Back
Shabbat
Daf 100bלָאו הַיְינוּ מַתְנִיתִין, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁנָּח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ! אֲמַר לֵיהּ: מִתְגַּלְגֵּל קָאָמְרַתְּ? מִתְגַּלְגֵּל – אֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ, אֲבָל הַאי – כֵּיוָן דְּסוֹפוֹ לָנוּחַ, אַף עַל גַּב דְּלָא נָח כְּמַאן דְּנָח דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לָן.
Isn’t that what we learned in the mishna, with regard to which Rabbi Yoḥanan said: That liability is when it came to rest atop something, which means that the object must actually land in order for the one who threw it to be liable. Mareimar said to Ravina: Are you saying it is a case of rolling? One cannot cite proof from a rolling object because a rolling object will not ultimately come to rest. However, with regard to this object, which passed within three handbreadths of the ground, I would say: Since it will ultimately come to rest, even though it has not yet come to rest, it is considered as an object that came to rest. Therefore, Rava teaches us that even in that case one is not liable until it actually comes to rest upon something.
RASHI
לאו היינו מתניתין דקתני חוץ לארבע אמות ונתגלגל כו' חייב ואמר ר' יוחנן והא שנח הא לא נח לא מדלא אוקמא רבי יוחנן כגון שבא לתוך שלשה:
מתגלגל קאמרת דבר שהרוח מגלגלו באויר קאמרת:
כיון דסופו לנוח ונזכר עד שלא נח נימא כמונח דמי דהא סופו לנוח וכבר בא לתוך ג':
מתני׳ הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת – פָּטוּר. אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם – פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּיב.
One who throws an object four cubits into the sea
RASHI
מתני' וכמה הוא רקק מים כמה עומקו דנימא אכתי רה"ר הוא ולא נעשה כרמלית:
רקק גרביל"א:
גמ׳ אֲמַר לֵיהּ הַהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: בִּשְׁלָמָא הִילּוּךְ הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי, הָא קָא מַשְׁמַע לָן: הִילּוּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק – שְׁמֵיהּ הִילּוּךְ, תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק – לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. אֶלָּא רְקָק רְקָק תְּרֵי זִימְנֵי לָמָּה לִי? חַד בִּימוֹת הַחַמָּה, וְחַד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּצְרִיכִי, דְּאִי תָּנָא חֲדָא, הֲוָה אָמִינָא: הָנֵי מִילֵּי בִּימוֹת הַחַמָּה – דַּעֲבִידִי אֱינָשֵׁי דְּמַסְגִי לְאָקוֹרֵי נַפְשַׁיְיהוּ, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – לֹא. וְאִי אַשְׁמַעִינַן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – דְּכֵיוָן דְּמִיטַּנְפֵי לָא אִיכְפַּת לְהוּ, אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה – לֹא.
One of the Sages said to Rava: Granted, passing passing is mentioned twice in the mishna; this teaches us that passage under duress is considered passage, but usage under duress is not considered usage. But why do I need it to mention swamp swamp twice?
RASHI
גמ' הילוך הילוך דנקט תרי זימני רשות הרבים מהלכת בו חד למימרא דאי אין רגילין להלך בו פטור וכי רגילין להלך בו חייב ואע"ג דהילוך ע"י הדחק הוא וחד לאשמעינן דדוקא הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך אבל תשמיש לרבים ע"י הדחק כגון גומא תשעה ברה"ר אע"ג דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא לא הוי תשמיש למיהוי ההוא גומא רה"ר כעמוד ט' שהרבים מכתפין עליו דאמרינן בפ"ק דהוי רה"ר:
אלא רקק תרי זימני למה לי לאשמעינן הילוך על ידי הדחק אחרינא:
אַבַּיֵי אָמַר: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעֲתָךְ אָמִינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲבָל הֵיכָא דְּהָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – אַקוֹפֵי מַקְפִי לֵיהּ.
Abaye said: It is possible to explain this other way. It was necessary for the mishna to state swamp twice because it would have entered your mind to say that these matters apply specifically where the swamp is not four cubits wide because then people walk through the swamp and do not circumvent it, but where the swamp is four cubits wide, people circumvent it. Therefore, it was necessary to teach that people walk through swamps that are both narrow and wide.
RASHI
דלא הוי ד' אמות רחב דלא טריחא להו מילתא לעבור בתוכו ונוח לעבור מלהקיף ולילך לראשו שהוא כלה שם:
אבל היכא כו' הדר תניא זימנא אחריתי לאיתויי הא:
רַב אַשִׁי אָמַר: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעֲתָךְ אָמִינָא, הָנֵי מִילֵּי – הֵיכָא דַּהֲוָה אַרְבָּעָה, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא הֲוַאי אַרְבָּעָה – מִיפַּסְעִי פָּסְעֵי לֵיהּ. וְאַזְדָּא רַב אַשִׁי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר רַב אַשִׁי: הַאי מַאן דְּזָרֵיק וְנָח אַגּוּדָא דְּגַמְלָא – מִיחַיַּיב, שֶׁהֲרֵי רַבִּים בּוֹקְעִין בּוֹ.
Rav Ashi said another explanation: It was necessary for the mishna to state swamp twice because it would have entered your mind to say that these matters apply specifically where the swamp is at least four handbreadths wide, but where the swamp is not four handbreadths wide, people step over it and do not walk through it. The Gemara comments: And Rav Ashi follows his own reasoning, as Rav Ashi said: One who threw an object and it came to rest on one of the beams of a bridge is liable. Even though the width of each beam is less than four handbreadths, it joins together with the other beams to form a single surface of the public domain because even though many people step over the beams, still many people step on it.
RASHI
ה"מ דהוי ר"ה:
היכא דהוי רחבו ד' אמות דלאו אורחיה למפסעי אלא עברי בגויה:
אגודא דגמלא על דף שבגשר המוטל לרוחב הגשר כשאר הדפים ומובדל מחבירו:
חייב ואע"ג דאיכא דמיפסעו פסעי ולא מנחי כרעייהו עלה איכא טובא דעברי עליה:
מתני׳ הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה, וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם, וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה, וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם, וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶירְתָּהּ – פָּטוּר. סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ – מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ. אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוּקָּפוֹת – אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ.
One who throws an object from the sea to dry land, or from dry land to the sea, or from the sea onto a boat, or from a boat into the sea, or from one boat to another is exempt because the sea has the legal status of a karmelit . If boats are tied together,
RASHI
מתני' מן הים ליבשה מכרמלית לר"ה:
מן הים לספינה מכרמלית לרה"י:
מטלטלין מזו לזו ובגמרא פריך פשיטא:
שמוקפות סמוכות זו לזו כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:):
אין מטלטלין מזו לזו דמהפסק כרמלית מיפרשי מהדדי ואנן מוקמינן לה בגמרא שהספינות של שני בני אדם וע"י עירוב מטלטל מזו לזו הלכך כי מיפרשי ומפסקה כרמלית בטל עירוב:
גמ׳ אִיתְּמַר: סְפִינָה, רַב הוּנָא אָמַר: מוֹצִיאִין הֵימֶנָּה זִיז כָּל שֶׁהוּא, וּמְמַלֵּא. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי: עוֹשֶׂה מְקוֹם אַרְבָּעָה וּמְמַלֵּא.
It was stated that the Sages disagreed with regard to the manner in which one may draw seawater onto a boat on Shabbat. Rav Huna said: One extends a projection
RASHI
גמ' ספינה המפרש בספינה בים:
מוציא זיז כל שהוא מדופני הספינה על המים להיכר בעלמא כדמפרש ואזיל:
וממלא מן הים ומכניס לספינה:
מקום ארבעה חלל ד' מוקף מחיצות קטנות ומחיצה תלויה מתרת במים:
TOSAFOT
עושה מקום ארבעה וממלא פירש בקונטרס עושה מחיצות קטנות ואין נראה לר"ת ולר"י דהא תנן בפרק כיצד משתתפים (עירובין דף פז:) גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין ממנה מים בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוה י' כו' אלא עושה מקום היינו שיהיה הזיז רחב ארבע טפחים כדי שלא יהיו המחיצות עשויות לפחות מארבע ולמאן דשרי הכא בזיז כל שהוא לא תקשי דמוקי התם כשאין המים עמוקים י' אי נמי התם גזרינן שמא יעלה הים שירטון כדגזרינן בפרק קמא דעירובין (דף ח.) אבל ספינה לעולם אין מהלכת בפחות מי' ולא שייך למגזר:
רַב הוּנָא אָמַר: מוֹצִיא הֵימֶנָּה זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא, קָסָבַר: כַּרְמְלִית מֵאַרְעָא מָשְׁחִינַן, וַאֲוִירָא מְקוֹם פְּטוּר הוּא, וּבְדִין הוּא דְּזִיז נַמִי לָא לִיבָּעֵי, אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלֶיהֱוֵי לֵיהּ הֶיכֵּרָא.
The Gemara explains: Rav Huna, who said that one extends a projection of any size and fills a receptacle with water, maintains that we measure the karmelit from the sea floor. Since the sea itself is deeper than ten handbreadths, the boat is considered to be floating in the air, and the air is an exempt domain, as it is above ten handbreadths from the ground of the karmelit . And by law one should not require a projection because he is drawing water from an exempt domain into a private domain, which is permitted ab initio . Rather, the reason a projection is required is so that he will have a distinctive sign and not come to draw water from a karmelit into a private domain.
RASHI
כרמלית מארעא משחינן י' של אויר שנתנו חכמים לאיסור כרמלית כדאמרינן בפ"ק (דף ז.) ותופסת עד י' מקרקעית הים משחינן להו ואוירא שהוא למעלה מי' ואפילו הן מים הוי מקום פטור הלכך בהיתירא קא שקיל לכתחלה:
דליהוי ליה היכירא לכרמלית גמורה:
רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי: עוֹשֶׂה מְקוֹם אַרְבָּעָה וּמְמַלֵּא. קָסָבְרִי: כַּרְמְלִית מִשְּׂפַת מַיָּא מָשְׁחִינַן, מַיָּא אַרְעָא סְמִיכָתָא, אִי לָא עָבֵיד מְקוֹם אַרְבָּעָה – קָא מְטַלְטֵל מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד.
Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna say: One creates an area, a frame of four by four handbreadths, and fills a receptacle with water. They maintain that we measure the karmelit from the surface of the water,
RASHI
ארעא סמיכתא היא וכל המים כרמלית הן:
סמיכתא עבה:
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבָּה בַּר אֲבוּהּ: וּלְרַב הוּנָא דְּאָמַר מוֹצִיא הֵימֶנָּה זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא, זִימְנִין דְּלֵיכָּא עֲשָׂרָה, וְקָא מְטַלְטֵל מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד! אֲמַר לֵיהּ: גָּמְרִינַן, דְּאֵין סְפִינָה מְהַלֶּכֶת בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְהָא מוֹרְשָׁא אִית לָהּ! אָמַר רַב סָפְרָא: גָּשׁוֹשֵׁי אָזְלִי קַמָּהּ.
Rav Naḥman said to Rabba bar Avuh: And according to Rav Huna, who said that one extends a projection of any size from the side of the boat and fills a receptacle with water, isn’t there room for concern that at times when the water is not ten handbreadths deep, he will carry from a karmelit into the private domain? He said to him: We learned through tradition that a boat does not travel in water that is less than ten handbreadths deep. He asks: Although a boat has a protrusion
RASHI
זימנין דליכא במים עמוקה עשרה ואי נמי מארעא משחינן כולה כרמלית היא:
גמירי אין ספינה מהלכת כו' דכל היכא דתניא ספינה ולא תני עריבה גדולה היא:
והא מורשא אית לה גרסי' ראש הספינה הולך ומגביה מן המים ואפילו היו המים פחותין מי' אין גוששת שם ואם ממלא כנגד אותו מקום מטלטל מכרמלית לרה"י:
גשושי אזלי קמה בני אדם ממשמשים בכלונסות את עומק המים ואין מניחין לילך הספינה אלא במקום עמוק שמא תמהר לילך ותשכון לארץ במקום מושבה:
TOSAFOT
גמירי דאין ספינה מהלכת למטה מי' והא דקאמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג.) במהלכת ברקק התם מיירי בספינה קטנה אבל הכא בספינות גדולות שטוענין אותן ביותר ונשקעות הרבה במים ואין מהלכות בפחות מי' ומיהו צ"ל דאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי למעלה מי' דאי לאו הכי היאך ממלא:
ודילמא מורשא אית לה פירש ר"ח דילמא יש מורשא לקרקע שסמוך לספינה שהקרקע גבוה שם ואם יוציא דרך שם יהיה למטה מעשרה במקום מילואו כיון שהקרקע גבוה שם אבל רש"י דמפרש מורשא דספינה לא יתכן לשון ודילמא דגרסינן בכל הספרים וגרסינן והא מורשא אית לה:
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: לְרַב חִסְדָּא וּלְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דְּאָמְרִי: עוֹשֶׂה מְקוֹם אַרְבָּעָה וּמְמַלֵּא, שׁוֹפָכִין דִּידֵיהּ הֵיכִי שָׁדֵי לְהוּ? וְכִי תֵּימָא: דְּשָׁדֵי לְהוּ בְּאוֹתוֹ מְקוֹם – מְאִיסִי לֵיהּ! דְּשָׁדֵי לְהוּ אַדַּפְנָא דִּסְפִינָה. וְהָא אִיכָּא כֹּחוֹ! כֹּחוֹ בְּכַרְמְלִית לֹא גָּזְרוּ. וּמְנָא תֵּימְרָא – דְּתַנְיָא: סְפִינָה אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin: According to Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna, who say that in order to draw water onto a boat on Shabbat one creates an area of four by four handbreadths and fills a receptacle, how does he throw out his waste water?
RASHI
עושה לה מקום ד' אלמא כל המים כרמלית הן:
שופכין דידיה מים רעים כגון רחיצת כוסות וקערות:
מאיסי ליה המים שימלא שוב דרך אותו מקום:
דשדי להו בכ"מ שירצה על דופני הספינה והן יורדין לים.
והא איכא כחו נהי דלא זריק להדיא לים מיהו מכחו הן באין לים:
TOSAFOT
כחו בכרמלית לא גזרו רבנן והכי נמי משני בפרק תולין (לקמן שבת דף קמא.) גבי האי מאן דסחי במיא כו'. וק' לר"י דבפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פח.) אמרי' גבי גזוזטרא שהיא למעלה מן המים לא שנו אלא למלאות אבל לשפוך אסור משום שהמים נדחין מכחו חוץ לארבע אמות אלמא כחו בכרמלית אסור ויש לומר דגזוזטרא פעמים שהיא סמוכה למקום שרה"ר מהלכת וגזרו כחו בכרמלית משום כחו ברשות הרבים אבל בספינה דלעולם הוי כחו בכרמלית לא גזרו: