Back
Sanhedrin
Daf 76bהָכִי קָאָמַר: אֵיזֶהוּ עָנִי רָשָׁע עָרוּם – זֶה הַמַּשְׁהֶא בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת. וְאָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: הֱוֵי זָהִיר מִן הַיּוֹעֶצְךָ לְפִי דַּרְכּוֹ.
This is what Rav Kahana is saying: Who is a pauper who, due to his poverty, becomes a conniving, wicked person? This is one who delays the marriage of his daughter who is a grown woman. And Rav Kahana says in the name of Rabbi Akiva: Beware of one who advises you according to his own interests,
RASHI
הכי קאמר איזה עני רשע ערום שבשביל עניות מרשיע זה המשהה וכו' והכי אתמר אין לך עני רשע ערום בישראל אלא המשהה בתו בוגרת:
לפי דרכו להנאתו:
TOSAFOT
איזהו עני רשע ערום רשע ערום איכא טובא כדמפרש בסוטה בפרק היה נוטל (סוטה דף כ. ושם) אבל עני רשע ערום ליכא אלא האי לחודיה:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן, וְהַמַּשִּׂיא אִשָּׁה לִבְנוֹ קָטָן, וְהַמַּחֲזִיר אֲבֵידָה לְנָכְרִי – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה לֹא יֹאבֶה ה׳ סְלֹחַ לוֹ״.
Rav Yehuda says that Rav says: One who marries his daughter to an old man,
RASHI
למען ספות לחבור כמו ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳):
רוה את הצמאה שבע בדבר עם צמא לדבר זקן וילדה זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע וכן גדולה לקטן:
והמחזיר אבידה לכותי השווה וחבר כותי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו שאף לכותי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם:
רוה עובדי כוכבים ששבעים ואינן צמאין ליוצרם צמאה זו כנסת ישראל שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו:
מֵיתִיבִי: ״הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִירְקָן – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ׳וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא׳״! סָמוּךְ לְפִירְקָן שָׁאנֵי.
The Gemara raises an objection to one element of the ruling of Rav from a baraita : One who loves his wife as he loves himself,
RASHI
והמכבדה בתכשיטין נאין:
סמוך לפירקן עדיין קטנים הם:
סמוך לפירקן שאני דלאו היינו קטן כולי האי דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו:
TOSAFOT
סמוך לפירקן משמע הכא דאבנו נמי קאי וקשה דבפרק חרש (יבמות דף קיב:) אמרינן דקטן לא תקינו ליה נישואין ואמר בהאשה רבה (שם דף צו:) דנשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום אלמא בעילת זנות היא וי"ל דלא חשיב מיהא בעילת זנות דהא אמר בפרק הכותב (כתובות דף צ.) דקטן שהשיאו אביו אשה כתובתה קיימת:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵינָיו, וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו, וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ, וְהַמַּלְוֶה סֶלַע לֶעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחֲקוֹ – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ׳אָז תִּקְרָא וַה׳ יַעֲנֶה׳״.
The Sages taught: One who loves his neighbors, and one who brings his relatives close, and one who marries the daughter of his sister,
RASHI
תקרא וה' יענה לעיל מיניה כתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' ומבשרך אל תתעלם היינו נושא בת אחותו ומקרב את קרוביו ואוהב את שכניו נמי כמקרב את קרוביו דכתיב (משלי כ״ז:י׳) טוב שכן קרוב מאח רחוק ומלוה סלע לעני בשעת דוחקו בכלל פרוס לרעב לחמך וכי תראה ערום:
TOSAFOT
והמלוה סלע לעני כו' משמע דמצוה קעביד וקשה דבפ"ק דחגיגה (דף ה. ושם) אמרינן צרות רבות ורעות זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו ומפרש ר"ת דהכא במלוה לצורך מזונות אבל התם מיירי כשהמלכות דוחקת לגבות ממנו מס וגולגוליות וארנוניות ואם לא היה מוצא היו מניחין אותו ועכשיו גורם זה המלוה ודוחקתו המלכות ולימים בא המלוה וטורף ביתו ושדותיו ומפסיד והיינו צרות רבות ורעות והיינו דקאמר התם זוזי לעללא לא שכיח כלומר לקנות תבואה לתליתא שכיח כלומר כשדוחקין אותו למכור או למשכן ביתו ושדותיו כמו תלויה וזבין (ב"ב דף מז:) ובקונטרס פירש שם דקאי אאם טוב ואם רע זה הנותן מעות לעני בפרהסיא וקאמר זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו וזוזי לעללא לא שכיח מפרש להמציא צדקתו לעני בשעת הדחק ולא בשעה שקודם הדחק שיוכל לבקש מזונותיו לקנות תבואה בשעת הזול שהיה מרויח לתליתא שכיח לקנות פת מן הפלטר מדי יום יום שיפסיד והיינו אם טוב ואם רע וקרי תליתא על שם שתולין הפת בסל ומיהו לאו אורחיה למעבד הכי כדאמר בערבי פסחים (דף קיא. ושם) תלאי בביתא קשה לעניותא מיהו יש לפרש דקרי ליה תליתא משום דדרשינן (מנחות דף קג.) והיו חייך תלויים זה הסומך על הפלטר ואית דגרסי איפכא לעללא שכיח כשקונה תבואה ביחד מצוי פת בביתו לתליתא לא שכיח כשלוקח פת מן הפלטר אין הפת מצויה בביתו:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״׳אֹתוֹ וְאֶתְהֶן׳ – אוֹתוֹ וְאֶת אַחַת מֵהֶן: דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹתוֹ וְאֶת שְׁתֵּיהֶן״.
§ The Sages taught with regard to the verse: “And if a man takes a woman and her mother, it is lewdness; they shall be burned with fire both him and them, and there shall be no lewdness among you” (Leviticus 20:14). What is the meaning of “both him and them”? It means him and one of them, as one woman is his wife. He is liable for engaging in intercourse with the other woman; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It means him and the two of them.
RASHI
אתהן משמע ליה לר' ישמעאל את האחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא וה"ק קרא ואיש אשר יקח את אשה זו אשתו והדר את אמה באש ישרפו אותו ואת חמותו:
ר"ע אומר אותו ואת שתיהן מפרש ליה הש"ס ואזיל במאי קא מיפלגי הא ודאי לשרוף את אשתו לא קאמר ר"ע:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבַּיֵי: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
The Gemara asks: What is the difference between them? Clearly Rabbi Akiva does not hold that his wife is punished when he engages in intercourse with her relative. Abaye says: The difference between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael is with regard to the interpretation of the meaning of the verse.
RASHI
משמעות דורשין לשון משמעות המקרא דורשין:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: ״אֹתוֹ וְאֶתְהֶן״ – אוֹתוֹ וְאֶת אַחַת מֵהֶן, שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחַת, ״הֵינָא״. וְאֵם חֲמוֹתוֹ מִדְּרָשָׁא אָתְיָא. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: ״אֹתוֹ וְאֶתְהֶן״ – אוֹתוֹ וְאֶת שְׁתֵּיהֶן. וְאֵם חֲמוֹתוֹ הָכָא כְּתִיבָא.
Rabbi Yishmael holds that the term “both him and them [ et’hen ]”
RASHI
לר' ישמעאל אתהן חדא הוא ואחמותו קאי ואם חמותו מדרשא דזמה אתיא כדאמר לעיל מנין לעשות למטה כלמעלה וכו':
לר"ע אתהן תרתי משמע חמותו ואם חמותו וה"ק ישרפו אותו ואתהן הן שתי אמהות כגון לקח את אשה ואת אמה ואם אמה:
רָבָא אָמַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה בִּשְׂרֵפָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא.
Rava says: Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva agree that the prohibition with regard to the mother of his mother-in-law is derived through interpretation, and the difference between them is with regard to one who engages in intercourse with his mother-in-law after the death of his wife. Rabbi Yishmael holds that one who engages in intercourse with his mother-in-law after the death of his wife is executed by burning. The verse indicates: Both him and one of them, meaning that he is liable to be executed by burning even if only one of the pair of his wife and mother-in-law is alive, i.e., when his wife is deceased and he engages in intercourse with his mother-in-law. And Rabbi Akiva maintains that in that case, one violates a mere prohibition
RASHI
רבא אמר חמותו שבא עליה חתנה לאחר מיתת בתה איכא בינייהו אבל אם חמותו לתרווייהו מדרשא אתיא:
ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשריפה כמחיים דה"ק קרא אפי' אין מתקיימת אלא אחת מהן תשרף דהא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף:
ר"ע סבר אתהן שתיהן משמע וה"ק אם אשתו קיימת תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו:
מתני׳ וְאֵלּוּ הַנֶּהֱרָגִין: הָרוֹצֵחַ, וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת.
And these are the transgressors who are killed by decapitation in the implementation of the court-imposed death penalty: The murderer;
רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּבַרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת – חַיָּיב.
The mishna elaborates: In the case of a murderer who struck
RASHI
מתני' כבש פרמי"ר בלע"ז אוחז ראשו של חבירו ותוקפו במים כדי שלא יוכל להרים ראשו וננער ומת:
דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם, אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר, וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת – פָּטוּר. שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ – פָּטוּר. הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ – רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
If one pushed another into the water or into the fire and that person could have extricated himself from there but failed to do so, and he died, the one who pushed him is exempt from punishment by a court, as he caused the death but did not actually kill the victim. For the same reason, if one set a dog against another and the dog killed him, or if one set a snake against another and the snake killed him, the one who set the dog or the snake is exempt from punishment. If he imbedded the snake’s fangs into another and caused the snake to bite him and kill him, Rabbi Yehuda deems him liable to be executed, as he is a murderer, and the Rabbis exempt him,
RASHI
שיסה גירה:
השיך שאחז את הנחש בידו והוליכו והגיע שיני נחש בידו של חבירו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן מפרש בגמ':
גמ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֶמְרָה ״יָד״ בַּבַּרְזֶל? שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא.
The verses state with regard to a murderer: “And if he struck him with a stone in hand, by which a man may die…or if he struck him with an instrument of wood in hand, by which a man may die, and he died, he is a murderer; the murderer shall be put to death” (Numbers 35:17–18). The term “in hand” indicates that one is liable for murder only if he utilized a stone or a wooden instrument that was of at least a certain measure. Shmuel says: For what reason was the term “in hand” not stated with regard to the iron instrument, as it is written: “But if he struck him with an instrument of iron, so that he died” (Numbers 35:16)? The reason is that an iron instrument of any size kills.
RASHI
גמ' לא נאמר יד בברזל כמה שנאמר (במדבר לה) באבן יד בכלי עץ יד משמע שיש בה מלא אחיזה דבעינן שיעורא אבל בברזל כתיב ואם בכלי ברזל הכהו:
שהברזל ממית בכל שהוא על ידי תחיבה שתוחב לו מחט בושט או בלבו:
TOSAFOT
שברזל ממית בכל שהוא פירש בקונטרס שתוחב לו מחט בושט או בלבו וקשה דא"כ אפילו קוץ נמי אלא נראה משום דאמר בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלד.) ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עז:) ובהערל (יבמות דף עו.) דברזלא מיזרף זריף:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה תּוֹרָה בּוֹ שִׁיעוּר״. וְהָנֵי מִילֵּי דִּבְרַזֵיהּ מִיבְרַז.
This is also taught in a baraita . Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before He Who spoke and the world came into being that an iron instrument of any size kills. Therefore, the Torah did not provide a measure for it. The Gemara comments: And this statement applies only when the murderer stabbed him with the iron instrument. But in a case where the murderer struck another with an iron instrument, he is liable only if the instrument was at least a certain measure capable of causing death.
RASHI
דברזיה מיבריז פונש"ט בלע"ז אבל הכהו לארכו דרך הכאה שיעורא בעי:
״וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם״. רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן וְסֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן. רֵישָׁא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן: אַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהוּ דְּחָפוֹ, כֵּיוָן דְּאֵין יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת, חַיָּיב. סֵיפָא רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן: אַף עַל גַּב דִּדְחָפוֹ, כֵּיוָן דְּיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם וָמֵת, פָּטוּר.
§ The mishna teaches: Or held him in the water and that other person died, the murderer is liable. The Gemara comments: The first clause of the mishna teaches us a novel element, and the latter clause of the mishna teaches us a novel element. The first clause teaches us a novel element: Even though it was not he who pushed the individual into the water, since he held the victim and the victim could not extricate himself from there and he died, the one who held him in the water is liable to be executed. The latter clause teaches us a novel element: Even though he pushed the individual into the water, since the victim could have extricated himself from there but failed to do so and he died, the one who pushed him is exempt from punishment.
RASHI
אף על גב דלאו איהו דחפו אלא שנפל מעצמו ובא זה וכבש עליו ולא נתנו להרים ראשו:
שיכול לעלות משם אדם אחר כיוצא בזה ושעה גרמה לו:
פטור הדוחף דלא עביד שיעור מיתה:
כָּבַשׁ מְנָלַן? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּאָמַר קְרָא: ״אוֹ בְאֵיבָה״ – לְרַבּוֹת אֶת הַמְצַמְצֵם.
The Gemara asks: From where do we derive that one who held another in the water is liable to be executed? Shmuel says: It is derived from a verse, as the verse states: “Or in enmity he struck him with his hand and he died, the assailant shall be put to death; he is a murderer” (Numbers 35:21). The phrase “or in enmity” serves to include one who confines another in a place where he cannot survive.
RASHI
או לרבות את המצמצם היינו כובש שצמצמו שם שלא יקום:
הַהוּא גַּבְרָא דִּמְצַמְצְמָא לְחֵיוָתָא דְּחַבְרֵיהּ בְּשִׁימְשָׁא, וָמֵתָה, רָבִינָא מְחַיֵּיב, רַב אַחָא בַּר רַב פָּטַר.
There was a certain man who confined the animal of another
רָבִינָא מְחַיֵּיב: קַל וָחוֹמֶר, וּמָה רוֹצֵחַ שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאוֹנֶס כְּרָצוֹן, חִיֵּיב בּוֹ אֶת הַמְצַמְצֵם,
The Gemara elaborates: Ravina deemed him liable to recompense the owner, and he derived it by means of an a fortiori inference: Just as with regard to a murderer, where the Torah did not render the legal status of one who kills unwittingly, who is exiled, like that of one who kills intentionally, who is executed, and did not render the status of one who kills due to circumstances beyond his control, who is exempt from punishment, like that of one who kills with intent, who is liable, nevertheless the Torah rendered one who confines another in a place where he cannot survive liable to be executed, even though he did not perform an action;
TOSAFOT
רוצח שלא עשה בו אונס כרצון כי ההיא דפרק המניח (ב"ק דף לב: ושם) הסותר את כותלו לאשפה אי דלא שכיחי רבים אנוס הוא וכן היתה לו אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה מעולם לענין נזקין חייב לענין גלות פטור שלהי פרק כיצד (שם דף כו: ושם) ויש ענייני אונס דאפילו נזקין פטור כמו שמחלק בירושלמי בין בא וישן אצל הכלים להיה ישן כבר והביאו כלים אצלו וכגון אפילה וקרן זוית דפרק המניח (בבא קמא דף כז:) ובהגוזל בתרא (שם דף קיב.) ובפרק אלו נערות (כתובות דף לד:) הניח להן אביהן פרה שאולה וטבחוה ואכלוה משלמין וכו' מה שנהנו אבל מה שהזיקו לא ובפרק הפרה (ב"ק ד' מז.) גבי נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות שפוטר שם את בעל הבית כשהזיק את הנכנס היכא דלא הוי ידע ביה ועוד בפרק המניח היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור ובשלהי השוכר את האומנין (ב"מ דף פב: ושם) המעביר חבית ממקום למקום ושיברה רבי יהודה אומר שומר חנם ישבע וכו' מדפטרינן שומר חנם ולא מחייב מטעם אדם המזיק ש"מ דבאונס שהוא כעין גניבה ואבידה מיפטר ולכך מחייב שומר שכר וא"ת הא שלהי כיצד הרגל (ב"ק דף כז.) מחייבים נפל מן הגג ברוח שאינה מצויה אף על גב דרוח שאינה מצויה הוי כעין גניבה ואבידה כדאמר בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מה.) גבי ד' שנכנסו תחת הבעלים הרגו מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר וחייב לשלם דמי שור לבעליו חוץ משומר חנם ומוקי לה דנטריה שמירה פחותה דשומר חנם כלתה שמירתו והנך אחריני לא כלתה שמירתן ודייק כמאן אי כרבי יהודה דאמר שוכר כנושא שכר ניתני וכולן במועד פטורים מן הכופר פירוש משום דמועד סגי ליה בשמירה פחותה לרבי יהודה והיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ואינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה כדמוכח בריש הכונס (בבא קמא דף נה:) ומדמחייבינן נושא שכר ופטרינן שומר חנם ש"מ דרוח שאינה מצויה הוי כעין גניבה ואבידה ואפ"ה מחייבינן ביה אדם המזיק כדפרישית וי"ל דרוח שאינה מצויה הוי כעין אבידה ומחייבין ביה המזיק ונתקל לרבי יהודה הוי כעין גניבה דפטרינן ביה אדם המזיק כדאמר בהשואל (ב"מ דף צד:) דגניבה קרובה לאונס ואבידה קרובה לפשיעה ולענין שומר שכר מיחייבי תרוייהו וכן מוכח בהגוזל קמא (ב"ק דף צט: ושם) גבי טבח אומן שקלקל דפריך למאן דפטר בחנם מברייתא דקתני נתן בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר אלמא ס"ד דהאי מקשה אפילו בחנם חייב כמו שומר שכר שחייב על האבידה ומשני אימא מפני שהוא נושא שכר לפיכך בשכר חייב אבל בחנם פטור דהוי כעין גניבה: