Back
Shabbat
Daf 117aאֶלָּא אָמַר רַב אַשִׁי: שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד – זֶה מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ, שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת בְּלֹא לֶחִי – זֶהוּ מָבוֹי הַמְּפוּלָּשׁ. וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר “בָּעֵינַן לְחָיַיִם״, הָנֵי מִילֵּי – לְאוֹכָלִין וּמַשְׁקִין, אֲבָל לְסֵפֶר תּוֹרָה – בְּחַד לֶחִי סַגִּי.
Rather, Rav Ashi said: The Sages in the mishna disagree with regard to the opinion of Rabbi Eliezer: Three walls and one post is an alley that is closed; three walls without a post at all is an open alley. And even according to Rabbi Eliezer, who said we need two posts, one post being insufficient, those words were stated to permit one to move food and drinks, but for the purpose of moving a Torah scroll,
RASHI
לדידך נמי איכא למיפרך כאתקפתא דלעיל:
לרבנן כיון דאמרת דתרוייהו כר' יהודה לרבנן דאמרי לשאינו מפולש ומפרשי ליה לשאינו חסר כלום כר' יהודה דלא בעי אלא שתי מחיצות ושני לחיים אי הכי לרבנן יציל לתוכו אוכלין ומשקין כמו לחצר המעורבת:
מתני׳ מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת, הָרָאוּי לָאָדָם – לָאָדָם, הָרָאוּי לַבְּהֵמָה – לַבְּהֵמָה. כֵּיצַד: נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת – מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת, בְּשַׁחֲרִית – מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדּוֹת, בְּמִנְחָה – מְזוֹן סְעוּדָּה אַחַת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת.
One may rescue food for three meals
RASHI
אלא אמר רב אשי כו' בין רבנן ובין בן בתירא כר' אליעזר סבירא להו דבעי ג' מחיצות וב' לחיים בעלמא והכא לגבי ספר אמרי רבנן מודה ר' אליעזר בלחי אחד ובן בתירא אמר דמודה ר' אליעזר אף בלא לחי:
בחד לחי סגי ליה מילתא דרבנן קא מפרשי:
גמ׳ מִכְּדִי בְּהֶיתֵּרָא קָטָרַח, נַצִּיל טְפֵי! אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ, אִי שָׁרֵית לֵיהּ – אָתֵי לְכַבּוֹיֵי. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא, נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ – מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלוֹט, כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף. הָתָם מַאי גְּזֵירָה אִיכָּא? הָכָא נַמִי, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים.
The Gemara asks: Now, since one is exerting himself to move permitted objects, let us rescue more. Why was he allowed to rescue food for only three meals? Rava said: Since a person is agitated about his property, if you permit him to move more, he will come to extinguish the fire. Abaye said to him: Rather, that which was taught in a baraita : If one’s barrel broke atop one’s roof on Shabbat, he may bring a vessel and place it under the barrel to salvage its contents, and this is permitted provided that he does not bring another vessel and place it on the ground to catch the liquid that flows out of the barrel. Similarly, one may not bring another vessel and attach the vessel next to the roof so that the liquid from the barrel will pour into it. There, what decree applies to prohibit saving it in any other way? Rava said to him: Here, too, it is a decree issued due to the concern lest one bring the additional vessel through the public domain, which is prohibited.
RASHI
מתני' נפלה דליקה בלילי שבת קודם אכילה:
שחרית קודם סעודה:
לעולם הוא מציל הואיל ויומא בר הכי הוא ובהיתרא טרח דהא בני טלטול נינהו ולחצר המעורבת ואפי' טובא הוה שרי ליה אי לאו משום גזירה וכדמפרש בגמרא:
TOSAFOT
הא דתניא נשברה לו חבית בראש גגו הקשה הרב פורת אמאי לא פריך ממתניתין דריש חבית (לקמן שבת קמג:) דתנן חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג ותירץ דההיא איכא למימר כגון שהחבית בכרמלית דחיישינן שמא יעביר כלי ד' אמות בכרמלית אבל בהך ברייתא קתני בהדיא בראש גגו ור"י תירץ דהתם מיירי כשנשפך היין לארץ דחיישינן שמא יספוג אומר ה"ר שמואל בשם ר"ת דדוקא נשברה לו חבית אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר להביא כלים לקלוט ולצרף דאינו בהול כל כך להביא כלים דרך רה"ר כמו כשנשברה:
כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף אומר ר"י דזו אף זו קתני לא מבעי לקלוט דמינכר שמציל דאסור אלא אפילו לצרף דלא מינכר כולי האי שהוא מציל אסור:
גּוּפָא, נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ – מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלוֹט, כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף. נִזְדַּמֵּן לוֹ אוֹרְחִין – מֵבִיא כְּלִי אַחֵר וְקוֹלֵט, כְּלִי אַחֵר וּמְצָרֵף. וְלֹא יִקְלוֹט וְאַחַר כָּךְ יַזְמִין, אֶלָּא יַזְמִין וְאַחַר כָּךְ יִקְלוֹט, וְאֵין מַעֲרִימִין בְּכָךְ. מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אָמְרוּ: מַעֲרִימִין.
Apropos this baraita , the Gemara discusses the matter itself: If one’s barrel broke atop one’s roof on Shabbat, he may bring a vessel and place it under the barrel to salvage its contents, and this is permitted provided that he does not bring another vessel and place it on the ground to catch the liquid, another vessel and attach the vessel next to the roof. If guests happen to come to him
RASHI
גמ' מכדי בהיתרא קטרח חזו לטלטול ולחצר המעורבת:
ואי שרית ליה לאתחולי בהצלה כולי האי מתוך שהוא בהול מינשי ליה שבת ואתי נמי לכבויי:
ויקלוט קילוח הנופל מן האויר:
ויצרף סמוך לגג כעין שאיבה אלא שאינו ראוי לשאוב שהגג חלק והיין אינו בגומא מצרף כלי לגג שיזוב מן הגג לכלי והוא אוחז הכלי בידו:
התם מאי גזירה איכא כיון דמידי דהתירא הוא אמאי לא יקלוט ויצרף:
שמא יביא כלי כו' מתוך שהוא מחזר על כלים הרבה ישכח ויביא:
לֵימָא בִּפְלוּגְתָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָמִיפַּלְגִי; דְּתַנְיָא, אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ שֶׁנָּפְלוּ לַבּוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לְשׁוֹחֲטוֹ, וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה לוֹ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יָמוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מַעֲלִין אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לְשׁוֹחֲטוֹ, וְאֵינוֹ שׁוֹחֲטוֹ, וּמַעֲרִים וּמַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁנִי. רָצָה – זֶה שׁוֹחֵט, רָצָה – זֶה שׁוֹחֵט.
The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Yosei bar Yehuda and the Rabbis disagree in the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, as it was taught in a baraita : With regard to it and its offspring
RASHI
ולא יקלוט ואח"כ יזמין אורחים דבשעת קליטה לא מיבעיא ליה:
אין מערימין בכך לזמן אורחים שאינן צריכין לאכול ויותירו:
מִמַּאי? דִּילְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם – דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה, אֲבָל הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא. וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם – מִשּׁוּם דְּאִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים – לָא!
The Gemara rejects this: From what does that conclusion ensue? Perhaps Rabbi Eliezer only stated that he may not raise the second animal there, in a case where it is possible to save the animal by feeding it in the pit; however, here, in the case of the barrel, where it is impossible to save it by feeding it in the pit, no, he would permit doing so. Perhaps even he agrees that it is permitted to employ artifice in this case. And similarly, perhaps Rabbi Yehoshua only said there that one may employ artifice because there is an issue of the suffering of living beings, but here, where there is no issue of the suffering of living beings, perhaps he did not permit employing artifice.
RASHI
שנפלו לבור בי"ט ואין שניהם ראוים לשחיטה ביום אחד:
ואינו שוחטו שמוצא לו עלילה שמא חברו שמן ממנו:
תָּנוּ רַבָּנַן: הִצִּיל פַּת נְקִיָּה אֵין מַצִּיל פַּת הַדְרָאָה. פַּת הַדְרָאָה – מַצִּיל פַּת נְקִיָּה. וּמַצִּילִין מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לַשַּׁבָּת – אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב, וְלֹא מִשַּׁבָּת לַשַּׁבָּת הַבָּאָה.
The Sages taught in the Tosefta : If one rescued sufficient fine bread for his needs, he may not then rescue coarse bread [ hadra’a ],
RASHI
עד כאן לא קאמר ר' אליעזר דאין מערימין:
TOSAFOT
הציל פת נקיה לא יציל פת הדראה אומר ר"י כשאפו בי"ט של פסח מצות מסולת נקיה שיש לו די לצורך י"ט אין אופין אחריהן פת של הדראה אלא מתחילה יעשה של הדראה ואחרי כן יעשה הנקיה:
אבל לא משבת ליום הכפורים פירש בקונטרס למוצאי יוה"כ וא"ת פשיטא דחול גמור הוא ומ"ש משבת למוצאי שבת וי"ל דמצוה לאכול במוצאי יוה"כ כדפי' לעיל (שבת דף קיד:) ועוד לפי שהתענו מותר יותר אי נמי ליום הכפורים עצמו קאמר ולהאכיל התינוקות:
תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁכַח פַּת בַּתַּנּוּר וְקִידֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם – מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה – לֹא יִרְדֶּה בְּמַרְדֶּה אֶלָּא בְּסַכִּין. אִינִי?! וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: “לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה״ – יָצָא תְּקִיעַת שׁוֹפָר וּרְדִיַּית הַפַּת, שֶׁהִיא חָכְמָה וְאֵינָהּ מְלָאכָה! כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן.
And the Sages taught: If one forgot bread in the oven and did not remove it until the day of Shabbat was sanctified,
RASHI
הציל פת נקיה לשלש סעודות:
לא יציל פת הדראה פת קיבר שניטל הדרה לפי שאין ערמה כשרה לומר פת הדראה נוחה לי:
אבל לא משבת ליום הכפורים כגון אם חל יוה"כ באחד בשבת דהא לא אכיל עד לאורתא ולאורתא ליטרח ולייתי:
ואין צריך לומר משבת לי"ט דיכול להכין בו ביום:
TOSAFOT
והתנא דבי רבי ישמעאל כל מלאכת עבודה לא תעשו וא"ת ואמאי מייתי קרא דכל מלאכת עבודה דכתיב גבי י"ט הא אפי' בשבת דכתיב לא תעשה מלאכה סתם ולא כתיב עבודה שרי לתקוע ולרדות מן התורה כדמשמע הכא דאשבת מייתי לה ופירש רבינו שמואל דגרס כל מלאכה לא תעשו ורשב"א מפרש דלעולם מכל מלאכת עבודה אימעיט תקיעה ורדייה ושבת ילפינן מי"ט דאין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד כדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש (שמות י״ב:ט״ז):
שהיא חכמה ואינה מלאכה וכיון דמדאורייתא שריא אע"ג דמדרבנן אסירא כדאמר בראש השנה (דף לג.) אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין הכא הוה לן למישרי משום ג' סעודות:
אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם לְהוֹצָאַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֶת אֲשֶׁר יָבִיאוּ״ – לְאַלְתַּר. אָמַר רַבִּי אַבָּא: בַּשַּׁבָּת חַיָּיב אָדָם לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, דִּכְתִיב: “לֶחֶם מִשְׁנֶה״.
Rav Ḥisda said: A person should always rise early on Friday in order to prepare all of the expenditures for Shabbat,
RASHI
מרדה כלי שרודין בו הפת ומפרידין אותו מכותל התנור שנדבק בה לא ירדה אותו במרדה שהוא דרך חול:
אָמַר רַב אַשִׁי: חֲזִינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דְּנָקַט תַּרְתֵּי וּבָצַע חֲדָא, אָמַר “לָקְטוּ״ כְּתִיב. רַבִּי זֵירָא הֲוָה בָּצַע אַכּוּלָּהּ שֵׁירוּתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: וְהָא מֶיחֱזִי כִּרְעַבְתָּנוּתָא! אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּכָל יוֹמָא לָא עָבֵיד, וְהָאִידָנָא הוּא דְּקָעָבֵיד – לָא מֶיחֱזִי כִּרְעַבְתָּנוּתָא. רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי כִּי מִיקְלַע לְהוּ רִיפְתָּא דְּעֵירוּבָא – שָׁרוּ עִילָּוֵיהּ, אָמְרִי: הוֹאִיל וְאִיתְעַבִיד בָּהּ חֲדָא מִצְוָה – לִיתְעַבִיד בָּהּ מִצְוָה אַחֲרִינָא.
Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana took two loaves in his hand and broke one, not both at once. He said in explanation that it is written: “They collected double the bread,” meaning that one collects and holds two loaves together, but need not break both. Rabbi Zeira would break off a piece that would suffice for his entire meal.
RASHI
ישכים אדם בע"ש לטרוח ולזמן הוצאת שבת:
והכינו את אשר יביאו לאלתר בשעת הבאה הכנה והבאה בהשכמה היא דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר (שמות ט״ז:כ״א):
לבצוע ברכת המוציא:
“כֵּיצַד, נָפְלָה דְּלֵיקָה כו׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה סְעוּדּוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּשַּׁבָּת? שָׁלֹשׁ, רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר: אַרְבַּע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה׳ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה״. רַבִּי חִידְקָא סָבַר: הָנֵי תְּלָתָא “הַיּוֹם״ – לְבַר מֵאוֹרְתָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: בַּהֲדֵי דְּאוֹרְתָא. תְּנַן: נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת –
We learned in the mishna that one may rescue food for three meals on Shabbat. How so? If a fire ignited before the meal on Shabbat evening, one rescues food for three meals; if a fire ignited Shabbat morning, he rescues food for two meals; if a fire ignited in the afternoon, he rescues food for one meal. With regard to meals on Shabbat, the Sages taught in a baraita : How many meals is a person obligated to eat on Shabbat?
RASHI
נקיט תרתי אוחזן בידו:
לקטו כתיב דמשמע אחיזה אבל בציעה לא כתיב משנה:
בצע לכוליה שירותיה פרוסה גדולה ודי לו בה לאותה סעודה ולכבוד שבת ונראה כמחבב סעודת שבת להתחזק ולאכול הרבה:
כי מקלע להו פעמים שהעירוב בביתם ופעמים בבית אחד משאר בני אדם:
שרו ביה היינו ברכת המוציא שהיא התחלת אכילה. שרו מתחילין: