Back
Shabbat
Daf 104bמתני׳ הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּיב. כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִיקְרָא, בְּקוֹמוֹס, וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי זָוִיּוֹת, וְעַל שְׁנֵי לְוָוחֵי פִּינְקָס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה – חַיָּיב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ – חַיָּיב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׁרוֹ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
One who writes two letters on Shabbat during one lapse of awareness is liable. The following substances used as ink are explained in the Gemara. One is liable if he wrote with deyo , with sam , with sikra , with gum [ komos ],
RASHI
מתני' על שני כותלי זויות אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע:
על שני לוחי פנקס פנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה:
על שני לוחי פנקס רבותא אשמועינן דאע"ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב:
הכותב על בשרו בדיו:
המסרט במכתב או בסיד:
כָּתַב בְּמַשְׁקִין, בְּמֵי פֵּירוֹת, בַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים, וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים – פָּטוּר. לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו, וּבְמַרְפֵּיקוֹ; כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב, וְכָתַב עַל גַּבֵּי כְּתָב, נִתְכַּוֵּון לִכְתּוֹב חֵי״ת וְכָתַב שְׁתֵּי זַיְינִין, אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּקּוֹרָה, כָּתַב עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי הַבַּיִת, עַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה – פָּטוּר. כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
If one wrote with liquids or with fruit juice, or if one drew letters with road dust, with scribes’ dust that they use to dry the ink, or with any substance with which the writing does not endure, he is exempt. Similarly, if one wrote by holding the pen on the back of his hand,
RASHI
במשקין כמו מי תותים שמשחירין:
או במי פירות כל פירות:
באבק דרכים בטיט לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט כמו אותיות בעפר נגוב:
באבק הסופרי' עפרורית של קסת הסופר:
לאחר ידו בגב ידו שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב:
מרפיקו אצילי ידיו:
כתב אות אחת סמוך לכתב אצל אות הכתובה זיוג אות להשלימה לשתים:
כתב ע"ג הכתב העביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם:
נתכוין לכתוב חי"ת ודילג הקולמוס ולא נראה הגג של חי"ת אלא שני הרגלים ונראה כשני זיינין:
על שני כותלי הבית שאינו במקצוע:
על שני דפי פנקס שעשוי עמודים כמגילה וכתב אות בעמוד זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך הפסק שביניהם וה"ה לכותלי הבית רחוקין זה מזה ותנא ברישא שני כותלי הבית דסתמא אין נהגין זה עם זה והדר תנא שני דפי פנקס וה"ה לכותלי הבית ולא זו אף זו קתני:
כתב אות אחת על שם נוטריקון שעשה סימן נקודה עליה לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה:
TOSAFOT
נתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין וא"ת מאי איריא נתכוין לכתוב ח' דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז' אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' (לעיל שבת דף עג.) וכן קשה אברייתא דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב אמאי חייב מ"ש מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' וי"ל דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי אותיות איזה שתי אותיות שיהיו דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור כדמפרש בגמ' משום דבעי זיוני וא"ת מאי איריא נתכוין לכתוב חי"ת אפי' נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא זיון פטור וי"ל דנקט נתכוין לכתוב ח' לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי זיון פטור אבל כתב שתי אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע"ג דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין:
גמ׳ דְּיוֹ – דְּיוֹתָא, סַם – סַמָּא, סִקְרָא – אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: סִקְרְתָא שְׁמָהּ. קוֹמוֹס – קוֹמָא, קַנְקַנְתּוֹם – אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חַרְתָא דְּאוּשְׁכַּפֵי.
The Gemara defines the terms used in the mishna. Deyo is deyota made from soot. Sam is samma , which is yellow-tinged arsenic. Sikra , Rabba bar bar Ḥana said: It is called sikreta in Aramaic and is a lead-based red paint. Komos is koma in Aramaic, and it is an ink made with gum Arabic from the sap of a tree. Kankantom , Rabba bar bar Ḥana said that Shmuel said: This is the black substance used by cobblers, copper sulfate.
RASHI
גמ' סמא אורפימינ"ט:
סקרתא אימני"א צבע אדום שצובעין בה תריסין:
קומא גומא שרף אילן:
חרתא דאושכפי ארמינ"ט:
וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. לְאַתּוֹיֵי מַאי? לְאַתּוֹיֵי הָא דְּתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא: כְּתָבוֹ בְּמֵי טְרִיָּא וְאַפְּצָא – כָּשֵׁר. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: כְּתָבוֹ בַּאֲבָר, בְּשָׁחוֹר, וּבְשִׁיחוֹר – כָּשֵׁר.
And we learned in the mishna that one who writes with any substance that makes a mark is liable. The Gemara asks: What does this statement come to include? The Gemara answers: It comes to include that which Rabbi Ḥananya taught with regard to writing a bill of divorce:
RASHI
כתבו לגט:
במי טריא י"א מין פרי וי"א מי גשמים:
אפצא מי עפצים גל"ש:
באבר בעופרת ומשחיר כשהוא משפשף עופרת על הקלף:
בשחור פיחם:
שיחור אדרמינ"ט:
TOSAFOT
שיחור פירש רש"י איידרמנ"ט ואין נראה דאמאי הוה קרי ליה רבי חייא בל"א ולא נקט ליה בלשון מתני':
“הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ״.ּ תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים: וַהֲלֹא בֶּן סְטָדָא הוֹצִיא כְּשָׁפִים מִמִּצְרַיִם בַּסְּרִיטָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ! אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה הָיָה, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַשּׁוֹטִים. בֶּן סְטָדָא? בֶּן פַּנְדֵּירָא הוּא! אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּעַל-סְטָדָא, בּוֹעֵל-פַּנְדֵּירָא. בַּעַל פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה הוּא! אֶלָּא, אִמּוֹ סְטָדָא. אִמּוֹ מִרְיָם מְגַדְּלָא שְׂעַר נְשַׁיָא הֲוַאי! אֶלָּא, כִּדְאָמְרִי בְּפוּמְבַּדִיתָא סְטַת דָּא מִבַּעְלָהּ.
We learned in the mishna: If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer said to the Rabbis: Didn’t the infamous ben Stada
RASHI
הוציא כשפים שלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומין בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת:
שוטה היה שטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים ומסר נפשו על הדבר:
[הוספה מחסרונות הש"ס: בעל סטדא בועל פנדירא ונקרא על שם בעל אמו אף על פי שהוא היה ממזר:]
TOSAFOT
בן סטדא אור"ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:):
“כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב״. מַאן תַּנָּא? אֲמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: דְּלֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – הָאָמַר: “אַחַת עַל הָאָרִיג חַיָּיב״.
We learned in the mishna: If one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing, he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rava bar Rav Huna said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, didn’t he say: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving? In his opinion, although a single thread or letter is insignificant in and of itself, one is liable because adding even a small measure to existing material is significant.
RASHI
א' על האריג חוט א' ארג על קצת אריג:
“כָּתַב עַל גַּבֵּי כְּתָב״. מַאן תַּנָּא? אָמַר רָב חִסְדָּא: דְּלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם וְנִתְכַּוֵּין לִכְתּוֹב יְהוּדָה, וְטָעָה וְלֹא הִטִּיל בּוֹ דָּלֶ״ת – מַעֲבִיר עָלָיו קוּלְמוֹס וּמְקַדְּשׁוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַשֵּׁם מִן הַמּוּבְחָר.
We learned in the mishna: If one wrote over other writing he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rav Ḥisda said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita : If one needed to write the Tetragrammaton, the name of God, in a Torah scroll, and became confused and intended instead to write the name Yehuda,
RASHI
וטעה ולא הטיל בו דלת ונמצא שם נכתב במקומו אבל לא בכוונה:
מעביר עליו קולמוס לכוונת שם על כל אותיות כאלו הוא כותבו:
TOSAFOT
אמר רב חסדא דלא כר' יהודה וא"ת רב אחא ברבי יעקב דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא בפ' שני דגיטין (דף כ.) גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא נתכוין לכתוב כו' ודחי רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי התם גבי תורה אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ מתני' דהכא כמאן אתיא וי"ל דדוקא בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לכ"ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני' ואתיא ככ"ע ורב חסדא דקאמר הכא דמתני' אתיא דלא כר"י לטעמיה דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת ר"י ורבנן ומשמע ליה דמתני' דהכא בכל ענין איירי אפי' כשמתקן בכתב האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע"כ מתני' לא איירי בכל ענין דבגט לא מצי איירי:
תָּנָא: כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִימָהּ לַסֵּפֶר, אָרַג חוּט אֶחָד וְהִשְׁלִימָהּ לַבֶּגֶד – חַיָּיב. מַאן תַּנָּא? אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: אַחַת עַל הָאָרִיג – חַיָּיב. רַב אַשִׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, לְהַשְׁלִים שָׁאנֵי.
A tanna taught in a baraita : If one wrote a single letter and thereby completed a book,
RASHI
והשלימה לספר אות אחרונה של אחת מכ"ד ספרים:
אָמַר רַבִּי אַמִי: כָּתַב אוֹת אַחַת בְּטִבֶּרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי – חַיָּיב, כְּתִיבָה הִיא אֶלָּא שֶׁמְּחוּסָּר קְרִיבָה. וְהָתְנַן: כָּתַב עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי הַבַּיִת, וְעַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה – פָּטוּר! הָתָם מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דִּקְרִיבָה, הָכָא – לֹא מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דִּקְרִיבָה.
Rabbi Ami said: If one wrote one letter on paper in Tiberias and one letter on paper in Tzippori,
RASHI
מחוסר מעשה דקריבה אינו מקרבן אלא על ידי קציצה המפסיק ביניהן וכי קאמר רב אמי כגון כתב אחת על שפת לוח זו בטבריה ואחת על שפת לוח זו בצפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבה בעלמא:
TOSAFOT
התם מחוסר מעשה בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נז.) בהניח בשר על גבי גחלים ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות איכא מאן דמחייב ואיכא מאן דפטר מאן דמחייב סבר דלא דמי לכתב על שני כותלי הבית שאין מזיק שם חסרון קריבה כמו כאן:
תָּנָא: הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת – חַיָּיב. הָשְׁתָּא כָּתַב אוֹת אַחַת – פָּטוּר, הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת חַיָּיב!? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְגַגּוֹ שֶׁל חֵי״ת וַעֲשָׂאוֹ שְׁנֵי זַיְינִ״ין. רָבָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְתָגוֹ שֶׁל דָּלֶ״ת וַעֲשָׂאוֹ רֵי״שׁ.
A tanna taught in the Tosefta : If one emended a single letter on Shabbat, he is liable. The Gemara wonders: Now, if one wrote a single letter on Shabbat he is exempt; is it possible that if one emends a single letter he is liable? Rav Sheshet said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one removed the roof of a ḥet
RASHI
ועשאו שני זיינין והספר לכך צריך:
רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדלית דלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה (איוב י״א:י״ד) והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב ואפי' לרבנן:
תָּנָא: נִתְכַּוֵּין לִכְתּוֹב אוֹת אַחַת
A tanna taught: If one intended to write one letter on Shabbat