Back
Shabbat
Daf 125aזְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ – מְמַלְּאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת.
With regard to a vine branch that is tied to a pitcher, one may fill water with it on Shabbat because the branch became part of the vessel.
RASHI
זמורה של גפן:
שהיא קשורה בטפיח פך ששואבין בו מן הבור או מן המעין:
ממלאין בה דשויא כלי להך זמורה:
פְּקָק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי – פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו – אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ.
With regard to a window shutter,
RASHI
ותלוי שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ:
אין פוקקין בו דמיחזי כמוסיף על הבנין:
בין כך ובין כך בגמרא מפרש לה:
גמ׳ תְּנַן הָתָם: אֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִידָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי אַמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ, אֲבָל בְּמַנִּיחַ – נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר. וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ, אֲבָל בְּמַנִּיחַ – נַעֲשָׂה כִּיסּוּי לְהֶחָבִית.
We learned in a mishna there: In the case of a stone that is atop a barrel and one wants to open the barrel, he tilts the barrel on its side and the stone falls. Rabba said that Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said: They only taught this in a case where one forgets the stone atop the barrel; however, in a case where one places
RASHI
גמ' תנן התם לקמן בהאי מסכתא:
האבן שעל פי החבית והוצרך ליטול מן היין שבתוכה:
מטה החבית על צדה והיא נופלת:
לא שנו דמותר לטלטל החבית והאבן עליה דקתני ואם היתה בין חביות שירא להטותה שם שלא תפול האבן על החבית שבצדה מגביה ומטה על צדה והיא נופלת:
בשוכח האבן עליה שלא במתכוין:
אבל במניח נעשית החבית בסיס לאבן שהיא דבר האיסור ואין מטלטל את החבית:
ורב יוסף א"ר אסי לקולא אמר ר' יוחנן לא שנו דהוצרך להטות את החבית ולא ניתן לטלטל האבן להדיא:
אלא בשוכח דלא נתכוין לעשותה כלי:
אבל במניח נעשה האבן כיסוי לחבית ומגלה אותה כדרכה:
אָמַר רַבָּה: מוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעֲתִין “הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּירוּיָה אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְּאִין בָּהּ״! וְלֹא הִיא, הָתָם כֵּיוָן דְּהַדְקָהּ – שָׁוְיָא דּוֹפֶן.
Rabba said: We raise an objection to our halakha from the mishna: With regard to a stone that is in a gourd used to draw water, if they fill it with water and the stone does not fall, one may fill with it on Shabbat. Apparently, if the stone is designated for a purpose, it is no longer set-aside. He rejects the proof: And that is not so, as these cases are not comparable. There, in the case of the stone in the gourd, since one attached it to the gourd, he rendered the stone a wall of the gourd and part of the vessel, unlike in the case of the stone atop the barrel.
RASHI
אשמעתין על שמועה שלי שאמרתי במניח אין האבן נעשה כלי:
ממלאין בה אלמא אבן נעשה כלי:
דהדקה שקשרה יפה:
אָמַר רַב יוֹסֵף: וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעֲתִין “אִם לָאו אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ״! וְלֹא הִיא, הָתָם כֵּיוָן דְּלָא הַדְקָהּ – בַּטּוֹלֵי בִּטְּלָהּ.
Rav Yosef said: And we raise an objection to our halakha from the mishna: And if not, and the stone does fall, one may not fill with it. A stone that is not attached is not considered to be part of the vessel and is therefore set-aside. He rejects the proof. And that is not so, as these cases are not comparable. There, since he did not attach the stone to the gourd, he negates its status as a part of the vessel and it remains set-aside.
RASHI
ואם לאו אין ממלאין ולא אמרינן נעשה כלי בהנחה בעלמא וקשיא לדידי דאמרי לעיל במניח נעשה כיסוי לחבית:
ולא היא לא קשיא לי דהתם הואיל ובלא קשירה לא חזיא למלאות דהא נפלה והאי לאו הדקה בטולי בטלה מתורת כלי גלי דעתיה דלא חשיב ליה אבל כיסוי חבית הנחה משויא ליה כלי:
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה, וּמָר סָבַר: לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה.
The Gemara explains: With regard to what do they disagree? One Sage, Rabba, holds that we require an action to change the status of a stone or another set-aside object into a vessel, and one Sage, Rav Yosef, holds that we do not require an action.
וְאָזְדוּ לְטַעֲמַיְיהוּ; דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי לְמָקוֹם אֶחָד וּמָצָא נִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים, וְאָמַר לְתַלְמִידָיו: צְאוּ וְחַשְּׁבוּ כְּדֵי שֶׁנֵּשֵׁב עֲלֵיהֶן לְמָחָר, וְלֹא הִצְרִיכָן רַבִּי לְמַעֲשֶׂה.
And they, Rabbi Ami and Rabbi Asi, follow their regular line of reasoning, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Ḥanina said, and some say that it was Rabbi Zeira who said that Rabbi Ḥanina said: Once Rabbi Yehuda HaNasi went to one place and found a course of building stones,
RASHI
ואזדו לטעמייהו ר' אמי ור' אסי:
נדבך של אבנים אבנים סדורות ומוקצות לבנין:
TOSAFOT
ואזדו לטעמייהו תימה היכי הוה רבי אסי לטעמיה אדרבה פליגי דהכא קאמר ר' אסי נעשה כיסוי לחבית בהנחה גרידא בלא שום מעשה וגבי נדבך אמר ר' אסי צאו ושפשפום אמר להן דהיינו מעשה שהצריכן רבי ועוד קשה גבי נדבך קאמר דסגי בשפשוף ולקמן גבי כיסוי כלים א"ר אסי א"ר יוחנן והוא שיש בהם תורת כלי ויש לומר דכיסוי חבית סגי לה בהנחה שדרכו לעשותו כל דהו דלא בעי תיקון ומעשה גמור כשאר כיסוי כלים ונדבך של אבן מסותת ומרובע לבנין סגי להו בשפשוף שאין צריך עוד תיקון ומ"מ הוי ר' אסי לטעמיה דכי היכי דמיקל רבי אסי גבי נדבך ה"נ הכא והא דקאמר ר' אסי בפרק במה טומנין (לעיל שבת דף נ.) חריות של דקל ישב אע"פ שלא קשר התם רב (אשי) גרסינן אי נמי ראויין הם לישיבה טפי מאבנים:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הִצְרִיכָן רַבִּי לְמַעֲשֶׂה. מַאי אָמַר לְהוּ? רַבִּי אַמִי אָמַר: צְאוּ וְלַמְּדוּם אָמַר לְהוּ. רַבִּי אַסִי אָמַר: צְאוּ וְשַׁפְשְׁפוּם אָמַר לְהוּ.
Rabbi Yoḥanan said: That is not what happened. Rabbi Yehuda HaNasi required them to perform an action to designate the stones. The Gemara asks: What action did he say to them to perform? Rabbi Ami said that Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Go out and arrange the stones.
RASHI
מאי אמר להו מאי מעשה הצריכן לרבי יוחנן:
צאו ולמדום סדרו אותם והשיבום כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר לפי שאין הזמנה במעשה [כל דהו] מועלת לאבן לעשותה כלי ור' אמי לטעמיה דאמר לעיל אין אבן נעשית כלי בהנחה:
למדום כדאמרי' במו"ק (דף יב.) עושה להם למודים לסדר נסרים על פי הבור:
ושפשפום מן הטיט שיהו נאות לישב ולמחר תלמדום דבמעשה כל דהו נעשה כלי:
אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר: סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת הֲוָה, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל אָמַר: גָּשׁוֹשׁ שֶׁל סְפִינָה הֲוָה. מַאן דְּאָמַר גָּשׁוֹשׁ – כָּל שֶׁכֵּן סְוָאר, וּמַאן דְּאָמַר סְוָאר, אֲבָל גָּשׁוֹשׁ – קָפֵיד עֲלֵיהּ.
It was stated that there was a dispute with regard to this matter. Rabbi Yosei ben Shaul said: It was a new stack of beams, not stones. And Rabbi Yoḥanan ben Shaul said: It was the sounding pole of a ship used to determine the depth of the water. The one who said that Rabbi Yehuda HaNasi permitted sitting on a ship’s sounding pole, all the more so he permitted doing so in the case of beams. And with regard to the one who said that Rabbi Yehuda HaNasi permitted sitting on a stack of beams, but in the case of the sounding pole he would prohibit doing so because it is set-aside due to monetary loss, as he is particular about it that it will not become warped and damaged.
RASHI
סואר של קורות הוה ולא אבנים:
סואר סדר של קורות חדשות שמסדרין אותן לבנין כדי שלא יתעקמו:
גשוש עץ ארוך שמגששים בו המים לפני הספינה לידע שהוא בעומקו שתוכל ספינה להלך בהן:
קפיד עליה שלא יתעקם ומייחד ליה מקום ומקצה ליה בידים ואפי' לר"ש אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה:
“זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה כו׳״. קְשׁוּרָה – אִין, לֹא קְשׁוּרָה – לָא, לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,
We learned in the mishna: With regard to a vine branch that is tied to a pitcher, one may fill water with it on Shabbat. The Gemara infers: If it is tied, yes, it is permitted; if it is not tied, no, it is prohibited. Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
RASHI
שאינה קשורה לא ואפי' יש עקמומית בראשה כעין מזלג שראוי לתלות בה טפיח ולמלאות וחישב עליה:
דְּתַנְיָא: חֲרָיוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְעֵצִים וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִישִׁיבָה – צָרִיךְ לִקְשׁוֹר, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ לִקְשׁוֹר.
As it was taught in a baraita : With regard to hard branches of a palm tree
RASHI
שגדרן לעצים שחתכן להיסק:
צריך לקשור מע"ש:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּמְחוּבֶּרֶת בְּאָבִיהָ. אִי הָכִי קָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע! לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה. רַב אַשִׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בִּתְלוּשָׁה, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִקְטוֹם.
Rav Sheshet says: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, with what are we dealing here? With a case where the shoot is still connected to its origin, the vine.
RASHI
באביה בגפן:
והא קא משתמש במחובר ואפילו קשורה מבעוד יום ליתסר:
למטה מג' סמוך לקרקע וכגון לשאוב מן המעין שאינו עמוק ומותר להשתמש באילן למטה מג' כדאמרי' בפרק בתרא דעירובין (דף צט:) היו שרשיו גבוהין מן הארץ ג' לא ישב עליהם:
גזירה שמא יקטום שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אבל בחריות לישיבה ליכא למיגזר הכי הלכך במחשבה סגי:
“פְּקָק הַחַלּוֹן כו׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בַּתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹסִיפִין בַּשַּׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. “ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ״.
We learned in the mishna that Rabbi Eliezer and the Rabbis dispute the case of a window shutter
RASHI
שאין עושין אהל עראי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדסים להיות צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמרי' עירובין (ד' צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על הבנין:
להוסיף כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא:
TOSAFOT
הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה פי' בקונ' דלא אסיר אהל אלא למעלה בגג אבל בדפנות לא כדמוכח בעובדא דשמואל בכל גגות (עירובין דף צד.) דאיתמר חצר כותל שנפרצה רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה וזה מטלטל עד עיקר המחיצה והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דשמואל הוה יתיב בההוא חצר נפל גודא דביני ביני אמר להו שמואל שקולו גלימא נגודי ליה אהדרינהו רב לאפיה כו' ושמואל למה ליה למיעבד הכי האמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה כו' שמואל לצניעותא בעלמא הוא דעבד אלמא משמע דאהל דדפנות שרי למיעבד הכי ורב שהיה מקפיד לאו משום עשיית אהל דשרי כדפרישית אלא הוה קפיד אמאי דהוו מטלטלין גלימא ד' אמות בחצר וקשה דע"כ שייך איסור אהל אפילו בדפנות כדאיתא בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מד. ושם) גבי עשיית דופן סוכה דפריך התם והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ומשני הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית אלא נראה לר"ת דשפיר שייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להיתר ולהכי בדופן שלישית דהויא מחיצה ומכשר ליה לסוכה חשיב עשיית אהל בתחלה אבל דופן רביעית אינה אלא תוספת בעלמא הואיל וכבר הסוכה היתה כשרה ועיקר פלוגתין דר"א ורבנן איתא באהל כבעשיית דופן דפקק החלון משמע בחלון שבכותל דאי בגג מיירי הוה ליה למימר ארובה כמו ששנינו משילין פירות דרך ארובה (ביצה דף לה:) ומיהו באהל שבגג נמי פליגי כדמוכח לקמן בפרק תולין (שבת דף קלז:) דמייתי הך גבי תליית משמרת שהיא כעין גג וכן משמע בפרק בתרא דעירובין (דף קב.) דאמר הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא ביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב אמר ליה כרוך בודיא ושייר בה טפח דלמחר הוא מוסיף על אהל עראי ומותר ומשמע דהיינו נמי תוספת אהל עראי דפליגי רבי אליעזר ורבנן ועובדא דשמואל דכל גגות (עירובין צד.) דפריך ושמואל למה ליה למיעבד הכי וקאמר זה מטלטל כו' לאו משום דאי הוה אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות דאז הוה ניחא ליה אלא אז נמי היה קשה היכי עביד הכי כיון דמחיצה מתרת לטלטל בחצר הוה כעשיית אהל עראי בתחלה ואסור כדפרישית לעיל ומהאי טעמא היה מקפיד רב דס"ל שאין מטלטלין אלא בד' אלא משום דהש"ס ידע דסבר שמואל דזה מטלטל עד עיקר המחיצה ניחא למיפרך למה הוצרך לעשות מחיצה:
מַאי “בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ״? אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב כָּהֲנָא:
We learned in the mishna that the Rabbis say: Both in this case and in that case one may shutter with it. The Gemara asks: What is the meaning of: Both in this case and in that case, in this context? Rabbi Abba said that Rav Kahana said: