that Rav said: Truly, that man is remembered for the good, and his name is Ḥananya ben Ḥizkiya, as if not for him, the book of Ezekiel
RASHI
דברי תורה כגון נבילה וטרפה וגו' לא יאכלו הכהנים הא ישראל אוכלים וכגון וכן תעשה בשבעה בחודש היכן נרמז קרבן זה בתורה:
גרבי למאור ולמזונות:
דרשן כדדרשינן להני קראי במנחות (דף מה.) דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו הוצרך להזהירם על מליקת חולין שהיא נבילה:
“וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר גָּזְרוּ״. מַאי נִינְהוּ שְׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר? דִּתְנַן, אֵלּוּ פּוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה: הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן, וְהָאוֹכֵל אוֹכֶל שֵׁנִי, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְהַסֵּפֶר, וְהַיָּדַיִם וְהַטְּבוּל יוֹם, וְהָאוֹכָלִים וְהַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין.
We learned in the mishna that when the Sages went up to the upper story of the house of Ḥananya ben Ḥizkiya ben Garon, they were counted and issued eighteen decrees in accordance with the opinion of Beit Shammai. The Gemara asks: What are those eighteen matters? The Gemara answers: As we learned in a mishna, a list of the decrees that the Sages issued with regard to items whose level of impurity is such that if they come into contact with teruma they disqualify it. By means of that contact, the teruma itself becomes impure, but it does not transmit impurity to other items. These disqualify teruma : One who eats food with first degree ritual impurity status acquired as a result of contact with a primary source of ritual impurity, e.g., a creeping animal; and one who eats food with second degree ritual impurity status acquired as a result of contact with an item with first degree ritual impurity status; and one who drinks impure liquids of any degree of impurity; and one whose head and most of his body come into drawn water after he immersed himself in a ritual bath to purify himself; and a ritually pure person that three log of drawn water fell on his head and most of his body; and a Torah scroll; and the hands of any person who did not purify himself for the purpose of handling teruma ; and one who immersed himself during the day, i.e., one who was impure and immersed himself, and until evening he is not considered completely pure; and foods and vessels that became impure by coming into contact with impure liquids. Contact with any of these disqualifies the teruma . The Gemara seeks to clarify these matters.
RASHI
האוכל אוכל ראשון מן התורה אין אוכל מטמא אדם האוכלו חוץ מנבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה לא כדאמר במסכת נדה (פ"ה דמ"ב:) מי שאין לו טומאה אלא באכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנה וכ"ש אוכל ראשון שאינו אב הטומאה אבל הן גזרו באותו היום כדמפרש טעמא לקמן בכולהו ושיעורן לפסול את הגויה בחצי פרס בפרק יום הכפורים (יומא ד' פ:) והתם נמי אמר הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ומצאתי בספר ערוך משונה טומאה זו מטומאה דאורייתא דסגי לה בטבילה לתרומה דלא בעיא הערב שמש דתניא בספרי אין האוכל אוכלים טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב:
והבא לאחר שטבל מטומאתו במים שאובין בו ביום:
וטהור גמור שנפלו על ראשו כו':
והספר כל כתבי הקודש תורה נביאים וכתובים פוסלין תרומה במגען:
והידים סתמן קודם נטילתן:
וטבול יום ולקמן פריך טבול יום מדאורייתא הוא:
והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין לקמן בעי לה:
TOSAFOT
אוכל ראשון ואוכל שני אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעינן מיניה אוכל שני ואי תנא אוכל שני הוה אמינא דאוכל ראשון נמי טמויי מטמא:
והשותה משקין טמאים לא שייך בהו ראשון ושני דלעולם משקין תחלה הוו אע"ג דאכתי לא נגזר כמו שאפרש בסמוך מ"מ היה בדעתם לגזור מיד וצריכא לאשמעינן משקין ואוכלין כדאמר בסמוך דהך דמשקין לא שכיח ואי תנא משקין ה"א דוקא משקין דחמירי אבל אוכל לא פסיל כלל:
והבא ראשו ורובו במים שאובין וא"ת תיפוק ליה שהוא טבול יום וי"ל דנפקא מינה דאפילו העריב שמשו פוסל עד שיחזור ויטבול:
וטהור שנפלו על ראשו כו' וא"ת מ"ש דבטהור לא גזרו כ"א בנפל ולא גזרו נמי בביאה כמו בטבול יום ונראה לר"י דבטהור לא רצו לגזור יותר אלא דוקא בנפילה כמו שרגילים להפיל עליהם מים שאובים אחר שטבלו במים סרוחים כדאמר בסמוך והיו נותנים עליהם ג' לוגים מים שאובים [וע"ע תוס' גיטין מז. ד"ה רבא]:
מַאן תְּנָא הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן וְהָאוֹכֵל אוֹכֶל שֵׁנִי – מִפְסַל פָּסְלִי, טַמּוֹיֵי
The Gemara asks first: Who is the tanna who holds that one who eats food with first degree ritual impurity status, and one who eats food with second degree ritual impurity status, disqualify the teruma, but
RASHI
מאן תנא מי הוא האומר כן:
פסלי את התרומה ואותה תרומה לא תפסול אחרת שוב במגעה: