Back
Shabbat
Daf 12aרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: “הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ וְעַל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: “הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל״. שֶׁבְנָא אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בִּכְנִיסָתוֹ אוֹמֵר: שָׁלוֹם. וּבִיצִיאָתוֹ אוֹמֵר: “שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא, וְרַחֲמָיו מְרוּבִּין, וְשִׁבְתוּ בְּשָׁלוֹם״. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּעָרְבֶנּוּ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. כְּמַאן – כְּרַבִּי יוֹסֵי.
Rabbi Yehuda says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you and upon all the sick people of Israel. Rabbi Yosei says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you among the sick people of Israel,
RASHI
בתוך חולי ישראל שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים:
שבנא איש ירושלים אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא:
רחמיו של הקב"ה מרובים:
שבתו בשלום נוחו בשבתכם לשלום:
TOSAFOT
רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך כו' ק' לר"ת מה מועלת תפלה לר' מאיר ור' יהודה דקאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז. ושם) הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה ואדם ביום הכפורים ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי משמע דלר"מ ולר' יהודה לא מהניא צלותא וי"ל דהכא בשבת שבין ר"ה ובין יוה"כ איירי ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדר' יצחק דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד כו' אתי הכא שפיר:
שבנא איש ירושלים ר"ת לא גריס שבנא דשבנא רשע הוה ולא מסקינן בשמיה דשם רשעים ירקב כדאמר בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לח:) אלא גרס שכנא דהוי נמי שם אדם כדאמר בסוטה (דף כא.) אלא כשכנא אחי הלל ונראה לר"י דשפיר גרס שבנא דאטו אם אחד רשע ושמו אברהם לא נקרא בשם זה אחר ואשכחן דתרי שבנא הוו כמו שמוכיח בישעיה (כב) דכתיב שבנא אשר על הבית וכתיב וקראתי לעבדי לאליקים וגו' וממשלתך אתן בידו וכתיב בתר הכי (שם לו) ויבא אליו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר משמע דשבנא אשר על הבית כבר מת והיה אליקים במקומו ושבנא הסופר היה אחר:
וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בְּקוֹשִׁי הִתִּירוּ לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְבַקֵּר חוֹלִים בַּשַּׁבָּת. אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בַּתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר לְשַׁיּוּלֵי בִּתְפִיחָה. זִימְנִין אֲמַר: “הַמָּקוֹם יִפְקָדְךָ לְשָׁלוֹם״ וְזִימְנִין אֲמַר (לֵיהּ): “רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם״. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי! וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי – אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי! שָׁאנֵי חוֹלֶה, דִּשְׁכִינָה עִמּוֹ.
And Rabbi Ḥanina said: It was only with great difficulty that the Sages permitted to comfort the mourners and visit the sick on Shabbat, as both the visitor and the comforter experience suffering on Shabbat. They permitted it only due to the mitzva involved in these activities. Rabba bar bar Ḥana said: When we would follow Rabbi Elazar to inquire about the health of a sick person; sometimes he would say in Hebrew: May the Omnipresent remember you for peace , and sometimes he would say to him in Aramaic: May the all-Merciful remember you for peace. He would say it in Aramaic when the sick person did not understand Hebrew (Rav Elazar Moshe Horovitz). The Gemara asks: How did he do this, pray in Aramaic? Didn’t Rav Yehuda say: A person should never request that his needs be met in the Aramaic language ?
RASHI
בקושי התירו מפני שמצטער:
בתפיחה בחולה:
זימנין אמר לה בלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו לענין שבת נקט:
דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד:
TOSAFOT
שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי לבד מגבריאל כדאמר בסוטה בריש אלו נאמרין (סוטה דף לג.) דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות ליוסף ותימה דאפי' מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים:
דְּאָמַר רַב עָנָן אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁשְּׁכִינָה סוֹעֵד אֶת הַחוֹלֶה – שֶׁנֶּאֱמַר: “ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי״. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מְרָאשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי״. וְאָמַר רָבָא אָמַר רָבִין: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הַחוֹלֶה – שֶׁנֶּאֱמַר: “ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי״.
As Rav Anan said that Rav said: From where is it derived that the Divine Presence cares for and aids the sick person? As it is stated: “God will support him on the bed of illness” (Psalms 41:4). The Gemara comments: That was also taught in a baraita : One who enters to visit the sick person should sit neither on the bed nor on a chair; rather, he should wrap himself in his prayer shawl with trepidation and awe, and sit before the sick person below him, as the Divine Presence is above the head of the sick person, as it is stated: “God will support him on the bed of illness,” and he must treat the Divine Presence with deference. On a similar note, Rava said that Ravin said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, feeds the sick person during his illness? As it is stated: “God will support him on the bed of illness.”
RASHI
סועד סומך בתשות כחו ומשום רבינו יעקב סוער תרגומו של פוקד כלומר מבקר כמו ואת אחיך תפקוד לשלום (שמואל א י״ז:י״ח) ומתרגמי' ואת אחיך תסער לשלם ולהך לישנא גרסינן אל תקרי יסעדנו אלא יסערנו:
מתעטף מאימת שכינה כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדין:
TOSAFOT
לא ישב על גבי מטה ולא על ספסל נראה דדוקא כשחולה שוכב בנמוך שלא ישב גבוה ממראשותיו של חולה:
“וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר״. אָמַר רַבָּה: אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת, וַאֲפִילוּ שְׁתֵּי מִרְדָּעוֹת, וַאֲפִילּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זוֹ עַל גַּב זוֹ. חַד הוּא דְלָא לִיקְרִי, הָא תְּרֵי – שַׁפִּיר דָּמֵי. וְהָתַנְיָא: לֹא אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – בְּעִנְיָן אֶחָד, כָּאן – בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים. אָמַר רַב הוּנָא: וּבִמְדוּרָה – אֲפִילוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אָסוּר.
We learned in the mishna that one may not read a book by candlelight on Shabbat. Rabba said: Since a decree was issued, there is no distinction whether or not the lamp was near enough to him to enable him to adjust the wick. The prohibition applies even if the lamp was two statures of a person high,
RASHI
ואפי' גבוה דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למילתייהו:
הא תרי שפיר דמי שאם יבא להטות יזכירנו חברו:
בשני ענינים בשתי פרשיות הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו:
במדורה מדורת אש גדולה אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות:
אָמַר רָבָא: אִם אָדָם חָשׁוּב הוּא – מוּתָּר. מֵיתִיבֵי: לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר שֶׁמָּא יַטֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. פַּעַם אַחַת קָרָא וּבִקֵּשׁ לְהַטּוֹת. אָמַר: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר! רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: קָרָא וְהִטָּה וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע קָרִיתִי וְהִטֵּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת, לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִקְדָּש אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא: שָׁאנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, הוֹאִיל וּמֵשִׂים עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּהֶדְיוֹט.
Rava said: Even though they prohibited reading by candlelight due to a decree lest they adjust the wick, if he is an important person, it is permitted,
RASHI
מותר לקרות לאור הנר שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו:
TOSAFOT
רבי נתן אומר קרא והטה הכא ובמכות (דף ר:) גבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם ובהאשה רבה (יבמות דף צו:) גבי הא שנקרע ס"ת בחמתן לא פריך ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה כו' אומר ר"ת דלא פריך בשום מקום אלא גבי אכילת איסור שגנאי הוא לצדיק ביותר וההוא דערבי פסחים (כסחים דף קג: ושם) דר' ירמיה אישתלי וטעים קודם הבדלה והנהו דמס' ר"ה (דף כא.) דקאמר בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבא התם לא הוה מאכל איסור אלא השעה אסורה ובבראשית רבה אמרינן ר' ירמיה שלח לר' זירא חד טרסקל דתאנים ומסיק בין דין לדין מתאכל תאנתא בטבלא הא קאמר עלה ר' אבא בר זימנא בשם ר' אליעזר זעירא אם הראשונים מלאכים אנו בני אינש ואם הם בני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר:
תָּנֵי חֲדָא: שַׁמָּשׁ בּוֹדֵק כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת לְאוֹר הַנֵּר. וְתַנְיָא אִידָךְ: לֹא יִבְדּוֹק! לָא קַשְׁיָא, כָּאן – בְּשַׁמָּשׁ קָבוּעַ, כָּאן – בְּשַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּע. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בְּשַׁמָּשׁ קָבוּע. וְלָא קַשְׁיָא: הָא – בִּדְמִשְׁחָא, וְהָא בִּדְנַפְטָא.
On this subject, the Gemara cites two apparently contradictory baraitot . It was taught in one baraita that a servant may examine cups
RASHI
שמש קבוע לא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטיה:
שאינו קבוע לא רמיא עליה כולי האי:
הא והא בשמש קבוע גרסי':
בדנפטא שהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי להטות:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בִּדְמִשְׁחָא מַהוּ? אָמַר רַב: הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן. וְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: הֲלָכָה וּמוֹרִין כֵּן. רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אִיקְלַע לִבֵי רַב אַסִי, קָם שַׁמָּעֵיהּ קָא בָּדֵיק לִנְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: וּמָר לָא עָבֵיד הָכִי! אֲמַר לָהּ: שְׁבַקֵיהּ, כְּרַבֵּיהּ סְבִירָא לֵיה.
A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to a servant who is not regularly employed in terms of examining cups and dishes by the light of an oil lamp? Is he permitted to examine the cups by candlelight, or not? From the perspective of his being a servant not regularly employed, it should be permitted. On the other hand, because it is an oil lamp it should be prohibited. Rav said: The halakha is that it is permitted, and, however, ab initio a public ruling is not issued to that effect
RASHI
שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי כיון שאינו קבוע אינו מטה אפילו בחול והלכך בשבת מותר או דילמא בדמשחא הואיל ולא מאיס דרכו להטות בחול הוא:
הלכה דמותר:
ואין מורין כן שלא יזלזלו:
קם שמעי' דר' ירמיה דהוא שמש שאינו קבוע בבית רב אסי:
אמרה ליה דביתהו דרב אסי לרב אסי מר לא עביד הכי:
כרביה ר' ירמיה דאמר הלכה ומורין כן:
TOSAFOT
שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי ללישנא בתרא מבעי ליה ור"ת גריס הא והא בשמש שאינו קבוע איבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעבירוהו אבל קבוע לא מרתת שיעבירוהו בשביל כך כיון שהוקבע כבר:
“בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הַחַזָּן כו׳״. וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא ‘רוֹאֶה׳ מַאי לָאו לִקְרוֹת? לֹא, לְסַדֵּר רָאשֵׁי פָּרָשִׁיוֹתָיו. וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אֲבָל מְסַדֵּר הוּא רָאשֵׁי פָּרָשִׁיוֹתָיו. וְכוּלָּהּ פָּרָשָׁה לֹא?
We learned in the mishna that in truth they said that the attendant sees where in the book the children under his supervision are reading, but he himself should not read. The Gemara asked: Didn’t you say in the first clause of the mishna that the attendant sees? Doesn’t that mean that he sees in order to read? How can that part of the mishna conclude by saying that he may not read? The Gemara answers: No, it does not mean that the attendant is permitted to actually read; rather, he is only permitted to look and arrange the beginning of his sections
RASHI
ראשי פרשיות ומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה למחר ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמיה בלחש: