Back
Shabbat
Daf 123b“אֲפִיקְטוֹיזִין בַּשַּׁבָּת״. וְרַב שֵׁשֶׁת – הָתָם לָאו אוֹרְחֵיהּ, הָכָא – אוֹרְחֵיהּ.
afiktoizin , a drug to induce vomiting, on Shabbat. Apparently, actions associated with treating the body on Shabbat are prohibited. And Rav Sheshet explains: There, with regard to a drug to induce vomiting, drinking it for any reason other than medicinal purposes is atypical. Here, aligning the limbs of an infant is typical conduct not undertaken solely for medicinal purposes.
RASHI
אפיקטויזין להקיא שותה משקים ומקיא ולא לרפואה אלא להריק את מעיו שיוכל לאכול ולשתות [היום] הרבה כדאמרינן בפרק חבית ואף על גב דלא גזור בה משום שחיקת סממנין דהא לאו לרפואה היא אסור משום דמתקן גברא:
הכא אורחיה והרי הוא כמי שמאכילו ומשקהו:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מְנָא אָמִינָא לָהּ – דִּתְנַן: “מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ״. וְרַב נַחְמָן – הָתָם פְּקִיד, הָכָא – לָא פְּקִיד.
Rav Sheshet said: From where do I say that this is the halakha ? As we learned in the mishna: One is permitted to take an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it. Apparently, some curative actions are permitted and there is no concern that they are similar to completing the production process of a vessel. And Rav Naḥman objects: That is no proof, as there, the thorn is merely deposited in the skin and it is not an organic part of the body. Removing a foreign object from the body effects no fundamental change in the body. Here, in the case of aligning the limbs, it is not merely tending to a foreign object deposited in the body; rather it involves effecting a fundamental change in the body itself, which is both a curative act and one similar to completing the production process.
RASHI
ליטול בה את הקוץ אלמא תקוני גברא במידי דלאו לרפואה דליכא משום שחיקת סממנין שרי:
פקיד הקוץ הזה אינו מחובר בו אלא מופקד ונתון שם והוצאה זו אינו תיקון:
הכא לא פקיד ודמי למלאכה שמסדרן ומכניסן למקום חבור:
מתני׳ קָנֶה שֶׁל זֵיתִים, אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ – מְקַבֵּל טוּמְאָה, וְאִם לָאו – אֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּל בַּשַּׁבָּת.
A reed that is used for turning olives
RASHI
מתני' קנה של זיתים לאחר מסיקתן צובר במעטן ושמנן מתאסף בתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן ומגיען לבית הבד:
אם יש קשר בראשו כעין פקק של קנה קולמוס:
מקבל טומאה דכלי הוא לפי שעב בראשו קצת:
ואם לאו לא דמי לכלי ובגמרא מפרש לה:
גמ׳ אַמַּאי? פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הוּא, וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ אֵינָן מְקַבְּלִין טוּמְאָה! מַאי טַעְמָא – דּוּמְיָא דְּשַׂק בָּעֵינַן. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַפֵּךְ בַּזֵּיתִים הוֹפְכוֹ וְרוֹאֶה בּוֹ.
The Gemara asks: Why would this reed become impure? It is in the category of flat wooden vessels without a receptacle, and the governing principle in that case is: Flat wooden vessels do not become ritually impure.
RASHI
גמ' ואמאי כי יש בו קשר בראשו נהי נמי דקשר משוי ליה מנא מיהו פשוטי כלי עץ הוא שאפילו חלול הוא אין חללו עשוי לקבל כלום:
הופכו ורואה בחלל ראשו שמשתייר שם על ידי שהוא פקוק בקשר מן השמן הזב מן הזיתים ובודק בו אם הגיעו לעצור וזו היא לו קבלה בחלל שלו ואם לאו. שאין קשר בראשו. אין השמן נראית שם מפני שאינו פקוק וכולו חלל הלכך לאו לקבל הוא עשוי והוי פשוטי כלי עץ ובין כך ובין כך. ניטל בשבת דהא כלי הוא להפוך בו זיתים:
מתני׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין, חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה.
Rabbi Yosei says: All utensils may be moved on Shabbat except for a large saw
RASHI
מתני' מסר הגדול מגירה גדולה שעשויה לקצוץ קורות:
ויתד של מחרישה הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה קולטר"א בלעז דהנך קפיד עלייהו ומייחד להם מקום דלא חזו למלאכה אחרת:
גמ׳ אָמַר רַב נַחְמָן: הַאי אוּכְלָא דְּקָצְרֵי כְּיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה דָּמְיָא.
Rav Naḥman says: A launderer’s sprinkler
RASHI
גמ' אוכלא דקצרי כלי נחושת העשוי כנפה נקבים נקבים והוא של כובסים ונותנו על הבגדים ומזלף בו המים עליהן וי"מ שמגמרין מוגמר מתחתיו והבגדים מונחין עליו ומתגמרין דרך הנקבים:
אָמַר אַבַּיֵי: חַרְבָּא דְּאוּשְׁכָּפֵי, וְסַכִּינָא דְּאַשְׁכַּבְתָּא, וַחֲצִינָא דְּנַגָּרֵי – כְּיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה דָּמֵי.
Abaye says: A shoemaker’s knife, and a butcher’s knife, and a carpenter’s drawknife are considered to be like the blade of a plow, because their owners set them aside from use out of concern that they might be damaged.
RASHI
חרבא דאושכפי סכין של רצענין:
וסכינא דאשכבתא סכין של בית המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר:
חצינא דולויר"א כל הני קפדי עלייהו משום דמפגמי ומקצי להו בידים:
TOSAFOT
וסכינא דאשכבתא פירש בקונטרס סכין שהקצבים מקצבין בה בשר וי"מ סכין ששוחטין בה שמקפיד שלא תיפגם ויש ליזהר שלא לטלטלו אפי' לצורך גופו דהוי כיתד של מחרישה דאפי' ר"ש מודה כדאמרינן בסוף מכילתין (דף קנז'.):
תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, שְׁלֹשָׁה כֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת: מַקְצוּעַ שֶׁל דְּבֵילָה, וְזוּהֲמָא לִיסְטְרָן שֶׁל קְדֵרָה וְסַכִּין קְטַנָּה שֶׁעַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן. הִתִּירוּ, וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ, וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ, עַד שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת חוּץ מִן מַסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה.
The Sages taught in the Tosefta : Initially, they would say that only three utensils may be moved
RASHI
ג' כלים ותו לא ולקמן אמרינן דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת מפני שהיו מקילין בה:
מקצוע איזמל שמחתכין בו דבלה יעשהו במקצועות מתרגמינן באיזמליהון (ישעיהו מ״ד:י״ג):
זוהמא לסטרון כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה:
וסכין קטן שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין דהני תדירין בתשמיש:
התירו עוד כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת וחזרו והתירו כשנזהרו יותר וחזרו והתירו ולקמיה מפרש מאי כולהו הנך התירו:
עד שאמרו עוד חזרו והתירו את הכל עד שאמרו הכל ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו':
התירו לטלטל דבר שעיקר מלאכתו בחול להיתר לדבר המותר בשבת התירו לטלטל לצורך גופו אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי אבל לא משום שהוצרך למקומו:
TOSAFOT
מקצוע של דבילה לא חשיב אלא כלים דלאו בני קיבול דהא פשיטא דכוסות וקערות וצלוחיות היו מטלטלין:
מַאי “הִתִּירוּ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ״?
The Gemara asks: What are the stages described in the Tosefta : They permitted, and then they permitted, and then they permitted?
אָמַר אַבַּיֵי: “הִתִּירוּ״ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ, “וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ״ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, “וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ״ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ – אִין, לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ – לָא. וַעֲדַיִין, בְּיָדוֹ אַחַת – אִין, בִּשְׁתֵּי יָדָיו – לָא. עַד שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, וַאֲפִילּוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.
Abaye says: Initially, they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use,
RASHI
וחזרו והתירו את אלו לצורך מקומו:
וחזרו והתירו אף מי שמלאכתו לאיסור והוצרך לו בשבת לגופו למלאכת היתר ומיהו לא הותרו אלו לצורך מקומו:
כל הכלים הללו שאמרנו חוץ מן המסר הגדול דלא שרי לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו ואביי דמתרץ הכי הדר ביה לגבי רבה דאמר לעיל קורנס של נפחים שנינו דדבר שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו:
אָמַר לֵיהּ רָבָא: מִכְּדִי “הִתִּירוּ״ קָתָנֵי, מַה לִּי לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ מַה לִּי לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: “הִתִּירוּ״ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר בֵּין לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּבֵין לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, “וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ״ מֵחַמָּה לַצֵּל, “וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ״ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ – אִין, מֵחַמָּה לַצֵּל – לָא, וַעֲדַיִין, בְּאָדָם אֶחָד – אִין, בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם – לָא, עַד שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת אֲפִילּוּ בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם.
Rava said to him: After all, it was taught in the Tosefta : They permitted, what difference is there to me if it is for the purpose of utilizing the object itself, and what difference is there to me if it is for the purpose of utilizing its place; why introduce distinctions that are not explicitly stated in the Tosefta ? Rather, Rava said that it should be explained as follows: Initially, they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of sitting in or utilizing its place. And then they permitted moving that object from the sun into the shade. And then they permitted moving an object whose primary function is for a prohibited use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of sitting in or utilizing its place, yes; however, moving that object from the sun into the shade, no, they did not permit it. And still, utensils that can be carried by one person, yes, they may be moved; however, utensils that can only be carried by two people, no, they may not be moved. This prohibition remained intact until they said: All utensils may be moved on Shabbat, and even those that can only be carried by two people.
RASHI
א"ל רבא מכדי לצורך התירו בפעם ראשונה:
מה לי גופו מה לי מקומו תרווייהו צורך נינהו:
מחמה לצל שאינו צריך לו עכשיו לא לגופו ולא למקומו אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה:
עד שאמרו היינו עוד היתר אחרינא כל הכלים אפי' גדולים ומיהו לכדאוקימנא של היתר אפי' מחמה לצל ושל איסור לצורך גופו או מקומו:
אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: מְדוֹכָה, אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם – מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ, וְאִם לָאו – אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – מֵחַמָּה לַצֵּל. אֵיתִיבֵיהּ: וְשָׁוִין שֶׁאִם קִצֵּב עָלָיו בָּשָׂר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ! הָכָא נַמִי, מֵחַמָּה לַצֵּל.
Abaye raised a challenge to Rava’s opinion
RASHI
אין מטלטלין אותה בשלמא לדידי אין מטלטלין אותה לצורך מקומה קאמר אלא לדידך אמאי:
TOSAFOT
איתיביה אביי מדוכה בשלמא לדידי מוקמינן לצורך מקומו וה"מ לשנויי כר' נחמיה כדשני לעיל ואביי נמי הוה ידע דהא משני ליה רבה הכי לעיל אלא פריך לרבא אולי יאמר תירוץ אחר ורבא לא בעי לשנויי כר' נחמיה דלית הלכתא כוותיה ורבה דמשני ליה כר' נחמיה משום דמשמע ליה אין מטלטלין אותם בשום ענין:
הכא נמי מחמה לצל והא דנקט לקצב עליו בשר אע"ג דלצורך גופו ומקומו נמי שרי לאשמעינן דאפילו בהא פליגי ב"ש דלא שרו מחמת שמחת יו"ט:
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בִּימֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ, דִּכְתִיב: “בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִּיהוּדָה דּוֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵימוֹת״.
Rabbi Ḥanina said: This mishna was taught in the days of Nehemiah, son of Hacaliah,
RASHI
משנה זו דלעיל בראשונה היו אומרין ג' כלים ותו לא משום דהוו מזלזלים בשבתות דכתיב בימים ההמה וגו':
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: קָנִין וּמַקְלוֹת גְּלוֹסְטְרָא וּמְדוֹכָה כּוּלָּן קוֹדֶם הַתָּרַת כֵּלִים נִשְׁנוּ.
Rabbi Elazar said: The mishnayot that deal with the topics of rods, poles,
RASHI
קנים ומקלות כו' משניות הן כדמפרש ואזיל:
קודם התרת כלים מנין האחרון שהותרו כולן לצורך גופן לאביי ולרבא אף לצורך מקומו:
קָנִין – דִּתְנַן. לֹא סִידּוּר הַקָּנִין וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
Rods: Golden rods were placed between the loaves of showbread in the Temple to support the loaves and to aerate them. At that time, moving the rods was prohibited because they were considered to be set-aside, as we learned in a mishna: Neither arranging the rods nor moving them
RASHI
לא סידור הקנים שהיו נותנין במערכת לחם הפנים בין חלה לחלה להפרידן ליכנס הרוח ביניהן שלא יתעפשו:
ולא נטילתן מן המערכה ישנה:
דוחה את השבת אלא נכנס בע"ש ונוטל הקנים ולמחר מסלק המערכה הישנה ומסדר החדשה בלא קנים ולמוצאי שבת נכנס ונותן הקנים ביניהן זו נשנית קודם היתר מנין הראשון דהא מלאכתן להיתר וקאסר להו לצורך גופן:
TOSAFOT
לא סידור קנים אע"ג דאין שבות במקדש כמה שבותים אשכחן במקדש שגזרו פעמים לצורך כי הכא בקנים ומקלות לפי שהיו מחללים את השבת:
מַקְלוֹת – דִּתְנַן: מַקְלוֹת דַּקִּין חֲלָקִין הָיוּ שָׁם וּמַנִּיחוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵירוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט. (אָמַר) רַבִּי אֶלְעָזָר: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מַנִּיחַ
And the source for the matter of poles is as we learned in a mishna: There were thin, smooth poles in the Temple, and every Passover eve one places the pole on his shoulder and on the shoulder of another, and suspends the Paschal lamb on it and flays its hide.
RASHI
מקלין דקין וחלקין היו בעזרה בפסח שחל להיות י"ד בחול: