menu
small logo

Back

Shabbat

Daf 122a

אַדַּעֲתָא דְּרוּבָּא מַדְלְקִי.

they kindle it with the majority of the those present at the banquet in mind. When the majority of those present are gentiles, it is permitted.

RASHI

אדעתא דרובא הלכך ישראל עיקר ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי:

שְׁמוּאֵל אִיקְלַע לְבֵי אָבִין תּוֹרָן, אֲתָא הַהוּא גּוֹי אַדְלִיק שְׁרָגָא. אַהַדְרִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְאַפֵּיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּאַיְיתִי שְׁטָר וְקָא קָרֵי, אֲמַר: אַדַּעֲתָא דְּנַפְשֵׁיהּ הוּא דְּאַדְלִיק. אַהַדְרִינְהוּ אִיהוּ לְאַפֵּיהּ גַּבֵּי שְׁרָגָא. הדרן עלך כל כתבי

The Gemara relates that Shmuel happened to come to the house of Avin Toran. A certain gentile came and kindled a lamp. Shmuel turned his face back away from the lamp in order to avoid benefitting from the light. When Shmuel saw that the gentile brought a document and was reading it, he said: He kindled it with his own benefit in mind. He turned his face back toward the lamp.

RASHI

תורן מקום:

דאייתי שטר ההוא דאדלקה:

TOSAFOT

אהדרינהו שמואל לאפיה מיירי שהיה לכל הפחות מחצה על מחצה דמשום נר לאחד נר למאה לא משתריא אלא היכא שהוא ניכר שהוא עושה לצרכו דתו לא גזרינן אפילו במכירו שמא ירבה בשבילו:

SUMMARY

The halakhic principles presented in this chapter are based upon the idea that extinguishing a fire on Shabbat is biblically prohibited. In these circumstances, the fire poses no danger to human life. There are significant differences between the rules described in the Talmud and what is actual halakhic practice nowadays, for two main reasons. The risk to human life has increased, both because of the way houses are built and because of the prevalence of combustible materials in private homes. Also, most halakhic authorities have concluded that extinguishing a fire only involves a rabbinic prohibition. At any rate, the conclusions reached in this chapter were as follows: One can rescue from a fire on Shabbat only those materials that are essential for human consumption or use on that Shabbat, that are not detectable by an observer as superfluous materials, and whose rescue constitutes no additional burden. For many of the materials mentioned in this chapter, one can employ stratagems to rescue more than what would otherwise be permitted. This is because the core of the prohibition is based only upon rabbinic decree, and the Sages did not institute additional stringencies in these matters. Since this chapter discussed the rescue of sacred writings and elucidated many laws concerning under what circumstances rescuing them is permissible, it also elucidated which texts are not included in the category of holy writings. In connection with the subject of fire, various other problems arose, e.g., is it permissible to use objects gentiles produced on Shabbat, either while they were extinguishing a fire or through other means. Here too, an underlying principle was established that forms the basis of many laws. Essentially, anything produced through an act that was not performed directly at a Jew’s behest or that was originally performed for the sole benefit of the gentile himself is permissible for a Jew to use, even if the act was performed on Shabbat. But it is prohibited for a Jew to use an item a gentile produced on Shabbat on the Jew’s behalf, even if he did not explicitly request that the gentile do so. All the more so is this the case if the Jew instructed the gentile to perform labor on his behalf. Requesting that a gentile perform labor on Shabbat constitutes a transgression of a shevut, a rabbinic prohibition.

INTRO

This chapter is devoted to a thorough analysis of the prohibition against handling items that are muktze, set aside from use on Shabbat. This halakha has already been mentioned several times in tractate Shabbat, but it has not yet been addressed in a systematic and thorough fashion. The prohibition applies to items that one has mentally set aside from using on Shabbat for some reason, meaning that one assumes he will not use them over the course of Shabbat. It is not entirely clear why handling items that have been set aside is prohibited. Some have explained that the decree against handling such items serves as a protective measure to ensure that one will not perform prohibited labors on Shabbat. If one may not handle the items used to perform prohibited labors, one will not perform the prohibited labors themselves. Others have suggested that the prohibition is meant to protect against violation of the prohibited labor of carrying from one domain to another. By limiting one’s ability to handle a large number of items, the Sages sought to decrease the likelihood that one would carry items between domains. Halakhic discussions generally focus on three types of set-aside [muktze] items: Items set aside because of repulsiveness, items set aside because of function, and items set aside because of monetary loss. The first group includes things that are not generally used or handled, either because they are dirty or because they are repulsive for some other reason. The second group includes objects whose primary function is for an activity that constitutes a prohibited labor on Shabbat. The third group includes items that are generally used only for a particular activity that is prohibited on Shabbat, and the owner of these items is careful not to use them for any other purpose, due to a concern that they will be damaged and he will suffer a financial loss. This chapter cites the opinions of the tanna’im and a variety of different views with regard to the categories of items that are set-aside and that therefore are fully or partially forbidden to be handled on Shabbat. It also establishes the halakhic conclusions that are to be drawn based upon these opinions. The laws and principles of the prohibition of set-aside form the primary subject matter of this chapter, but the topic is not exhausted here. Various aspects of this prohibition will be addressed in later chapters.

מתני׳ כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ, בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.

All vessels may be moved on Shabbat, and their doors, which are part of these vessels, along with them, even if they were dismantled on Shabbat, as the doors of these vessels are unlike the doors of the house. It is prohibited to make use of the doors of a house on Shabbat, even if they were removed from the entrance, because they are not prepared from before Shabbat.

נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִין, קַרְדּוֹם – לַחְתּוֹךְ בּוֹ אֶת הַדְּבֵילָה, מְגֵירָה – לָגוֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה, מַגְרֵיפָה – לִגְרוֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת,

Likewise a person may move a mallet, which is generally used for labor prohibited on Shabbat, to crack nuts with it. Likewise, one may move an axe, a tool generally used to chop wood, to cut a cake of figs with it. So too, one may move a saw to cut cheese with it. Similarly, one may move a spade to scoop dried figs with it.

RASHI

מתני' כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהם כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתות שיש להם בצדן עמהן ניטלין עמהן:

ואע"פ שנתפרקו הדלתות מן הכלים ניטלין ואין דומין לדלתות הבית שאין ניטלין לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי אבל אלו הן כלי אגב אביהן:

אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז – לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן, אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכַּר – לִתְחוֹב בּוֹ, מַחַט שֶׁל יָד – לִיטּוֹל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים – לִפְתּוֹחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת.

One may also move a winnowing shovel and a pitchfork, both of which are designated for use with crops in a barn, to place food on it for a child. One is likewise permitted to take a reed or a shuttle from a spindle, ordinarily used for weaving, in order to insert it into food like a fork. One is permitted to move an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it, and one may move a sack maker’s needle to open the door with it.

RASHI

קורנס מרטי"ל:

דבילה מאחר שעשאה עיגול עבה היא מאד וקשה כגבינה וצריך קורדום לחותכה:

ומגירה כעין סכין ויש בו פגימות הרבה:

לגור בה את הגבינה לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב:

מגריפה וודי"ל:

לגרוף בה את הגרוגרות מן החביות:

גמ׳ “כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת״, וְלָא מִיבָּעֲיָא בַּחוֹל?

The mishna states: All vessels may be moved, and even if they were dismantled on Shabbat. Should we learn from here that there is only a question with regard to vessels which were dismantled on Shabbat, and that there is no need to mention vessels detached during the week, as it is certainly permitted to carry them on Shabbat?

RASHI

רחת פאל"א:

מלגז כמין עתר שקורין פורק"א של ברזל ולו ג' שיניים ומהפכין בו קש בגורן:

לתת עליו לקטן מזונות:

כוש פלך פושי"ל:

כרכר ראי"ל:

לתחוב בו לאכול בו תותים וכל פרי רך:

מחט של יד מחט קטן שתופר בו בגדים:

ושל סקאים מחט גדולה שתופרים בה שקים:

לפתוח בו את הדלת מי שאבד מפתחו:

אַדְּרַבָּה, בַּשַּׁבָּת – מוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן, בַּחוֹל – אֵין מוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן.

On the contrary, if they were dismantled on Shabbat it can be said that the parts of the vessel were prepared for use at the onset of Shabbat, due to their being attached to their original vessels during the week, at the onset of Shabbat they would not have been prepared for use, due to their being detached from their original vessels from which they were removed.

RASHI

גמ' ולא מיבעיא בחול קא סלקא דעתך ואע"פ שנתפרקו אבשבת דקתני רישא קאי ומשמע אע"פ שנתפרקו היום מותרים ולא מיבעיא אם נתפרקו מאמש:

אָמַר אַבַּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּחוֹל – נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת.

Abaye said that this is what the mishna is saying: All vessels may be moved on Shabbat along with their doors. And even if they came apart during the week, they may be moved on Shabbat.

RASHI

אדרבה מאי אע"פ שייך למתני הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי משום דכי קדיש יומא הוו מוכנין לטלטל אגב אביהן:

TOSAFOT

אדרבה בשבת מוכנין אגב אביהן אע"ג דלקמן בפירקין (שבת דף קכד:) אמר איפכא גבי שברי כלי חרס דשרי לטלטל יותר כשנשברו בע"ש משנשברו בשבת לא דמיא דהכא אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכיסוי עם הכלי אבל לקמן לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד:

תָּנוּ רַבָּנַן: דֶּלֶת שֶׁל שִׁידָּה וְשֶׁל תֵּיבָה וְשֶׁל מִגְדָּל – נוֹטְלִין, אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וְשֶׁל לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים – לֹא נוֹטְלִין וְלֹא מַחֲזִירִין.

The Sages taught: With regard to the door of a chest, or of a box, or of a closet, one may remove them from their hinges on Shabbat, but he may not restore them to their original places. And with regard to the door of a chicken coop, one may neither move it nor restore it to its place.

RASHI

הכי קאמר כו' ואע"פ לא ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת קאי ולא מיבעיא כשהן מחוברין:

TOSAFOT

כל הכלים הניטלין בשבת דלתותיהן עמהם גרסינן ול"ג כל הכלים ניטלין דטובא איכא דאין ניטלין כגון מסר הגדול ויתד של מחרישה דאפילו ר"ש מודה כדאיתא בשילהי מכילתין (דף קנז) וכגון תלתא בת תרי כורי דאסר רבה בשילהי במה מדליקין (שבת דף לה.) וכן חצוצרות לרבי יהודה ונר ישן מ"ר:

בִּשְׁלָמָא שֶׁל לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים – קָסָבַר: כֵּיוָן דִּמְחַבְּרִי בְּאַרְעָא – יֵשׁ בִּנְיָן בַּקַּרְקַע, יֵשׁ סְתִירָה בַּקַּרְקַע. אֶלָּא שֶׁל שִׁידָּה וְשֶׁל תֵּיבָה וְשֶׁל מִגְדָּל מַאי קָסָבַר?

Granted, in the case of a chicken coop the tanna holds: Since the coop is attached to the ground, there is a prohibition against building on the ground and there is a prohibition against dismantling on the ground. Consequently when one dismantles or restores the door he has performed the prohibited labor of building. However, in the case of the door of a chest, or a box, or a closet, what does he hold?

RASHI

נוטלין משמע מסלקין אותן בשבת [מהיתר] ציר שלהן:

לול בנין העשוי לתרנגולין:

לא נוטלין ולא מחזירין כדמפרש ואזיל חזרתו בנין ממש הוא וסילוקו סתירה גמורה היא:

אִי קָסָבַר “יֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים״ – יֵשׁ סְתִירָה בְּכֵלִים, וְאִי “אֵין סְתִירָה בְּכֵלִים״ – אֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים.

If the tanna holds that there is a prohibition against building with regard to vessels, then there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels and it should be prohibited to remove the door. And if there is no prohibition against dismantling with regard to vessels and it is permitted to remove the door, then there should also be no prohibition against building with regard to vessels. Why, then, is it prohibited to restore a door to its original place?

RASHI

מאי קסבר שמתיר סילוקו ואוסר חזרתו:

אָמַר אַבַּיֵי: לְעוֹלָם קָסָבַר “יֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים וְיֵשׁ סְתִירָה בְּכֵלִים״ – וְשֶׁנִּיטְּלוּ קָאָמַר.

Abaye said: Actually, he holds that there is a prohibition against building with regard to vessels and there is also a prohibition against dismantling with regard to vessels. To resolve the difficulty, emend the text. Rather than saying: One may remove them, it is saying: The doors of a chest, or a box, or a closet that were already removed may not be restored.

RASHI

אי קסבר יש בנין בכלים וחזרתו בנין על כרחיך אם יש בנין יש סתירה ואמאי נוטלין:

אָמַר לֵיהּ רָבָא: [שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר] חֲדָא: דְּ׳נִיטָּלִין׳ קָתָנֵי, וְעוֹד: מַאי “אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין״? אֶלָּא אָמַר רָבָא: קָסָבַר אֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים, וּגְזֵירָה שֶׁמָּא יִתְקַע.

Rava said to him: There are two possible responses with which your statement can be rejected. One is that it is taught in the baraita : One may remove them, ab initio . And furthermore, what is the meaning of: But one may not restore them? According to your emendation, what is the meaning of the word, but, in this context? Rather, Rava said: The tanna holds that there is no prohibition against building with regard to vessels and there is no prohibition against dismantling with regard to vessels, and so why did the tanna rule one may not restore the door? It is due to a decree lest one fix it firmly in place

RASHI

ושניטלו קאמר וה"ק דלת של תיבה שידה ומגדל שניטלו אין מחזירין:

TOSAFOT

לעולם קסבר יש בנין בכלים כו' וכשניטלו מטלטלין קאמר וה"פ הברייתא דלת של שידה תיבה ומגדל ניטלין פירוש מטלטלין כשניטלין ולא כפירוש הקונטרס דמפרש שניטלין דקתני היינו שניטלו קאמר כלומר כשניטל אין מחזירין אותן דלא יתכן לפרש כן ניטלין דסיפא אלא לשון טלטול הוא כדפרשתי ופריך והא נמי נוטלין קתני ועוד מאי אבל לא מחזירין דלא שייך למיתני אמילתיה דלא (דמיא) [שייך] כלל למאי דאיירי בה דמעיקרא קאמר ניטלין שמותר לטלטל ואין בו איסור מוקצה והדר קאמר אבל לא מחזירין שהוא משום איסור בנין מאי ענין זה אצל זה לא שייך כה"ג למיתני אבל כלל:

“נוֹטֵל אָדָם קוּרְנָס כו׳״. אָמַר רַב יְהוּדָה: קוּרְנָס שֶׁל אֱגוֹזִין לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִין, אֲבָל שֶׁל נַפָּחִין – לֹא.

The mishna states: A person may take a mallet on Shabbat in order to crack nuts with it. Rav Yehuda said: The type of hammer in this case is a hammer designated for nuts to crack nuts with it, but blacksmiths’ hammers, no, they may not be used.

RASHI

מאי אבל כיון דלא תנא נוטלין לא שייך למיתני אבל:

לעולם קסבר אין סתירה ואין בנין הלכך נוטלין ומיהו אין מחזירין מדרבנן:

גזירה שמא יתקע בחזקה בסכין ויתדות והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש:

קָסָבַר: דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר – אֲפִילּוּ לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ אָסוּר.

That tanna holds that using an object whose primary function is for a prohibited use, even for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action, is prohibited.

RASHI

קורנס של אגוזים המיוחד לפציעת אגוזים הוא דקתני מתניתין דנוטלין אותו למלאכתו משום דעיקרו למלאכת היתר:

אבל של נפחים דעיקרו למלאכת איסור לא:

אָמַר לֵיהּ רַבָּה: אֶלָּא מֵעַתָּה, סֵיפָא דְּקָתָנֵי “וְאֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן״ רַחַת וּמַלְגֵּז מִי מְיַיחֲדִי לֵיהּ לַקָּטָן?! אֶלָּא אָמַר רַבָּה: קוּרְנָס שֶׁל נַפָּחִין לְפַצֵּעַ בּוֹ הָאֱגוֹזִין.

Rabba said to him: But if what you say is so, how do you reconcile this with the latter clause of the mishna in which it is taught: And a winnowing shovel or a pitchfork in order to place food for a child on it; are a winnowing shovel and a pitchfork designated for use by a child? Rather, Rabba said: The mishna should be interpreted as follows: One may use a blacksmiths’ hammer on Shabbat to crack nuts with it.

RASHI

לצורך גופו שגופו צריך עוד למלאכה אחרת של היתר אין מטלטלין אותו לאותה מלאכה וכ"ש אם אין צריך לגופו אלא לפנות מקומו דאין מטלטלין

קָסָבַר:

The tanna holds:

RASHI

מי מייחדי לקטן בשלמא כולהו הני דמתניתין איכא לאוקמא בעשויין ומיוחדין לכך בר מהני דליכא דעביד להו להכי:

TOSAFOT

רחת ומלגז מי מייחדי ליה לקטן ורב יהודה ידע ליה לסיפא אלא דילמא הוה מוקי לה בשיחדה לכך ככל הנך דמתניתין ואם תאמר והאמר רב יהודה אמר שמואל בפרק אלו קשרים (לעיל שבת דף קיג.) כלי קיואי מותר לטלטל בשבת דהיינו לצורך גופו אע"פ שמלאכתו לאיסור ואין לומר (דמשמע) דשמואל קאמר ליה וליה לא סבירא ליה מדבעי מיניה מרב יהודה כובד עליון וכובד התחתון מהו אין ולאו ורפיא בידיה משמע דס"ל הכי ועוד דרב יהודה גופיה בסוף כירה (לעיל שבת ד' מו.) קאמר שרגא דמישחא שרי לטלטולי ואין לומר דמיירי כשייחדו להיתר כדמוקי רב יהודה הנך דמתני' דהא כלי קיואי לא משמע שייחדו דאם כן אפילו כובד העליון וכובד תחתון נמי ויש לומר דלא אסר רב יהודה אלא דומיא דפיצוע אגוזים שהיא מלאכה גרועה לגבי קורנס שמיוחד למלאכה חשובה וכן כל הנך דמתניתין הוה אסור בלא ייחוד דמלאכת היתר שלהן מלאכה גרועה היא לגבי הנך כלים שמיוחדין למלאכה חשובה אבל כלי קיואי ושרגא דמישחא מותר לטלטל לצורך גופן דמלאכה שלהן חשובה יותר מפיצוע אגוזים: